אחי היקר, אפשר אחרת.
יש תקווה!
כשיכאב לך מספיק נוכל לשוחח בטלפון או להיפגש.

אוהבים אותך ומאמינים...
הושיעה

שלשום בלילה כאב לי מאוד.
הבעיה היא ששכחתי מזה. אני תמיד שוכח מזה, ואתמול והיום היו ימים לא רעים שעזרו לי לשכוח. כמעט ולא חשבתי על תאווה.
אני מתכחש לעובדה שזה עלול לחזור, כי זה תמיד חוזר.

אני לא מסוגל לפנות לאף אחד מכמה סיבות.
קודם כל, קשה לי לקבל את כל העניין הזה של ההתמכרות, ואני מרגיש שברגע שאצור קשר עם מישהו אז לא תהיה כבר דרך חזרה מזה.
דבר שני, קשה לי ליצור אמון ברמה כזו של שיתוף. הבן אדם שאני מדבר איתו יכול לומר לי כמה קשה לו וכמה שהוא מבין אותי, ובסוף עלול להתברר לי שהמצב שלו בכלל לא קשה כמו שהוא מתאר והוא מקטר מעבר לכל פרופורציה. אני ארגיש כאילו תקעו לי סכין בגב.
יכול להיות גם מצב הפוך, שאני אשמע לו כל כך דפוק שהוא יחליט שהוא לא מוכן יותר לדבר איתי כדי לא להשתגע.

מקווה לסיים את היום בנקיות, יש לי כמה משימות שאני צריך לעשות הערב, מקווה באמת לעשות אותן ולא להגרר למחשב, וללכת לישון כמו בן-אדם.

אוהב אותך אח יקר,
בדרך כלל כשאני מתחיל עם טיעונים מטיעונים שונים אני מבין שהמחלה מדברת מתוך גרוני.
המחלה שלי אוהבת חושך, היא רועדת מהרגע שאני יוציא אותה לאור, כי היא יודעת שמאותו רגע לא תהיה לה השפעה עלי.
אני בכל אופן מבטיח לך שיש כאן המון אנשים שיאהבו אותך כמו שאתה בין אם הסיפור שלך הוא הסיפור הכי קשה ובין אם הסיפור שלך הוא הסיפור הכי קל.
כשאני התחלתי עם התוכנית מאוד חששתי לדבר עם חבר טלפונית, אבל כן התחלתי לדבר דרך הודעות סמס, זה היה לי יותר קל ומשם זרמתי הלאה.
מאחל לך בהצלחה.
תמיד אפשר להתפלל לאלוקים שייתן לנו את הנכונות והכוח להתקדם בדברים האלה.
הוא הרי רוצה שיהיה לנו טוב, אני בטוח שהוא ישמח לעזור לנו.
אוהב.

ימים ראשון ושני עברו עלי לא רע בכלל.
הייתי כותב אפילו מצויינים אבל נראה לי שבסתר ליבי אני לא סומך על אלוקים, ומפחד שכל פעם שהוא טיפה מרים אותי זה כדי לזרוק אותי אחר כך חזק על הרצפה.
כמעט ולא נגעתי במחשב למרות שהיה נגיש.
עכשיו אני צריך לעשות איזושהי עבודה כנראה עד שאלך לישון. התחילו אצלי כל מיני מחשבות ואני מכיר את עצמי, אני יודע מה יקרה אם עכשיו אציץ על איזו תמונה.
אני מכיר טוב את הדרך הזאת.
החלטתי הפעם לכתוב בפורום עוד לפני המבט הראשון ואני מקווה שלא אפול.

בס"ד
שלום לך - כבר הייתי כאן (לילה כיום יאיר) יקירנו !
השיתוף שלך מרגש מאוד
ממש מזכיר לי את עצמי...
(תגיד אתה מרגל אחרי...   )
מאחל לך המון המון הצלחה בהמשך

mi כתב on 18 יוני 2014 14:10:


תודה רבה,

אני שמח לשתף שאתמול, אני לא יודע איך, לא חיפשתי כלום במחשב,
השתדלתי להתקדם עם העבודה אבל לא סיימתי אותה.
פשוט נזרקתי מעייפות בחצות בערך.
כרגע אני מול המחשב כדי להספיק עוד קצת. אני בלחץ של זמן ויש לי עוד כמה מטלות.
אני מקווה לא להיות קשה עם עצמי ולהבין שאני אספיק כמה שאספיק וזה מה שיש.

