עוד יום.
לבקשתך רגש - אני מאמין איפשהו באיזור ה-60 פעם של "עוד יום",
אבל מי סופר...

עוד יום.
הימים האחרונים קצת קשים,
אני לא מבין למה אבל התמונות חוזרות לי לראש,
היצר חזר לעבודה.
וזאת על אף שאני מאד מאד משתדל להיזהר ושומר את העיניים.
יהי רצון שנדע ימים יפים ונקיים יותר ממחשבות שיש בהם ארס.
אמן.

אשריך חי כבר תקופה בנקיות
אשריך מי לא יודע כמונו כמה קשה ללקוט ימי טהרה אשריך
אולי תהיה הספונסר שלי

הלוואי להיות ספונסר...אני צריך לעצמי.
ימים לא קלים עוברים עלי.
תפילות עם דם.
אתמול, הלכתי ברחוב עברתי ליד תחנת אוטובוס והיתה שם פרסומת דבוקה על הקיר בגודל גדול,
אוי אוי אוי כמה שהיא לא היתה צנועה,
ניחא לא צנועה, הסתתי את הראש אבל אח"כ שני מטר עוד אחת ועוד אחת.
כל כך הרבה ולהוריד את הראש למקום שאתה כל כך לא רוצה.
הסתכלתי.
וזאת היתה הפעם הראשונה שלי מאז ההתחלה שנתתי מבט בוחן לתמונה לא צנועה שהיתה ברחוב.
כמו סטירת לחי לימים הנקיים.
הכל חוזר אליך בגדול.
אנחנו חולים חולים חולים !! חד משמעית.
גם אחרי 60-70 ימים. תמונה אחת והיא מחזירה אותך אחורה,
כמו טיל ארפיג'י לתוך הראש.
ועכשיו לך ותחזור לשפיות....
התחלתי פתאום להציץ פה ושם ברחוב,
והינה אני אומר לעצמי הנפילה הולכת להגיע.

אבל אז אני גם אומר "אני אמות ולא ייפול"
ימים קשים.
עוד יום נקי.
לא מתכוון ליפול.
והשם יעזור לי.

וואו אני מרגיש ממש טיפש שלא הייתי באתר בשבועיים האחרונים.
הם דווקא היו נקיים יחסית, אבל בלי החיזוקים האלה של חי, איפה.... בסוף נפלתי היום.

חי, אני כל פעם אומר שאני אאמץ את השיטות שלך, אבל זה לא כל כך הולך לי.
להגיד "אני אמות ולא אפול", זה חזק מאד.
להגדיר כל הסתכלות על בחורה לא צנועה כנפילה - זה חזק בטירוף.

כל הדברים האלה בוודאי הם הסיבה שאתה מצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן,
בלי עין הרע - כן יירבו ימיך הנקיים!!!

אבל להתנתק מכל העבר וההבלים שהייתי כבול אליהם זה כל כך קשה!!!

מה הסוד שלך?

MSN הלוואי והיה לי סוד.
אני תאב לזבל כמו כולם, התאווה לא חולפת היא רק מורדמת.
מספיק שתראה את ההודעה הקודמת שלי ותבין למה החלטתי שאני חולה. אבל מה זה חולה. זה כרוני. זה לא יעבור לעולם.
זה היה לי כמעט משבר.
זה ממש כמו חולה במחלה כרונית שצריך תמיד כדורים על מנת שהמחלה תהיה רדומה,
אבל כל הזמן כדורים.
משמע אצלנו כל הזמן עבודה עבודה.
ואותו אחד שהוא אלרגי לאגוזים אז הוא צריך להרחיק ממנו אותם. וזה לכל החיים. גם אחרי 30 שנה בלי אגוזים אם יתחיל פתאום לאכול, מיד תהיה לו פריחה על הגוף.

