עזר לי לעשות צעדים על מקרים רגשיים ספציפיים.

אני חסר אונים מול השחקן... וכחלק מזה אבדה לי השליטה...
אני מאמין שכוח עליון יכול אפילו על הסטיה שלי הזו
אני מוסר את רצוני לאלוקים כפי שאני מבין אותו
בודק את פגמי האופי הקשורים לסיפור. לי יש חולשה לכוח יופי נשק...
מתוודה על זה, מגייס נכונות לוותר על הרגשות השליליים ופגמי האופי.  וכו על זה הדרך.

אם תרצה נוכל לעשות זאת יחד במהירות בטלפון.

אוהב
הושיעה

ידידי היקר, יש בי שמחה על שבעת השבועות של נקיונך - לפני שנה זו היתה פנטזיה אסורה - וחבל לי על הנפילה שלך - כי יש בי אמונה אמיתית שהרצף יכול להימשך מעבר, אני יודע כמה אתה רוצה בניקיון ומאחל לעשות עוד ולהתקרב למי שמאפשר זאת.

לגופה של שאלה, לא חוויתי זאת בתאווה, הגעתי לתוכנית מרוסק לגמרי.בתוך תקופה למדתי לשחרר ולהשתחרר. האתגר הארוך שלי היה כעס - התפללתי בלי סוף (שנתיים!) למען מי שמאוד הכאיבו לי ולא השתחררתי. כמו כפתור של 'ווליום' הוא עלה וירד בהתאם להרגשה הפנימית, רק מי שאובייקטיבית מאוד צודק בכעסו יכול להבין כמה כאב לי שם. חשבתי שגם עבורי 'העסק הזה של תפילה' למען לא עובד.

טעיתי. למעשה לא הרפיתי מהפונקציות שהכעס הזה מילא בתוכי. רק כשהפנמתי שלמעשה אני לא באמת רוצה לשחרר את הכעס הזה, כי הוא נותן לי 'חיות', שהעוול הגדול שנעשה לי מייצר בי תחושות שונות שאני ממש נזקק להם ולכן הוא ממשיך לבעבע בתוכי עם כל התפילות, יכולתי להתפלל למען אותן פונקציות באופן חיובי.

אתן לך דוגמא ממה שאתה כתבת, אם תבין מה אתה מקבל 'מהקשר עם השחקן' הזה תהיה לך יכולת להתפלל לתחליף ראוי. יש מצב שזה קשור לאבא, אח דודו שרצית או לא רצית קשר איתם.. אם תהיה כנה תוכל כגם לדעת איזו פעולה ממשית רצויה לך.

והכי חשוב, למכור לא כדאי להתעלם מכלום. זה שאסגור את עיני לא יגרום לי לשכוח מה נמצא ליד... גם אם אדחוף את האבק מתחת לשטיח למקום בו הוא לא יראה הוא עדיין יערם...  הדרך היחידה עבורי היא לפצוח בניקיון, פנימי.

בהחלמה.
אוהב. 

קראתי. תודה רבה הושיעה ואסירות. אני צריך קצת לחשוב על זה כדי להבין מה כתבתם ומה מכל זה מתאים לגביי.
בכל אופן אני מסכים שלפני שנה מחשבות ורצונות כאלה בניקיון לא היו בכלל בתפריט, וגם על זה אני צריך לומר תודה.

אז תודה

נפלתי שוב הערב.

כדי שבכל זאת אתקדם קצת ולא אמשיך לדשדש בג'יפה, ואחרי קצת מחשבה על מה שכתבו כאן, אני מנסה לענות על השאלה שאסירותודה העלה כאן - מה אני מקבל מקשר אמיתי/וירטואלי כזה.

תשובה אפשרית אחת - הערכה, בעיקר על הגבריות שלי, שכנראה אין לי הרבה אמון בה. תשובה אפשרית נוספת -תחושה שאני מקובל ורצוי, שזה די קרוב אבל ליד. תשובה שלישית - תחושה של כוח ועוצמה, בגלל ההערכה כלפיי או משהו שאני כאילו "שואב" מהבנאדם שאני מתגרה ממנו. כמובן, את כל אלו אני מקבל מחברים, או מבת הזוג שלי, ומרבים וטובים אחרים. משום מה זה לא מספיק לי.

רעיון מה עושים עם זה הלאה?

לילה טוב

להלן מילים משיר ששמעתי היום ומאוד אהבתי. אולי את זה אני צריך לבקש. "זמן אסיף", חמי רודנר

אסוף את עצמך היה לאב
הילד שאליו אתה נכסף
יתגעגע יפחד יאהב
ישמח יצחק יהיה לאב


אולי מתישהו אני בעצמי אהיה אב. וגבר. בלי צורך בתוספות וממתיקים מלאכותיים.
מקווה שבקרוב

שאלה שעלתה לי אחרי שקמתי הבוקר.

אין שום דבר בעייתי ברשימת ה"קניות" שפירטתי קודם, נכון? אלה צרכים לגיטימיים. הבעייתיות היא רק באמצעים שבהם אני מנסה להשיג אותם? אני לא אמור לבקש להשתחרר מהצרכים האלה עצמם אלא רק לבקש שיגיעו אליי בצורה נקייה, נכון? איכשהו היה נדמה לי שהבקשות אמורות להיות שהצרכים האלה לא יפריעו בכלל, אבל זה נשמע לי קצת לא מציאותי, כאילו לבק לא להיות רעב בכלל ולא להצטרך לאכול

תודה גוני על הצגת הבעיה של כולנו באופן כל כך בהיר
הרעב להערכה, לערך, לאהבה והכלה.
הבעיה שלי שאני מנסה להשיג את כל אלו דרך שיטות שפשוט לא עובדות בשבילי יותר, לכשעצמן הן לא בעייתיות, הבעיה שאני מנסה למלא תשוקה לא טבעית באמצעים טבעיים.
אם המין היה פותר לי את הבעיות, לא היתה לי שום סיבה לבוא לכאן. היגעתי כשהוא הפסיק לעבוד בשבילי, ולא מילא את הצרכים שניסתי שהוא ימלא.
במקומם הוא רק העמיק את החור השחור, והותיר בי ריק יותר גדול ממה שהרגשתי לפניו.

