הבנתי. קרא לעצמך בשמך האמיתי. כך גם תוכל לקבל עליה בביה"כ של אשכנזים  (אצל הספרדים זה "שלישי יעלה בכבוד". אצל אשכנזים צריך את שמך ושם האבא)
יעמוד משוש חיי בן?? 

נראה לי שפספסת את הנקודה שעליה אני עומד,
הכינויים שלנו כאן אינם מקטלגים אותנו בתור אישיות לכשעצמה אלא הכל בשביל האנונימיות, כדי שלא יזהו מי הכותב,
עדיין, כשהאדם נחשף עם סיפורים לא קלים על חייו, הוא מרגיש יותר נוח להיות אנונימי בתחילה מאשר גלוי לכל,
וגם לפעמים אין צורך לחשוף את זהות הכותב, לפחות לא בהתחלה וגם לא לכל אחד.
האדם לא צריך לחשוף את פגמיו בפני הציבור, אלא אם כן זה משרת את המטרה לכשעצמה.
כמובן, שהכל היא דעתי האישית, וכל אחד יכול לחשוב כדרכו וכהבנתו את הדבר.

אך, הדבר העיקרו שלשמו אני כותב את התגובה כאן היא  שלקרוא לעצמנו בכינויים כמו "מלפפון חמוץ" והדגש ב"חמוץ" שאנחנו לכאורה חמוצים ולא כל כך מתוקים ומוצלחים,
לדעתי, זה לא הכרחי בכלל וגם לא שייך, ולי זה לא עוזר ל"החלים" מהבעיה שיש לי, אלא אף מחמיר אותה, בכך שאני מקטלג את עצמי במחלקת החמוצים ולא במחלקת המתוקים

תחשבו מה שתרצו, זכותכם, אך אני נשאר במחלקת המתוקים ושם אני מוצא את המזור לפצעי נפשי...

חברים, התאפקתי, ראיתי את השיח מתדרדר וחשתי תחושת החמצה. היה לי חבל על אשכול משובח, שיצא מאיזון. מבלי לשפוט לבקר או לפנות למישהו ספציפי, יש כאן דיון עניני, הוא יכול להתרומם למקומות מחלימים ולתועלת כל המשתתפים. בואו לא נתפס לקטנות ונשאירו ברמת קופסת השימורים.

אוקיי מתוק שלי (לא בציניות). קיבלתי את דעתך ואף מסכים איתה.
אני לא פסיכולוג אבל אם תשאל כל פסיכולוג הוא יספר לך שהשם שבחרת לעצמך לצורך אנונמיות מבטא את עומק הרגשתך.
ולכן אני בחרתי "צדיק גמור" ואתה "משוש חיי" וההוא "מלפפון חמוץ"
(בלי לפגוע באיש וסליחה אם מישהו אכן נפגע)

עזוב אותי מפסיכולוגים ידידי, מספיק עשו עליי קופות ולקחו את חסכונותיי...
בכל אופן, ייתכן מאוד שהם צודקים בדבר הזה וזה אכן מבטא דבר עמוק בתוכי,
לכן אמרתי ש"מלפפון חמוץ" נשמע קצת צורם ולא טוב בשבילי.
ושוב, אני אומר הכל מתוך דעתי האישית.

נ.ב אני לא חושב שאני חייב להסכים לכל דבר, ויש דברים שאפשר לחלוק עליהם בטוב טעם ודעת, יש בינינו שיח פתוח ברוך השם,
כל הדרכים מובילות לרומא, השאלה מי יגיע ראשון, והמבין יבין...

לפותח הפוסט היקר והחביב,
נראה לי שהדברים שלך לא כל כל מדוייקים, מכיוון שלפעמים הגאווה של האדם גורמת לו לסרב להאמין שהוא מכור וחולה וצריך תרופה לנפשו הפצועה.
הוא מאמין שיוכל לנצח ולעבור את המכשול גם בלי להוריד מערכו, כביכול, וללכת לקבוצה של מכורים עם בעיות לא פשוטות בחיי החברה.