גם היום היה יום נחמד למרות שלא קרה שום דבר מיוחד, סתם יום די רגיל שלא כעסתי בו על אף אחד וגם לא על עצמי. תודה לשם.
הייתי צריך להכנס לאיזה קניון וזכיתי לראות שם כמה מראות. היום בצורה יוצאת דופן לא כעסתי עליהם.
הרגשתי איזו נקודה מסויימת של השלמה שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק מעמד.
אולי היא תתפוגג כבר מחר, אולי אפילו עוד הערב.
יש לי איזו השערה מה הסיבה של ההשלמה הזו, אולי אני אצליח לשתף על זה בפרטי עם מישהו.

אני לא בטוח שאני יודע מה לעשות כדי לסיים את הלילה בנקיות.
מה שכן אני יודע זה שאני לא רוצה לעשות שריר.
אני מעדיף פשוט להתרכז בעבודה ולא לגלוש באינטרנט, להמנע מהמבט הראשון.

אתמול סיימתי את מרבית העבודה.
בערך בשתיים עשרה החלטתי שאני עוצר, ואז אמרתי לעצמי - למה לא לראות קצת כמה דברים באינטרנט.
בערך חצי שעה הסתלתי על תמונות עד שהחלטתי שאני לא רוצה בזה, הפסקתי והלכתי לישון. לא הוצאתי שז"ל.

האש מאתמול המשיכה לבעור בי, הגעתי הביתה בערך בשבע והיה לי ברור שאני מתיישב מול המחשב, במיוחד שזה סוף שבוע.
כבר כשעתיים שאני צופה בדברים, מתחיל ועוצר את עצמי מתחיל ועוצר.
אני פשוט צופה ונגעל תוך כדי. במקום לסיים סופסוף את המטלות אני מבזבז את הזמן על השטויות האלה.
האמת היא שלא מדובר בדברים "כבדים", אלה דברים שיכולים להחשב בחברה כלגיטמיים לגמרי (וזה דבר שמשגע אותי, איך יש אנשים שמתייחסים לזה בשאט נפש).
אבל די, נמאס לי. לא יכול עם זה.
אני רק חושב על התחושה המגעילה אחרי נקודת האל חזור. לא רוצה את זה. די, אני חייב לעצור את זה.
אני מאמין שאני הייתי מרגיש מגעיל באותה מידה (ואולי בעצם מגעיל פי כמה) אם הייתי עם אחת מהדמויות הדמיוניות האלה שאני רואה במציאות.
לא מבין איך אפשר להיות עם מישהי בלי שום רגש. זה יהיה רחוק מלספק אותי.
מצד שני, אם היתה לי הזדמנות כזאת, היה מוותר עליה? לא יודע.
אז אני לא יודע אם אני צבוע, או משקר לעצמי.

אתה מכור אח יקר שלי, כמוני....
תן לאלוקים את המקום בתוכך ותראה נפלאות!!

אתמול שוב התחיל אצלי גל. חתיכת גל זה.
לא יודע איך זה יגמר, אולי אם אני אכתוב משהו בפורום פתאום יקרה יזה נס.

אחרי שבשבוע שעבר היתה לי נפילה אחת ביום שלישי אבל בסה"כ היה שבוע לא רע.
היה לי רגע שבו הבנתי והפנמתי שבין אם אני מכור ובין אם לא, התאווה תלווה אותי כל החיים.
נשמע ברור מאליו, אבל אחרי בלי סוף פעמים שאחרי יומיים שלושה נקיים אמרתי לעצמי - הנה, מעכשיו אני אהיה חזק ולא אפול יותר - ואז כמובן הגיעה נפילה כואבת, זו תובנה חשובה בשבילי.

במהלך השבוע נפגשתי שוב עם מושא התאווה הגדול ביותר שלי.
איך אפשר להיות בקשר של ידידות עם מישהי, להרגיש איזו נהדרת היא, אבל לא להגיע למצב שהמחשבות משגעות אותי?
זאת אומרת, אני לא חושב עליה דברים רעים, לא נסחף עם המחשבות למקומות קיצוניים. אבל עדיין.

אני מקנא בה, היא רחוקה מלהיות פרובוקטיבית אבל היא חיה את העולם הזה.
ואני כבר יומיים מסתובב בהרגשה שאני לא יכול על העולם הזה.
כולם מסביבי נראים נהנים, מתלבשים איך שבא להם, עושים מה שבא להם, חיים את העולם, ורק אני מרגיש תקוע.

