ברוכים הבאים, אורח

יומן צ' - מתחילים מחדש
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: יומן צ' - מתחילים מחדש 464 צפיות

יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 4 שבועות #147926

טוב... איך להתחיל? למה בכלל להתחיל? אז התשובה היא שאני רוצה מקום לכתוב בו כאן ואין לי כח לחפש את ה'שרשור' העתיק שהיה לי פה, אז אני בונה לעצמי סביבה חדשה.
לא נראה שהרבה השתנה מאז. למעשה זה מרגיש כאילו הכל החמיר. המודעות עלתה, זה נכון, ואולי זו הסיבה שזה מרגיש ככה. הרגישות הרוחנית שלי כבר לא תופסת מקום לפני בבחינת "שיוויתי", כל נפילה היא פשוט עוד אחת. פעם זה היה מלווה בזעזוע, לפחות זעקה או תלונה, היום זה לא נמצא. אולי כי אני מדחיק את זה יותר. אולי כי הבנתי שזה לא באמת ישנה משהו.
בכל מקרה, מאז הפוסט האחרון שלי, אז התחלתי ללכת לקבוצות של SA ואת האמת שזה ממש אחלה, אני לא יודע לומר אם זה כיף לי, אני אומר שזה כן אבל אני לא סגור עכשיו על ההגדרה של "כיף" אז... בכל מקרה אני חושב ש"משחרר" זו מילה טובה ונכונה, כמו כן "מחכים".
זה מצחיק שאני כותב את זה עכשיו, כי יש היום קבוצה ב"קבוצת הבית שלי" בירושלים, אבל העצלות שלי לא נותנת לי ללכת. היא אומרת לי שיש לי לימוד שאני צריך לעשות. אני שומע אותה וצוחק - כאילו באמת אני אעשה משהו, נו באמת, אני מכיר את עצמי וללכת יכול להיות אחלה פתיחה למחר. רוחנית, יש לי סיכוי שזה ישמור אותי נקי, מעשית - זה יפגע לי בהספקים - אם יש באמת הו"א שאעשה אותם בזמן שאהיה בבית. אני מקווה שכן במאה אחוז, אבל אני מאמין רק בחמישים שבאמת אעשה משהו. בכל מקרה, זה נראה שלא אספיק לעשות את מה שרציתי להספיק, שזה די קריטי לי, אבל אסור לזה לגרום לי לא לעשות, או לעשות דברים חיוביים אחרים, לברוח למשימות אחרות - שגם הן חשובות.
אוף, הכל כל כך מסובך.
אני רוצה לשחרר את זה, למסור את זה לה'. אני רוצה לומר לו - אתה, לפחות ככה נראה לי, אתה רוצה את זה ממני, ואני רוצה לעשות את מה שאתה רוצה, אבל זה לא נראה אפשרי וזה מרגיש שאין לי כוחות.
אז הוא משיב לי, סוג של, ואומר לי - היי, אתה מפקפק בכח שלי? אני יכול להביא אותך לעשות את זה. רק תפתח לי פתח. 
אז אני שואל - ואתה תכנס בו? קשה לי להאמין משתי סיבות: א) אני לא חושב שהוא יהיה מספיק גדול כדי שתוכל להכנס בו. ב) אני לא חושב שאני ראוי שתכנס בפתח הזה כדי לעזור לי.
והוא עונה לי - למה אתה חושב שאתה עדיין חי וקיים וכל זה? זה לא כי אתה כל כך רחוק ממני ואין סיכוי שאני מתקרב אליך, אלא זה כי אני רואה אותך ואני מאמין בך שאתה יכול לעשות את מה שאתה מבין שאני רוצה שתעשה, אז אני ממשיך לתת לך את כל הגן עדן הזה שמסביבך, שאתה כל כך תמהה למה הוא נשאר קיים בזמן שלך מגיע רק חורבן. לכאורה.
ואז אני עונה לו שאין לי כח לדיון הזה, וזה הכל רק בראש שלי. 
אבל מצד שני זו גם האמת.
אז אני מקבל את זה שזה המצב שלי, ואני מבין שאתה רוצה שאני אתמודד איתו ואפתח לך ולעצמי פתח, שאני אאמין בך וגם בעצמי, כי אני זה בעצם סוג של אתה, 'סוג של' באופן שאני לא יכול להבין ולומר. אבל הנה אמרתי.
ואז אני חושב לעצמי - אני רוצה לשחרר את זה ולהפקיד את זה בידך. למה? עולה לי התשובה שקראתי - כי אני לא רוצה לעשות את זה בעצמי, אין לא מוכן לוותר על התאווה בכוחות עצמי, אז אני נותן את זה לך, שאתה תקח את זה. יש צד שזה נשמע חיובי, אבל איך שזה כתוב איפה שקראתי את זה - זה לא נשמע ככה. 
אז אני קצת מתקן - אם היה לי את הכח לעשות את זה לבד, הייתי עושה את זה, אתה יודע כמה אני דוגל במקוריות, אבל אני יודע שאין לי דרך אחרת, ובעצם מעולם לא היתה לי דרך אחרת, רק דרכך.