הפיתרון שעבד לי היה כדבריך
לא להילחם סלש להתעלם ממנו, להכחיש את קיומו.
דווקא הקבלה של הבור כעובדה בחיי, עזרה לי למצוא מילוי שהיווה ומהווה פתרון לתשוקה הלא טבעית שלי
מילוי לא טבעי מילוי רוחני.

היה יום גרוע. לא מחובר לכלום. מלא בשקרים ובמילוי תאוות. חזרתי עייף ועצבני, מדמיין תסריטים שפוגעים או עושי לי כל מיני דברים לא הוגנים.

אני נזקק לתחושות האלה כי לקבל תחושה של חיות וכוח. אני משקגר לאנשים אחרים לגבי עצמי כי אני רוצה את התחושה הנעימה הזאת שיקבלו אותי ויעריכו אותו. את הבור הזה אי אפשר יהיה למלא לעולם. די מייאש. מרגיש כמו השטיח שכולם דורכים עליו, כל אחד מסיבותיו הוא

אוי
יש ימים כאלה
מוכר

ידידי היקר, יש פער בין הצורך הפורפורצונלי בהם לבין מה שאנו המכורים מוכנים לעשות בכדי לקבל אותם... וביתר שאת - הפעולות הלא מציאותיות שאנו עושים בפועל על מנת לזכות בהם.  בהכירי מעט אותך סביר מאוד בעיני שיש הבדל גדול בין המבט שלך על עצמך למבטם של הסובבים אותך עליך.

הגם שאין הבור מתמלא מחוליתו.. כשחוש את 'הבור', כשאתה תקבל את מציאותך ותעריך אותך, היחס שלך אליך ישתנה או אז גם תחוש בהערכתם כלפיך. 

ולגבי היום, עוד יבואו ימים...   

תודה רבה על התשובות.

היום התחיל טוב בהרבה, עם ריצה משחררת מוקדם בבוקר. בין 5 ל-6 ק"מ. לא צריך קפה אחרי דבר כזה כדי להתעורר, ומרגיש מלא חיות.


אני אנסה לראות איך מקבלים את הבור וממלאים אותו מים במקום נחשים ועקרבים. אולי זה יהיה יותר קל ממה שנדמה. מסרטון שהדוקטור שלח אליי לא מזמן למדתי, שהאנשים הכי "מצליחים" חברתית הם אלה שמוכנים לקבל את הפגיעוּת שלהם כמשהו טבעי, חלק מהחיים, בלי לעשות מזה יותר מדי עניין שלילי או חיובי. מובן מאליו שאם אני כאן אני לא בדיוק כזה, כי נזקקתי לשפע של טריקים טכסיסים ושקרים כדי להדחיק, למחוק ולברוח מהפגיעות שלי. אני מקווה לא להיות כמו המקלל בפרשת השבוע, שמרוב תסכול על מצבו החברתי פשוט עמד וקילל את מי שנתן לו את החיים וסיבך אותו במצב הזה.  אולי יום אחד יעזרו לי לקבל אותה כמשהו טבעי, כמו צבע עיניים.  מי יודע: אם זה יצליח, אולי יום אחד גם אקבל בשלווה את העובדה שהשיער מתחיל להידלדל על הראש. טוב, אולי קצת הגזמתי בציפיות.
שבת מבורכת על כולכם!

אויש השער
לחץ מתמיד
אוהבים

מקום העבודה שלי אמור להיסגר בתוך כמה חודשים בגלל בעיות תקציב.
לפני כמה חודשים אחת העובדות עברה למקום אחר בגלל זה, ואתמול עוד מישהי הודיעה שהיא מצאה מקום אחר.
אני מתחיל להילחץ, כי שונא את החיפושים ואת הדחיות.
נפלתי אתמול, הרגשתי טוב אחרי הצהריים, והייתי סר וזעף כל הערב  כשנזכרתי בכך שעוד מישהו עוזב.
סיפרתי לאשתי על העובדה שעוד מישהו אצלנו עוזב ושהסגירה מתחילה כבר להיות מוחשית.
היא שאלה למה אני לא חושב שאופטימיות שאמצא מקום טוב יותר גם כן.
אמרתי שאני לא רוצה לפתח ציפיות כדי לא להתאכזב

ככה זה

לילי יום העצמאות הייתי די עצבני, והרגישו את זה עלי. רק רציתי להיות לבד.
למחרת קמתי מוקדם ורצתי 5-6 קמ. היה יום טוב - בילויים משפחתיים, הרבה שהות עם הילדים במיוחד שאשתי היתה די עייפה אחרי הצהריים, סך הכל יום טוב.

היום היה רצף של שימושים שהסתיים בנפילה לא סימפטית בעבודה.
אז בדרך הביתה ניסיתי לצאת מעצמי ולעצור לאנשים אחרים שהמתינו בחום לטרמפ. גם משהו.

מתכוון להעלות פה דיווח עוד בערך 20 שעות שהשלמתי 24 שעות נקיות. לא תלוי בי ואין ציפיות וכולי.