כל הכבוד על הניתוח, לא קל לשים את עצמך על שולחן הניתוחים של הביקורת...כל הכבוד

מאחל לך שהשם ישחרר אותך ממה שאת  חפץ להשתחרר ותגלה גמישות כלפי עצמך ואישתך,
אני מכיר אתצ ההרגשה והסיטואציה שאתה לא מגיב טוב כשהיא בסביבתך...קורה לי המון

שלום newbody! מתרגש לראות אותך שוב בפורום! :D
לצערי (וגם לשמחתי) הספונסר שלי הדריך אותי כרגע לא לקרוא הודעות בפורום.
מודה לך על הודעתך (ועל כל שאר הודעותיך. קיבלתי מהן המון חיזוק),
ומאחל לך שאלוקים יהיה איתך!

נ.ב. אשמח לשוחח איתך.
אם כבר אין לך את המספר שלי, שלח לי הודעה פרטית.

מחשבה מנקרת בראשי שכדאי לי לאונן. "ורק זה! שום דבר אחר!" (הספר הגדול, עמ' 37)

"אבל יש קבוצה מחר!"

"מקסימום פשוט לא תגיע, אתה גם ככה נעדר פעמים רבות, מסיבות שונות", "אף אחד לא ירגיש בהבדל" (הספר הלבן עמ' 68).

אלה מחשבות עדינות מאוד, שממש לא נראה לי שאבצע היום ("בבקשה, אלוקים!").
אבל חשוב מאוד שאשתף בהן. "אני חולה כמו הסודות שלי" (הספר הלבן, עמ' 167).

מבקש מאלוקים שחרור, חיבור אמיתי וקבלה עצמית.

טהריני,

אין לך מושג כמה אתה מחזק אותי שגם אחרי 3-7-0 ימים !!! התאווה לא מרפה ושוב ושוב ושוב ,,,,

תמשיך הלאה בבקשה !!

אריאל, אני רואה שאתה לא מתייאש!
מאחל לך שזה יקרה לך גם בתוכנית...
בהוראת המדריך הרוחני שלי, אני לא קורא כרגע הודעות כאן.
שלחתי לך את המספר שלי בהודעה פרטית ואשמח לשוחח איתך.

***

שלום חברים!
הכינוי שלי הוא טהרני, ואני מכור לתאווה.
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי,
הוא שומר אותי נקי במשך 370 יום. מתקשה לעכל. מודה לו על כל יום.
מתפלל לסיים את היום הזה בנקיות ומתוך חיבור לאלוקים והקשבה פנימית לרצונו.

בחסד אלוקים הרגשתי שעבר עלי יום טוב מבחינת הפעולות.
במיוחד התבטא הדבר בטלפונים לחברים ובעבודה אינטנסיבית על צעד 4.
קצת ריכוז עצמי בזמן העבודה על צעד 4 (אני הייתי עם הילדים בבית, ונתתי להם להעסיק את עצמם).
אבל אני מקווה שזה ריכוז עצמי לצורך יציאה מעצמי, ירידה לצורך עלייה.

1. הנחת תפילין – כן.
2. ירידה על הברכיים – כן.
3. כתיבה יומית – כן.
4. קריאה בספר הגדול (לפחות דף אחד) – כן (באסירות תודה פרק שלם).
5. קריאה בספר הלבן (לפחות דף אחד) – כן (באסירות תודה פרק שלם).
6. הגעה לעבודה בזמן – כן!!! חמש דקות לפני.
7. טלפונים לפחות לשלושה חברים – כן. אפילו יותר.
8. קבוצות טלפוניות (לפחות להצהיר) – 2 (וכנראה עוד אחת ב-22:00).
9. קבוצות חיות – לא. בע"ה מחר!
10. טלפון לספונסר- כן.
11. עבודת הצעדים – כן והרבה (יותר משעה!).
12. עזרה בבית (לפחות חצי שעה) – פחות מזה...
13. זמן איכות עם הילדים (לפחות חצי שעה) – כן. ב"ה.
14. קידום ענייני העבודה בבית (לפחות חצי שעה) – לא.
15. צחצוח שיניים – בע"ה.
16. מקלחת – כן.
17. שינה ב-22:00 (בלילה הקודם) – לא. בערך ב-00:00... מקווה שהיום אלך לישון בסביבות 22:30.

