תודה

שמעתי היום שיר. הוא אומר שם "רק חיפשתי מקום להרגיש בו קצת חום... זה להרגיש באמת- מהי אהבה". אז חשבתי- אולי זה מה שאני מחפש? אולי תחושה של אהבה וקשר זה מה שאני מוצא בכל זה? אולי אני צריך פשוט לברר לעצמי שזה מזוייף? שאין כאן שום קשר אמיתי?
אשמח שתכתבו את דעתכם.

אני ממש ככה ואני מדבר אם המטפל שלי הרבה על זה
להבין מה היה בילדות הורים מורים חברים
אבל הכי חשוב זה לאהוב את עצמך
ולהשלים עם כל החלקים שלך הטובים רעים כואבים ונעימים
זה אני בכל אופן והתהליך הזה עוזר לי המון
ממש ממליץ לנסות

נפלתי היום. אני לא יודע. לא יודע מה אני מרגיש.
 אני כבר הגעתי למצב שאני אפילו לא מזועזע ממה שעשיתי. 
לא יודע מה לעשות.
כל פעם שאני חוזר הביתה אני מרגיש חזק.
אני מרגיש זהו, הפעם אני אתגבר.
ואיכשהו תמיד נגמר רע.,
כמו היום.
אני חש חסר אונים.
חסר כוח.
אני רק מחכה שכבר ייגמר בין הזמנים ואני אחזור לישיבה כדי להיות נקי תקופה ואולי אז תחזור התקווה ואיתה המוטיבציה.

אוהבים אותך!
מזדהה עם ההרגשות והתסכול.
אח... יעזור ה'.
בעז"ה נתגבר ונתעודד - יגעת ומצאת תאמין!

כל כך כל כך אני. אין מילים. אולי יש לנו גם אותה המחלה שמונעת ממנו את הפתרון? העצלה?

חזרתי הביתה לשבת. עד כה הייתי נקי. אבל לא היה לי כל כך ניסיונות. לא התעוררה בי תאווה כל כך. עכשיו, כשהייתי באמצע להיכנס לאתר, התעוררה בי קצת תאווה. נשמת"י. זה עזר. חש בטוב. חש בשליטה. אבל זה יכול להתהפך ברגע. מנסה לשים לב לעצמי. להיות מודע לתנועות הנפשיות שלי. מחר בבוקר אחזור לישיבה. שם אני בטוח. כמו התיבה של נוח. או, אולי הפוך. העולם הרגיל זה כמו התיבה של נוח, בטוח, נקי, נעים. וכשיש לי מחשב או סמארטפון זה כמו צוהר למבול, לסיחרור, למלחמה ורעש גדולים שסוחפים ומוחקים אותי. לא יודע. מקווה שאצליח להישאר נקי היום. להישאר בסדר. יש לי משיכה להיכנס לאיזה משהו שיוצא בהמשכים. שיש בו עלילה מתמשכת כזו. זה מעין סקרנות כזו. לא יצר. לא תאווה. רצון לדעת מה קרה בסוף. למישהו יש עצות למצבים כאלה?

אין לי עצה, רק רציתי לומר שרואים את הרצון הטהור שלך, את הנשמה שלך שמבקשת קצת הפסקה מניסיונות. 
העצה שלי זה לתפוס את היום הזה, יום א', להשתדל להיות הכי טוב שיש לך. אל תיפול, כולנו איתך 

נסעתי היום באוטובוס. הייתי חולה אז חזרתי הביתה. ראיתי על עצמי שזה או שאכנס לדברים לא צנועים או שאראה "חברים". אז נכנסתי לסדרה. בזבזתי את כל היום שלי בלצפות בה. זה מבאס אותי. אני חש ריק. מבוזבז. מצד שני אני חש מעין שלמות כזו כי לא נפלתי. אני חש חי יותר. אז לא יודע בדיוק. זה מעורבב כזה. חולשה וכוח. שמחה וריקנות. הצלחה ואכזבה. לא יודע. גם ההצלחה להישאר נקי מרגישה לי לא אמיתית בגלל שלא באמת התגברתי פשוט ביזבזתי את הזמן במשהו אחר. לא יודע מה לחשוב. זה היה טוב? זה התקדמות?

