איזה אפס אני.
עזבתי את המחשב, אבל זה בער בי.
נפילה אחרי כמעט שמונה ימים. אין חדש תחת השמש.
אני סמרטוט שנותן לאנשים אחרים לנהל אותי.
חבל שאני לא מצליח לצפצף על העולם.
חבל שאני לא מצליח להשלים עם זה שנפילה אחת לכמה ימים זה לא נורא.
לילה טוב.

"אל תשלים עם זה"
אבל תכניס טוב לראש שהנקיון היא "רק להיום"

כיום יאיר, שלום לך, הסיפור שלך נשמע מוכר, הוא חוזר כאן בריטואל קבוע בשינוי אישים ודמויות מקומות ואנקדוטות אבל הוא בהחלט אותו קומיקס שמצטייר כאן בפורום ועובר כחוט שזור בין הדפים.
אל תתרגש, תכנע תקבל את זה,
תשב עם עצמך ברצינות, אם החיים שלך יקרים לך,
תבין כמה אתה לא יכול, תחשוב אם באמת אתה רוצה להגאל מזה ולמה?
תסכם לעצמך מה אתה מוכן לעשות בשביל זה,
וכשיהיו בידך התוצאות- המרשם, גש ל12 הצעדים וקבל את התרופה שנרקחה כאן.
אתה רווק בן 30 אמרת, אז החיים עוד לפניך- בהצלחה!!
אוהבים

היום אני מקווה שיסתיים יום שני לנקיות, מאז הנפילה בלילה בין ראשון לשני.
לא שזה משנה לי כל כך כי אני לא יודע עד כמה הספירה משנה.
הייתי באמת רוצה להפנים את העניין הזה של רק להיום, אבל זה לא פשוט.

הגעתי למסקנה שאני בין הפטיש לסדן:
מצד אחד אני לא מוכן לקבל את עניין ההתמכרות.
מצד שני אני לא מסוגל להשלים עם אוננות גם אם זה יהיה פעם בכמה ימים.

בינתיים אני משתדל לעדכן את השרשור שלי כדי לשמור על רצף של עידכונים.
שיהיה לילה נקי.

בעזרת השם אני מקווה לסיים יום שלישי של נקיות.

עדיין כאן, אין לי הרבה מה לומר, אני רק רוצה לעדכן את השרשור.

השרשור שלי עבר לדף השני, סימן שאני צריך לעדכן יותר.

ביום הזיכרון נפלתי.
היה לי יום פנוי באותו יום ורציתי לנצל אותו לכמה סידורים. דווקא דברים התנהלו יחסית לא רע באותו יום.
הייתי צריך להגיע לאיזה מקום ועברתי על יד מקום שכנראה היה בית ספר.
זכיתי לראות כמה ילדות ממש קטנות שהתלבשו בצורה לא ממש צנועה בלשון המעטה.
זכיתי גם לראות את האימהות שלהן שבאו לאסוף אותן, וגם חלקן היו לבושות בצורה לא ממש צנועה.

זה הצית בי את הכעס שיש בי על העולם, שאני לא תמיד מרגיש חלק ממנו ולא תמיד יודע איך להתמודד איתו.
ולמרות שהדברים התנהלו יחסית בסדר באותו יום, עדיין הייתי עייף מהצורך להתעסק עם כל מיני אנשים שהיו אמורים לתת לי שירות,  שזה דבר מעייף לכשעצמו.

הגעתי הביתה, נחתי קצת, אבל המחשבות התחילו להתערבב, 10 דקות של צפייה באינטרנט (דווקא דברים "קלים" יחסית) ונפילה.
לפחות לא בזבזתי על זה הרבה זמן.
אבל זה גורם לי להרגיש ממש קטן וחלש, גם עכשיו כשאני חושב על אותה נפילה.

שלישי רביעי וחמישי היו נקיים, בלי יותר מידי מאמץ למרות שלא כל הזמן הייתי במצב רוח מי יודע מה.

היום אני מתפלל שיהיה יום 4 לנקיות.