ערב טוב חברים יקרים!

בשעה טובה סיימתי לעבוד על רשימת הפחדים של צעד ארבע. זה משהו שאני "תקוע" איתו די הרבה זמן (אם כי, כמדומני שעם הטינות הייתי "תקוע" הרבה יותר), ואני ממש אסיר תודה על שנחה עלי רוח ה"שוונג" לסיים עם זה היום. כעת נותרה לי רשימה אחרונה וכואבת של אלה שפגעתי בהם כתוצאה מההתנהגות המינית שלי. בשיחה שלי עם הספונסר היום הוא אמר לי שזה אמור לקחת יומיים, "אבל איך שאתה מסבך דברים זה בטח ייקח שבועיים". אמרתי לו שזה בהחלט יכול לקחת לי חודשיים...  :D ;D :-\  :-\ טוב, "העיקר שאנו מוכנים להתפתח מבחינה רוחנית" (הספר הגדול עמ' 52).

בכלל אני אסיר תודה על יום עם הרבה פעולות מחברות, קריאת פרק בספר הגדול ובספר הלבן, שיחות עם חברים, וכמובן, עבודת הצעדים. זה לגמרי לא מובן מאליו. הנכונות היא נס, והמימוש שלה הוא נס.

אני נזכר ביום שישי שבו לא עשיתי שום פעולה חוץ מלרדת על הברכיים בבוקר. שוחחתי עם הספונסר לקראת שבת. שיתפתי אותו בכך שלא עשיתי פעולות היום, ובהתנהגות מאוד לא ראויה שלי כלפי אחד הילדים. חשפתי בפניו גם משהו שידעתי שאני צריך לשאול אותו אם לעשות או לא, ובסוף החלטתי שכן. :-\ זה היה בהחלט לא נעים. לקינוח, אמרתי לו משהו כמו "פחדתי שתכעס עלי". נראה לי שקשה לכעוס על מישהו שאומר משפט כזה... אולי זה מה שריכך אותו. בכל אופן, הוא אמר לי שהדבר הבסיסי ביותר הוא קריאה בספר הגדול והלבן. אמרתי לו שבדרך כלל בשבת אני קורא הרבה בספרות, ומן הסתם בליל שבת אעשה זאת. אבל לא עשיתי... :-\

אחר כך חשבתי על השיחה הזאת. אני קצת חולק על הספונסר שלי (וזה מסוכן), ומקווה ש"אלו ואלו דברי אלוקים אוהב". אני מרגיש שהדבר החשוב ביותר בשבילי הוא קבלה עצמית. אם לא הצלחתי לעשות פעולות היום, ואני מקבל את עצמי, ואני משתדל להיות מחובר נפשית לאלוקים ולתוכנית ולעשות את שביכולתי, עובר עלי יום טוב בסך הכל. לעומת זאת, אם עשיתי פעולות רבות באותו יום, ואני לא מרוצה, ומרגיש שזה לא מספיק, ושאני לא בסדר, אני חושש שאני בסכנה גדולה. (כמובן, אין הכוונה שבאופן שיטתי לא אעבוד תכנית, אלא למקרה שעובר עלי יום כזה, ולמחרת עלי גם לנסות להגביר פעולות (ובזה מבואר היטב החילוק בין דברי לדברי הספונסר, שדברי הספונסר נאמרו בחיי עולם של התכנית, ודבריי נאמרו בחיי שעה של יום קשה). אבל חשוב מאוד שאקבל את עצמי. אפילו חלקית. אני עדיין מתקשה בכך, ושמח בהתקדמות שיש בעניין).

השעה כבר מאוחרת :-\ יש לי עוד עניין דחוף וארוך לסדר.

שיהיה לכולנו לילה טוב, נקי ומחובר לאלוקים אוהב.

עברתי היום חוויה קשה, מתסכלת ומטלטלת בשבילי. הגיוני ומסתבר שבשביל אדם רגיל, זה "בקטנה", אבל עלי זה גדול.

