שלום חברים,

לפני 5 ימים נפלתי.
כן, אחרי שלוש שנים וחודש נפלתי ואיפסתי.

למה? כי אני מכור.
יכולתי לעשות את הפעולות והצעדים כדי שבאותו יום אשאר נקי ואף מפוכח, אך לא עשיתי זאת ונפלתי.

האמת שתקופה ארוכה שהייתי תקוע בצעדים.
הייתי תקוע תקופה ארוכה בצעד 4-5 לפני כשנתיים.
ואני כבר יותר משנה תקוע בצעד 8-9.

לא הייתה לי כניעה אמיתית.
לא באמת מסרתי את כל חיי ורצונותי לאלוקים.

היום באסירות תודה אני נקי 3 ימים.
איך זה מסתדר?
אז זהו שזה לא היה כל כך פשוט לקום מהנפילה הזו.

מה שכן נהיה חיובי יותר ממעידות או נפילות קודמות זו הכנות האישית שקיבלתי מאז ביקורו האחרון של הרווי בארץ. (מכור למין עם מפוכחות של למעלה מ-30 שנה)
אם גם הפעם הייתי חיי הכחשה לגבי הנפילות והמעידות שלי אז הייתי אומר לעצמי במהירות שזו רק מעידה ומהר מהר חוזר למסלול ההכחשה שבחייתי בו מעל שנה.

הפעם היה אחרת. מיד לאחר ההלם הראשוני תפסתי את עצמי ואמרתי שזו נפילה ושעלי לאפס.
שלחתי הודעות לספונסר שלי ולחברים נוספים ודיווחתי על נפילה ואיפוס.
אבל אז קרה הדבר הבא: פתאום קפצה לי מחשבה של "אם כבר אז כבר..." והתחלתי במסע תאווה עם כרטיס לכיוון אחד.
איבדתי את הכאב ואת חוסר האונים שלי מול התאווה.
איבדתי את הקרקעית.

אבל אלוקים היה איתי.
באסירות תודה גדולה אשתי עדיין הייתה לצידי ותמכה בי.
סיפרתי לה על הקשיים שלי וגם על הנפילות.
אחר כך נודע לי שזה תודות לספונסרית הנפלאה שלה וליכולתה של אשתי להקשיב לה.
מצד אחד זה היה טוב, כי זה מנע ממני ללכת רחוק יותר עם התאוה ולהפסיד כמעט את הדבר היחיד שנשאר לי.
מצד שני, היא נתנה לי להמשיך לחיות בהכחשה שהנפילות שלי עכשיו לא פוגעות בה. (יכול להיות כזה דבר ?! בראש לי יכול להיות !!!)
אבל אז שמתי לב למשהו מוזר אצלה בכל פעם שדברתי איתה על הנפילות שלי.

אז פשוט דברתי איתה על זה.
זה היה רגע מרומם.
היא אמרה לי שהנפילות שלי מאוד פוגעות בה.
הרגשתי זוועה. הרגשתי מנוול.
איך אני מעז לפגוע באשתי?! באדם היחיד כמעט שמוכן לחיות איתי ולתמוך בי?! בדבר היחיד שעוד נשאר לי?!
איך?!
החלטתי שאיני מוכן יותר לפגוע בה והחלטתי להפסיק.
מצאתי את הכאב. מצאתי את הקרקעית.

האמת היא שזה לא ממש הכאב האישי שלי, אבל זה משהו טוב להתחיל איתו.
אז אחרי יומיים של נפילות, הפסקתי והתחלתי לספור ניקיון.

אני פותח היום את המסע הזה להחלמה טובה ויציבה במטרה להגיע לנצחון הולך וגובר על התאווה.
היום אני נקי 3 ימים.
כל יום רק להיום.

בהחלמה לכולנו

אוהב אותך

תודה על הכנות, הספירה זה דבר נפלא אבל כמו שאתה אומר וכמו שאמרו לי מהיום הראשון זה תוכנית ליום אחד.