מה שקורה איתי, זה בעצם שניטרלתי את המקור העיקרי שגרם לי לנפילות וזה בעצם האינטרנט בעבודה.
פשוט זרקתי את הקוד לפח ועכשיו אני לא יכול לגלוש בכלל. זה לא קל במשך 9.5 שעות עבודה אפילו לא לתת הצצה לחדשות או משהו.
אבל אין ברירה זה המחיר לנקיות והוא עדיף.
שלא תבינו לא נכון,
טלפון אחד קטן לתמיכה הטכנית שלנו והם מאפסים לי את הסיסמה ומיד אני חוזר בגדול לטינופת,
אבל זה המקסימום שיכולתי לעשות,
זה אומר שבשביל לחזור לזוהמה, צריך לעשות מעשה ולהתקשר,
ובינתיים זה מהווה איזשהו ברקס,
שלא יהיו לכם אי אילו שהם אשליות אני כמעט התקשרתי אליהם,
היו מספר פעמים, הניסיון היה קשה, במיוחד כשהשותף שלי לחדר ביום חופש, יכול לצאת מצב שבו כל היום אני עם הזבל בייחוד גמור.
מאביס עוד ועוד את התאווה, חורט עוד ועוד חריטות עמוקות במוח.
אך בסוף לא עשיתי את זה.
לא לעולם חוסן,
אסור להיות שאננים,
הנבילה מחכה לשעת כושר,
תן לו את דקת החולשה והוא מעיף אותך לתהומות שלא חלמת עליהם בכלל.
למות ולא ליפול,
כל אישה היא רעל.
אח כמה זה כואב, כמה. אבל אין ברירה, פשוט אין.


עוד יום.

יום חמישי בלילה, חיפשתי משהו באינטרנט שקשור בעבודה שלי.
רצה הקב"ה להביא אותי לאיזה מקום שניתן במאמצים לראות דברים לא צנועים.
הייתי לבד ואז התחלתי לנסות.
מנסה מנסה ומנסה,
לשמחתי הרבה רימון כל הזמן חסם. חסם וחסם.
לא נתן לי שום "הנאה". למעט שתי תמונות קטנות ונגיד לא שיא הצניעות (אבל ממש לא שיא הפריצות)
לא ראיתי כלום.
התייאשתי והלכתי לישון.
מבחינתי עדיין נקי.
מבחינת המסע שלי, זו מעידה שנייה, ומציק לי הנסיונות החוזרים ונשנים שהיו לחפש את הזבל.
בלי להתייאש.
זה אות אזהרה גדול מאד שאומר לא לעולם חוסן.
היצר מחפש את הנקודה שבא יוכל לתקוף, במקרה שלי זה היה ממש לא במכוון, כן כן גם בלב בפנים לא חיפשתי כלום.
אבל מה לעשות קרה מה שקרה, וכשהיצר תוקף בכל הכוח, גם טרקטור לא יעקור אותו ממך,
אני חוזר, לא נפלתי, כי המחסומים שאני שמתי בדיוק לזמנים כאלה שמרו עלי.
ברוך ה'
עדיין נקי.
ועל זה נאמר עוד יום.

חי יקירי!
אשריך וטוב חלקך!

אל תיתן למעידות להציק לך לרגע אחד קטן. מה שהיה היה וזה לא באמת משנה.
העיקר הוא לאן אתה ממשיך הלאה, וזה רק לטהרה גמורה של יום ועוד יום!!!

חזק ואמץ, אל תירא ואל תחת.
אני ממש מתפעל מהמסע שלך.
הניסיונות עומדים לך מול האף ואתה צוחק להם בפנים ואומר עוד יום.
זה ממש מחזק, ותאמין לי שאני זקוק כרגע לחיזוקים...

כתיבה וחתימה טובה אחי היקר!
שתהיה שנה נפלאה מלאה בנקיות וטהרה!

MSN 8)

חס ושלום.
אני לא צוחק בפנים לנסיונות בשום פנים ואופן.
זה מה שחסר לי , להגיד את זה.
היצר אש ואני בשר ודם.
הוא בשנייה מחסל אותי, גומר אותי, קורע אותי לחתיכות,
תן לו רק את שעת הכושר והוא מתייצב עם אוגדת טנקים, טייסת וחטיבת חי"ר.
ואתה מולו קטן ולבד.
מי ינצח??  :-\

המזל שלנו שיש אתכם ואת הקב"ה.
למדנו להפעיל קצת ברקסים, לבכות על הצער שבשמירה על עצמנו,
והכי חשוב למדנו להכניס לראש, שנפילה כמוה כמוות.
ואם למות, אז עדיף כבר למות ולא ליפול.
זה מין שנינות כזאת.  ;D

עוד יום.