בבוקר יצאתי לירושלים באוטובוס, ושכחתי בו את "הספר הגדול" שלי. זה ספר שמלווה אותי כבר שנה, מתחילת הדרך שלי בתוכנית, וחשתי מאוד מחובר אליו. מלבד זאת, המצב שבו הוא היה נראה (בלוי, מקומט ומודבק מכל כיוון אפשרי), היווה מעין תעודת כבוד עבורי, וראייה שאני אכן "חורש" על הספר הגדול, כיאה וכיאות למחלים דגול כמוני (?). כבר ראיתי בעיני רוחי, איך אני מגיע איתו למסור ציון דרך של שנה נקייה, ואיך אני נשאר עם אותו ספר בלוי במשך לפחות עשר שנים (אפילו חשבתי לכרוך אותו בכריכה קשה).

היה לי מאוד קשה לקבל את זה. התקשרתי לשתף חבר וזה הצחיק אותו. זה באמת מצחיק שאני עושה כזה עניין מזה, אבל זה באמת כאב וכואב לי. בשלב כלשהו הרגשתי שהגעתי לקצת איזון. דמיינתי איך אני כותב בפורום שאם הסיפור הזה לימד אותי קצת יותר ש"רצונו ייעשה", קצת יותר לוותר על הרצון העצמי שלי, זה היה שווה.

עשיתי מאמצים גדולים מאוד כדי לנסות להשיג ספר נוסף (במקום מגוריי הוא לא ניתן להשגה). אחד מהמאמצים הללו היה להתקשר שש פעמים ברצף לאחראי על הספרות בכל אזור ירושלים, שכלל אינו מכיר אותי, לקבל את הגערה העדינה שלו, ולענות משהו כמו: "טוב, אני מכור, אז יש לי אובססיות". זה כלל הרבה טלפונים נוספים, הרבה תמרונים, ובסופם - הספר אצלי, וגם כמות נכבדה של ספרים למכירה בקבוצה שלנו.

הקבוצה הסתיימה. כולם התפזרו. האחראי על הספרים לקח את כולם איתו. שוחחתי עם כמה מהחברים, ואז גיליתי שהספר החדש שלי לא איתי. כנראה השארתי אותו במקום שבו רכשתי את כל הספרים, כאשר ארזתי את הספרים של הקבוצה.

קשה לתאר את התסכול שאחז בי. ניסיתי לברר אם יש עדיין מישהו במקום בו רכשתי את הספרים. התשובה שלילית. התקשרתי לאחראי על הספרים בקבוצה שלנו, והוא כבר עלה על אוטובוס. שאלתי אם הוא יוכל לפגוש את האוטובוס שלי בנקודה מסוימת, ולהביא לי ספר, והוא אמר שינסה. דבריו הציתו בי תקווה.

כשהמתנתי לאוטובוס שלי, חשבתי לעצמי, שאני צריך לנסות לקבל את הרצון האלוקי שמביע את עצמו כאן בצורה כל כך ברורה. אולי אתמקד בתקופה הקרובה בקריאת "12 ו-12" ("שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות" הספר הבסיסי השני של תוכנית הצעדים המקורית), שאף פעם לא הצלחתי לסיים [אני מרגיש שאני לא כל כך מתחבר אליו. פעם חשבתי שזה בגלל שבספר הראשון הם מציעים בפשטות את התוכנית, ובספר הזה הם גם קצת מתלהבים מעצמם. ובכל אופן, לקרוא את מה שאני לא כל כך מתחבר אליו, יכול להוסיף לי נקודות כניעה, שאני מאוד זקוק להן בתקופה הזו].

הבטריה בפלאפון שלי נחלשה. ניסיתי להטעין אותה בחנות סמוכה, לקראת השיחה הצפויה עם האחראי על הספרים, אך לאחר כמה דקות גיליתי שהמטען של בעל החנות בעצם לא מתאים לפלאפון שלי... עליתי לאוטובוס. הנהג אמר לי שבעוד כעשר דקות נהיה במקום המפגש שעליו סיכמתי עם אחראי הספרים. ניסיתי להתקשר אליו. הוא היה בממתינה. לאחר זמן קצר ניסיתי שוב. הפעם הקו היה פנוי, אך הסוללה שלי התרוקנה לגמרי מבלי שהספקתי לדבר איתו (זה כנראה יגרום לכך שגם לא אוכל לדבר עם הספונסר הערב).

