שלום חברים,
אני שמח להיות כאן הראשון, וכולי תקווה שהפורום יזכה להיענות לפחות כמו המקביל, שם אין רגע דל.
אתחיל מזה שהיום זה היום ה-37 במסעי להחלמה,
יותר מידי נסיונות לאחרונה עוברים עלי, (ניתן לקרוא את השרשור שלי בפורום המקביל תחת השם onelife. אגב, אני אנסה לקפץ בין שני הפורומים בתקווה שבהדרגה אני יעבור לעברית לגמרי.)
אתמול פתחתי את תיבת האימייל שלי וראיתי אימייל מאחד מאתרי הזבל שנרשמתי אליהם בעבר,
רק שלא זכרתי את רמת זבל שיש בו,
פתחתי את האימייל וראיתי תמונה קטנה להקליק עליה ולצפות בסרטון, התמונה לא היתה מי יודע מה צנועה אך גם לא פו***פית.
דפיקות הלב התחילו, הייתי על סף להקליק היות שגם שמתי לב שאשתי השאירה את רמת ההגנה ברימון ברמה הנמוכה, והיא גם ישנה.
לפתע נזכרתי שעשיתי עסקה עם haba ו-steve מהפורום המקביל שאנחנו יחד מגיעים ל-90, באותו רגע מחקתי את ההודעה והגדרתי מיילים ממקום המשלוח כספאם.
ברוך השם יצאתי בסדר. סלע ירד מהלב.
זה העדכון לכעת, בתקווה לשיתוף פעולה

ברוך הבא לפורום

אני בטוח שההתמודדות היא לא פשוטה בלשון המעטה

אשמח לשמוע עוד על מה מעשך ביום יום מעבר לספירת נקיים

אתה איש אמיץ!!!

בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה, רב שרגה.
עד כה ברוך השם ממשיכים לפי התכנית 43 ימים.
ללא נסיונות משמעותיים מלבד אחד לא מזמן..- הסטוריה.

אני בעשור הרביעי לחיי, נשוי+
נפלתי לזבל הזה מאז שהייתי קטן בגיל 12-13 לאחר שהייתי בביקורים אצל בן דודי שהיה בגילי
והוא חשף אותי לכל מיני ז'ורנאלים וסרטים שדי היממו אותי
הייתי ילד תמים!! התמימות נפגעה.
אני לא אשקר אם אגיד שבמובן מסוים אני לא סולח לו...עך אף שאני עדיין בקשר איתו באירועים במשפחה.

זה התחיל עם שז"ל, הסתכלות בתמונות ועוד.
כשגדלתי והתחילה תקופת האינטרנט היתה לי הפסקה מסוימת ודי ארוכה מזה ובכלל אחרי שהתחתנתי הייתי נקי לתקופה ארוכה.
הנישואים די השכיחו לי את הסיפור.
עד שהתחברנו לאינטרנט, אופנת המסננים לא היתה אז. ואז בלינק מקרי לגמרי כאשר חיפשתי מלון לחופשה הגעתי לזבל.
ומאז ועד היום נבלעתי לזה.

כיום אני עובד, מידי יום נוסע ברכבת כשעתיים וחשוף לכל מיני טריגרים. לא צריך להרחיב מה הולך ברחובות.
גם בעבודה הרבה נשים לבושות לא מי יודע מה צנוע. בלשון המעטה.

אני במלחמה יומיומית, מקבל הרבה חיזוקים מהפורום המקביל, בתקווה להחיות גם את זה.

לאורך המסע אני בהחלט מרגיש שהדחף יורד והולך בהדרגה.

לו יהי.

בד בבד עם ספירת נקיים חשוב שתעבוד על הצורך הנפשי ועל אמון כי ללא עבודה על המקומות הללו לא ניתן באמת להחלים

למרות לשכהורה היום אתה מרגיש שנהיה לך יותר קל ההתמודדות דע שזה רק תחושה רגעית ויהיו זמנים קשים לכן דוקא עכשיו יש לך את האפשרות להסתכל פנימה ולנסות למצוא את המקום הבטוח החסר לך כל כך

כי בודאי אתה יודע ומרגיש שהמין זה לא הבעיה אלא רק הספטום

אני כאן איתך

שרגא

Reb כתב on 26 ינו' 2010 19:03:

לא ברור רב שרגא.
מה הכוונה אמון?
ובכלל למיטב הבנתי הצורך הזה הולך ללוות אותי כל חיי ברמת דחף כזו או אחרת,
מה שמוטל עלי הוא לנסות ע"י כל מיני כלי נשק להדחיק ולהתעלם ממנו כך שיהיה תמיד "קטן" ולא יתרומם.

לא ידוע לי על דרך אחלמה טוטאלית כגון אנטיביוטיקה לדלקת גרון שאחרי 4 ימים נעלמת כלא היתה, אני רואה את זה יותר כמחלה כרונית שדורשת טיפול מתמיד, כך שהטיפול עובד יותר על דיכוי המחלה ולא על הריפוי שלה.

האמנם? אשמח לשמוע ממך כאיש מקצוע.

