שלום חברים,
הייתי כבר רשום כאן בשם לילה כיום יאיר, אחר כך החלטתי קצת להרפות מהאתר, ואז כבר שכחתי את הסיסמא וגם את המייל שדרכו נרשמתי.
בקיצור, נרשמתי שוב.

אני כותב כאן אחרי נפילה.
נפילה מעצבנת, כי אני כבר לא כועס על עצמי בגלל זה ולא מרגיש חרטות בגלל העניין הדתי.
אני פשוט יודע שזה בא כדי למלא חוסרים שיש לי בחיים, חוסרים רגשיים וחוסרים פיזיים שאני לא יודע איך להתמודד איתם.

אז לפני שתחושת האכזבה תעלם, ולפני שאני אומר לעצמי "לא נורא, ממחר נפסיק" ואשכרה מאמין לעצמי, החלטתי לפתוח יומן מסע משלי.
קודם כל שמה שאני מרגיש יהיה מתועד, ומחר כשאני כבר אשכח את הנפילה, אני אוכל לקרוא מה כתבתי ולהזכר.

אז יופי, יש יומן מסע, ומי יודע, אולי הפעם אני גם אתמיד בו.
אבל בכנות, אין לי שמץ של מושג מה היעד של המסע הזה. עזבו יעד, אין לי אפילו כיוון ראשוני.
מה, להפסיק לאונן? אני לא מאמין לזה, זה לא יכול להיות היעד.
זה אומר שיכול להיות שאני לא ארגיש את התחושה הזאת יותר בחיים (וזה קשה לי בתור רווק, בן 30).
יעברו יומיים שלושה, וסביר להניח שאשתמש שוב.
בינתיים נחיה קצת באשליות.

בהצלחה אחי.
אנחנו מכירים ?
אתה בא לקבוצות ?

בס"ד
בהחלמה רבה מכל הלב!

תודה, אני לא בא לקבוצות, רק גולש בפורום.

היום יום ראשון לנקיות, אחרי שאתמול נפלתי.
דווקא בשבת, למרות שבדרך כלל קשה לי לשמור, הזמן עבר בצורה סבירה.
במוצאי שבת נכנסתי למחשב, דבר גרר דבר (דברים "מותרים" אבל בפועל סתם בזבוז זמן) עד שמצאתי את עצמי קרוב ל-12 בלילה עדיין מול המחשב.
להיות מול המחשב בלי מטרה בשעות האלה זה מסוכן (וגם עם מטרה זה מסוכן), התחלתי לחפש כל מיני דברים ומשם הדרך קצרה לנפילה.

מקווה לעבור את החג בשלום ולחזור עד כמה שאפשר לשגרה.

ברוך השב. מאחלים לך הצלחה והתקדמות והרבה סיעתא דשמיא.
חג שמח!

ברוך השב חבר יקר,

גם אני נעדרתי מכאן לאחרונה לצערי וזה לא עושה לי טוב. שמח לחזור הביתה.

שאלה טובה שאלת, מה היעד?
לדעתי היעד הוא לפתור את הבעיה. אם כן השאלה היא מה הבעיה? האם זה שאני מאונן או מפרנן? לא. זה לא השם של הבעיה. יש הרבה אנשים שעושים את זה ואין להם עם זה בעיה. השם של הבעיה שלי זה "התמכרות". מחלה פיזית נפשית ורוחנית. המחלה היא צימאון גדול למילוי - ערך - משמעות - כמיהה לשלמות ועוד על זה הדרך.

כשהבנתי שזו הבעיה הבנתי שלשם אני שואף למצוא פיתרון. אני אישית מצאתי את הפיתרון בדרך הרוחנית של הצעדים.
אני לא כותב מהמחשב הבייתי ולכן קשה לי להאריך בכתיבה, אם תרצה נמשיך את הדיון.

מה שכן, אמליץ לך מאוד בכל לב לקרוא את הספרות של המכורים. הספר הגדול והספר הלבן. לי זה פתח משהו בפנים. הייתי אומר שזה הצעד הראשון למי שרוצה לקחת כיוון חדש בחייו. בספרים - חוברות הללו מושקעים הרבה נסיון ודם של מכורים. ואפשר לקבל את הנביון המזהיר שלהם על מגש של זהב.