פניתי אל הנהג ושאלתי אם יש לו מטען. הוא ביקש שאראה לו את הכניסה למטען בפלאפון שלי ואמר "חבל, יש לי בדיוק כזה, אבל לא הבאתי אותו היום....". הוא הציע לי לחייג מהפלאפון שלו, אבל לא ידעתי איך להשיג את המספר של אותו חבר.

[באסירות תודה, מדובר בנהג נחמד באופן חריג, שהביא לי את המספר שלו והציע להביא לי מחר את הספר, בקו אוטובוס שהוא עושה למקום מגוריי. נראה מה יתפתח...].

אני מתקשה מאוד לקבל את התוכנית הזו של אלוקים בשבילי (במיוחד שזה מגיע עם כאבי שיניים ועיניים שאני פתאום סובל מהם ועם עייפות מאוד גדולה). בתקופה האחרונה אני מרגיש שאני צריך יותר להיכנע, ולא יודע איך. זו כנראה הזדמנות בשבילי. תוכנית אלוקית להשיב לי את הדבר החשוב באמת שאבד לי (ושעבד לי ) - הכניעה.

ערב טוב חברים!

הכינוי שלי הוא טהרני ואני מכור לתאווה.
אלוקים הגדול והאוהב שומר אותי נקי,
נגד הטבע הבסיסי והצופן הגנטי שלי,
נגד כל ההרגלים והסיכויים שלי,
במשך 371 ימים.
אני אסיר תודה לו על כל יום.
מקווה ומתפלל לסיים את היום הזה בנקיות.

1. הנחת תפילין – כן. למרות שיצאתי מהבית מוקדם מאוד בלי זה. ממש בחסד אלוקים.
2. ירידה על הברכיים – כן. עכשיו...
3. כתיבה יומית – כן.
4. קריאה בספר הגדול (לפחות דף אחד) – כן.
5. קריאה בספר הלבן (לפחות דף אחד) – לא.
6. הגעה לעבודה בזמן – כן.
7. טלפונים לפחות לשלושה חברים – כן.
8. קבוצות טלפוניות (לפחות להצהיר) – 2.
9. קבוצות חיות – 2.
10. טלפון לספונסר – לא...
11. עבודת הצעדים – לא...
12. עזרה בבית (לפחות חצי שעה) – לא...
13. זמן איכות עם הילדים (לפחות חצי שעה) – לא...
14. קידום ענייני העבודה בבית (לפחות חצי שעה) – לא...
15. צחצוח שיניים – הלוואי. נראה מה יתפתח בעוד מספר דקות.
16. מקלחת – לא.
17. שינה ב-22:00 (בלילה הקודם) – ממש ממש לא.

מתחיל להרגיש מטומטם עם העדכון הזה (אתה מספר למאות אנשים האם התקלחת היום? כן. אתה שפוי? לא ממש... :-\).
אבל כרגע אלה הדברים שאני מתעסק איתם. הנחת יסודות לחיים שלי.
אני צריך לקבל את זה. או לפחות לקבל את זה שאני לא מקבל את זה...

המסגרת הזו של העדכון היומי עוזרת לי. היא מפנה את תשומת לבי למה שהכי מקרטע (שינה בזמן למשל), וגם עוזרת לי לאורך היום לנסות לסגור פינות (כמו מסירות הנפש על התפילין היום, כי "מה, אני אכתוב היום בפורום שלא הנחתי תפילין? פדיחה!" ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה).

אני עייף ברמות קשות. מבקש מאלוקים לעשות עבורי נס של ממש, ושאוכל לצלוח את מחר בצורה שפויה, בלי התקפי טינה מיותרים ובלי פרץ חסר מעצורים של רחמים עצמיים.

שלום חברים!

