ברוכים הבאים, אורח

דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי 2725 צפיות

דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #5984

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
אחרי שנפלתי, הרגשתי שבא לי למות אני לא יודע מתי הסיפור יתגשם...


נמאס לי לחיות, הוא חשב. העצבנות המשתקת מילאה את ראשו בכל מאודה.
הוא בעט בדלת חדרו בעוצמה רבה, הוא היה לבד בבית, הוא לא פחד לפרוק החוצה את מה שהלב ביקש כבר המון זמן.
"דיי נמאס! אלוקים מה אתה רוצה ממני?! תעזוב אותי בבקשה" דמעות קטנות התחילו לזלוג במורד פניו.
"כבר פעם רביעית היום! רביעית!!! אני משוגע..." הוא התחיל להלך סחור וסחור והמשיך להגיד בצורה הגובלת בטירוף ובמהירות, "אני משוגע... אני משוגע...".
הבית התמלא בשקט וההרגשה בבית הייתה נעימה אך לא עכשיו, לא ברגע הזה. המחשב היה עדיין פתוח על אתר מסוים, והצעקות שלו הם אלו שהפרו את הדממה בבית.
הוא רץ כמו משוגע אל המיטה ולקח כרית מנוקדת בצבע ירוק, הוא כבר את ראשו בתוכה והטיח אותה בראשו שוב ושוב.
"למה? למה?! אתה יודע שאני רוצה לעבוד אותך בלב שלם, ריבונו של עולם אתה יודע את זה" הוא אמר בגמגום של בכי, הדמעות רק התחזקו וגברו.
לא היה שום סימן לאופוריה שאפפה אותו לפני דקה, ההפך הוא הנכון, לא היה איש שהיה יותר מדוכא ממנו על כדור הארץ באותה שעה.
"למה שלא תיקח אותי! תיקח אותי וזהו!" הוא נפל על ברכיו ופרס את ידיו לרוחב כאילו הוא מקריב עצמו.
"למה הבאת אותי לכאן? אני רוצה למות! בבקשה תיקח אותי, מצטער אני ניסיתי, אתה יודע כמה ניסיתי" הוא השתתק לרגע, ואז חזר לגמגמם בבכי.
"אבל, אבל, אני לא יכול יותר אתה שיקרת שאמרת שאתה לא מביא אדם לידי ניסיון שאנו יכול לעמוד בו! אתה הבאת אותי לכאן כדי להתעלל בי! אני לא יכול לחיות בקונפליקט הזה יותר! דיי תיקח אותי, תיקח אותי..." הוא הטיח את הראש ברצפה בכוח, דם זלג ממצחו, שריטה חדשה עיטרה את מצחו, שוטטת דם.
הוא קם שוב בעצבנות חדשה שמילאה כל גיד ועצם בגופו הוא טרק את מסך המחשב הנייד בעצבנות ובכוח, והתחיל לבעוט בדברים בחדר, הוא התחיל בדלת ועבר לארונות, כעבור דקה, אחרי שהחדר היה זרוע הרס וחורבן, הוא התחיל לקלוט את מעשיו ופרץ בבכי שוב.
"מה אני עושה? לא מספיק אני חוטא לפניך כמו אדם מטונף, אני עוד הורס את החדר שההורים שלי שילמו עליו ממיטב כספם בשבילי?!".
הוא לא יכל להביט בעצמו, רגש עמוק של תיעוב וגועל חדר אל תוכו. הוא רץ למראה לראות את האדם השפל שיעמוד מולה, והסתכל לעצמו עמוק בעיניים, מבט אימה משולב בכעס ניבט מהמראה. על אף סלידתו ממי שהיה שם הוא המשיך להסתכל עמוק פנימה ואז סינן.
"אתה באמת לא ראוי לחיות... המשימה הזאת כבדה עליך, אולי לאנשים אחרים זה מתאים, אתה מכור, אתה לא שולט בעצמך, מי יודע אולי אתה אפילו עלול להוות סכנה לציבור" שוב הדמעות חזרו ונשנו, הפעם דמעות בודדות זלגו בעדינות מעיניו.
"מה לא ניסית? הכל! נתת את הקאבלים שלך לחברים שלא יתנו לך אותו לעולם, אלא למקרה שתרצה להוריד שירים לפלאפון. ביקשת מההורים שישימו לך חסימה ברמה שמור ברימון, אבל אתה עדיין גילית איך פורצים אותו, אתה עדיין הלכת לחבר כשרצית וישנת אצלו, חיכית עד שירדם ואז הוצאת לפועל את תאוותך וכל הזימה שלך!" הוא האשים את עצמו בכעס, נוח היה לו לדבר אל עצמו בגוף שני, זה נתן לו הרגשת ריחוק אפילו מעצמו מהאני שלו.