מלחמת עולם!!
מלחמת עולם, זה מה שעברתי היום.
זה היה היום הכי קשה שעבר עלי בשלושה החודשים האחרונים.
ולמה?
תשמעו את הסיפור:
כבר סיפרתי לכם שזרקתי את ה-password שלי לאינטרנט בעבודה לפח ודרושה ממני השתדלות כלשהי כדי לשחזר אותו, מה שגורם לי להתעכב בטרם אני הולך ליפול,
זה החזיק לא רע עד היום.
מה שקרה היום, זה שהתקינו לי תכנה במחשב בנוכחותי, ולצורך ההתקנה היה צורך לקחת מאתר אינטרנט כלשהו קוד הפעלה,
ובשביל זה המתקין נכנס לרשת עם קוד כללי כזה שניתן מכל מחשב להיכנס לרשת,
אני קלטתי את הקוד ואחרי שהמתקין הלך נכנסתי לאינטרנט וגלשתי אמנם לא באתרים בעייתיים עם הקוד הכללי הזה.
עד כאן הכל בסדר.

אממה? זה היה בבוקר, ועכשיו היה לי את כל היום כדי להיכנס לאינטרנט ולחפש זבל, כמובן כשהשותף יוצא מהחדר לזמנים מסויימים.
ואז מה קורה?
הפנטזיות מתחילות לעלות לראש, הזיכרונות עולים לראש, הרעל קורא לי ואומר לי נו, קדימה תיכנס, קליק קטן בגוגל תמונות ואתה בפנים,
תהנה תבלה. היצר בא כמו שאמרתי עם אוגדות שריון ומטוסים. הנה הגיע שעת הכושר שלו.
ואני נקרע מבפנים. נקרע. בוכה. הולך כמו סהרורי.
וככל שעובר היום היצר חזק יותר ויותר ואני מרגיש שאני מאבד שליטה,
נכנסתי לגוגל תמונות הקשתי משהו שקשור לזבל לייט (זה תמיד השלב הראשון לפני הקריסה - לייט...) לוחץ אנטר, ואז ברגע שהתמונות הקטנות התחילו לעלות על המסך, רק חלקם עלו,  ולאחר חצי שנייה סגרתי את החלון. למעשה המבט היה חטוף ולא הספקתי לראות כלום.
ועכשיו הניסיון הבא הרבה יותר קשה. כי כבר חטפת מבט, זה היה כמשל מצב שבו ישבתי על שפת הצוק,
החלקתי, נתפסתי על הידיים  והעליתי את עצמי שוב פעם למעלה.
אלוהים. סיוט. והיום עוד לא נגמר.
התחלתי לחשוב על כל כלי הנשק שלי.
למות ולא ליפול.
יום כיפור מחרתיים, לא חבל על כמעט 3 חודשים נקי.??
אני לא הולך לאכזב את הפורום.
אני רוצה להיות בריא בריא.
התחלתי להסתובב להתפלל מתי יגיע היום הזה לסיומו ואלך הביתה, לצאת מהניסיון האיום הזה. לברוח. להתרחק משפת המצוק.

אוי אוי כמה זה כאב.

עוד יום.
אמנם חבול ופצוע אבל בחיים.

עכשיו נשאר לראות מה אני עושה עם הקוד שיש לי מחר ובכלל אחרי כיפור.
אלוהים תעזור לי.

חי היקר!

