מאז שמעתי את קולך בפעם הראשונה, הבנתי שזהו זה, כאן זה מקום אחר, מקום של החלמה, רוגע שלווה ושקט נפשי פנימי,
מה שהכי קנה אותי במשפטים ששמעתי אז בראשית דרכי כשלא הרבה הבנתי היה המשפט הכל כך פשוט הכל כך בנאלי לכאורה משפט חסר משמעות שהפך מזמן לסלנג דרוס של אובדי עיצות 'זה בסדר'!! נראה לי שאתה מרבה להשתמש בו, אבל אצלי זה השרה 'שלוה' 'קבלה' אני מספר על אוננות שבאה מטירוף מערכות מפריצת גבולות מהתנהגות חייתית, ואתה עונה לי במטבע לשון תמים כזה, שליו כזה 'זה בסדר', אח"כ אני מספר על רומן סוער שכל כולו איבוד הדעת, חיפוש הריגוש האסור, ושוב אני שומע את קולך 'זה בסדר', גם כשאני נשנק מבכי לאחר נפילה מגובה של שבועיים ימים שדמו אצלי לצוק מחודד, שוב קולך הידד אצלי 'זה בסדר'.
זה כרטיס הכניסה שלי למערכת הזו של ההחלמה, שאמנם עדיין רחוקה ממני אבל נתנה לי כלים אין סופיים להתמודדויות שבדרך 'זה בסדר'.
לתפוס את החיים בפורפורציה, לא לאבד עשתונות, לא להתחבר לצד של השחור, לנקודת האופל, אלא לנצנוץ הזריחה, לריח גלי הים הרגועים. זה בסדר, זה שירת חיי.
תודה לך אסירות תודה, תודה לך שהיית השליח, תודה לך שעודך כאן, תודה למנהגינו הגדול בורא העולם ומנהיגו ששם אותי לאחר המחלה הזו כאן שזרק אותי לכרי הדשא והיופי האין סופיים של האנושות שמתגלים בלבות החברים המתוקים שכאן. אסירות תודה.

בא לי לבכות...
מרגיש את הדמעות שרוצות לפרוץ
איכשהוא הכמה מילים האלו... פתאום צף לו התסכול. הייאוש מעצמי... כי הרי אני לא עשיתי מספיק, לא עושה מספיק וכך נראה גם לא אעשה. התסכול של שוב ושוב לאונן את עצמי לדעת. הזמנים שזה בכלל 'טוב לי' ואני לא רוצה להפסיק. ובעצם, החיים עצמם. הראש שלא מפסיק לעבוד כל הזמן. החוסר מנוחה ליד אנשים אחרים. ההתחשבנויות הקטנות שמעיקות האי נעימות וה... וה...
וואו, לא יודע אם זה יכול לקרות גם לי
ואם זה היה רק כי הייתי בטוח שהתוכנית, הדרך, לא עובדת, אז מילא. תמיד אפשר לחפש דרך אחרת.
אבל כשקשה לי להאמין שאני... אזי אין לי תחליף אחר. כי אני, אני נשאר אני.
ואם אני לא נכון, ואם אני לא מוכן, אז מה יהיה לעזרי?

וישראל,
מאוד אהבתי מה שכתבת

תודה לכם אנשים יקרים. אני בסוף תקופה של מבחנים (נשאר לי עוד אחד - אבא'לה תרחם), ולכן לקח לי זמן להיכנס לפה, כיף לקרוא אתכם. כתבתי קצת ואני מקווה שיהיה לי בקרוב את הפנאי לכתוב יותר. 

בעצתך, עשית. אתה עושה, ובהכירי אותך סביר שתמשיך ותעשה. נראה לי שלא כדאי לך לבחון את עצמך לפי אחרים. את אחד יחיד ומיוחד. בן של אבאשלך שבשמיים. תשתאר אתה, רק תוסיף להתפלל "בעצתך תנחני"...

חיבוק.  

הטוב הטוב הטוב כי לא כלו כרחמיך.. והמרחם, כי לא כלו רחמך, כי מעולם קיווינו לך.
תודה אבא על שנה אדירה.
נקיון.
מפוכחות.
חיים.
נוכחות.
זוגיות.
הורות.
ספונסר.
ספונסיים
חברים.
חברותא.
בית.
פרנסה.
התפתחות רוחנית.
יציבות נפשית
בריאות פיזית.
התקדמות מקצועית. 

