תורת השם יקר, תודה רבה על דבריך. לצערי הם ברכה לבטלה.
אני מאפס ספירה.
אנא בלי המילה "אוהבים" על הטיותיה השונות.

שמתי לב.
רק רציתי לשתף

כואבים

דואב

מצטער לשמוע על האיפוס. גם אני לא סובל שכותבים לי את "אוהב" על הטיותיה השונות, במיוחד לא אחרי נפילה.
יכול להיות כי אנחנו לא מאמינים שמגיע לנו שיאהבו אותנו? אולי אנחנו כל כך משוכנעים שאין מה לאהוב אצלנו?

גוני, מקסים
אני חושב שאחרי נפילה אנחנו כל כך לא אוהבים את עצמינו,אז  למה שמישהו בכלל יאהב אותנו

אני אוהב את כל מי שמרשה לי לאהוב אותו.
נדמה לי שגם אלוקים מתנהג כך.

תודה על הניתוחים הפסיכולוגיים. ודאי שיש בהם יותר מקמצוץ אמת, וודאי שיש לי-לנו בעיה בקבלה העצמית שלי-שלנו.

אבל מה שמפריע לי בעיקר זה שאני שונא מנטרות. זו בעיני מחווה ריקה מתוכן. מתקשר אלי מישהו ומתנה את כל צרותיו ואני מקשיב לו בסבלנות, וכשהוא גומר ואין לי מה לומר אז אני אומר 'אוהבים'. זה גורם לי להרגיש שאני נמצא היכנשהו על הסקאלה שבין מגוחך למטומטם למיותר.

באותה מידה, אם היה מקובל בתכנית לומר מילה קבועה אחרת, כמו למשל 'תפוז', הייתי מבקש אותה בקשה...

תפוזים!

אני מזדהה עם כל מילה לגבי הסיסמאות והמנטרות. אבל כמו שאמרת לי פעם, ל"טקסים" האלה ולמילים במפגש (כמו ה"שלום יהושפט" אחרי שהבחור מתחיל לדבר בפעם השלישית במפגש) יש תפקיד. ויכול להיות שאנחנו כל כך תקועים ולא מסוגלים להאמין שמגיעה לנו אהבה ושאנחנו ראויים לה, שצריך לומר את זה שוב ושוב ושוב אפילו שזה נשמע מלאכותי, מגוחך, מאולץ, מוגחך, אידיוטי, מיותר ושאר שמות תואר מאותו שדה סמנטי, עד שזה יחדור את השריון העבה שפיתחנו על הלב 

חזק וקווה,
אולי אתה מרגיש שהאוהב לא מגיע מבפנים, אלא מחוסר מילים בסיטאוצייה הזמנית הזאת,
אבל אחרי נפילה אנחנו פשוט זקוקים למילים חמות, לדעת שמישהו איתנו, גם אם זה לא באמת מגיע מהמקומות הנכונים.
וברוך ה', שיש פה ולמעשה אני בטוח שכולם באמת אוהבים ורוצים לעזור...
תפוז, וחג שמח!  ;D

גוני, אני מבין זאת, אבל עדיין יש הבדל בין גינונים (שברור שהם כאלה) לבין מילים שאמורות לחמם ולעודד.
אשאל זאת כך, יונית: מהיום השורש אה"ב הוא אך ורק גינון? אם כך אז לא אכפת לי.
תפוזים לכולכם.

ודרך אגב, לאחר שיחה עם הספונסר מסתבר שאני לא מאפס את הספירה.
יום 16, בהגדרות הלא-מחמירות.
לצחוק או לבכות?

חג שמח!

ברור שהשורש אה"ב אינו רק גינונים. ברור שמילים אמורות לנחם ולעודד. מי שאומר לך (ולי) את זה בסך הכל מציע את מה שיש לו לתת לך - את הלב .
השאלה היא אם זה שבצד המקבל מספיק פתוח להאמין לזה. ואחרי נפילה על פי רוב יש טרול קטן שהתחזק ונבנה ממנה, והוא לוחש לחישה רועמת: לא מגיע לך שיאהבו אותך. היא כל  כך רועמת שהיא מפריעה לנו לקבל את מה שנאמר לנו וזה נשמע כמו גינונים ומנטרות ולא באמת מצליח לנחם ולעודד.

ולדעתי אתה צריך לצחוק אם לא איפסת. במיוחד שחתמת בחג שמח.
שמחה שלמה וטהורה, כמו מים חיים
חג שמח

אהההה
לא נפלת?
אני כבר לא בטוח אם אני אוהב....
טוב, לפי החומרא אני אוהב 
חג שמח. פשוט שמח!
הושיעה

יום 19 , לפי ההגדרות הלא-מחמירות  .
עדיין קשה לי להשלים עם זה.
מקווה שזה באמת מוליך אותי למקום טוב.