זה יכול להתארך עוד אבל ראוי קצת לקצר ולשתף דבר שכבר אבחנתי בעצמי מזמן, ואין לי כל כך רעיונות מה לעשות עם זה אבל ראשית כל אני זקוק להזדהות, לתמיכה, לחיבוק.

זה מתחיל אצלי בחוסר רצון לעשות כלום, כלומר, חוסר רצון לפעול עשייה חיובית ומועילה. כנראה השורש לזה הוא בדידות מסוימת, כך נראה לי כרגע. מה שיש לי בראש לעשות זה לראות סרטים או לשחק במחשב, לברוח ממה שאני באמת צריך לעשות. את האמת שגם לכתוב פה זה סוג של בריחה במקום ללמוד את ההספקים הקריטיים שלי. ואני יודע שאם אפעל את העשייה הלא חיובית אני אתדרדר. אבל זה מרגיש כאילו אין לי מצב רוח לעשות שום דבר אחר. כשזה כך אני בדרך כלל חסר אונים, אני מאבד את השליטה על החיים שלי, על מה שחשוב לי באמת ואח"כ אני כל כך מצטער עליו וגם הסביבה תכעס עלי והכל יהיה בזבוז אחד גדול. 
אני לא רוצה להגיע לשם. כשאני כותב את זה אני חושב לעצמי שאני הרבה יותר לא רוצה להגיע לשם מאשר שאני לא רוצה להגיע לעוד נפילה. זה יהיה הרבה יותר גרוע, זה יחתוך לי את האישיות, ואני אדמם למוות מייאוש.

בקיצור, נקי רק להיות, ורוצה רק להיום ללמוד את התורה שאני כל כך אוהב, אבל אני לא יכול לעשות את זה בלי התמריץ של אבא אוהב, שיתן לי כח, שיתן לכולנו כח. אמן.

אוהב וצריך, תודה שקראתם. חיל.

(וואו כמה זמן שלא כתבתי את זה).

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 4 שבועות #147927

אה, שכחתי להוסיף - אני באמת רוצה לכתוב כאן כל יום, לפחות כל יומיים, אם מישהו מהחברים יכול לתזכר אותי (עדיף בשיחה ) אודה לו בכל לב...

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 4 שבועות #147940

חיל היקר שלום וברכה,
ברוך הבא לקבוצות של SA, בעז"ה עוד ניפגש מתי שהוא... אולי כבר נפגשנו....
בהצלחה רבה רבה

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה

........................................................................................................


מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.

יומן המסע שלי - מתחיל שוב וצועד לאלוקים  או כאן.          הפוסט שלי ב"הצג עצמך"  או כאן.      המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"  או כאן

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 4 שבועות #147943

  • nbym
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 194

מילים היוצאות מהלב.
מזדהה וחיזקת - תודה!

בהצלחה רבה במסע צדיק!
אשריך!

נערך לאחרונה: לפני 8 חודשים, 4 שבועות על ידי nbym.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 4 שבועות #147947

תודה רבה למחזקים! אוהב וצריך..

היום בתפילה עלה לי דבר מעניין. אני אדם מאוד דוס בסביבה פחות תורנית ממני, זה קשה לי והרבה פעמים מכניס אותי לעצבים, במיוחד על הבוקר בתפילות שחרית, שאנשים לא יודעים איך להתפלל, התפילות קצרות, תפילין מונחות לא במקום ועוד הרבה דברים כאלה שמשגעים אותי. 
כתוצאה מזה, לפעמים אני מרגיש צורך גדול ללכת ולהוכיח, אבל אני 'בהתאמה' אני מרגיש בפנים שאין כל כך סיכוי שזה יעזור, ולמה שיקשיבו לי, כל החפפנים האלה, והתוכחה שלי יכולה רק לגרום ליותר "אנטי" וכו'.
ואז חשבתי על דבר שכתוב במסורות של SA - שעלינו תמיד להעמיד עקרונות לפני אישיות, ואם ניקח את זה לעניין 'תוכחה' - לא לבוא לאדם ולומר לו "אתה לא מניח תפילין במקום הנכון, וזה כאילו לא הנחת תפילין בכלל", אפ' לא לומר "התפילין שלך לא במקום", אלא לגשת ולומר לו "נראה שהרצועה בתפילין של ראש שלך ארוכה מידי, רוצה שאקטין לך אותה?" אם הוא ישאל מה הפשר, אסביר לו שיש מקום שהתפילין צריכות להיות מונחות בו, כך וכך, וחשוב מאוד להקפיד על זה וכו'.