"ובכית לאלוקים, אבל אפילו הוא כבר לא שומע אותך, התחננת כמה פעמים כבר ביקשת, התחננת, בכית, אתה זוכר איך ברחת מהבית שהיית לבד בכיתה ח' ורצית לראות משהו, אז היית שווה משהו, ברחת ישר לחבר לפני שהיצר השתלט אפילו על הפחות שבאיבריך, ככה הצלחת להימנע מליפול, היום מה אתה שווה? ההורים שלך הולכים והמסיבה רק הולכת ומתגברת, אתה נופל בין 4-5 פעמים ביום... שמעת פעם על דבר כזה? תגיד לי אתה שווה משהו? בשביל תחושת אושר בת חמש שניות מכרת כך את נשמתך לשטן? אתה יודע שלעולם לא תצליח למלות את תחושת החסר את תחושת הריקנות! היא תמיד תיהיה שם כי מעל לכל רגש ניסה ככל שיהיה תישאר הפינה החלולה הזו, כי לא ככה משיגים את החיים שאליהם התכוון ריבונו של עולם, הוא תכנן בשבילך שתיהיה לך אישה יפה ובית טוב וילדים, אבל בסופו של דבר בגדת וקרעת לגזרים את כל תוכניותיו, ברוב טיפשותך העזת לקחת אחריות על החיים שלך ועל החור השחור שיבלע אותם ברגע שתיכנס להתמכרות הזו".
הוא התחיל להיאנח בעצבות, והמשיך להוציא את כל מה שהיה לו בלב.
"זה נכון שהמצב היום ברחוב מכעיס להפליא, בנות מסתובבות ומכשילות את הבריות בלי משים לב, אני לא יודע אם זה בגלל שהן לא מודעות לבעיה, ומנסות למשוך תשומת לב בלי להבין מה הן עושות, או שאולי זו המטרה שלהם? להכעיס אותי לקומם אותי? להרוג אותי מבפנים, לחמוד... לעורר אותי, להפיל אותי בפח יקוש? למה הם עושות את זה בגשם העז שיורד בחוץ ובסופה תמיד הן לובשות קצר, ואפילו הצדיקות שמביניהם חייבות לחשוף משהו, כמובן בגבול הטעם הטוב של ההלכה אבל אין להן שום יחס למה שהן עצמן מרגישות, לקור העז ששורר בחוץ, הוא לא מעניין אותן, הן יסבלו ובלבד שיקחו אותי איתן לשאול תחתיות!".
היה לו עוד הרבה מה להגיד על הבנות של הדור, על הלבוש הפרובוקטיבי על כך שבוסים במשרדים נהנים שמזכירותיהם לובשות קצר וטרוניות שונות על כך שעל גברים לסבול לבוש מכובד ומקצועי הכולל מכנסיים ארוכות, חולצה מחויטת, ועניבה. ואילו הן, כמה קצר שילכו, מה טוב!
הוא יצא מחדר המקלחת, שם הייתה המראה שהסתכל עליה, הוא שב לדבר לעצמו בגוף ראשון כשהתחיל בביקורת על הבנות, זה יותר נוח לכעוס על מישהו אחר מתוכך. ההחלטה בליבו כבר התחילה להנביט, ולהצמיח שורשים.
לפני שיישם אותה הוא רץ לסלון ופתח את ארון העץ הישן, שם נשמרו אלבומי התמונות של המשפחה, הוא לקח את אחד מהם וחזר לסלון. הוא התיישב על הספה בצבע בננה בעלת העור הרך, לפתע הוא נתקף זעם,
"הנוחיות הזו לא במקום, עליך לסבול, שב על הרצפה גם שם אפשר לעיין בתמונות!", הוא לקח את האלבום איתו והתיישב על הרצפה הקרה, זו הייתה עונת הקיץ, ולכן גם הרצפה לא היוותה מכשול.
הוא התחיל לדפדף באלבום, מכל תמונה ניבטו פניו הקורנות של אביו ההדור, הלוואי שהייתי קרוב לרמתו, איך הוא כזה צדיק, ואני? רשע מרושע! פניו הקורנות של אביו ניבטו מהתמונה, זו הייתה תמונה ישנה כשנולד, לפני שש עשרה וחצי שנה, אביו מחזיק אותו בזרועותיו ובמקביל מעיין בגמרא, נראה היה שהכל מושלם, חיוך מושלם נמתח בשפתיו של אביו, הזקן הקטן, השחור, והמטופח של אביו שיווה לפניו מראה מלאכי, בחיים לא אהיה כמוהו, אני מכור, אני הרוס מן היסוד כבר, המרחק ביני לבינו הוא כמו המרחק מהשמש. הוא חשב.
הדמעות חזרו שוב לעיניו, ככל שעבר הזמן הרגשת חרטה גוברת וגוברת כבשה כל מקום במחשבתו, הוא כבר לא ידע איך לפצות על מה שעשה היכן להתחזק, שום שיחה עם חבריו המכורים בשכבה לא עזרה לו, הרי כולם מכורים בסופו של דבר, כולנו עבדים שלו, הנגף לא פסח אפילו על הילד שהחשבתי אותו לאחד הצדיקים והתמימים, אני זוכר את זה, איך התוודה בפני, אחרי שיחה גלויה מכל הלב בינינו.
