הרב קוק כותב כך:
עיקר כבדות ההשגה הוא בא ממה שהרצון אל הטוב ואל השלמות נחלש ע"י פגמי המדות והעונות. ובאמת היה ראוי גם להתענות כדי להתיש את כח הרע שבחומר, המונע את הרצון מלעלות במעלותיו, אבל צריך לשקול ג"כ את הכח הרוחני והגופני אם הוא מסכים לזה. ובכל אופן אין להתיאש מעלית הרצון, ואפילו כשנשארים כמה פגמים, שלא נתקנו, בין כמדות, בין במעשים, צריך לצפות לחסד ד' ולתשועה עליונה, כי "טוב וישר ד' ויורה חטאים בדרך".

בגלל העוונות השכל נסגר, אין מקום השכל מת. מה צריך לעשות? לבקש מה' שיעזור ולא להתייאש לעלות את הרצון להמשיך לרצות...

חבר יקר, לי באופן אישי יש הרבה מאוד אסירותודה לררב קוק על הפיסקה הזו ועל שכמותה.
הם העניקו לי הרבה מאוד נחמה וכוח לנסות ולנסות לפני שהכרתי את התוכנית.
אני בעיקר הפנמתי את הפער שיש בין מה שאני עושה לבין מי שאני.
הרב קוק צועק עלי כאן (בדומה לצעקתו של האדמור הזקן 'בתניא') מה שאתה עושה זה לא מי שאתה. זאת אומרת זה חלק ממך, ואתה נתבע לשלוט בו, אבל זה לא אתה.
הקביעה הזו, שהאוננות היא לא אני עזרה לי מאוד.
למרות זאת, אני היום הולך בנתיב אחר.
האוננות זה בדיוק אני.
ורק הקב"ה יכול לעזור לי לצאת מעצמי.
יש מה להאריך, אך בכל מקרה תודה רבה.
נתן במתנה

נתן היקר

אולי תוסיף ביאור בדבריך לדברי הרב.

זה חלק ממך אבל לא אתה. כתבת.. ואני תוהה איך וכיצד? אני זה מי שאני עם כל חלקי. האם אני לא כולל את כל חלקי?

אני הוא מה שאני עושה במעשי, אני הוא לא מה שבשורשי, כי הוא רק השורש. האני הוא גוף נפש רוח נשמה חיה יחידה. ואמנם היחידה לא נטמאת היא בטומאת החטא, כי השורש הוא דבק בו ית' והוא חלק אלוק שאין בו מציאות של רע.
אבל האני הוא כפי שהוא מופיע כאן עם ההרכב של גוף.

הצדיק הוא צדיק במעשיו הצודקים שמצדיקים את צדקתו.
הרשע הוא רשע ברישעותיו שמרשיעים את רשעותו.

אשמח אם תוסיף ביאור.

[מחקתי את העליצות שהיתה בי מקודם כי חששתי שחלילה אתפרש לא נכון. וחלילה לי מכך. כי על אדמת קודש אני דורך]

נתן במתנה, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת.
רק רציתי לחדד את הנקודה, השינוי בגישה שהתחולל בי עם התוכנית לא גורע מנכונות דברי הרב קוק או שאר הספרים הקדושים.
זה שהם אומרים שזה לא אני ובתוכנית אני לומד שזה כן אני, זה לא סתירה בכלל.
שהרי הם מדברים על אדם רגיל שחוטא ואני כלל לא חוטא וכלל לא אדם רגיל, אני מכור.

אם תרשו לי להכנס לדיון הנחמד שנפתח כאן...
אני לא חושב שהרב בשום מקום אומר לאדם שחוטא שזה לא הוא.
הרב קוק לדעתי כל כך הבין את נפשו של האדם שכשהוא מדבר אל כל אחד מאיתנו הוא מתכוון שאתה זה כל מה שיש בך כפי שכתב כאוב.
ב"ה אביא פיסקה על דבר דומה מתישהו כרגע אין לי זמן. סליחה.
נ.ב
סתם רציתי לשתף אותכם בפיסקה היפה הזאת שלמדתי.. היא באורות התשובה נראה לי פרק ח..