לא לדבר על האדם, ואפ' להקטין את ההתיחסות לרכוש שלו, אלא לדבר על המצב, על הסיטואציה ומיד להגיש את התיקון - כשאני לא ניגש אל האדם אלא אל המקרה (ומתעסק רק בעקרון ולא באישיות שמולו [הוא בא בלי "האשמות למחצה"]), זה לא יורד ל'פסים אישיים' ויותר אפשרי לתקן ולעשות.

היום יום חדש, רוצה להיות נקי היום רק להיום - יותר מזה, אני רוצה להיות מפוקח רק להיום, כדי שאוכל להתמקד  במשימות הכל כך חשובות שלי וכל כך בלתי ניתנות לדחייה.

שוב, גם היום, מנסה לקבל עלי אהבה, ומבין שצריך כח גדול ממני,
חיל.

נערך לאחרונה: לפני 8 חודשים, 4 שבועות על ידי חיל בלע ויקיאנו.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 4 שבועות #147958

ב"ה מודה על יום שעד כה עבר נקי, רוצה שגם את הלילה ארוויח ביושר, שאינו מכוחי, הלילה רק להלילה.

קראתי היום משהו שעורר אותי בעניין הזה של "רק להיום". חז"ל אמרו באבות (ב, י) ושוב יום אחד לפני מתתך, כלומר - כל יום תראה כאילו זה היום האחרון שלך ולכן תתאמץ לחזור בתשובה על כל מה שפגמת ולעשות את מירב הטוב שביכולתך.

בעצם כתוב כאן לחיות ולהיות "כל יום - רק להיום", רק להיום אני חי את היום הזה כאילו זה היום האחרון שלי, ואני מתאמץ רק בו לעצמו, בלי להשקיע ולשמור למחר, כי מי יודע מה יהיה מחר? אני עושה מה שהכח הגדול והעליון שמעלי נותן לי את האומץ לעשות, ואת השאר אני מקבל באהבה ובעצם משאיר בידיו - מה שיש לי בידים זה רק מה שלפני היום.

בס' פדה נפשי לה"ר פרג'י עלוש (הובא בקונטרס אור החמה, במאמרים לפרשת ראה) כת' על דברי חז"ל אלו שבאבות שגם היצר עובד באותו אופן, גם הוא אומר "יש לך בחיים אולי רק את היום, ולכן תאכל ותתענג היום שמא תמות מחר ותפסיד את התענוג", המוסר של 'יום אחד לפני מתתך', של 'רק להיום' יכול להיות מומר לצד הרע, ונראה לי שכאן שוב אנחנו חוזרים למה שאמרנו מקודם - החלק הראשון של תפילת השלווה - לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות, שאינו בשליטתי, בכלל זה - המחר.

אז בתכל'ס - לחיות היום רק להיום, ולעשות כל מה שבכוחנו לעשות (במתנת כח עליון) באומץ. ולא ללכת שולל אחרי היצר שאומר לנו "תחיה היום רק להיום" עם התאווה, אלא לבקש ממנו את השלווה לקבל מה שמעבר לשליטתנו, את המחר. להתמקד בעשייה בהווה ולהתמלא בשלווה על מחר.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 3 שבועות #147973

היי! בוקר טוב! מה שלומכם? סתם עלה בי הדחף לכתוב את זה.

אז הנה למדתי על בשרי עוד משהו שכבר ידעתי, ואולי למדתי על בשרי כבר פעמים אחרות ורבות לפני כן, אבל עכשיו עלתה בי המודעות. 

בהתמודדות מול התאווה מה שעשית האתמול לא עוזר בגְרוּשׁ למה שיהיה היום, גם אם אתמול עשית פעולות כפולות, התקשרת לעשר חברים וקראת ארבעים עמודים בספרות - מה שלא קרה היום לא נחשב להיום, זה פשוט לא עוזר. 

וזה אפ' יותר קיצוני - מה שעשית בבוקר לא יעזור לך לערב, ובמקרים מסוימים גם לא יעזור לך לצהרים. זה אולי נשמע קיצוני אבל זה "עובד" (לרעתנו, לכאורה) ואפשר לומר שאפ' חז"ל כבר ראו את זה ותקנו לו תפילות לבוקר לצהרים ולערב.

ומה שהכי מעצבן אותי זה שהנסיון שלי, שיודע שכל פעם שאני ניגש למקום מסוים מתוך שעמום זה רק מתדרדר, הנסיון הזה לא יכול לצעוק עלי ולמנוע אותי מלעשות, וזה חבל. קצת משעשע אולי, אבל כן.

זה מה שקרה לי אתמול. עשיתי חצי פעולה אחת בבוקר (וברור שזה לא יספיק, אבל לא אשקר) ובערב, כשיצאתי עם המשפחה, חפשתי איפה להתבונן ולראות קצת. כשחזרתי, ירדתי למוקד הרבה מהנפילות שלי להשתעמם מול מסך וממלא התדרדתי לחיפושים וגם למצִיאוֹת.