בא לי פה ושם רק לטעום מתאווה על קצה הכפית, כעת ששיתפת עם היחס של אשתך לנפילות משום מה אני רואה את זה רק להיום באור אחר.

תודה שהארת

שלום שמואל,

היה קשה,
אפילו קשה מאוד לקרא את מה שכתבת,,,
קשה לי במיוחד בתור חבר מתחיל שחושב אם כך אז למה להתחיל לעבוד,,
אבל אני יכול להגיד לך שמבחינתי אם חבר מהתוכנית הזאת לוקח את עצמו יומיים לאחר הנפילה אחרי יותר מש-ל-ו-ש שנים של נקיות, אז הפוך,
זה מחזק אותי,זה בונה אותי,זה דוחף אותי, להשקיע באמת ברצינות בתוכנית שאמורה להציל את החיים הכל כך בעיתיים שלי,
תודה שמואל,תודה רבה, ובהצלחה רבה רבה בדרך החדשה-ישנה.
בהערכה אריאל,

משתתף מאוד בכאבך הגדול. :'(
מרגיש קצת כמו בניחום אבלים, שאני לא יודע מה לומר במצב כזה,
אבל היי - יש תחיית המתים! יש תכנית!

מזדהה מאוד גם עם הדברים של אריאל.
גם אני לפעמים מרגיש שזה חסר סיכוי.
ש"יפול מצידך אלף ורבבה מימינך" ורוב הסיכויים שגם אליך ייגש...

קצת מחזק אותי, שכאשר נכנסתי לתוכנית, אם היו אומרים לי שאפול פעם בשנה, נראה לי שהייתי מסכים...
אבל באיזה שהוא מקום, התחושה שלי עכשיו היא שאני לא מוכן ליפול בשום אופן.
די! או שאני נשאר נקי, או שלעזאזל עם התוכנית הזו!

מעריך מאוד את הכנות שלך ואת זה שהגעת לכאן ושיתפת.
אני אישית חושב שהייתי נעלם מהפורום, מחליף מספר טלפון, ואולי עוד כמה דברים.
מבקש מאלוקים להחלים מהטוטאליות ומהפחדים.

ראית אותך בקבוצה כשהיה לך 36 שעות נקי,
אני מלא דמעות של כאב והתרגשות מעורב ממה שאת העובר עכשיו,
זה נראה סה"כ כמה מילים ולהקליד, אבל אני מבין שזה לא קל,
אני בקשר יום יומי עם שני ספונסים שלך בעבר (לפני הנפילה) וזה נותן הרבה כוח להמשיך את הדרך,
"רק להיום"
ולא משנה כמה זמן היה לך ומתי איפסת, זה מה ששמעתי מהם אחרי שהם ראו את הדרך שאתה מתחיל מהתחלה,
אוהבים,

תודה חברים על התגובות.

אז זהו שיש סיכוי ויש תקווה.

ביום חמישי האחרון (היום השני לנפילה) תכננתי לא להגיע לקבוצת הבית שלי ואפילו כשדיברתי עם אשתי אמרתי לה שאנני מתכנן ללכת.
ואז משום מה כמה שעות לפני תחילת הקבוצה פתאום בא לי כן ללכת לקבוצה.
לא בגלל שהחלטתי לעלות על דרך, אלא בשביל להודות בנפילה ולקבל חיבוק וכתפיים לבכות עליהם ואולי גם אלוקים יתערב וייתן לי להרגיש את הקרקעית.

הייתי בקבוצה והודיתי שאיני נקי (זה היה בשבילי השפלה לא נורמלית להוציא את זה מהפה) אך אז עוד לא ידעתי מתי הסתיים לו מסע התאווה הזה.
כמובן שקבלתי שם המון חום ואהבה.

אבל בדרך הביתה התקשר אלי אחד החברים מאותה קבוצה והודה לי שהגעתי לקבוצה, כי בזה שהגעתי הוכחתי לו שיש פתרון שעובד, כי גם מי שנופל חוזר לתכנית.