עבר עלי בוקר קצת קשה. על הבוקר התקשר אלי חבר, שדי דחפתי אותו לתכנית, שנפל אחרי תקופה ארוכה של נקיות, וגם חצה קו נוסף שאותו מעולם לא חצה לפני כן. היה כואב לשמוע אותו. ועדיין כואב. הוא הרגיש שהוא קץ בחייו, הרגשה שגם אני הרגשתי לאחר שהייתי נופל, ובאופן גובר והולך. כמה שעות לאחר מכן התקשר אלי חבר אחר, שהגיע לתוכנית קצת אחרי, וכלשונו הוא מתקשה לעלות על דרך. גם הוא נפל, וסבל מאוד מכך. לעומד מבחוץ (ואולי גם אני כזה), זה עשוי להיראות כדבר קטן. עוד נפילה. אבל זו מחלה ארורה, קשה וכואבת.

בעקבות כך עלו בי כמה מחשבות:

הרגשתי קצת כמו ניצול שואה, שחבריו נספו. הוא שמח שהוא חי, אבל כואב את זה שחבריו (עדיין) לא. הוא לא מבין במה הוא טוב מהם, או יותר נכון, הוא מבין שהוא לא טוב מהם. באיזו הצדקה דווקא הוא חי? הרבה חברים מסביבי נספים במדורת המוות של אש התאווה. רק להיום (והוא עוד לא הסתיים) אני אוד מוצל מאותה אש. אבל באמת ובתמים לא בזכות מעשיי, אלא בחסד אלוקים, שאין לי שום הסבר למה דווקא אני זכיתי לו כעת, ולמה אחרים עוד לא.

זה מאוד מפחיד. לאמיתו של דבר אין משהו אנושי שיכול לעצור את המחלה הזאת. אין לי הגנה יעילה נגד התאווה. רק אלוקים יכול לעצור אותה ואת ביטוייה. ההגנה של אדם כמוני צריכה לבוא מהכוח העליון (הספר הגדול, עמ' 39).

לשם הכנות: אני ברמה מסוימת כן מייחס את הנקיות לעבודה שעשיתי, אבל בתוך תוכי יודע שהיא לא מהווה הסבר מספק לנס שקורה לי. כבר הבאתי כאן את הדוגמא של תשלום 100 ₪ עבור מרצדס. זה בערך המצב.

ועוד נקודה חשובה: בשונה מאותו ניצול שואה, פגשתי אלוקים אוהב, אלוקים שרוצה לתת נקיות.

***

בנוסף, הרגשתי אשם על כך שדחפתי את אותו חבר לתוכנית. אולי גרמתי לו ליפול עוד יותר? בעקבות כך, התחדדה בי ההבנה בדבר החשיבות של הדרכת הספר הגדול כיצד להציג את התוכנית לאחרים (הספר הגדול מקדיש לכך פרק ארוך ונכנס לפרטי פרטים של ה"עבודה עם אחרים"): "פשוט פרוש את הכלים הרוחניים כדי שיבדוק אותם" (הספר הגדול, עמ' 79). זה מה שאני צריך לעשות, להציג בפני חבר חדש את הכלים, באופן פשוט וכנה, מבלי לנסות להפעיל את הכריזמה או החכמה או כל דבר אחר שלי, ולהשאיר את ההחלטה בידיו באופן מוחלט. ולו רק בשל רגשות האשמה שאולי עתידים לבוא עלי, שהינם רעילים ומסוכנים מאוד עבורי. גם אם וכאשר אהיה ספונסר, אני מרגיש שעלי לאמץ עמדה דומה. ההדרכות שלי צריכות להיות בגדר הצעות. גם כי כך נכון. גם כי אני לא יכול באמת לשאת את הספונסיי על הכתפיים הרוחניות שלי, רחבות ככל שתהיינה. וגם כי אני לא יכול שתרבוץ עלי האשמה על נפילה של אחרים. יש לי די והותר אשמה משלי. אין לי צורך לייבא מבחוץ.

***

אחז בי גם הייאוש. חשבתי על כך ששלוש מאות ימים נקיים זה הרבה, אבל זה כלום ביחס לארבעים שנה קדימה. (אני מקווה ש)הבנתי שאני צריך לשים את החשבונות האלה בצד, ולהתמקד בכך שאעבור את היום הזה בשלום. יותר מזה זה לפעמים (?) גדול עלי.