אבל בכל זאת אסיר תודה לאבא אוהב על כמה שעות טובות של לימוד (ואולי אפס חיבור רוחני), דבר שדי נדיר. מתפלל לשחרר מכל הלחצים שאני מפעיל על עצמי, במטלות שאני רוצה לעשות ולא מאמין שאספיק וחלש באמונה שהוא יכול לעזור לי לעשות אותם, ואולי הוא לא רוצה שאגמור; ובכל הנושא הזה של שידוכין שמכביד לי על הלב ואני לא יודע אם אני משחק איתו (עם העניין ועם הלב) נכון.

אוהב ובעיקר צריך, חיל.

נערך לאחרונה: לפני 8 חודשים, 3 שבועות על ידי חיל בלע ויקיאנו.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 3 שבועות #147978

שבוע טוב!

מתחילים לדבר על אלול, זה מאוד חזק וקצת קשה לי עם זה. צריך את האומץ כדי לחקור פנימה למה זה ככה, כרגע אין לי אותו, אבל אני יודע שאני צריך.

אני רוצה לשתף על שתי "חוויות" משבת, עקרונית הייתי שמח לדבר עם חבר אבל החברים שלי לא בדיוק עונים לי, אז אכתוב כאן.

דבר ראשון, יש אצלנו נוהל בבית הכנסת לקרוא דברים מתורת ר' נחמן מברסלב, ביחוד מספרי מוהרא"ש והרבה פעמים אני מוצא אותם מדוייקים לי, כמכור ומתמודד, גם אם הם לא מדברים על התאווה, אלא נוגעים בהיקף ההשלכות שלה. אבל היום הדיבור היה על התאווה. לצערי שמעתי רק בחצי אוזן, הרבה בגלל החוויה השניה שאספר, אבל מה שכן שמעתי זה שכדי לקבל את הכוחות (או משהו כזה) להתעוררות תשובה ותיקון עניין פגם הברית - שזמנו הוא במיוחד חודש אלול שעיקרו עניין ה'מחשבה' - צריך להרבות בדיבורים עם ה', דיבורים פשוטים, בקשה להתחזק ולתקן, לקבל לב טהור. העולה ממה שקראו היה שהדיבורים האלה מנקים אותנו ואת המחשבות שלנו (כלומר, הפְּנִים המלוכלך בגלל ההתמכרות שלנו), ששם עיקר הבעיה. העניין הזה נמצא בספרות, ומחזק אותי למצוא את זה גם שם. בכללי, אני לא (או אולי צריך לומר 'עוד לא') לומד אפ' לא בארעי את תורת ר' נחמן ומוהרא"ש, אבל זו נראית לי עצה טובה לקרוא בזה, כי יש הרבה מקומות (באופן יחסי לשאר ספרים שלא נוגעים בהתמקדות בנושא הזה של התאווה או הגרורות שלה) שהוא עוסק ב"עניין שלנו".

הדבר השני... הוא ממש מטריד אותי. אני עדיין רווק, פועל באופן רציני בעניין השידוכין אבל, בהשגחה עליונה מאבא אוהב, לא בהצלחה רבה מידי. יש זקן אחד בעיר שלי שאני מבקר אותו כמעט באופן קבוע כשאני שבת בבית (ולא בישיבה) ולפעמים מגיעה גם מישהי נוספת. בת גילי, לארח לו לחברה ולומר כמה דברי תורה. ב"ה היא בת ישראל כשרה וצנועה, באמת, אבל הנוכחות שלה שם מעוררת בי משהו והרבה פעמים מפילה אותי לקרשים. בתוכי יש תקווה שהיא תגיע בכל פעם שאני נמצא, והיום איך ששמעתי אותי הרגשתי את הלב שלי, פיזית, מנתר. 
אז לכאורה אפשר לומר שיש לי "קראש" עליה, אבל אני לא יודע אם זה נכון, ואני מאוד פוחד שהתאווה לוקחת פה חלק מאוד גדול. אין לי שום מושג אם זה יכול לעבוד בינינו, אני מסופק מאוד בגלל ששנינו מאותה העיר ואני יודע את הלך הרוח שבעירנו, ואני מחפש רמה תורנית גבוהה יותר. אבל יש בה משהו ש"שובה אותי". וכואב לי כל כך כי אני חושש שזו התאוה, וכל הבעיות שלי שמגיעות איתה, שפועלת לעוור אותי ולפגוע בי, ואני באמת מוכן לוותר על היכולת לפגוע בעצמי, מעדיף שלא לעשות את זה. עכשיו, הזקן הזה שאנחנו מבקרים ניסה פעם אחת לשדך בינינו, והיום הוא ניסה שוב. פעם קודמת היא אמרה לו שהיא תפוסה אבל היום היא לא הגיבה להצעה הזו (שחזרה כמה פעמים) [ולדעתי היה איזה קטע שהתנהגתי בטמטום, אין כאן המקום לדבר בזה]. בקיצור, היא המשיכה איתנו לבית הכנסת (אחרי שפעם שעברה אמרה שהוא (הזקן) "זיכה" אותה להתפלל בבית הכנסת שלנו מנחה וערבית - וכל הזמן של התפילות וסעודה שלישית בבית הכנסת - הראש שלי ב"כיצד רואים אותי", "פאדיחה, פישלתי בקריאת התורה" ופשוט אין לי מזה מנוח. 
וכמו שאני מכיר את עצמי זה לא נגמר כאן, יש לי כבר הצעה על הפרק (בררתי עליה ועכשיו היא צריכה לברר עלי), הצעה שהסכמתי לה בעיקר בגלל שמעניין אותי לצאת עם מישהי שהשדכן הספציפי הזה הציע. עלו בי מחשבות לגשת אליה ולהציע לה לצאת איתי - דבר שכשאני חושב עליו אני רואה אותו כדבר שכל כך לא מתאים לי לעשות ואני חושב לעצמי שבטוח היא תראה אותי בעין עקומה בגלל זה. כבר ניסיתי פעם לברר עליה, והשדכנית לא קידמה את זה. ועכשיו באמת שזה לא רלוונטי, אבל, כאמור - זה לא נגמר כאן, היא תהיה אצלי בראש בימים הקרובים וזה עושה אותי חולה.