אז יש פתרון והוא עובד.
יש סיכוי ויש תקווה.

בהחלמה לכולנו

תודה שמואל,

אני לא כל כך יודע איך לתרגם למילים את התודה אני מרגיש אבל בעיקרון זה תודה על מי שאתה, ועל הכנות שלך, ועל אלוהים שלך (ושלי) שמשאיר אותך איתנו. אתה ממש מחזק אותי ונותן לי כוחות (בסוף השבוע יצא לי לשמוע את המסר שלך לשנתיים שהיה שמסרים המוקלטים וגם הוא נתן לי המון.

שאלוהים ימשיך להגן עליך ולהיות איתך.

ד"א אני הייתי שואל את עצמי אם אחרי הנפילה היו אןמרים לי שעכשיו אתה יכול להיות נקי 3 שנים - כמה הייתי משלם על זה? אצלי הסכום שהייתי מוכן לשלם היה גבוה מאוד...

היום בבוקר התעוררתי "מעורר".
לפתע אני שם לב שאני מתחיל לעשות מין עם עצמי.
הפסקתי והמשכתי כמה פעמים ואפילו התחלתי לחפש אפליקציות "מעניינות" בפלאפון.
עד שהסתכלתי על אשתי שישנה לידי ונזכרתי במה שהיא אמרה לי על הנפילות שלי רק לפני כמה ימים.
לא רציתי לפגוע בה וגם נזכרתי במאמר של רוי קיי "תאווה הורגת" ופשוט לא רציתי לסגור את הדלת ולהשאיר את אלוקים בחוץ.
אז הפסקתי וקמתי.

התלבטתי אם לאפס או לא.
התייעצתי עם חברים ובסוף החלטתי לחכות עם השאלה הזו.
ירדתי על הברכיים בכיתי והתחננתי לאלוקים שישאיר אותי נקי רק להיום.

אסירותודה נקי רק להיום 4 ימים.
מתפלל רק ליום אחד נקי - היום הזה !!!

שמואל היקר, אוהבים!

הספירה חשובה אבל היא לא עצם הענין. אין ערוך ואין תחליף למהפכה ושינוי התפיסה שיוצרת התכנית הזו. היא הופכת לאנשים אחרים המודעים למה שקורה סביבנו. הכאב הנורא שבנפילות מגיע הרבה מאד מהקושי שבניפוץ האגו. לא בטוח שזו הסתכלות מוצדקת. אחרי הכל 3 שנים של עבודה עצמית אדירה לא ממש יכולות ללכת לטמיון ב 3 דקות...

בנימה אישית אני יכול לומר שהייתי כבר כמה פעמים במקום הזה מאז שהתחלנו יחד את הדרך לפני יותר משלש שנים. הנפילות אחרי תקופות משמעותיות של נקיות היו כואבות הרבה יותר מכל נפילה שהייתה לי לפני שהכרתי את התכנית. כאבה ההשפלה וכאב הייאוש מכך שרציתי כל כך להיות כבר אחרי הסיפור הזה... אבל הפנמתי שהסיפור הזה לא הולך לשומקום, והבנתי שאין ברירה וצריך להמשיך בדרך כי האלטרנטיבה גרועה הרבה יותר. והכי חשוב, שאין מחיר לעוד יום אחד בודד של החלמה וחיבור.

אוהבים! 

תודה אדם יסודו.
לא אשכח את הקבוצה הטלפונית לפני כשלוש שנים שבה שיתפת על נפילה.
זה היה נראה לי שאומץ בלתי רגיל ועוד אז הייתי בטוח שלא אהיה מסוגל לכך.
ואכן רק אחרי 3 שנים אני עכשיו מסוגל להיות באמת, אבל באמת כנה עם עצמי.