***

אני אסיר תודה שחזרתי מהעבודה ונרתמתי מעצמי לארגון וסידור הבית. אני אסיר תודה גם על ההערכה של אשתי. זה לגמרי לא מובן מאליו. בסך הכל, מצד האמת, אנחנו אמורים להיות שותפים במידה שווה לענייני הבית. זה שאני תופס את אשתי כאחראית המרכזית, זה חלק מהמחלה שלי. זה שהיא מעריכה את העשייה שלי ולא לוקחת אותה כמובנת מאליה, זו עוד אחת מנקודות (או שמא "אלומות") האור הרבות שיש בה.

אני אסיר תודה גם על שהתאפשר לי לכתוב את השיתוף הארוך הזה בעיצומו של יום (ומקווה שאספיק לעשות גם את כל הדברים האחרים שעלי לעשות, שנדחקו הצידה בעבורו...)

***

גילוי נאות, בעת גזירת והדבקת ההודעה הזו, נתקלתי בשורה הראשונה והמחמיאה של ההודעה של newbody. אני כנראה עדיין מכור סקרן, ולא מוגן הרמטית. וזה בסדר.

***

שנזכה כולנו לעוד יום אחד נקי, מפוכח מיין התאווה, מחובר לריבון העולמים וקשוב לרצונו.

ערב טוב חברים יקרים!
הכינוי שלי הוא טהרני ואני מכור לתאווה.
אני עייף ורעב (רוחנית, אבל חושב למלא זאת בדברים אחרים).
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, הוא שומר אותי נקי במשך 372 ימים.

1. הנחת תפילין – כן.
2. ירידה על הברכיים – לא ממש. באופן חלקי מאוד במשרד של העבודה.
3. כתיבה יומית – כן. בצהריים.
4. קריאה בספר הגדול (לפחות דף אחד) - כן (בזכות הדיווח הזה... )
5. קריאה בספר הלבן (לפחות דף אחד) – כן.
6. הגעה לעבודה בזמן – כן!!!
7. טלפונים לפחות לשלושה חברים – לא...
8. קבוצות טלפוניות (לפחות להצהיר) – 2.
9. קבוצות חיות – לא.
10. טלפון לספונסר – ?
11. עבודת הצעדים – כן.
12. עזרה בבית (לפחות חצי שעה) – כן.
13. זמן איכות עם הילדים (לפחות חצי שעה) – כן.
14. קידום ענייני העבודה בבית (לפחות חצי שעה) – כן.
15. צחצוח שיניים - כן.
16. מקלחת – לא.
17. שינה ב-22:00 (בלילה הקודם) – לא. ב-1:00.

לילה טוב חברים!

הכינוי שלי הוא טהרני, ואני מכור לתאווה, לאוכל, לקניות, לבזבוז זמן.
מכור להלקאה ורדיפה עצמית, וגם להאלהה והאדרה עצמית.
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, הוא שומר אותי נקי במשך 373 ימים.
מרגיש ריקנות גדולה, וחושש מהתוצאות.
מבקש מאלוקים הכוונה ונכונות.

1. הנחת תפילין – כן.
2. ירידה על הברכיים – כן.
3. כתיבה יומית – חלקית.
4. קריאה בספר הגדול (לפחות דף אחד) – כן.
5. קריאה בספר הלבן (לפחות דף אחד) – כן.
6. הגעה לעבודה בזמן – כן.
7. טלפונים לפחות לשלושה חברים – לא...
8. קבוצות טלפוניות (לפחות להצהיר) – 2.
9. קבוצות חיות – לא.
10. טלפון לספונסר – לא.
11. עבודת הצעדים – לא.
12. עזרה בבית (לפחות חצי שעה) – לא.
13. זמן איכות עם הילדים (לפחות חצי שעה) – לא.
14. קידום ענייני העבודה בבית (לפחות חצי שעה) – לא.
15. צחצוח שיניים – כן.
16. מקלחת – לא. קררר...
17. שינה ב-22:00 (בלילה הקודם) – כמעט. 22:15

הספונסר אמר לי אתמול שאם אלך לישון בזמן לא אהיה עייף.
היום הייתי עייף למרות זאת, אך עלי להבין שני דברים:
א. מדובר במהלך. אם במשך תקופה אקפיד על שינה בזמן, מסתבר שאהיה רענן יותר.
ב. אני אמור לעשות את הדבר הנכון בעיני אלוקים, וזה לישון בזמן. התוצאות הן בידיו.
כך שגם אם (נראה לי ש)זה לא גורם לי להיות יותר עירני, אני צריך להמשיך לעשות זאת.