כל המדריכים, הספרים, השיחות, הקבלות, הנדרים והחרמות שלקח על עצמו לא הצליחו לאפס אותו במקום ולגרום לא לוותר על התאווה, אפילו לא פעם אחת בתקופה האחרונה. מתי שליבו ועיניו התחילו לחמוד, גם ידיו וגופו השתעבדו כדי לספק את היצר. הוא כבר נתן כסף לצדקה, ניסה לברוח מהבית כדי לא להיות לבד, חסם את האינטרנט, קרא כל מה שאפשר בנושא, בעיניו אנשים שהצליחו לצאת מזה הם, או מלאכים, או בעלי יצר חלש יותר משלו, לא היה לו שום נימוק אחר לתופעה הזאת.
הוא זוכר איך בפורים, אחרי שליבו היה טוב ביין, ובוודקה, ובכל שאר המשקאות שהגישו במסיבת פורים בישיבה, הוא פרק הכל באוזניו חבריו, אפילו כאלה שלא ידעו, הרגשת חופש ושחרור מילאה אותו, הוא כבר לא פחד, הוא כבר לא הרגיש עבד, ההרגשה הנוצצת הזו מילאה אותו גם עכשיו כשהתפלש בבוץ הכאב והחרטה, כשהרגיש את הכעס והעצבות במלוא עוזם. הוא רץ אל המקרר והפטיר לעצמו, "יופי עכשיו אתה גם לא יכול להתגבר על התאווה ליין?!".
'זה לא משנה', חשב לעצמו, בקרוב כבר לא אהיה כאן, ההחלטה כבר הכתה בו שורשים.
הוא רץ למקרר והוציא משם בקבוק יין, שהיה שמור לשבתות, חלץ את הפקק בכוח, ושפך את הנוזל המחמם הישר לגרונו. שכרות נעימה מילאה אותו וחמימות בחזה, כבר הרבה זמן רצה להרגיש ככה! טוב, לפחות עם נפרדים, נפרדים בהרגשה טובה.
הוא ניגש למטבח חצי הולך חצי מדדה, ושלף את סכין המטבח העבה, הלהב הנוצץ הבריק אל מול עיניו. מבט של אושר מילא אותו, זה היה איזשהו ערבוב בין האופוריה של היין, אל השמחה לסיים את הסיפור.
'היאוש הבשר התאוה' 'אני רודף אחר חוקיך,מאידך, תשוקתי אותי רודפת(שורפת)' 'הוא אש ואני בשר ודם' ושאר הציטוטים השונים מילאו ונחרטו בדקותיו האחרונות, אגב שלא הסכים עם כך שהיאוש הוא אויב, הנה עכשיו התייאש ואיבד תקווה, וסוף סוף, יוכל ללכת למקום טוב יותר, להיפטר מהסבל, אל זריחה חדשה!
התמונה של סבו הצדיק ע"ה ניצבה מולו על הקיר, הוא הסתכל על סבו הצדיק, עם הזקן השחור והכובע שתמיד חבש לראשו, חבל שלא אוכל לעשות נחת רוח לסבא בשמיים, חבל שאצטרך ללכת עד אליו, הוא החליט שהוא רוצה למות לצד תמונתו של סבו, הוא הוריד אותה מהקיר והניח אותה ברצפה במקום ששיער שיפול בו.
חולצתו הייתה מוכתמת בכתמים של יין, הוא שמח שזה נגמר ככה, אחרי ששתה, היין יטשטש את הכאב, הוא יתן להכול משמעות אחרת של תקווה, במקום הכאב של השניות האחרונות.
את הלהב של הסכין הוא הניף קדימה, ואז שלח אותו בכל הכוח הישר לחזהו, בצד שמאל, המקום בו לימדו אותו שנמצא הלב, הוא תקע את הסכין בכל הכוח, ודמעות התחילו להיקוות בשתי עיניו, הם היו דמעות של, שמחה, כאב, תקווה, חרטה, ויאוש. דמעות מעורבבות של הכל, של משהו אחר, שאיש לא יוכל לדעת.
מאוחר יותר בעוד כמה ימים, אחרי שהתבוסס בדמו וגופתו תדיף את ריחה, משפחתו תגיעה ותמצא אותו, עם חיוך קטן אחרון על השפתיים שדאג שיחרט, הוא הרגיש רע על מה שהוא עושה מבחינת הכאב שהוריו יחוו כשיראו אותו מוטל כמו פגר מת על הרצפה, אבל לא היה מנוס, הוא כבר החליט.
ועם מכתב קטן אחרון שהשאיר להוריו:"לאבא ואמא היקרים שבת שלום! אני משער שעכשיו חמישי בערב, אני מצטער, אבל החלטתי שאני רוצה לסיים את חיי אני לא ראוי לחיות, התאווה והרגשות חזקים ממני..." שלכם בנכם היקר, גם בעוה"ז וגם בעוה"ב אוריאל

