כותב עכשיו אחרי נפילה.

האמת היא שהיה עדיף לנסות לכתוב לפני, אבל כבר לא חשוב, מאוחר מידי.

אם אני סופר את מספר הנפילות שלי בחודש האחרון אז מדובר בשלוש או ארבע. אז למה זה מבאס אותי?
כי צפיתי הרבה יותר, וזה לא עושה לי טוב.
כי אני מרגיש שזה לא מגיע מתוך שליטה. גרוע מכך, אני בכלל לא יודע מה זה אומר שליטה, ואף פעם לא ידעתי.
אין לי מושג מה זה אוננות נורמלית ואני לא מכיר מישהו שיתן לי תשובה על זה.
כי אם זה היה תלוי בי הייתי רוצה לא לאונן בכלל, אבל זה דבר שרוב המוחלט של האנושות יגיד לי שזה בלתי אפשרי, כנראה חוץ מיהודים דתיים.
כי כאן בפורום מדברים הרבה על הקשר בין בעיות בחיים לבין אוננות ללא שליטה. בעיות לא במובן של עונש משמיים אלא קשיים רגשיים והתנהגותיים. ובתחום הזה אני מוכן להודות שיש לי ברוך השם קשיים.

אז אם כבר מדברים על קשיים, אני מסיים החודש את העבודה ומחפש עבודה חדשה.
הייתי בכמה ראיונות.
לא מזמן היה אחד שהיה כשלון טוטאלי. הרבה תסכולים היו אחרי זה.
אחר כך דווקא היה אחד טוב, לפחות נתנו לי תחושה טובה, למרות שקיבלתי תשובה שלילית.

האמת היא שאני אמור להיות רגוע יותר, אני מסיים תקופה לחוצה מאוד ועכשיו הלחץ נגמר, אני יודע שאני עוזב ויש לי שבועיים שלושה של חסד.
אז למה אני לא באמת רגוע?
כנראה כי חשבתי שהרוגע יגיע ביום אחד. אבל כנראה שהחיים לא התבלגנו ביום אחד, וכנראה שגם יקח יותר מיום אחד כדי ליצור שיגרה נורמלית.

אתמול שוב נפלתי, שוב זה היה צפוי, ישבתי מול המחשב וצפיתי בכל מיני דברים הרבה זמן, עד הסוף המר.
ולמרות שזיפזפתי מידי פעם לפורום לראות מה חדש, לא טרחתי לכתוב משהו לפני, כמו לפני שבוע.

האמת היא שאני כבר שלושה ימים בבית, בחסר מעש, בפועל כבר סיימתי לעבוד.
יש לי לפעמים פחד שאני לא אמצא עבודה.

אחרי שישבתי היום הרבה מול המחשב, סתם כדי לשרוף זמן, אז לפני חצי שעה גם התחלתי לצפות בכל מיני דברים.
שוב אני קורא לזה "כל מיני דברים". טוב, זה לא פורנו לפי ההגדרה ה"רשמית" כנראה, אבל זה חולני באותה מידה.

אז הפעם אני עושה מעשה, ולפני שיגיע הסוף המר אני מבקש עזרה.
אלוהים, קח את זה ממני, תן לי שלווה פנימית, תמלא אותי בדברים חיוביים.

אני זוכר שפעם קראתי איזושהי כתבה באחד מאתרי החדשות הגדולים (לשמחתי אני כיום נכנס ממש מעט לאתרים האלה ולחדשות בכלל) על סדר יומו של מובטל.
לא בדיוק כתבה אלא יותר מלל מיותר שאחר כך גורם לך לתהות על מה שרפת את הדקות האחרונות.
בכל מקרה, אחד הדברים שהמובטל הזה עשה כל יום זה לסדר את תיקיית הפורנו במחשב.
כאילו שזה דבר טבעי ונורמלי. ממש הגעיל אותי אז.
אבל האם אני יותר טוב? כנראה שלא.

אוהבים אותך.
מזדהה...
לי עוזר להרים טלפון
ולחשוב ביחד עם חבר מה כדאי לי לעשות היום.
תמיד יש מה לעשות...

אתמול בסוף החלטתי לצאת לסיבוב קטן.
נגמר לי הדיו במדפסת די מזמן אז נסעתי לקנות למרות שאין לי שום דבר להדפיס בזמן הקרוב.
מה לעשות הייתי צריך תירוץ לצאת מהבית להרגע.
כשחזרתי הביתה עדיין רציתי ללכת למחשב אבל איכשהו העברתי את הלילה והלכתי לישון.
זה בערך הדבר הכי מרגש שקרה לי אתמול.