בהחלמה רבה
אוהב
הושיעה

אוהבים אחי. לזכור זה באמת חשוב. אני קולט שמנגנון השכחה שלי עובד נונסטופ, אני נהנה מאזורי הנוחות ורשתות הבטחון, עד לרגע האחרון שבו הכל נקרע לי מול הפרצוף ואני קולט שאין, אין דרך אחרת. זה או ככה או לעזאזל.
לי לא עזר רק לזכור. עשיתי סשן של ימי זיכרון וזה לא הזיז את הפעם הבאה, אחרי חודש וחצי, שבוע או חמש דקות, מצאתי את עצמי בדיוק באותו ח**, עם אותה אמונה יוקדת שזה יעזור או שזו הפעם האחרונה, או גם בלי אמונה יוקדת ורק דכאון שיאלה, הלך הכל, לפחות לעשן את הסיגריה האחרונה.
פעולות. זה מה שעוזר. זה לתרגל את מה שמעולם לא תרגלתי. את מה שתמיד ברחתי ממנו. שאף פעם לא הייתי נוכח בו. להיות בחיים. להיות נמצא בהם. וזה כמו שרירים, צריך לתרגל ולתרגל, אין כאן כפתור קליק או עכביש ספיידרמן, למרות שהייתי רוצה ואני עדיין לא מקבל ורוצה אחד כזה, זה שרירים וזה לאט לאט, וזה זמן, ולפעמים הם נתפסים, כמו עכשיו, שתוך כדי שאני כותב את זה אני מסתכל על עצמי ואומר ראבק, מה נסגר איתי, ומהבוקר אני מרגיש כאילו מישהו הצמיד לי משאבה ועשה עלי וואקום ואני לא זז מהספה וטווח חמש המטר שלהם, אז לדבר אני יודע ונונסטופ, אבל כמה אני עושה את מה שאני מדבר, דבר אחד אני יכול לומר, עם כל הבריחות, הריקנות, השעמום והחיים האלה שמרגיש שגדולים עלי, אסירות תודה אני נקי, רק להיום, ויותר מחצי שנה, ואסירות תודה אני מרגיש ריקנות ורואה אותי בורח ומפחד מהחיים אבל לא משתמש, אני חי, ויש לי עוד המון דרך.
אבל הי, יש לי עוד המון דרך.

ויש כאן שותפים בדרך. ויש כאן תקווה. ואפשר. אפשר לחיות את החיים.

תודה לכולם.

לשמחתי הייתה לי בעיה באינטרנט בימים האחרונים. גלשתי רק בעבודה ושם אני לא נכנס לפורום.

היום יום חמישי לנקיות. שילוב של ימים מאוד עסוקים יחד עם העובדה שלא היה לי אינטרנט.
למרות חמישה ימים נקיים אני מנסה לא לשכוח את הכאב של הנפילה ולא להיכנס לשאננות.

הייתי רוצה לרשום שמחר הולך להיות יום קצת קשה (מסיבה כלשהי) ואחר כך שבת וגם היא לא תמיד קלה, אבל כנראה שעדיף להתרכז בלסיים את היום הזה נקי.

הושיעה, אני יודע שמדובר כאן על התמכרות והצעדים (למרות שאני מבין מאוד מאוד קטן בזה), אבל קשה לי (למען האמת רוב הזמן אני פשוט מסרב) לקבל את עניין ההתמכרות.
קשה לי לקבל את העובדה שמישהו בגילי שמאונן פעם בשלושה ארבעה ימים הוא מכור.
אני יודע שאומרים שהשאלה היא האם אתה יכול להפסיק או לא, ובינתיים התשובה שלי היא לא. אבל מבחינתי להפסיק זה אומר להתנזר מהתאווה הזאת (לא רק אוננות אלא גם המראות עצמם באינטרנט).

אולי תנסה רק להפסיק לאונן למשך כמה חודשים, לפחות שלושה. אני מניח שזה ייתן לך מדד אם אתה מכור או לא.
בהצלחה.

טהרני, תודה אבל שלושה חודשים נשמע לי כמו חלום.
חוץ מזה יש לפעמים גם סממנים של התמכרות, למשל רצון לאונן כתוצאה מהצטברות של לחצים, או רגשות חזקים שאני לא בטוח שאני יודע איך להתמודד איתם.
הבעיה היא שאף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד, ואני לא יודע מה בנאדם "רגיל" מרגיש בעניין הזה.
היתה לי בעבר גם תקופה קשה, כמו שזכור לי זה היה כמעט שנה, שבה הייתי מאונן כמעט כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום.
כאן בפורום כולם מדברים על התמכרות, וקשה לי לקבל את זה, במיוחד שזה נשמע לי כמו משהו מאוד חד משמעי - או שאתה מכור או שלא, ואני חושב שזה לא שחור לבן ויש הרבה גוונים באמצע.