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #5989

  • YeshAtid
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 327
אני מקווה שאין לו חלילה קשר למציאות :D,ואחי האמת ריגשת אותי ריגשת אותי מאוד ! גרמת לי  להצטער על כמה דברים,זה אף פעם לא מאוחר להתחיל לתקן
יש עתיד

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #5990

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
ידידי,

אם אתה אובדני זה מסוכן. אני לא הולך להתכתב איתך כאן כמו שאני משתדל לעשות עם כל אחד אחר, כי אתה נמצא במקום אחר לגמרי. אם התאווה הביאה אותך למחשבות אובדניות, אתה צריך טיפול מקצועי ושום רב או חבר בפורום לא יעזור לך.

אל תשחק עם המצב שלך ואל תחשוב שמשהו ישתנה לטובה. אדם חולה צריך רופא ואדם אובדני צריך פסיכולוג מומחה בדחיפות.

אם אתה רוצה עזרה והכוונה - אשמח לעזור לך, הן בכתב והן בטלפון (אתה מוזמן לפנות אליי באישי ואתן לך את הפרטים).

זאת לא בושה, גם אני מטופל אצל פסיכולוג (למרות שאני לא אובדני). אדם שחולה לא מתבייש כאשר הוא מתאשפז, ואין לך מה להתבייש במצב שלך אלא רק לבקש עזרה ממי שיכול לעזור לך.

אני מאוד מאוד מקווה שתפעל באופן אחראי ולא ח"ו תיתן למצב שלך להחמיר.

ושוב: אשמח לעזור לך בכל דרך אפשרית.

זלמן
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #5996

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
אני אובדני והיו לי ולפעמים עדיין יש מחשבות אובדניות אבל אני שפן מידי מכדי לבצע את זה...
בכל מקרה, אני דיברתי על זה די והותר עם חברים ומה שתיארתי בסיפור הוא די מה שעובר עלי החסימה, החברים, השיחות הכל!

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #5999

  • YeshAtid
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 327
גם אני מרגיש בודד,גם אני נופל אבל בגלל זה לגמור את החיים שלי בלי לנסות לשפר ?! תשמע אני מצאתי כמה אהבות בחיים:אחד מהם זה משחק כתיבה ועריכת וידאו בעתיד אני ארצה אפילו לפתח את זה כל פעם שאני  מרגיש לבד ובודד אני הולך למשחק מצלם לי איזה סרטון קטן מוסיף אודיו ומתחיל לערוך זה מה שעושה לי טוב ההרגשה הזאת היו הרבה מקרים שהיא גם מנעה ממני לאונן אך בימים שהיצר גבר לא יכולתי לעשות כלום,מי ייתן ובע''ה אני וכולנו פה בפורום נזכה להתעניין במה שבאמת מעניין אותנו במה שעושה לנו טוב במה שנותן לנו הרגשה טובה ולא בתעתועים למיניהם שיהיה לנו שבוע טוב ורק בשורות טובות וכמובן חג מימונה שמח
יש עתיד