א-לי, אבא אוהב, אני מבקש ממך, תשחרר אותי ממנה, תשחרר אותי מעצמי שלא מסוגל להרפות ממנה (או ליתר דיוק, כנראה, לא מסוגל להרפות ממנה בלי ה'סמים' שאני לוקח) ותן לי להחלים. אני מתפלל עליה בלב שלם שתמצא את זיווגה ההגון בקרוב, בלי שום עיכוב כלל וכלל, ואיתה כל הבנות שיצאתי איתן ואולי עדיין לא השתדכו, שגם הן לפעמים "לא מרפות ממני" (כנ"ל, אני לא נותן לעצמי להרפות מהן) ועולות לי במחשבה (וממררות אותי). אני רוצה שהראש שלי יהיה נקי לעשות את מה שאתה ציווית אותי לעשות, מה שאני באמת רוצה לעשות, ותן לי את הכח להבין שכל הסובב אותי הוא ממך ובהשגחתך האוהבת עלי, ותעזור לי לקבל את הכל בשלווה ובאומץ לשנות את מה שביכולתי. רצונך יעשה ולא רצוני - אוהב אותך, בנך (סוג של), חיל.

נ.ב. לאחרונה עיבדתי והלחנתי לעצמי את תפילת השלווה, ויומיים אחרי כן יצא השיר החדש של ביני לנדאו, "מסע" (ממליץ מאוד!) בכל מקרה, אצלו יש כמה שורות שמזכירות את התפילה הזו, כך הוא כתב:

אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו,
אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו,
מעולם לא נדרש מאיתנו יותר מהשתדלותנו,
לעשות את הדבר הנכון.

את ההמשך תשמעו בעצמכם, אילו מילים, איזו מנגינה.. חייבים חייבים..

שבוע טוב! ושיתחדש עלנו חודש טוב בהמשך השבוע!

נערך לאחרונה: לפני 8 חודשים, 3 שבועות על ידי חיל בלע ויקיאנו.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 2 שבועות #148091

טוב, בין הזמנים נגמר, וזה יכול להיות אחלה תירוץ למה לא להמשיך לכתוב כאן כמו שניסיתי לעשות בתקופת השבועיים האחרונה. אבל באמת גיליתי אמצעים שיכולים לעזור לי להמשיך לכתוב כאן, ואם סייעתא דשמיא וחסד עליון הם לא יגרמו לי ליפול בישיבה, בעזרת החסימה שלי, שאני לחלוטין אסיר תודה עליה.

אז לסכם לעצמי - בין הזמנים הזה חלף ביעף, לשם שינוי אם עסקתי בו משהו באופן מאסיבי מסוים - זה היה במשימה העיקרית שלי, לפחות באחת מהשניים. כתוצאה מזה כל המשימות הזוטרות אבל כן משמעותיות שלי הונחו בצד, וזה קצת מבאס לצאת מבין הזמנים כשדף המשימות שהכנתי לעצמי לא משובץ ב'וי' אחד.

זה אני מסה לעשות השתדלות ולקבל את זה בשלווה, להודות לאבא אוהב שזיכה אותי כן לעשות את מה שעשיתי, להודות לו על פתיחת בין הזמנים שהיתה נפלאה, בטיול בצפון ושבת אצל חבר ואז חתונה... היה כיף. ולהודות גם על הרבה עשיה של חסד ושותפות, לוותר על טיול עם חברים כדי לעזור לסבתא עם סבא, בהתחלה בתשלום שפחת והגיע ל'ללא תשלום', כמו שצריך להיות, לשטוף יחסית הרבה פעמים כלים בבית וכמעט תמיד לענות לאמא בחיוב על הבקשות שלה, וכן של אחותי. אסירות תודה על הסבלנות.