היום אני מקווה לסיים את היום השביעי לנקיות.
ביום שישי היתה לי איזו שיחה שגרמה לי להרבה מחשבות אחר כך.
ביום שישי עצמו הייתי מאוד עסוק ולשמחתי הספקתי לעשות כמה דברים שרציתי והעברתי את היום בשלום, אבל בשבת המחשבות כמעט השתלטו עלי.
היו כמה רגעים שרציתי מאוד לאונן, ואני לא יודע מה שמר אותי נקי.
אומרים שזה הכוח העליון, אבל בכלל לא הייתי מחובר אליו.
בינתיים במוצ"ש כמעט לא גלשתי באינטרנט, רק כמה דקות לדברים שהייתי צריך.
קשה לי להרדם במוצאי שבת, אבל אני מקווה שהלילה ארדם מוקדם.
בעזרת השם מחר יום חדש ושבוע חדש ויהיה טוב.

שבוע טוב!

אם שלושה חודשים נשמעים לך כמו חלום, אני חושב שמקומך אתנו.

אם תראה את עצמך כחסר אונים מול התאווה ותבין שאינך יכול להתמודד מולה בעצמך ואתה זקוק לעזרה, תוכל להתחבר לתוכנית 12 הצעדים ולהישאר נקי.
מאז שהצטרפתי לתוכנית אני נקי 74 ימים, שזה הרבה מאוד יחסית למה שהייתי רגיל, והחיים שלי השתנו לטובה בהרבה מובנים אחרים.

אולי כדאי שתנסה לעשות סקירה של החיים שלך בעניין התאווה, כיצד לא הצלחת להתמודד מולה וחצית בהדרגה קווים שהיו קודם אדומים מבחינתך. זה יכול לעזור לך להבין שאתה חסר אונים, ובכך בעצם עשית את הצעד הראשון של התכנית.

שנזכה שלילה כיום יאיר...

אם שלושה חודשים זה מלחיץ אז אולי רק יום אחד... כל יום רק להיום...
אוהבים.

בתכנית מקבלים כלים, שמותר (!) לך לאונן, בגלל.... ובגלל.....
אבל לא חייבים להשתמש, שיש עוד פתרון חוץ מלהשתמש.

אני יושב כבר קרוב לשעה ומחפש איזה תמונה או סרטון באינטרנט שירגשו אותי.
אבל שום דבר לא מרגש. אני נוגע בעצמי ועוצר, הפעם לא כדי למשוך את הרגע עוד קצת, אלא כי אני יודע איזה סוף עצוב מחכה אחר כך.

חבל, היום יכול להיות יום שמיני לנקיות, חבל להרוס את זה.
אבל למה לא בעצם, היום הזה היה כל כך מעייף, מלא עצבים ומירמור.
משהו שהיה צריך לקרות והחליטו לבטל, למרות שאני יודע שהיו יכולים לא לבטל את זה.
מישהו שהיה צריך להתקשר אלי בקשר לשידוכים אבל הוא לא התקשר.
אני כנראה בנאדם שאסור לו לסמוך על אנשים. אנשים אחרים יכולים, אני לא. אולי בכלל עדיף לוותר על השידוכים האלה, אולי אני לא בנוי לזה וזהו.

הגעתי הביתה בעשר בלילה, מת מעייפות, לא היה לי כוח להכין אוכל, אכלתי פיתה עם גבינה וכמה זיתים כמו בדואי.
בעשר וחצי אני מתיישב על המחשב, כשבתוך תוכי אני יודע שבמצב כזה אחרי כמה דקות אני אתחיל לחפש סרטונים ותמונות.
אבל אני יודע ששום דבר לא ירגש אותי במצב כזה. אני סתם אבזבז שעה ואעזוב את זה.
ככה זה תמיד קורה. כמה ימים של נקיות, ואז אחר כך איזה יום מסריח שמביא אותי למחשב. אבל זה מצב שאני לא ממש יאונן בו, רק אצפה קצת, אגע קצת, אבל אוותר על זה כי אני יודע שזה סתם ידכא אותי עוד יותר.

אבל תמיד למחרת אני כבר לא יכול, כי אני ממשיך את כל הבאסה גם למחרת, ואז מגיעה נפילה.
אז מחר תצפו להודעה בסגנון "שוב התרסקתי" או משהו כזה. בעצם אולי אני אתחרט ואמשיך מול המחשב עוד הלילה.
איזה משוגע אני.

אתה  בסדר, המחלה זה המשוגע, והשתלט עליך,
כל הכבוד על הכנות והשיתוף, עשית צעד גדול להחלמה, מתפלל שאלוקים יהיה בעזרתך, ויתן לך 24 שעות נקיות ושפיות.