היה לי היום מפגש עם מישהי שהיא מושא תאווה עבורי.
זה לא נעים לי לכתוב את זה כי אני מניח שזה לא מגיע לה. אני הבעייתי.
הבעיה היא שאני מרגיש קשר רגשי חזק כלפיה, רגש שאני לא יכול לממש ולא יודע איך להתמודד איתו.
זה גרם לי כמה פעמים לנפילות.
בעצם על מי אני עובד, זה גרם לי המון פעמים לנפילות, בלי אינטרנט ובלי כלום. רק אני עם עצמי והמחשבות.
אולי מתישהו אני אצליח לשתף על זה עם מישהו.

בשבת אני יודע שאני אחשוב על זה בלי הפסקה, למרות שאני לא רוצה.
יש אנשים ששבת עבורם זה טעינת מצברים לכל השבוע.
עבורי שבת זה ריקון מצברים. לפעמים אני רק מקווה לשרוד אותה, להתחיל את השבוע מרוקן ולנסות להתמלא.

מצטער אם אני נשמע מלנכולי,
שתהיה שבת שלום.

יום שישי עבר בנקיות,

השבת עברה פחות או יותר בנקיות, מלבד המון מחשבות, לא מחשבות של תאווה, אלא יותר מחשבות על עניינים שונים בחיים.
בכמה רגעים רציתי לפנות אל התאווה אבל לא עשיתי את זה.
אני לא יודע למה לא, תכלס בשבת מה אכפת לי, יש לי הרבה זמן פנוי (יותר מידי) וזה לא יבוא על חשבון דברים אחרים שאני צריך לעשות.
במיוחד שזה בלי אינטרנט, ואין אחר כך את הצער על בזבוז הזמן מול המחשב.

בצאת השבת התחלתי לעשות כמה דברים שהייתי צריך, ובכלל לא הייתי מול המחשב מלבד דקה וחצי של שליחת מייל.
אחרי שסיימתי באתי למחשב לנוח קצת, ואיכשהו התחלתי לחפש כל מיני דברים.
אחרי 5 דקות החלטתי לעצור ובאתי לכתוב את התגובה הזאת.

אני לא יודע, אולי אני אחזור הערב למחשב ואולי לא.
5 ימים נראה לי מספיק זמן, יש מצב שרוב האנשים לא יתרגשו מלאונן פעם בכמה ימים.
אז למה זה צריך להפריע לי?
עדיין אין לי תשובות.

קראתי כאן בכמה מקומות בפורום וגם שמעתי בקבוצה טלפונית את הכיוון הבא:
לענייננו, לא כל כך משנה אם אתה מאונן,
אלא איך אתה מאונן, כלומר:

עד כמה התאווה והאוננות תופסות את המקום הראשון בחייך?
עד כמה איבדת שליטה על החיים שלך?
(שאל את עצמך כמה פעמים הפסדת דברים חשובים בגלל תאווה ואוננות).
עד כמה אתה הולך לאבד שליטה ולהידרדר אם החיים ימשיכו בכיוון הזה?
עד כמה הינך יכול להקים בית כשאתה מאונן באופן הזה?
עד כמה הבית שאתה מקים יחזיק מעמד אם תאונן באופן הזה?
עד כמה העבודה שתעבוד בה תחזיק מעמד אם תאונן באופן הזה?

יש אנשים שמאוננים הרבה, ואפילו גרוע מכך בהרבה, אך היום שלהם לא סובב סביב זה.
כמכורים, זה ממש מנהל לנו את החיים (והאמת, שרק כשמתחילים להתנקות קצת, רואים עד כמה).

לסיום, אצטט לך משפט חזק מספרות AA שראיתי השבת:
"אחד מחברי AA מגדיר זאת כך:
עכשיו אני יודע, שלהתעכב בכדי ללגום כוסית, לא יהיה כבר לעולם עבורי סתם בילוי של מספר דקות ולהשאיר את התשלום על הדלפק.
מה שאניח עתה על בר המשקאות יהיו חשבון הבנק שלי כולו, משפחתי, ביתנו, מכוניתנו, עבודתי, שפיותי ואפילו חיי.
וזהו מחיר גבוה מדי. סיכון גדול מדי תמורת כוסית אחת" (לחיות בפיכחון עמ' 65).