נכון, היתה גם פתיחה לא טובה מצד התאווה, די מהר שברתי נקיות של שבועיים, לא הייתי במפוקחות כל בין הזמנים, מלא מבטים, הרבה צפייה בתכנים ונפילות. ביומיים האחרונים אני משדל את עצמי שלא ליפול כי "אלול" - אני לא בונה על זה, אני ידוע שלרוב זה לא מחזיק, וגם אם כן - אני מסוגל ליפול אפ' מיד במוצאי כיפור. אני צריך להחלים, להגיע לקבוצות, לעשות פעולות, לדבר עם חברים, להקפיד על שגרה נכונה של כל הנ"ל ושגרה נכונה בכלל - זו סגולה נפלאה בשבילי: לישון בזמן אחרי שאני מצחצח שיניים (כן, גם זו עשיה חיובית בשבילי), לקום בזמן, להגיע בזמן לסדר.

אני רוצה לשתף שקצת קשה לי עם כל הקטע של הפגישות. מטבעי כמכור לתאווה יש לי הרבה בעיות בנושא הזה, ואני קצת לא מסוגל להפסיק בגלל לחץ חברתי ומשפחתי וגם באמת רצון כנה שלי עצמי כבר להתחתן ולהתקדם (כשאני כותב את זה אני מתחיל להטיל בזה ספק, אבל אני באמת חושב שאני צריך שותפות יותר מלאה בחיים שלי). כמכור אני לא סומך על עצמי, כי אני לא כ"כ יודע להבחין בין דברים שמגיעים מהמקום הפנימי שלי לדברים שמגיעים להתאווה. אני לא סומך על עצמי כי אני יודע שנעשתי "נכה אהבה", אני מרגיש את זה בתוכי, אני שומע את זה בתוך השאלות שסוררות בתוכי. אני חושש שההתנהגות שלי מושפעת מזה, שכל ההתנהלות שלי נפגעת, ואני מצטער בשביל הבנות שאני נפגש איתן. ב"ה אני לא אלים או משהו, ההפך, כל מי שיצאתי איתן תמיד אמרו שאני מאוד נעים ונחמד ומקשיב וכו', אבל אני חושב שהתאווה והגרורות שלה גורמות לי להופיע את עצמי באופן לא נכון, לא מנוהל נכון, ובמיוחד הראש שלי מתנהל באופן לא תואם לסיטואציה. זה קשה לי. אני כן רוצה לציין שאני מרגיש שהתאווה לא פועלת, לפחות לא באופן נגלה, על הבחורות שאני יוצא איתן. זה מין קטע כזה, כשיש משהו מאורגן - התאווה לא כ"כ מצליחה להכנס. אסירות תודה על זה.

ועל הכל - אני חסר אונים מול התאווה, ברגעים אלו אני מרגיש (ויודע) כאילו בשניה אחת הכל יכול להתהפך והנה אני גולש ומחפש את התכנים שיושבים לי בראש מאז שבוע שעבר. איכס!! אני לא רוצה!! קדושה אני מבקש! באמת!

רציתי לשתף משהו שלמדתי בשבת והתחבר לי להחלמה ולרעיונות שאנחנו לומדים כאן. יש חיבור יקר (כנראה בעל כרכים רבים) שנקרא "דרכי נעם" על התורה, אלו דרשות של אדמו"ר חסידות סלונים (שחי בין השנים תשס"ב ל'לא יודע מתי', פשוט זה הכרך שנמצא בידי) על סדר פרשיות השבוע. תמיד, כל פרשה, מדבר על תשובה, בדרך כלל מתוך חיבור למושג "שבת".
על הפרשה שלנו האדמו"ר מבאר למה כת' "שופטים ושוטרים כו' אשר ה' אלקיך" - למה צירוף הוי"ה ואלקות. הוא מסביר מתוך דברי הזהר (ח"ב נז.) ודברי ירמיה (לא, יז) שיש מצב שאדם נמצא בתוך מעגל של חטא והוא לא מצליח לצאת ממנו - הוא לא יכול לצאת ממנו, והמעגל הזה הוא בעיקר בנושא של "חרפת נעורי" - השקיעה בתאוות מצרים שהיא ערות הארץ. מתוך המצב הזה יש מי שמגיע להכרה שבתוך "אלקי" יש "הוי"ה" - בתוך ההסתר והדינים מסתתרים החסד והרחמים, ואז הוא זועק אל ה' ויוציא אותו. 
והזעקה הזו מביאה את ישועתו, זמתוך שהוא בוכה ונאנח ומוציא את כל מרירות ליבו, מתוך שליבו נשבר מתגלה עליו אהבתו ותשוקתו של ה' והיא כגרזן מבקעת את כל ההחשכות והוא נגאל.
יש לאדמו"ר שם התנסחות נפלאה - "הוא כבר מגיע אל השורש, כי נשאתי חרפת נעורי, אך אינו יודע כיצד לתקן זאת ואינו יכול לתקן זאת, ויודע שכל עוד השורש הזה קיים בו הריהו סובב והולך מבלי יכולת לפרוץ את המעגל, וכך עוברים עליו כל שנותיו, עובר עוד אלול ועוד אלול, ומה יהא בסופו?" פירוש - הוא כבר מגיע לבחינת "שופטים" - עניין ההתבוננות, מה עומד בשורש הבעיה שלו, ומתוכה הוא מגיע לבחינת "שוטרים" - מרדות בליבו שפירושה שברון לב "עד שאינו מוצא מקום לעצמו", ומתוכה מתגלה עליו ה' באהבתו וגואל אותו - "והריהו זקוק לגאולה קודם שיוכל לשוב בתשובה, שנא': שובה אלי כי גאלתיך".