הי טהרני

המוח פועל על הרגלים (כמו שאנחנו יודעים עד כאב)
ברגע שאתה כל יום ישן/אוכל/מתקלח בשעה אחרת ככה למוח קשה לפעול ואז הוא לא שובע באוכל, ולא נח בשינה

בזמן שאתה שומר על השעות בקנאות דתית השעות ישמרו עליך וזה נכון, מיום אחד לא נהיית שנה אבל הוא היום הראשון לשארית חייך.
אם תקפיד על השעות תהייה יותר רענן  :-*

ואגב גם ילדים צריכים הרגלים  8)

שבוע טוב חברים יקרים ואהובים!

(ובמיוחד ל-newbody. תודה על הודעתך שטרם קראתי.
עדיין לא גיבשתי עם הספונסר מתכונת חדשה לגבי אופי שהייה בפורום.
בהזדמנות זו עלי להזכיר שהיו לי קצת התחרבשויות סביב הפוסט על ההגדה).

הכינוי שלי הוא טהרני, ואני מכור לתאווה.
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי,
הוא שומר אותי נקי במשך 375 ימים.
אני מודה לו על כל יום. מקווה ומתפלל לסיים את היום הזה בנקיות.

1. הנחת תפילין – שישי: כן. שבת: לא רלוונטי.
2. ירידה על הברכיים – שישי: נראה לי שכן. שבת: כן.
3. כתיבה יומית – שישי: חלקית. מוצ"ש: כנראה שלא.
4. קריאה בספר הגדול (לפחות דף אחד) – שישי ומוצ"ש: כן.
5. קריאה בספר הלבן (לפחות דף אחד) - שישי ושבת: כן.
6. הגעה לעבודה בזמן – שישי: נראה לי שכן. שבת: לא רלוונטי.
7. טלפונים לפחות לשלושה חברים – שישי ושבת: לא.
8. קבוצות טלפוניות (לפחות להצהיר) – שישי ושבת: לא.
9. קבוצות חיות - שישי ושבת: לא.
10. טלפון לספונסר – שישי: כן. מוצ"ש: לא רלוונטי (הוא בחו"ל).
11. עבודת הצעדים – שישי: לא. מוצ"ש: קידמתי את הטבלה.
12. עזרה בבית (לפחות חצי שעה) – שישי: הרבה יותר. מוצ"ש: לא ממש...
13. זמן איכות עם הילדים (לפחות חצי שעה) – שישי: כן. מוצ"ש: כן.
14. קידום ענייני העבודה בבית (לפחות חצי שעה) – שישי ומוצ"ש: לא.
15. צחצוח שיניים – שישי: נראה לי שלא... מוצ"ש: בע"ה כן.
16. מקלחת – שישי: כן. מוצ"ש: אולי מחר בבוקר...
17. שינה ב-22:00 (בלילה הקודם) – כן. הלילה זה כבר לא יקרה... אבל אני מקווה שלפחות לפני 23:15.

נראה לי חשוב לעבור על העדכונים בתקופה האחרונה, ולראות מה חלש וצריך חיזוק (ובעצם, קודם כל, לראות מה טוב ולשמוח בו). מבקש מאלוקים לזכור לעשות זאת ואת הנכונות לכך.

יום שישי היה מלא וגדוש עשייה בבית  :D וגם הרבה טינה  :-\ :-[

אני אסיר תודה על מידת ההתפייסות של אשתי, שכל פעם "מסדרת את העניינים" ופותחת דף חדש. אני תמיד מקנא באלכוהוליסטים שנשותיהם מקיימות את הנאמר בספר הגדול (בפרק לנשים, עמ' 93) "עזרי לו בעליצות לעבור בולמוסים נוספים". כמה כוחות נפש צריכה אשה כדי לעשות זאת! אבל בעצם לעבור את התקפי הטינה שלי, כפי שהיא עוברת אותם, דורש לא פחות.