אני רואה שזו אמת לאמיתה. גם אחרי נקיות של 3 חודשים הזבל לא מספיק לקרוץ לעברך.  :-\

אני דורש ממך למצוא פתרון תכף ומיד. אתה מוביל את הפורום הזה בטהרה ובגבורה.
תפקידך הוא לא לשקוע עכשיו באבל על הנפילונת חסרת המשמעות שהיתה לך, ובוודאי לא לאכול סרטים על הקוד החדש הזה.
לכל דבר יש פתרון טכנולוגי. אתה תמצא אותו עוד לפני יום כיפור כדי שתוכל להיכנס בשלווה ליום הקדוש בידיעה ברורה שאתה מוגן וממשיך להילחם למען שמו יתברך.
אפשר להוציא את הכבל רשת, אפשר לדפוק את ה IP או את הTCP וכל מיני פרוטוקולים כאלה שאין לי הבנה בהם (ואני מקווה שגם לך לא), ואז כדי לגלוש תהיה חייב טכנאי שיסדר את זה. לא משנה, תמצא את הפיתרון המתאים וזהו! אל תאבד קור רוח אפילו לרגע!

אחי היקר, אל תיפול ברוחך, ואל תשכח אותנו!
אם אתה לא נשאר נקי בשבילך, תישאר נקי בשבילי!!!
אני צריך אותך טהור וחזק כדי שתוכל להמשיך להאיר לי את הדרך!!!

תסתכל ליצר הרע ישר בעיניים ותודיע לו חד משמעית שהעניין בטיפול ושחבל לו להתעסק איתך!

אשריך אשריך אשריך!
אתה יכול לעמוד מול הבורא ולומר לו בפשטות גמורה - "נלחמתי למען שמך הגדול והנורא מלחמת עולם!!!
כפר לי על הנפילות וההזיות של השנה האחרונה... "
איך הוא יוכל לסרב?

חי, גמר חתימה טובה!  8)
יש לך כח!
תאמין בזה!

תודה MSN.
דבריך אכן מחזקים, אם לא בשבילי להיות נקי, אז לפחות בשבילכם.
אני מרגיש שאני צריך להיות כמו איזה סוס עם 1000 כוחות סוס שצריך לסחוב את העגלה התקועה והשקועה בבוץ שאני ואתם עליה... :D :D
בע"ה נעשה ככל שביכולתי .

אכן אני עדיין בטראומה מאתמול.
היום המלחמה היתה פחות קשה, אולי בגלל כל האנרגיות הרגשיות שהוצאתי אתמול אני חושב שזה היה היום הקשה בחיי, שבו ממש הייתי על סף התהום ולא נפלתי למטה.
אני חושב שזה היה גם היום עם ההתגברות הכי חזקה שחוויתי,
בימים עברו נפלתי חזק בימים שהמנוול תקף.
האמת שהרגשתי שאני בשעת רצון וביקשתי על זוג השכנים שלי שאין להם ילדים כבר שנים רבות שיהיה להם זרע של קיימא , בזכות אותה המלחמה.
נראה אם אכן תפילתי תתקיים. אינשאללה. אמן.

ברוך השם עוד יום נקי. והיום בניגוד לאתמול, נקי לגמרי.
ובע"ה וישועתו ניכנס נקיים ליום הכיפורים.
חג שמח וגמר חתימה טובה.
אוהב אתכם.

עוד יום.
ימים לא קלים עוברים עלי.
היום נכנסתי ל-ynet בעבודה עם הקוד החדש,
ולאן לוקח אותך העכבר? ישר לרכילות.
מזלי שהדף לא עלה טוב והתמונות (למעט אחת - זבל לייט) לא עלו.
מיד סגרתי את האינטרנט,
ניסיתי פיתרון איך להעיף את הקוד הזה, ואכן הצלחתי, החלפתי את הסיסמה למשהו בלתי זכיר בעליל והעפתי כל זכר ממנה.
כך שלחזור לזה לא כ"כ מציאותי.
עכשיו אני בלי שום קוד.
ברוך השם. אנחת רווחה.
אבל,
המחשבות לא עוזבות אותי. אני מתחיל להגיד לעצמי הנה זה אוטוטו יגיע ואתה נופל,
לא תוכל לסחוב ככה עוד ימים רבים,
הנה זה מגיע, כבר כבר מעבר לפינה,
הזבל קורא לי, ממש רוצה שאפתח אינטרנט ואסתכל.
פשוט איום ונורא.

מבחינתי מה יהיה מחר לא מעניין אותי.
רק היום. עכשיו.
ועכשיו אני נקי.