השבוע הייתי אצל המטפלת וסיפרתי לה הכל.
בשבילי זה היה מאוד לא פשוט לשתף אישה ועוד מטפלת בנפילות בתאווה.
לפני שהגעתי לתכנית אשתי ואני היינו בטיפול זוגי אצל מטפלת אחת ואחרי שאשתי "הלשינה" עלי שאני מפרנן,
הגעתי אליה וניסיתי לשכנע אותה שזה ממש אבל ממש חד פעמי ושבכלל אין לי בעיה.

שוב המטפלת (מהשבוע) הנחיתה עלי מכה שעדיין קשה לי להתאושש ממנה.
והיא שלא רק שהנפילה שלי עכשיו והנפילות בכלל בשנה האחרונה היו בגלל שאני לא מקבל ואף שונא את ה"אני הקטן" (אני בילדותי),
אלא אף הסיבה שלקחתי על עצמי כל כך הרבה שירות, כל כך הרבה ספונסיים, כל כך הרבה מטלות בחיי היומיום עבודה בהייטק, לימודים אקדמאיים תוכנית ושירות באסאיי ובשמור עיניך וגם בית, היא שאני לא מסוגל להיות עם עצמי כי אני בעצם שונא את עצמי.

בנתיים עבר עלי עוד יום נקי בא"ת ואני היום סופר 6 ימים נקיים.
מתפלל ללמוד לאהוב את עצמי ולהישאר רק להיום נקי, מפוכח ושפוי.

שיהיה לכולנו חג שמח כשר, שפוי, מפוכח, שליו ומלא חיבור שמחה ואמונה.
בהחלמה

אמן.
תודה שמואל.
אוהבים

שמואל היקר!
אין לי מילים, אני קורא את הדברים,
אני לא יכול לכתוב שאני מקנא הנפילה שלך, אבל אני מקנא בהחלמה של אחרי הנפילה,
ענווה, קבלה, ותקווה,
מתפלל בשבילך ובשבילי עוד יום נקי ושפוי,

אוהבים. תודה על החיבור, הכנות, התזכורת, וגם, התקווה

שמואל אוהבים אותך!תודה רבה לך על הכנות לא מובן מאליו,מזדהה מאוד עם הכאב שאחרי השימושים,מאחל לך שהנפילה האחרונה שלך תכאב לך כל חזק ושהזיכרון של הכאב ייצרב בתודעתך שלא תרצה לחזור לשם.

שלום חברים,

יש לי המון עדכונים.
חלקם טובים יותר וחלקם בהרבה פחות.

אז ראשית ליל הסדר עבר מצויין.
זה היה אחד החגים הטובים ביותר שלי ושלנו (המשפחה המצומצמת) אי פעם, אפילו אשתי ציינה זאת.
הייתי נוכח ומחובר ושפוי (אפילו אחרי 4 כוסות) ואפילו סדרתי את כל הבית אחרי שכולם הלכו לישון.

גם הימים שבאו אח"כ היו מאוד טובים והצלחתי לעשות כמעט את כל הפעולות בתכנית היומית שלי.
הלכתי לקבוצה במוצ"ש ולמנגל ביום שלישי והרגשתי מצוין.
אך כנראה משהו שהיה לי עם אשתי ביום שלישי בערב גרר אותי שוב להאמין לראש החולה שלי ולהתמלאות במחשבות על התאווה וזה גרר אותי שוב לשימוש ועוד נפילה.
הנפילות נמשכו גם ליום חמישי ואז קמתי והחלטתי להפסיק.
קראתי המון בספרות והזדהיתי המון והיו לי כמה תובנות חדשות בעיקר בנודע לתלות שלי באשתי ובעצמי ול"קלסטרפוביה הרגשית" שלי.

זה החזיק עד לשבת ושוב פעם עוד ציפייה מאשתי שלא מומשה ועוד מחשבות חולניות בראש ועוד נפילה.

נקי עכשיו כמעט 15 שעות.
אסיר תודה על נכונות לעלות על דרך.
מתפלל שהנפילה של אתמול תהיה האחרונה וזו שתעלה אותי על דרך.

אוהב אתכם ומודה לכם שאתם איתי בדרך