אבל הבוקר מבחינתי ראיתי נס.
ישבתי הבוקר שוב על המחשב, ותוך כדי אני מבקש מאלוהים שיעזור לי כי אני לא יכול לבד.
אחרי כמה דקות טלפון, מסתבר שזו מישהי מאיזו חברת השמה שהעברתי להם קורות חיים.
לא היה לה משהו יותר מידי מרגש לומר אבל זה קצת איפס אותי, במיוחד בגלל שפניתי אליהם די מזמן והיא התקשרה אלי בדיוק כשביקשתי עזרה.
האיפוס לא החזיק יותר מידי זמן, וחזרתי למחשב.
אז אלוהים החליט להשתמש בפגז חזק יותר ואז שוב טלפון.
הפעם זה מישהו שהרבה זמן לא שמעתי ממנו, הוא החליט להתקשר והאמת שמאוד שמחתי, ואני מקווה שהערב אקפוץ אליו לביקור.

הדחפים ללכת למחשב עדיין מנקרים, מתפלל להעביר את היום הזה כמו שצריך.

יבש מיום שבת שעבר. יבש אבל לא ממש נקי.
ושוב אחרי שבוע שעובר מתחילות אותן מחשבות שזה בעצם נורמלי, זה צורך של כל בנאדם ועבר מספיק זמן מהפעם הקודמת.
התיישבתי לפני שעה לעשות משהו על המחשב ואז בצורה חמקמקה פתאום התחלתי לצפות בכל מיני דברים.
אני אולי מוכן לקבל שלאונן זה נורמלי, אבל לשבת ולצפות במחשב ולאונן לא "עד הסוף" - זה כבר בהחלט לא נורמלי.
תודה, אני מוותר על זה.
אלוהים, תעזור לי.
אני מרגיש שאני צריך יותר לסמוך עליך, אבל זה קצת מעצבן אותי שאני רואה אנשים שלא סומכים עליך, ובכלל לא מכירים בך ואתה לא מעניין אותם, והכל הולך להם חלק.
יבש, נקי, כן עד הסוף, לא עד הסוף. נו שיהיה.
אז מקווה להעביר עוד לילה שלפחות יהיה יבש.

חברים, עוברים עלי יומיים עם מלא בלבולים.
אם להשתמש בכיבוס המילים שלי, אז אני עדיין יבש, אבל לא ממש נקי.
כבר הרבה זמן שאני רוצה ליצור קשר עם אנשים, לצאת מהעולם הוירטואלי.
אני מרגיש שאני במקום שאני יכול להיות מסוגל לעשות את זה.
אם יש אנשים שמוכנים ליצור קשר אני אשמח.
אבל אני לא בטוח שאני לא אברח שוב, יש לי מין נטייה כזאת, לברוח.

כותב עכשיו אחרי נפילה.
תמיד אחרי נפילה מתחיל רצון חזק לעשות הכל כדי להפסיק עם זה.
לפני שבוע נפלתי והחלטתי שאני פונה למייל של שמור עיניך בפעם הראשונה.
קיבלתי את הטלפון של משה הרכז, וכבר שבוע המספר שלו אצלי בזכרון ואני לא מתקשר.
מה אני אומר לו? מה הוא יגיד לי?
אז בינתיים אני ממשיך להתבחבש עם עצמי ולא מתקדם לשום מקום.

-שלום מוישלה, קוראים לי יהושע, וקיבלתי את המספר שלך בשביל קוד לקבוצות.
-מה הבעיה שלך?
-אני מאונן וצופה בפורנוגרפיה המון, ניסיתי להפסיק לבד ולא הצלחתי...
וכו'...
לא דייקתי בפרטי השיחה כי אני לא זוכר מילה במילה, אבל זה בערך מה שהיה בהתחלה.

זה קשה. כי אני חי בסרטים - מה יהיה, ומה לומר ואיך זה ימשיך, אבל אלוקים אוהב עזר לי להבין שאני חייב עזרה ונתן לי כוחות לעשות את השיחה הזאת.
משם הדרך לפתרון היא הרבה יותר קלה.
מקווה שתצליח.

אני זוכר שגם לי היה קשה להחליט להגיע.
אני פשוט זרקתי את השכל. התאבדתי על זה.
הפסקתי לחשוב ופשוט הלכתי.

בהחלמה!

שלום חבר,
שנה וחצי היה לי מספרי טלפון, ולא התקשרתי,
מה הרווחתי? המשכתי לסבול,
מתפלל בשבילך שיהיה לך את הכוח לעשות את הפעולות הנכונות,