מתפלל לנוכחות. לחיבור. ולא למלים הגבוהות האלה והממוחזרות, לאמת.
לעשות את מה שנכון לעשות, לא את מה שבא לי. גם ברגעים האלה שמתחשק רק להוריד את השאלטר ואת הראש

אוהבים!
ה' יהיה איתך

אז מול המחשב תמיד אני מתפלרטט,
גם אם זה עבודה, גם אם זה הפורום,
עכשיו רוצה לפתוח מוזיקה, מן הסתם לגלוש לסרטונים שסתם יבזבזו לי זמן

אוהבים
תודה על החיבור והכתיבה המחלימה

אור,


כ"כ מזדהה אתך לגבי האינטרנט. כמה זמן האינטרנט גזל ממני כ"כ חסר אונים מולו.


אוהבים!

חסר אונים מול החיים. אסירות תודה נקיות, אבל מרגיש את הפלרטוט עם החיים במלואו
אין לי כח להרים טלפונים, גם לא לספונסר שמנוהל ממנו כי לא ענה בשעה הקבועה
ומכחיש שאני מכור, מסכים לקבל כל עוד זה מביא לי, כל עוד אני לוקח מזה,
אבל מה, לא להכנס ליוטיוב? מה, אני מכור?
הרבה הכחשה, הרבה כעס, אבל בעיקר הרבה קהות
הרבה קהות

אז עובר לי בראש, לא הייתי זמן כבר הרבה, אז מן הסתם יהיה לי המון הודעות ותגובות,
ונאדה.
דבר שהיה מאוד דומיננטי לפני חצי שנה, הייתי בהרבה פורומים ואימיילים ויצרתי לעצמי שם חיים, הייתי, ומסתבר שאני עדיין, ניזון מזה. שואב את הקיום שלי, ויוצר את הערך שלי, מאחרים.
מה שעושה שאין לי חיים, כי זה רק מובנה על אחרים, ואחרים הם אחרים, החיים לא שלי. ואז ברגע שבאמת לא היה שום קיום או ערך או חיים הייתי מחפש אותה בשימוש. במודע לחלוטין שזה רגעי, שקרי, אשלייה, אבל אם אני לא חי בכלל, ובכל מקרה המצב כזה, לפחות לא להרגיש את זה דוקר את הצלעות, קצת מורפיום

מתפלל, רק להיום, לעשות את הפעולות הנכונות, לחיות מתוך חיבור ונוכחות לחיים שלי,
בלי לברוח, בלי לנסות להתקיים מהמקומות האלה,
מבקש שהערך שלי יגיע ממך, אלוקים

תודה אור היקר
(עוקב)

תודה מוישלה.

שוכח שאני מכור. ועם כל הנקיות, אסירותודה על כל יום, אני משתמש בדיוק באותו הדיסק.
אסירתודה על תזכורת. על שישבתי וכתבתי צעדים. מתפלל, רק להיום, לעבוד ולהתקדם, על כל המקומות בהם אני משומש ומכחיש את זה.

מסתבר שאני חי בסרט. מתוך הקונכיה שלי אני רואה את הדברים אחרת.
מתפלל לחזור לחיים. אמתיים, נוכחים ומחוברים

חסר אונים, כל מפגש עם אנשים, נשים, חיים, שעושים את החיים שלהם, שחווים, שמאמינים, שפועלים, שיש להם חיים, ככה זה נראה מצד, מהווה אצלי מפגע,
אני מתנתק, אני מחפש את המשמעות שלי ואת החיים שלי במקומות אחרים, בורח, שוכח, ומת על זה, כי לפחות אני חי שם,
כאילו כל דמות קיימת בעולם מאיימת על קיומי שלי, ולא רוצה להגיד את זה, כי, מה, בחייאת תתבגר, ומה, אתה לא יודע את האמת, ולא שמעת אותה?

2
מכחיש כל בעיה בחיים שלי, מעדיף להתעלם מכל דבר, כולל אם זה משהו שעכשיו נוחת עליי כמו בומרנג, שצבר הרבה מרחק והרבה מהירות.

3
דברים שאני מסתיר. שני דברים שאני מעדיף לא לשתף. מילא התמכרות, אינטרנט, מבטים רחוב, זה כבר לגיטימי, בפורום הזה, אבל שמחשבות אחרות עוברות לי בראש, בחיים לא. אני מעדיף לשמר דמות של מחלים אידיאלי. בעצם, של אחד שאין לו אפילו ממה להחלים. כמובן שזה רק בראש שלי, כי כל ההתנהגות שלי היא דיסק של מכור. אבל לא בא לי על זה.

4
שוכח אסירויות תודה. המון דברים שהשתנו. חיים שלמים. אני מתנרמל ושוכח ששום דבר לא מובן מאליו. לא ריצה ביום שישי. לא קימה בנץ בשבת. לא קבוצה היום בבוקר. לא המלים האלה, שאמנם נעשות על חשבון זמן לימוד, אבל הם לפחות באיצטלה של החלמה.

5
רוצה להתפלל. באמת למסור. באמת לחיות בתודעה הזאת. ורק להיום. באמת.
ולהתקדם. ולקבל.

תודה רבה יקרות
מזדהה עם הרגשות
התחברתי

קראתי וכמעט שלא רשמתי כלום

מה אפשר להגיד לבנאדם שצודק גם לגבי, הרי עיצות יש לי למכביר עבור כולם חוץ מעצמי, ואם אתה רושם דברים עלי אז מה אני ארשום?

מאחל לך ים של רחמים (לא עצמיים) חיבור עצמי למי שאמר והיה עולם, והחלמה שאפילו שלא לשמה יבוא לשמה.

אמן. תודה.

בפרץ של חיפוש משמעות, זה אומר אימייל ופייסבוק ושיר בלועזית ביוטיוב. ואז להכנס לכאן ולהגיד את זה. בשביל מה? אין לי מושג.
אני מתפזר. מתבזבז.
מתבאס אל זה. ואין לי כח לשבת ולעשות כלום. אם כבר ללכת לחדר ולשבת על איזה משחק דבילי. או לקרוא. לא. להיות. כאן.
בשביל מה להצהיר את זה? לא יודע. אני חופר.
ובעיקר מנסה להאביס את עצמי למלים ולהמשיך את ההתנהגות האבודה הזאת בלי לחשוב על החיים ועל עצמי, להמשיך ולהתחפר בחור הזה, גם אם אין בו שימוש מאסיבי של תאווה.
אז מה, איך אני אמור עכשיו לדבר עם הספונסר, מה אני הולך להגיד לו, להצהיר לו שאין לי כח לכלום, שסימנתי ויים על צעדים ועל שלוש טלפונים אבל עדיין מעדיף להיות בחדר ולהתעסק בשטויות במקום להיות נוכח. חוץ מזה שאני לא מרגיש קשר הכי טוב איתו, אני יודע הרי מה הוא יגיד, פעולה הפוכה וכל המלים הנרדפות, שזה אומר לעשות משהו, אקטיבי, אבל מה, לי אין כח. רק להאביס מלים. ולהאמין שאני מחלים. כי מה, אני נקי ואני כותב בפורום, שיואו