ראיתי השבת בעלון של הרב בידרמן באר הפרשה בו הוא מצטט מעשה נורא המובא בספר הדורות בשם רבי ניסים גאון (העתקתי מלשונו וגם מלשון ספר הדורות חלק המצונזר לצורך העניין) וז"ל, "מעשה באיש יהודי ושמו נתן והיה עשיר גדול, הלה משפל אנשים היה והרבה לחטוא ולפשוע רח"ל בגרועות שבעבירות, אמנם פעם עצר בעצמו על פתחה של עבירה, ולא עבר על דעת קונו, וכך היה המעשה היה עני אחד ויאהב נתן את אשתו ושמה חנה והיה הבעל עני מאד והאשה יפ"ת עד מאד, ויצר נתן להתהוות עבורה ואמרו לו הרופאים לא תוכל להירפא עד שתשכב עמך ואמרו חכמי ישראל ימות ואל יעבור, אמרו הרופאים תבוא ותדבר עמו אמרו חכמים לא יתכן ויאריך חוליו עד מאד, והיו חובות הרבה לבעל חנה ויתנוהו לבית הסוהר, ויהי ימים רבים בבית הסוהר ויאמר לאשתו הפודה נפש אחת ממיתה כאילו מקיים נפשות רבות ואני קצתי בחיי חמול עלי ולכי לנתן ובקשי ממנו שילווה לך ממון ותפדה נפשי ממוות, ותאמר לו הלא ידעת שהוא חולה ונוטה למות בעבורי ובכל יום באו שלוחיו בממון הרבה ואיני מקבלה מהם ואומר להם שלא יראו פני לעולם ואיך אלך אליו להלוות ממנו אם היה בך דעת לא היית אומר לי דבר זה שמא בהאריך אסורך נשטית ויצאת מדעתך, ותקצוף עליו ותלך בחרי אף לביתה ואף לא באה אליו, ויהי ביום הרביעי ותחמול עליו ותאמר אלך והראנו בטרם ימות ותלך ותמצאהו נוטה למות, ויאמר לה הקב"ה יבקש חמתי ממך ויתפשך בעווני אבל אני רואה שתרצי שאמות ותינשאי לנתן לאשה, ותאמר גרש אותי ועזבני ואלך ואבא אליו ויאמר לה הלא זה דברי אלה חפצת להינשא לו, ותזעק בקול גדול ותיפול על פניה ותאמר מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לומר לכי ונאפי ותחטאי והוציאני מבית הסוהר, ויאמר לה בעלה לכי מעלי ועזבני עד שירחם הקב"ה עלי, ותלך לביתה ותחשב בצרתה ובצרת בעלה ותחמול עליו ותפל חנה ותאמר אנא ה' הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה, ותלך לבית נתן ויראו סריסיו וימהרו להגיד לנתן הנה חנה עומדת בשער ויישא פניו ויאמר לה גברת מה תרצי ומה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך ותעש, ותאמר שאלתי ובקשתי שתלווה לאישי כך וכך שהוא חבוש בבית האסורים ולך תהיה צדקה לפני ה', ויצו את עבדיו ליתן לה כחפצה, ויאמר לה הנה נא עשיתי רצונך ואת ידעת שאני חולה מאד מאהבתך ועתה עשי רצוני ותחייני, ותאמר לו הנה הנני ביד ותיקחני בחכיך ואין לי מה להמרות פיך אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי העוה"ב והזהר ולא תפסיד שכרך וטוב העולם בדבר מועט ואל תאסרני על בעלי וחשוב שהגעת לחפצך ואל תאבד שכר הרבה ותעשה דבר שתתנחם באחריתך וזו לך שעה קלה ותמנע לקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל רב וביגיע הרבה ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה אם תשמע לשכלך ותגער ביצר וטוב לך, ויהי כשמוע האיש דבריה ויגער ביצה"ר ויקום ממיטתו ויפול על פניו ארצה ויתנפל לפני ה' ויתפלל להכניע יצרו ולשבת תאוותו ולהדריכו בדרך ישרה וטובה ולסלוח לו עוונתיו ולשוב בתשובה שלימה, ויענהו ה' ויעתר לו (קצת מוכר לנו, כניעה כריעה על הברכיים ולבקש עזרה מכח עליון), ויאמר נתן לחנה ברוכה את לה' וברוך טעמך אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים ועבירה וידי הושיעני לי לכי לשלום לביתך, ויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבא בעד החלון וירא איש רוכב על סוסועל ראשו זיו גדול וזוהר ומזהיר כשמש, זימן את תלמידיו ושאלם מי הוא אדם זה, ענהו התלמידים הלא זהו נתן רועה זונות, אמר ר"ע לתלמידיו האם ראיתם על ראשו דבר מה, ענו התלמידים לאמר לא ראינו מאומה, ויאמר להם מהרו והביאוהו אלי, ויבוא נתן לפני ר"ע שאמר לו, בני אור גדול מאיר ביקר על ראשך, ובידוע אצלי שאתה הוא מיורשי העולם הבא, הודיעני מה דבר גדול עשית, סיפר לפני נתן שעצר בעד תאוות לבו מלעשות דבר עברה אחת ועשה כן על אף שהוא בעל עוון גדול וכבר עבר כזאת וכזאת אך הפעם עצר מעצמו, השתומם ר"ע על הכוח הרב שהיה בו להתאפק, ויאמר לו אכן דבר גדול עשית ומשחך הובא באור גדול על ראשך, והנה כל זאת בהאי עלמא, ובעלמא דאתא עאכו"כ תתגדל ותתקדש בזכות מעשה זה, עתה בני שמעני שב לפני ואלדמך תורה הרבה, ויעש כן, וישב לפני ר"ע ויפתח הפותח ואין סוגר את דלתות לבבו בתורה, ויהי לימים מועטים גדל האיש דנן עד כי גדול במאד מאד בתורה, ונעשה הוא בעצמו תנא קדוש, והוא הוא רבי נתן צוציתא הידוע לנו משמעתתא דרבי נתן".
רואים אנו את גודל המעלה אפי' אם אינו נוהג תמיד רק עתה פעם אחת (או רק להיום), וכרבי נתן שאף אחרי שכבר חטא רבות רח"ל עצר בעד תאוותו פעם אחד ויחידה ונכנע והתפלל לבוראו לבקש עזרה ובזה ניצל, ומזאת הפעם עלה ונתעלה להיות אחד מהתנאים הקדושים, מעתה יתחדש ויתגבר כל אדם, מבלי לחשב באיזה מצב הוא נמצא, וכל התגברות והתגברות כוחה רב עד מאד בשמי שמים. עכ"ל, אין צורך להוסיף אפי' כל מילה נוספת מיותרת.
