יומן מסע - יציאה לדרך
בדרך כלל כל אדם שנמצא במשבר בחייו ויש לו איזה רצון לעשות שינוי הוא נכנס לזה בכל הכח אבל אם הזמן ההתלהבות הראשונית יורדת ואז יש דעיכה וירידה מהירה למטה.
ככה קרה לי מספר פעמים בהתמודדות שלי עם הנושא הזה וכל פעם שהחלטתי שעכשיו זה קורה וזה הסוף, זה התפוצץ לי בפרצוף כשהשטן צוחק בכל גדול.
בתקופת החגים אמרתי לעצמי עכשיו זה זמן של קדושה וטהרה ובטוח תהיה לי את היכולת לשמור אבל כאמור זה התפוצץ פעם אחר פעם נכון אולי הנפילות לא היו בתדירות גבוהה אבל כשזה קרה המשבר היה עמוק וכואב.
הדבר שאני הכי רציתי ורוצה זה לסמן וי על 40 יום נקיים וטהורים וגם זה עדיין לא קרה.
באחד הפעמים בימים של בין כסה לעשור מצאתי את עצמי יושב ובוכה במשך שעה ובפעם הראשונה העזתי לשתף מישהו (דמות רבנית) במה שעובר עלי מאז צעירותי ועד היום העידוד נתן לי תקווה לא לאורך זמן.
כשקרה האסון הייתי בטוח שזהו יתכן והגיע זמן הגאולה תופס את עצמי מחדש אבל שוב ושוב ושוב זה התפוצץ בפרצוף.
היום החלטתי שאולי אם יהיה לי מקום לשתף כמה פעמים בשבוע את הדרך שלי, השאלות שלי, הקשיים שלי ובעזרת ה' את הצלחות שלי, אם זה לא יועיל, בטוח זה לא יזיק ואני בהחלט מאמין שזה יכול לעזור ולכן החלטתי להתחיל לכתוב - יומן מסע.
הכותרת שלי הייתה סוף מעשה במחשבה תחילה משפט שאנו אומרים מידי שבוע בשבת בלילה בקבלת שבת ואולי לא תמיד מצליחים ליישם את הרעיון של זה שאם לפני כל נפילה היינו נמצאים כביכול בתחושה של אחרי הנפילה אז אולי היינו נמנעים. כשיש טריגר המוח מפסיק לפעול וכאן השאלה הגדולה כיצד נמנעים מהמוח להיכנס למצב של קיפאון וכיצד אפשר לצאת לדרך חדשה מבלי להיות מונח בחשש שאולי עוד רגע תגיע נפילה?
שאלה טכנית כיצד כותבים פוסט נוסף כדי להמשיך את היומן מאותו נקודה?