מה צריך לעשות כדי שיעבור כבר הגל הזה לכל הרוחות?

קראתי עכשיו שוב את מה שכתבתי וזה נשמע כמו איזה התקף דיכאון.
אבל אני לא מרגיש בכזה דיכאון, אני סתם מרגיש עלוב ומגוחך עכשיו עם הצורך הזה לשמור על הברית, לשמור על צניעות.
בסביבה שהייתי בה היום נראה שלאף אחד זה לא מפריע, אז בשביל מה?

נפלתי סופית.
גם זו דרך לעבור את הגל.

וואו, אני כל כך מזדהה עם הדברים שכתבת. כל כך.
צריך למצוא עצה ותבונה.
ודרך. לפעול פעולות כדי להתקדם.
אחי אהובי, אין זה פשוט כלל וכלל להיות בחברה שבה זה נראה שלאף אחד זה לא מפריע, ושכאילו חיים בפשיטות.
אבל א, אין לך מושג מה באמת עובר על כל אדם, ועם מה ואיך הוא מתמודד ואיך ההתמודדויות הללו משפיעות עליו. ו-ב, זה לא באמת משנה. לך יש את החיים שלך, עם האופי שלך והמשימות שלך, שה' נתן וסידר בדיוק על פי מידותיך וצרכיך, ולטובתך האמיתית והנצחית.

אברך אותך שתיישב דעתך, תשמח על הקיים, ותצליח בעתיד.
(בתחבולות תעשה מלחמה, ואחת התחבולות המוצלחות היא, ככל הנראה, לשתף)

תודה רבה חיים.

רק לצורך הסטטיסטיקה, אני "נקי יומיים" אחרי שהייתה נפילה נוספת מאז ההודעה הקודמת.

רציתי לכתוב משהו שקשור להתמודדות בשרשור שמישהו פתח כאן, אבל בסוף החלטתי לכתוב את זה בשרשור שלי.
אני לא רוצה שמה שאכתוב יפגע לו ברצון להתמודד.

הרבה פעמים משווים את תאוות המין לתאוות אחרות, בכל מיני הקשרים, כשהשורה התחתונה היא ש"אפשר בלי זה. זה לא צורך קיומי של האדם".

יצא לי לראות על מספר די מכובד של צעירים שנרשמו לפורום וכתבו מספר הודעות, וניתן היה להבין שהם בגילאי 16-17 בערך (למשל, שהם נמצאים בחופש הגדול).

קודם כל, מפריע לי שהם מתייגים עת עצמם די מהר כמכורים בגיל הזה, לפעמים בהשפעת חברי פורום אחרים (שאני בטוח שאין להם כמובן שום כוונה רעה, להיפך).
כשהרבה צעירים וצעירות בגילם עושים מה שבא להם, הם מנסים לחיות בקדושה, ואני מסרב להאמין שהם מכורים.

לכאורה נראה שלאותם צעירים אמור להיות הרבה יותר קל להתמודד כי אין להם מטען של שנים כמו למבוגרים יותר.
אבל בהרבה מקרים הם לא מצליחים. השאלה היא למה?

יש לי שתי תשובות לשאלה הזאת:

1. אוננות היא צורך קיומי של האדם. אפשר אולי להפסיק לכמה ימים, אולי יותר, אבל כמו שאי אפשר להפסיק לאכול ככה אי אפשר להפסיק לאונן.

2. כמות הפיתויים המטורפת שאנחנו מוקפים בה פשוט לא מאפשרת להפסיק וכל הזמן יש עוד ועוד גירויים.

מי שכן מצליחים להשאר נקיים לאורך תקופות משמעותיות באמת הם בעיקר הנשואים כאן.

שתי התשובות האלה גורמות לי לפעמים לסוג של ייאוש.

לגבי 2, אני רוצה לשתף באיזה פחד שיש לי.
יש לי שני אחיינים קטנים (הם עדיין בגן), ממש חמודים ואני אוהב אותם.
אני רואה איך ההורים שלהם בסך הכל מחנכים אותם להתנהג בצניעות, כשמסביבם, בנות בגיל הזה (בערך 6) כבר מולבשות בבגד ים חשוף לגמרי כמו מבוגרות.
אני תוהה לאיזה עולם יגדלו האחיינים שלי, ותוהה איך הייתי מתנהג אם הם היו הילדים שלי.
לפעמים אני מרגיש שזו מלחמה בתחנות רוח.