חברים, חיזוקים בקשה!  דחוף!
זה ממש עזרה ראשונה.

לאחר 93 ימים נקיים, וקריזים איומים, נשארתי לבד מול מחשב חצי פתוח, (בלי תכנון מוקדם) ולא התגברתי.
נפלתי.  אמנם לא קריסת אבל בהחלט נפילה.
האמת שבימים האחרונים הרגשתי שמה שמחזיק אותי נקי זה רק הפילטרים והמחסומים.
ידעתי שבשנייה שתהיה לי הזדמנות ליפול אני נופל.
מתחילים לספור מחדש.
ועכשיו בלי לספור,
פשוט להישאר נקי כמה שיותר וזהו.
הספירה, יש לה חלק בנפילה,
למה?
כי הגעתי ל-90 ועכשיו היצר אומר - זהו כבשת את הפיסגה ועכשיו מה?
מהפסגה רק יורדים.
וזה היה הנפילה - זאת התיאוריה שלי ל-90 יום.
ייתכן שצריך להאריך את ה-90 יום ל 1000 ימים שהאתגר יהיה גדול יותר.
אולי.
חג שמח.
ומתנצל אם אני מאכזב מישהו.

זו כבר הפעם השלישית שאני מנסה לכתוב לך תגובה...
כל פעם אני מנסה לחשוב מה לכתוב, ואז אני מוחק.

אני לא אשקר לך, כאב לי ממש לקרוא את ההודעה שלך.
כאב ממשי, אמיתי.
אני רק יכול לדמיין מה עובר עליך... היה חזק אחי היקר.


ועכשיו אני רוצה לומר לך את הדברים הבאים -
א. אני מתנצל מעומק ליבי שלא נכנסתי מספיק לאתר לאחרונה ולא הייתי שם כדי לתת איזו מילת עידוד. באמת סליחה.

ב. עכשיו זה הזמן להשתמש ביכולות ההדחקה שטמונות בנפש שלנו! בני אדם יודעים להדחיק רגשות באופן כל כך עוצמתי עד שהם מסוגלים להשפיע באופן ממשי על הזיכרון!
הדחקה יכולה להגיע כל כך עמוק עד שהיא מוחקת זכרונות שמשפיעים עלינו לרעה. דוגמא קיצונית לכך היא סבא שלי, שהיה ניצול שואה והדחיק את כל הזכרונות מאז (מלבד כמה 
ספציפיים...) כאשר הוא חזר למסע שורשים באיזור אוקראינה הוא פתאום התחיל לדבר רוסית! הוא שכח שהוא יודע לדבר בשפה הזו!
זה הזמן לנצל את היכולת הזו. הכאבים של נפילה כזו יכולים למוטט אותנו לתוך נפילות נוספות שיכולות להביא לקטסטרופה רוחנית. אתה צריך לשכוח שבכלל נפלת. כלום לא קרה.
מחר אתה תקום בבוקר, השמש תזרח, אתה תחייך ותנשום עמוק ותרגיש חופשי ובריא, נקי וזך. שום נפילה ושום כלום. סתם איזה חלום רחוק ולא ברור.
אתה מוכרח לשכוח.
זו הדרך הכי בריאה ברגע הזה לחזור למסלול תקין של חיים של קודש. אל תתעמק ואל תתעסק בנפילה הזו בכלל. תן לחיים לשטוף אותך עם הזרם הבלתי פוסק שלהם.
אל תתעכב, אל תתלבט. חיה את חייך בשמחה!!!
דע שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך באמת. חשוב כמה זמן של נקיות היה לך! כמה טהרה, כמה שרף בך היצר כמו אש, ויכולת לו!
אתה ממשיך ברצף! לא קרה כלום.............. 8)
חי חברי היקר!
קום על רגליך, היישר מבטך לעבר השמים ודע כי בוראך שמח בך!

ג. אתה צודק, אסור לספור! כל יום הוא סיפור חדש.


אחי היקר, חג שמח ונפלא!
תהנה מכל יום ויום בחג הזה ואל תיפול רוחך!
אנחנו כולנו כאן איתך.

MSN