אלו דברים נפלאים בעיני, והם מתארים את המצב שלנו כמכורים ויש כאן תקווה ופתרון. אנחנו לא יכולים לתקן זאת, אנחנו חסרי אונים שם; אז אנחנו זקוקים לגאולה קודם תשובה - אנו זקוקים לכח עליון שרק הוא יכול להוציא אותנו מהמעגל הזה.

מקווה שהתחזקתם כמוני. שנזכה לגאולה שלימה בקרוב, שלא יתכהו החושים שלנו ולא נתרגל לנפילות ולתאווה - אנחנו זקוקים לתחושת החוסר אונים, השברון, שאנחנו לא מסוגלים לבד, ובע"ה מתוך אהבתו הענקית של אבא אוהב ניגאל ונשוב אליו ברחמים.

אוהב וצריך, חיל.

נ.ב. עוד ספר שאני תמיד מוצא את דבריו אקטואליים לדור שלנו ובמיוחד לבעלי התמודדויות כמונו, זה שיחותיו של מוהרא"ש על הפרשה, שמבאר את דברי ר' נחמן מברסלב. מומלץ להכיר.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 8 חודשים, 2 שבועות #148095

אוהבים אותך

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 5 חודשים, 3 שבועות #149178

וואו, עוד מעט יעברו שלושה חודשים שלא הגבתי בפורום, לפחות לא פה (אני נותן פה ושם תודות לחברים שמשתפים, אבל בכל זאת). ועבר בהם הרבה, נניח בין הזמנים של תשרי, שהיה פשוט איום ונורא. אני חושב שלא היה יום שלא היתה בו נפילה. מחריד. ב"ה היום אחרי תקופה של ניקיון בחסד אלקים אוהב, לא מובן מאליו. משתדל בכל מאודי ללכת לקבוצות (אממה, השבוע יש לי פגישה בדיוק באותו יום... נדבר עם הספונסר בע"ה) גם אם לא נח, מוצא שם מרגוע. משתדל להתקשר לחברים, אני חושב שאני משתפר בזה. לא שאני יודע כ"כ מה לעשות, אבל אני יודע שזה חשוב. 

עכשיו אני אחרי קריאה בספרות, בספר הלבן, שהיה מונח בחדר שלי משהו כמו... קרוב לחצי שנה שלא פתחתי אותו. ותמיד יש לי בראש שאני צריך לקרוא ולהתחבר, לדעת. במילה אחרת - להתקדם. אז קראתי, כנראה שכבר קראתי את החלק הזה בעבר, אבל בכל מקרה עכשיו הוא עורר אצלי רגשות מסוימים שאני צריך לשתף. אז התקשרתי לכמה חברים, והם לא ענו. ועד שאחד חזר אלי כבר די ברח לי מה רציתי לומר, אז אני אנסה להשלים פה קצת. 

קראתי את הפרק השני בספר, שמסביר מה זו התאווה, ומה הפגיעות הרוחניות שלה, לפחות חלקן. באמת שהגדירו את זה ממש יפה: "גישה התובעת שדחף טבעי ימלא תשוקות לא-טבעיות". יש בנו דחף טבעי של אכילה, של מיניות, (אולי אפילו של הרגשת רוגע) - אבל אם אנחנו מתעללים בו ע"י הקצנה, ושימוש לא בריא, מציבים לו יעדים שלא מתאימים לטבעו - אנחנו הורגים אותו, בעצם הורגים חלק ממנו. האמת שתאווה זה יותר מזה, היא באמת הורגת את כל כולנו, את האישיות, את כל הקשר שלנו עם אחרים (האדם הוא יצור חברתי, החברתיות היא בעיקר ע"י דיבור עם אחרים, והרגשות שמתהווים עם המפגש איתם. מקור הדיבור במדרגת ה'רוח' שבאדם, שרבים מגדירים אותה כה'אני', ואם התאווה מנתקת אותי מאחרים, מהקשר איתם אם ע"י דיבור ואם מצד הרגשות שאני מרגיש אליהם (או תשומת הלב ליחס שאני נותן להם) - היא בעצם הורגת את ה'אני' שלי). כשאני עסוק רק בעצמי, וכל הקיום שלי נטוע בי - אז הוא מהר מאוד יכול להתערער וליפול, אין לו מעמד איתן, אבל אם הקיום שלי נטוע גם אצל אחרים - אז זה כמו אוהל שמתוחים לו יתידות לכמה כיוונים, וזה נותן לו יציבות, יסוד איתן (זה גם מסביר למה ברית המעור קשורה לברית הלשון - כשאני כביכול מחובר רק לעצמי ומנותק מאחרים, לא אכפת לי איך ומה אני מדבר איתם ועליהם, וממילא באים חטאי הדיבור וההתיחסות). כשזה ככה אין לי סיכוי לאיחוד, להתחברות עם האחר, התחברות אמיתית