***

בליל שבת חלמתי חלום, שבו אני עולה לאיזשהו קו טלפוני בעייתי ואשה נותנת לי את המספר שלה. תוך כדי שעשיתי את זה, בחלום, ממש נלחצתי מזה שאני מועד, דבר גרוע לכשעצמו, ושאני גם יכול "לאפס" ולאבד את הנקיות שלי (גם בעת כתיבת השורות אני מרגיש בעוצמה את הרגשות הללו). אחר כך, בהגיון שקיים רק בחלומות, התברר לי שהקו אליו עליתי היה הקו של "שמור עיניך", ובסך הכל רציתי לבדוק את מספר ימי הנקיות שלי. כך טענתי מול עצמי או מול אחרים שניסו להאשים אותי. כבר לא זוכר. החלום ניהל אותי במהלך הבוקר ו"החזיר" אותי לימים קדמונים (?) של נפילות :-\. אמרתי לאלוקים שזה גדול עלי, וביקשתי ממנו לשאת את זה בשבילי, והוא אכן עשה זאת.

אני אסיר תודה על כך שאלו הסיוטים שלי...  :) לפני התוכנית הייתי מרגיש אולי רע אם הייתי נופל בחלום, אבל זה לא היה מעסיק אותי במידה כזו. זה לא היה חשוב לי לאורך החלום שלא אפול.

[מעניין לציין, שבדיוק השבוע הגעתי לקבוצה, שבה חבר חדש יחסית סיפר על חלום שהיה לו ושהוא נמנע בו מליפול כי "איך אשא פנים אל הקבוצה". הוא אמר שהוא מאחל לעצמו שזה יקרה גם בהקיץ... :D].

עם זאת, עדיין קשה לי עם החלום. קשה לי שאני כזה, שדברים כאלה עולים בדעתי. אבל אני חייב לקבל את זה, אם חפץ חיים אנכי. לפני התכנית, הייתי בהכחשה לגבי המצב שלי והייתי נופל. מאז שהגעתי לתכנית, אני יותר במצב של "חטאתי (=חסרוני) נגדי תמיד". לא ברמה מושלמת. בכלל לא. אבל ברמה בסיסית במשך רוב שעות היממה ברור לי שאני מכור. זו התפיסה הבסיסית שלי את עצמי, למרות הררי ההכחשות. מאז בדרך נס ובחסד אלוקי, לא נפלתי (זה 375 יום). זה הפוך ממה שחשבתי. הייתי בטוח שאם אתעלם, זה ייעלם. אבל המציאות מוכיחה להיפך. ברגע שאני מתכחש לבעייה שיש לי, אני בסכנה.

קשה לי לקבל את עצמי, וקשה לי עם חוסר הקבלה העצמית שלי... אני מבקש ממך לשאת את הקשיים האלה בשבילי, ולכוון אותי בדרך הנכונה. ללמד אותי כיצד להתייחס נכון לחלום הזה (וגם כיצד לעלות לישון בקרוב, ולחלום את החלום הבא... )

שיהיה לכולנו לילה טוב. ונקי!!!

ביקרתי עכשיו באתר ערוץ שבע, כדי לבדוק אם אולי שמא במקרה הצירים מחר בדרך לעבודה שלי חסומים בשלג. ואם כבר, אז כבר, הצצתי בכל הכותרות האחרות. מריחת זמן עושה לי רע. עושה לי תחושה של ריקנות. אסיר תודה לאלוקים על כך שלמרות העייפות הגעתי לדווח על כך (באתר החדשות ביקרתי למרות העייפות, אבל לבוא לכאן לדווח על זה, נשמע לי יותר מעייף). מבקש מאלוקים למצוא בו את המילוי לריקנות הגדולה הזו, שגורמת לי לבזבז שעות ארוכות בפעולות סתמיות, חסרות תוכן וחסרות טעם.

לילה טוב! ומחובר!