אם יש למישהו מה לומר, אני יותר מאשמח.

שלום לך חבר,

אשמח לשתף בעניין.

קודם מצטרף להצהרה/אזהרה שלך. לא לתייג אף אחד כמכור. ובטח ובוודאי לא את הצעירים שבינינו.
זה לא דבר חכם לומר לילד בן 17 אתה מכור.
הדבר היחיד שנאמר לצעירים זה להתייעץ עם איש מקצוע בנושא.

דבר שני, הסיבה שציינת שראית שזה עובד יותר לנשואים, לדעתי לא תלויה בעצם הנישואין. אלא זו בגרות פנימית שאין אותה לפני אזור גיל ה25-30 . פשוט בגילאים צעירים המכור עוד מאמין שהתאווה הבאה תסדר אותו לכל החיים. ובגיל מבוגר כבר שבעים אכזבות כאב ומרירות וההכחשה מתחילה להיחלש.
לך תגיד לנער בן 16 שהתאווה היא עסקה גרועה!
מצד שני אדם בן 35 שהתאווה פירקה לו את כל החיים הוא לא צריך שכנועים. וראינו שרמת המוכנות של הבוגרים גבוהה יותר כי גם רמת הנואשות שלהם גבוהה יותר.

בעניין האוננות, אני לא אוננתי בחיים! התאווה אצלי בביטויים אחרים. וכמוני יש הרבה בעולם. גם יש הרבה בעולם שהיו מאוננים והפסיקו. גם יש את אלה של פעם בשנה או פעם בחודש. כך שבהחלט אוננות היט לא צורך קיומי ולא דומה בכלל לאוכל שינה וחמצן. האוננות היא הרגל התנהגותי. והיא לא מוכרחת!

אמנם יש את אלה ש"מרגישים" שאי אפשר בלי לאונן. אלו בדרך כלל המכורים... כמו האלכוהוליסט שלא יודע לצייר עולם בלי משקה...
לאלו נאמר: "רגשות אינם עובדות". אפשר אחרת.
יש חיים בלי אוננות. יש חיים בלי תאווה.
ויותר מזה, אין חיים עם אוננות. אין חיים עם תאווה.

כמות הפיתויים בחוץ לא עושה לנו חיים קלים. אבל מי שהוא מכור אז גם בני ברקי בתוך בית הכנסת ימצא דרך ליפול.

מקווה שהועלתי.
אוהב
בהצלחה
הושיעה

כבר הייתי כאן היקר!

שלום לך חבר!
אתחיל באמירה שאני לא נשוי.
לגבי דבריך אומר באמת היה לי רצון בהתחלה לבטלם ממש, אך יש כמה דברים נכונים.
תשובה מספר אחד שלך- סליחה אבל אני ממש לא מסכים! יש לי כל כך הרבה מה לומר, הייתי שקוע באוננות, שמונה שנים! למה לא הפסקתי, בהתחלה לא הייתי מודע לעניין בכלל, כשנודע לי התחלתי להבין שזה פוגע בי! למה שמשהו ירצה לפגוע בעצמו?! לא יכול להיות שאוננות זה דבר קיומי, הדברים הקיומים לא גורמים לנו לדכאונות ולעצבות וחוסר מעש וכו'....
וואי כמה שאני רוצה לכתוב כאן מגילה על מה שכתבת, אך צר המקום מלהכיל וצר הזמן שלי מלכתוב לצערי... אבל פוצצת אותי (בקטע טוב! וח''ו איני כועס עליך כלל, אני יכול להבין מהיכן דבריך מגיעים כי הייתי שם..)
לגבי תשובה שנייה שלך גם איתה למדתי להתמודד, נכון הכול פרוץ הדור שלנו רואה דברים שלא נראו כבר אלפיים שנה, אבל יש לדור הזה עוצמות שכבר אלפיים שנה לא היו!!
יש דרכים להתמודד עם הדבר, לא הייתי מרים ידיים כל כך מהר!
אוהבים אותך!!
ויש רווקים שהם אחלה, וצעירים שהתגברו והצליחו!
הסוד הוא לדעת לתת לאלוקים להצעיד אותנו!

בס"ד
ללילה כיום יאיר היקר!



זו הייתה הדרך היחידה שלי במשך שנים ארוכות
"בחוברת המסרים" אנו קוראים-
"הדרך היחידה שהכרנו כדי להשתחרר מזה הייתה - לעשות את זה..."

בהחלמה רבה מכל הלב...