וכללללל זה - מאוד קשה לי. זה מעורר אצלי אשמה, כעס על עצמי - למרות שהוא באמת לא כ"כ מוצדק. זה מעורר אצלי לחץ - אני לא רוצה להיות כאן, אני רוצה להתחתן בשנים הקרובות ולהיות באמת אחד עם אשתי, עם המשפחה שלי. זה מעורר אצלי פחד - מה יהיה איתי? אני אצליח לצאת מזה? להתקדם? להיות שלם (אפ' במשהו יותר)?

אז אני עוצר ומתפלל לאלקים אוהב. באמת אוהב. שישחרר אותי מכל הרגשות השליליים האלה, או ליתר דיוק יחליף אותם - או ליתר ליתר דיוק - יחזיר אותם לשורשם, לנקודתם הפנימית, שהיא המוטיבציה להתקדם ולצאת ממקום מסוכן ושלא טוב לי, לאור גדול.

אסירות תודה לאבא אוהב על מה שאני זוכה לו עד עכשיו. ובאמת שאני לא יודע מה יהיה מחר, ובעיקר מה יהיה מחרתיים, שזה זמן שיותר מלחיץ אותי (סוג של כנ"ל למעלה), אז אני מתפלל על היום, שאשאר נקי ושיהיה לי את האומץ ואת הרצון להשאר כזה. ואולי, אם אפשר, אז אני מתפלל גם על מחר ומחרתיים, אבל ההשתדלות שלי היום לא כ"כ רלוונטית אליהם, אז אני מתמקד בהיום.

תודה על ההקשבה (או על הקריאה ליתר דיוק), על ההזדמנות לשתף ולכתוב. אוהב את כולכם וצריך את כל מי שיכול להקשיב לי ולהשתחרר מהמחלה שלי, להחלים באופן כזה או אחר. 

חיל.

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 5 חודשים, 3 שבועות #149179

אחלא פוסט ישר כח!
הלואי ילמדו ממך
הלואי היה לאנשים אומץ לגעת בעצמם
להודות ברגשות באשמה בפחד
תמשיך בדרך אלוקים איתך!
בהערכה גדולה משה

תגובה: יומן צ' - מתחילים מחדש לפני 5 חודשים, 3 שבועות #149183

תודה לחברים היקרים משה שלמה והמשתוקק! אוהב אתכם, שתהיו מוצלחים ומושגחים בע"ה.

אז לפני כמה רגעים עבדתי על משהו מסוים מהצעדים, אני לא יודע להגדיר אותו, כי בוודאות עוד לא הגעתי לצעד הזה עם הספונסר (אנחנו רק בכניסה לצעד שני. מזכיר לעצמי - התרגיל לצעד שני בס' "צעד ראשון לפעולה" (נראה לי ככה קוראים לזה) ולקרוא על צעד שני בספר הלבן), אבל אני יודע שזה חלק מזה.
היה לי ויכוח לא נעים עם חבר על נושא מסוים, אקטואלי, והויכוח הזה היה ממש לא יפה מצידי. הרבה מאוד מהפגמים שלי, בין השאר אלא שקשורים למחלה, יצאו שמה. אח"כ עלה בי להתנצל, וחשבתי איך להתנסח ואז נכנסתי למקלחת והבנתי שגם הדרך שלי להתנצל היתה חולה, אז חשבתי על זה שוב מצד מה ששמעתי וספגתי בקבוצות על הנושא. כתבתי מה שעלה לי כתוצאה מזה ושלחתי לחבר שאיתו התווכחתי. יש עוד הרבה סיגים של המחלה ביחס לתשובה הזו ובעצם לכל ההתנצלות, אבל עשיתי מה שהיה ראשי באותו הרגע. 
אז יש צד שעכשיו אולי ראוי לי לברר את פגמי, ולהתוודות עליהם, בפני אלוקים ובפני אדם אחר (למה לא אתם?) אבל לא נעים לי להפריע לחבר החדר שמנסה לישון (תירוצים, אני יודע). אז אכתוב את זה לעצמי בצורה שפחות תפריע.

אוהב וצריך. בעיקר צריך. חיל.

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 1.01 שניות

Are you sure?

כן