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6001

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
ניסיתי הכל אני עומד מול קיר שחוסם לי הכל אין לי סיכוי לעקוף אותי לשבור אותו לעבור דרכו...
אני אוהב לכתוב לנגן (תופים,גיטרה,פסנתר) והראש שלי די בלימודים ויש לי המון לחץ אבל כשאני צריך לראות שום דבר מהדברים האלה לא עומד כנגד הצורך הזה... אני מפסיד לימודים ומפסיד זמן חשוב ללמוד בגלל החרא הזה...

ואני בטוח שלכולם היו מחשבות אובדניות בדיוק כמוני ואמרו לעצמם שלא בא להם לחיות עם טעם מריר בפה... אולי יום אחד המרירות הזו תתגבר אצלי ותגרום לי לברוח מהבית או להיכנס לשיגעון כלשהו להתאבד אני מפחד יותר מידי ואולי זה בגלל שבתוך תוכי אני יכול לראות קרן אור או חיים טובים יותר ולא כמו החרא שאני נמצא בו בשנים האחרונות 13-17...

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6008

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
אם אתה חושב שדיבורים עם החברים יעזרו לך - אתה טועה. אפילו הכתיבה בפורום כאן לא תעזור לך.

יחד עם זה, אם אתה חושב שאין דרך החוצה - אתה גם כן טועה. ה' לא שם אותנו בעולם הזה כדי לסבול. אמנם הדרך לא קלה אבל זה אפשרי במאה אחוז.

אם הגעת למצב שניסית הכל ואתה מוכן לעשות הכל - אבל באמת הכל - כדי לצאת החוצה (ובלי להגיד על שום דבר "זה מידי קשה לי" או "זה לא בשבילי") אני מוכן לעזור לך. אבל שוב: זה אומר שכל צעד שאתה מקבל אתה עושה אותו בשלימות, בלי שום הנחות לעצמך.

אם אתה בשל לצאת לדרך חדשה - אני מבטיח לך שיש חיים אחרי ההתמכרות ולא תחשוב יותר על התאבדות וכל השטויות האלו שה' ישמור.

נו, מה אתה מחליט?
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6017

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
לאריאל. אני לא מכיר אותך, לא יודע מי אתה. הקריאה של דבריך השאירה לי כאב עמוק בלב. כמו סכין שנכנס פנימה...
דבר אחד אני יודע, אני מתמודד כבר 14 שנים עם התאווה הזו, ובתקופה האחרונה למדתי שיש חיים אחרים.
תיקח את הצעתו של זלמן בתור תשובתו של אלוקים לסיפור שלך - זה לא עניין של חברים, זה לא עניין של עצות, זה עניין של עזרה מקצועית.
אין לנו כאן כלים ואין לנו יכולת להבין את מה שעובר עליך - אתה צריך לעזור לעצמך ברצינות.
או שאולי באמת החיים שלך לא שווים את הבושה של ללכת לאיש מקצוע?

בכאב
נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6022

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
אני לא מאמין בשום דרך או סיכוי אבל אני מוכן לעשות מה שידרש כדי להפסיק עם זה אז איך מתחילים זלמן?
אגב אני קורא קבוע את מה שאתה כותב ואני די יודע מה אתה הולך להגיד לי משהו בסגנון של קודם כל תודה שאתה חלש ובלי העזרה של אלוקים אתה לא יכול, תכניע את עצמך... אני אנסה את זה, למרות שכבר ניסיתי אבל אני לא מבין איך זה עוזר לי בפועל ליתמודד?

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6029

  • YeshAtid
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 327
"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"
יש עתיד

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6039

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
אריאל,

ברשותך לפני שאני מנסה לעזור לך, אם תוכל לענות על שאלה אחת חשובה.

האם המחשבות האובדניות האלו הם רציניות או שהם (לפחות כעת) רק בתחום המחשבה?

כמו שאתה בטח מבין, אם אתה באמת אובדני, אתה צריך ראשית כל טיפול מקצועי של פסיכולוג מוסמך. זאת לא בושה, גם אני מטופל אצל פסיכולוג.