חמודי, תפסיק לעקוב אחר עצמך
זה לא ממש בשליטתך
אתה לא שוטר ולא פקח
די, להיות במתח

קודם כל תהיה שמח
תתחיל להיות קצת מתבדח
בלי מרה שחורה
בלי לומר, אני רע

אתה נמצא באקשן פארק
רודף אחריך מקק
תמשיך לרוץ ולהתאמן
על הכל תגיד אמן

עזוב מה קרה
או מה הייתה התוצאה
בשרותים או לתוך הקערה
או שישבה לידך בחורה

תעשה פעולות והשתדלות
מה פתאום למות
זה ליבת החיים
להדוף את המשטינים

מה היה שלשום, לא מעניין את אלוקים
גם מה לפני רגע, אתה כבר לא בענינים
לכבוש את הרגע הבא
ואם נפלת, אז בדקה הבאה

תשמח שאתה יהודי כשר
שמפריע לך להיות גומר
אם היית גוי גמור
לא היה זה אצלך אסור

אלוקים בחר בך מכל העמים
נקיפות מצפון הכניס לך בכיסים
זה מראה כמה נשמתך גדולה
תתחיל לצרוח משמחה
הידד........

תודה על השיר.
כשרון גדול.
בהצלחה איתו.

יש ימים שיכולים ללמוד לעבוד וכו’ ואז מרגישים הצלחתי היום, אבל גם יש ימים שהעבודה הוא לא לעשות כלום, וזה גם הצלחה, בימי החול התורה מחייב אותנו לעבוד להביא פרנסה, ואסור לשבות ממלאכה, כדכתיב יום ולילה לא ישבתו, אבל בשבת המצוה לא לעשות שום מלאכה רק לשבות.
כן זה פה חז”ל אמרו ישב ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה מצוה, יש ימים שאינם יכולים לעשות כלום, לא מרגישים טוב, קצת חולי, וכו’ וכו’ אז מתחיל להתגנב הרגשת דיכאון, וממשיך לקצת תאווה, וזה מושך את האדם ליפול, והעבודה ביום כזה הוא לא לעשות, לנצל הזמן בשטויות, רק לא ליפול לדיכאון ולעצבות, לא ליפול להרהורי הלב המושכים לתאוות.
חזק ואמץ

למה התכווונת שאמרת לעבוד על "צעדים"?

אני רוצה להתגבר
אני רוצה להתבגר
אני רוצה להשתפר
ואין למי כאן לספר

אני רוצה להיות אחר
את החיים שלי מאחר
לא רוצה להתמכר
מעצמי אני מתנכר

אני רוצה להשתנות
זה לא יכול להמשיך להישנות
אני רוצה להתקדם
הלב שלי עוד מדמם

וכל פעם מחדש אחרי הנפילה
לא מבין איך עוד פעם אותי היא השפילה
ואחרי עוד קצת זמן
אני מוכן ומזומן

להיות מלא תקווה
ולהתמלא שלווה
ועוברים השבועות
במקום נקי מלא בועות

אני שומר על נקיות
וזה מחזיר לי ת'שפיות
במרץ ממשיך ללמוד
את הנשים מפסיק לחמוד

ואז חוזרים הביתה
ואני מגלה שכל זה חארטה
יש אכזבה וחרטה
שבלב שלי נחרטה

שוב אני נופל
שוב אני נובל
שוב אני שואל
שוב אני מועל

באמון
שיש לי בעצמי
ובאימון
שנתתי לעצמי

ועכשיו אני שבור
אין את יכולת הדיבור
אני חש אדם גמור
קטן יותר גם מדבור

אני כלום
לא יותר מאיזה אדם עלום
אני אפס
כל מה שאני עושה זה לפספס

לא אוהב 
ולא סומך
את עצמי אני מועך
על ביטחוני אני דורך

אני אמור להיות אחרת
אני אמור להיות שונה
אחרי שנים של ניסיונות
אולי אני סתם דפוק
אולי זה מי שאני
וכל השאר זה המצאות

אהבתי מאד את מה שכתבת, מזדהה עם התחושות, ונראה לי שכל עוד שהלב שלך מדמם אתה בשום פנים ואופן לא סתם דפוק...
תודה רבה