על כל אחד מאלו אני יכול לכתוב פוסט - ספר. 
על ניסך שבכל יום עמי. ערב ובוקר וצהריים.
על כל רגע ורגע שאתה מרגיש אותך איתי.

אסירותודה.

איזה יופי! מרגש ומעורר תקווה 

היי,
צר לי שאני לא נמצא פה יותר.. ב"ה עסוק כל העת בפרנסת משפחתי והמסתעף. בין היתר אני מתנחם בהבנה שהמצב שלי כעת הוא רצון כוח העליון שלי. להיום.
לפני כמה  ימים זכיתי לחוויה מיוחדת בקבוצה. אפרסם עוד מעט פוסט ספציפי בנושא.  

לבנתיים, אנצל את ההזדמנות להודות לאבאל'ה אוהב על כל הטוב שחנן אותי. על שהוא קיים בחיי. על הניקיון, המפוכחות, התוכנית, הספונסר והספונסיים. על היכולת לחיות את החיים. להיות חלק מהם. להרגיש את כל מה שיש להם להציע. לא לברוח משום דבר. ולגדול מאתגרים ולצלוח אותם. על היכולת להרגיש את הסביבה. את אשתי. את הילדים. את החברים. לכאוב איתם להתרגש עימם.

תודה. 

ריחוף. עם רגליים על הקרקע. תתפלאו. זה אפשרי. ולא, זו לא הגזמה. זוכרים, אני מחוייב לכנות.. היה לי מיוחד מאוד אתמול. המון דברים. מקווה שאמצא כמה דקות להעלות את החוויות שלי על הכתב. תודה אבאל'ה.

תודה. על זה, ועל המסר אתמול.
נגעתם בי מאוד חזק, אני לא זוכר את עצמי המון זמן מתפרק ככה בבכי של חיבור וחיבוק מאלוקים, לא יודע מה קרה לי שם, כנראה שאבא שלנו נענה להזמנה שלכם...
מחכה בקוצר רוח לחוויות הכתובות שלך...

גם אני לא יכול להכיל. עדיין מעכל. מנסה להעלות לכתב... תודה שהייתם איתנו!
אוהבים. 

בס"ד 

אין הרבה מה להוסיף 
תודה רבה על הכל...

היתה לי שבת מקסימה. ממש לא מובן מאליו. שמחה, שלווה, עם אשתי והילדים. וגם אורחים מהתוכנית. במנחה בשבת נפל לי אסימון גדול ופשוט - כל מה שאני באמת צריך נמצא בתפילת צעד שלוש :

מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך. אמן

אסירותודה

חיבוק.

לפני יותר משלוש שנים פתחתי את יומן המסע הזה.. את כל מה שהמוח לא תפס, הלב שלי הרגיש. אבל גם הוא לא ידע מה ועד כמה. עברתי היום בריפרוף קל על היומן ונקודות הציון הרשומות בו. המפורשות יותר ופחות. כיף לי לקרוא גם בין השורות שלי ושל אחרים שהגיבו בו. מדהים.

בימים אלו סיימתי פרק משמעותי במסע אליו כיוונתי והתכוונתי בעת פתיחת היומן, ואם יש מסר אחד שכדאי לקחת מהיומן הזה הוא, אחיי - תעיזו. זה שווה את זה. אל תתנו לפחד לכבול אתכם. תתפללו ותפעלו להשתחרר ממנו. ואם אתם מפחדים בכל זאת, "תלכו עם הפחד". דברו עם ה' עליו. אל תוותרו על כלום בגללו. יש לנו אבא אוהב עם  תוכניות אדירות לכל אחד מהילדים שלו.

אני נמצא במחוזות שלא דמיינתי שהם קיימים. אכתוב על אחד מהם בהקדם.  

בהחלמה

ארבעה חודשים חלפו מאז רשמתי את ההודעה האחרונה.. יכולתי לכתוב עוד מאות. יכלה הזמן והן לא יכלו. כי לא כלו רחמיו של אב אוהב ואהוב. אני שמח שב"ה הנני עסוק. בדברים טובים. צר לי שלא מתאפשר לי להכנס לכאן כסדר. 
אמרתי לאיש יקר לי היום שכדאי לו לצאת מעצמו ולכתוב לאחרים.. ושאלתי את עצמי מה איתי.. אז הנה אני. כותב לכם ידידי היקרים, דעו לכם שיש לנו אבא אוהב שעושה בשבילנו את מה שאנחנו לא יכולים לעשות לבדנו. בדוק.  

אסירותודה