אם זה היה רק התפרצות של רגע לא רציני, אשמח לעבוד איתך על הפתרון.

אבל שוב קח בחשבון: הדרך היא ארוכה וקשה, אלא שבסופה יש הבטחה לחיים אחרים.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6043

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
זה היה רק רגעי ואני תמיד מקבל מחשבות כאלה שנשארות רק בתחום המחשבה וזה נובע מכך שאני מרגיש כבר שאין תקווה ואין שום אפשרות לצאת מזה וממש נמאס לי!

אז קדימה איך מתחילים?

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6046

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
טוב, לפי מה שאני מבין, אתה בחור בן 17, מה שאומר שאתה כבר בשל לשינויים בחיים, גם אם הם קשים.

למרות שאתה לא כותב את זה, נראה לי שאת הבסיס לכל הענין של תכנית הצעדים כבר עשית, שזה "צעד אפס" והצעד הראשון.

צעד אפס זה המוכנות להגיע לקבוצה והמוכנות להפסיק ולוותר על הסם שלנו. אני לא מדבר כעת על איך לא מתחילים שוב, את זה תצטרך ללמוד בתכנית. אני מדבר על עצם המוכנות להפסיק להשתמש בתאווה כפתרון לכל הבעיות בחיים שלנו (זה פשוט לא עובד יותר. זה עושה יותר בעיות מאשר פתרונות).

הצעד הראשון הוא ההכרה שאנחנו לבד כבר לא נוכל לצאת מכאן. זה משתקף במה שכתבת שאתה לא מאמין שיש סיכוי לצאת (אפילו עם התכנית של הצעדים). אתה חושב שזה עוד שלב בהתדרדרות אבל האמת שזה הפוך, כעת אתה מתחיל להכין את עצמך להחלמה האמיתית, החלמה שלא יכולה להתבצע כל זמן שאתה מרגיש שיש סיכוי שתתגבר לבד.

וכעת למעשים:

אתה צריך להצטרף לקבוצת תמיכה של 12 הצעדים. אם אתה בישיבה ולא יכול להגיע באופן פיזי לקבוצה (אשמח לברר את זה איתך בהודעה אישית), תוכל להצטרף לקבוצת תמיכה בטלפון. בעז"ה בערך בעוד שבוע וחצי נפתחת קבוצה חדשה שאותה אנחה בעצמי בעזרתו ית', ואתה תצטרך להצטרף כל יום לשעה בטלפון וליישם באופן מעשי את מה שנלמד.

אנחנו נלמד לוותר על כל החסרונות שלנו ולתת לקב"ה לנהל לנו את החיים. נשתחרר מכל הפגמים שלנו ומכל הכעסים ופחדים שאנחנו סוחבים איתנו, ונתחיל לחיות חיים רוחניים ומשוחררים בהם אין צורך בתאווה. ביחד נפסיק להילחם בתאווה, ובמקום זה ניתן לקב"ה אישור כניסה לחיים שלנו.

אתה מוכן למסע?
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6058

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
אני מוכן להתחיל!
הקבוצה שאתה מדבר עליה זה מה שיהיה בשני ורביעי בטלפון? או שזה משהו בפורום?

בעניין: דמעות מעורבבות- סיפור ללא תקווה שכתבתי לפני 9 שנים #6059

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
לא, זה קבוצה חדשה שתתחיל בעז"ה בעוד כשבוע וחצי. אני מאמין שמחר או מחרתיים יחזקאל ישלח לכולם את הפרטים ונצא לדרך.

זה קבוצה יומית, שעה מידי יום בלי לפספס, וכמובן עבודה עצמית על כל צעד בלי הנחות. תאמין לי שעשיתי דברים שלא האמנתי שאעשה, אבל כיון שהתחייבתי לעשות ה-כ-ל כדי לצאת מהבוץ - עשיתי באמת הכל.

תהיה מוכן ובנתיים תיקח את השבוע וחצי הקרובים לצבור קצת שפיות. עצם הידיעה שיש סיכוי תעזור לך להחזיק מעמד, וכמובן הכתיבה כאן בפורום והקשר עם שאר החברים יתנו לך גם כן דחיפה להחזיק.

תהיה חזק חבר יקר. אלוקים לא שכח אותנו והוא נתן לנו אפשרות להשתנות.

באהבה

זלמן
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.76 שניות

Are you sure?

כן