שבוע טוב איש יקר

למען האמת בקרבות לא ניתן לאורך זמן להתמודד עם התשוקה

הדרך להתמודד הוא להבין את  הצורך  העמוק והפנימי בהתמכרות ועל איזה צורך אחר היא עונה

ואמון הוא כלי הנשק המרכזי לכך

בכבוד

שרגא

אני מתנצל רב שרגא,
לא ברור לי.
אמון במה? במי? תוכל לפרט/להפנות אותי??

אני חושש שאני מפספס משהו
תודה.

onelife כתב on 30 ינו' 2010 22:56:


להבין יותר טוב אנא הסתכל פה

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=9.0

בוקר טוב

קראת את המאמר שלי על אמון?

ומה אתה מרגיש עם זה?

אשמח לשמוע

שרגא

שלום, רב שרגא.
קראתי את מאמרך, וכמו שכתבת "תם ולא נשלם", כך אני רואה אותו.
אני מניח שמדובר בחלקו הראשון, וממה שאני רואה שהוא מדבר בקווים כלליים,
בינתיים אני לא רואה איך ליישם ממש בשטח את האימון איך זה אמור להיות? אולי תתן דוגמה  :-\ מלבד "כניעה מוחלטת"
אני חושב שכדאי לרדת לפרטים קצת יותר.

תודה, רב שרגא.

נ.ב. חבל לי מאד שהפורום לא מתרומם, לדעתי אין מודעות, לא מוצא סיבה אחרת. הפורום המקביל ממש שוקק חיים.

וואו!!!
בדקתי ב chart day 90 וראיתי שאתה עומד ברגע ל90!!!
מדהים!!
בהצלחה....
אין כמו נסיעות בתחבורה הציבורית והליכה ברחוב הפרוץ... לכן נתן לנו הקב"ה בחסדו את העפעפים...
עדיין לא קראתי את הכתבה של רב שרגא, אבל הוספתי את זה לרשימת המטלות כי גם לי לא ברור הענין של האמון
לעומת זאת הענין של עבודה עצמית, לא רק ספירת נקיים ברורה אצלי מאד וזה בתהליך...
בהצלחה רבההה!!!
נ.ב. הפורום הישראלי חייב לצבור תעופה!!!!!!!

אין לך מושג, כמה אני מאושר שיש בפורום עוד מישהו מלבדי.אם אפשר להיות מאושר בנסיבות האלה...
אתה גם בפורום האנגלי?
חיכיתי חיכיתי ניסיתי ניסיתי ומי לא בא?? בעצם בא...
אכן סיימתי אתמול 90 יום, אכתוב יותר כשתהיה לי אפשרות אני במשרד ורואים מה אני עושה.
אוכל לעזור לך בחיזוקים בע"ה תמשיך לכתוב.
אל תעלם ידידי.

מזל טוב!!!!!!!!!!
המשך והצלח!!!!!
הצפייה תוגמלה 
מחכה לשמוע על 90 הימים!!
לא מתעלם!!

התכוונתי על תעלם, לא אל תתעלם.
כלומר תישאר כאן תשמיע קול...
90 יום??
תשמע אני חושב שלא מדובר בריפוי בטח לא בריפוי מוחלט אלא אולי רק האפשרות לשלוט על המחשבות והדחף בצורה טובה יותר.
אתה מתחיל לסגל לעצמך הרגלי הסחה כשהזבל קופץ לראש והפנטזיות מתחילות להתעורר.
אני לא נקי מוחלט פה ושם לוקח מבט שני על בחורה ברחוב, אחרי הכל אני חולה.  אבל כמו שאמרתי השליטה שלך על המנוול טובה יותר.

איך?

נתחיל עם לחשוב על דברים חיוביים, כל אימת שהדריק בא לראש,
בעדינות לסלק אותם ממך, לא להילחם בהם, הדגש על בעדינות.

היצר חזק מאיתנו עשרת מונים אין לנו שום סיכוי נגדו.
אבל עם קצת עזרה מה' וקצת תחבולות אפשר להיפטר ממנו.

יש לי הרבה מה לכתוב, אי"ה לאט לאט...

הבעיה זה הרצון. הרצון לפול לא בא כשהכל מסתדר אלא כשהכל לא מסתדר. כשהלחץ עולה לממימדים בלתי נשלטים, כשהרגשת דיכאון מתחילה. אז הדבר הכי קשה אצלי זה לרצות להשאר נקי, לא לפול. ואז כל מה שביכולתי לעשות זה להסיח את דעתי כמה שיותר מהר. קראתי היום טיפ מעניין ונראה לי גם מועיל: כשאנחנו נמצאים במצב טוב, לחשוב על מה שיכול לקרות, לצפות את העתיד, להקדים את היצר הרע, לראות מה שהוא מתכנן לעשות, ואז לתכנן בדיוק כיצד נוכל לבטל את תוכניותיו. כי כשהוא יוציא אותם אל הפועל יהיה לנו קשה יותר להחזיק מעמד.
בהצלחה ולילה טוב!