מקווה שנבין שזה עשוי להיות המצב, ולא נצטרך להגיע לכך שזה יהיה המצב.

נ.ב. התכוונתי לעזור ולא להטיף. מצטער אם לא יצא כך. לא נמצא על קרקע רוחנית מוצקה כל כך.

טוב, בסוף נפלתי אתמול בלילה.
נדודי שינה של מוצאי שבת, שיטוט קטן באינטרנט שנגרר והופ - נפילה.

טהרני, תודה רבה, זה נותן לי חומר למחשבה.
אני חושב שאחת הבעיות שלי היא שאף פעם לא ידעתי מה זה לאונן בצורה בריאה או הגיונית.
לא היה לי אף פעם עם מי לדבר על זה.
הייתי מעדיף חיים בלי לאונן בכלל.
כשאני חושב על איך זה להיות נשוי ולאונן - זה מפחיד אותי.

מקווה שבערב יהיה לי זמן לכתוב יותר.
שבוע טוב

אשמח להיות איתך בקשר טלפוני אם תרצה.
בהקשר לנושא המדובר, הספונסר שלי אמר לי פעם משהו יפה.
אם נגיד אני מתוסכל ממשהו ואלך לאדם נורמלי ברחוב,
ואשאל אותו: "אני מתוסכל מאוד. מה אתה אומר,
האם זה רעיון טוב לאונן עכשיו"?
כל אדם שפוי לא היה מבין את הקשר.
אך אצלי בתור מכור, האוננות היא מפלט הגיוני (?),
שאליו אני בורח מרגשות שליליים, או אפילו מרגשות חיוביים ונייטרליים.

תודה לשניכם התחברתי לכתוב.
לא יודע היכן אני עומד אבל אני יודע שאבדתי שליטה
ובכל זאת קשה לצאת מהאוננות, זה כל כך קל וזמין...
להיכנע ולעשות פעולות זה כבד עלי...

תודה על התגובות, אני נאלץ להודיע שנפלתי לפני חצי שעה.
אני אפילו לא יודע למה, זה היה סתם מיותר.
אולי זה בגלל התעסקות יתר בנושא הזה, ואולי זאת לא הסיבה ואני חושב ככה כתוצאה מהכחשה עצמית.

טהרני, תודה על ההצעה.
אני חושש לדבר בטלפון. קודם כל, מי יודע, אולי אתה מכיר אותי...?
דבר שני, אני חושש שבשיחה לא יהיה לי מה לומר ואני סתם אהיה במבוכה.

לילה טוב, מחר יום חדש.

ואם אני מכיר אותך? מה כבר יקרה אם נגלה ששנינו סובלים מאותה בעיה?

זה בסדר גמור שלא יהיה לך מה לומר, אם כי אני לא בטוח שזה המצב.
כולם פה היו פעם חברים חדשים, והרימו טלפון פעם ראשונה.
המאמץ לחצות את מסך הבושה שווה את ההחלמה.

נ.ב. זה ממש לא חייב להיות דווקא איתי. יש כאן רבים וטובים אחרים.

בטח שאנחנו מכירים אותך...
מאחוריך... סתם....
ברצינות - לי זה ממש לא היה נורא לפגוש אנשים שהכרתי,
ואדרבא - זה רק היה לנו יותר טוב.
עולם אמיתי וכנה...
שנזכה.

אני לא מאמין שעבר חודש מאז ההודעה האחרונה.

אין חדש תחת השמש, יומיים שלושה ובום, אולי ארבעה ושוב בום.

כותב עכשיו אחרי נפילה.

האמת היא שאני לא עושה שום פעולות, אני אפילו לא מנסה להפסיק. להיפך, אני מתנהג בצורה שרק גורמת לי לרצות יותר. אחר כך סתם מתבעס כל פעם אחרי נפילה, מצטער על הזמן שהלך לאיבוד, על הנשמה שהשחתתי אותה עוד קצת, על עוד קצת קהות חושים.

בקיצור עדיין עומד במקום, והמסע שלי לא מתקדם לשום מקום.