מה שכן יכול לאפיין מכורים וכיצד התמכרו, לפי דעתי האישית בלבד, הוא לא לאן הם הגיעו היום ומה הם הצליחו להשיג עד הלום,
אלא, אלו הדחקות, אלו נצירות בחייהם, הובילו אותם להתמכרות ולבריחה מהמציאות.
הרי ברור וידוע הדבר, שההתמכרות החלה מבריחה ממציאות קשה וחוסר יכולת להתמודד מול גורם מאיים או עויין או ממצב שנראה לנו חסר סיכוי ורצינו מאוד לשכוח ממנו.
לפי הבנתי, זהו המוטיב המוביל את רוב המכורים שבינינו ושלא בינינו, ודווקא אצל המשפחות המוצלחות והילדים המוצלחים והכשרוניים,
כאשר לפעמים הרגש נשכח לטובת ההצלחה וההתקדמות האישית והמעשית, לטובת מעמד או כבוד בקהילה או במשפחה,
אז הפגמים מתחילים להחשף אט אט והרקבון מתחיל לצוף על פני השטח, ואז גם מבינים שאין ברירה, וחייבים או להסתיר עד כמה שאפשר את הסרחון מאתנו, או לקום ולפתור את הבעיה, כמובן בדרך אנונימית ושלא תפגע במעמדנו האישי. במאמר מוסגר אגיד שאין טעם לפגוע במעמד האישי ולהחשף בפני אנשים ולגלות סודות כמוסים, עדיף לפתור את זה בחוג משפחתנו המצומצמת ולא לתת לזה לדלוף, ברם חשוב שנדע בכנות גמורה שפתרנו את הבעיה והצלחנו לשים קץ לבריחה שלנו מהחיים, אחרת ההכחשה וההדחקה ימשיכו דבר שיוביל לעוד התפרצות ואולי אף יותר חריפה ממקודם.

לכן, אולי באמת האנשים שחשבו שהם "הכי טובים" מגלים שהם לא כאלה טובים באמת... ואז הם צריכים להתמודד עם האמת המרה של חייהם.

נ.ב. אני מגיע להתמכרות ממקום אחר לגמרי, לא של מעמד וכבוד ולא של קריירה והכנסה גבוהה, אלא דווקא ממקום שפל ונמוך, מדימוי עצמי ירוד ומעוך, מבטחון עצמי ששואף לאפס אפסים ואולי אף מתחת, ובעיקר מהשפלה של החברה שלא הבינה את צרכיי ולא סיפקה לי אותם כשהצטרכתי לכך.

בהצלחה חברים.

חברים יקרים,

כתבתי את הפוסט הזה לפני יומיים ומאז לא ראיתי את הפורום. כשחזרתי כעת מהמסע ראיתי שיש כמות נכבדה של תגובות ושמחתי, אבל כאשר פתחתי את הדיון התאכזבתי.

בהתחלה זה מתחיל בדיון יחסית קשור לנושא, אבל אז עובר לשטות מדרגה ראשונה ודיון עקר האם מותר לי לכנות את עצמי מלפפון חמוץ או לא. לא כואב לי על הפוסט שלי, אבל כואב לי על מה שנהיה כאן. במקום שיהיו כאן דיונים חשובים בנושאים מהותיים, יש כאן הסטה (מכוונת) מהנושא המרכזי והטייתו להתכתשות וקרבות רחוב.

כפי שכבר כתבתי, מעולם לא ביקשתי להיות מנהל הפורום, אבל אם קיבלתי את זה - יש לי כאן אחריות. אני מאוד מאוד מקווה שלא אצטרך להשתמש באפשרות של הסרת ועריכת הודעות ולכן אבקשכם להגיב לענין ולגופם של דברים ובודאי לא לחזור שוב ושוב לאותן נקודות שכבר מיצינו וכולם התעייפו מהן.

בתקווה להבנה ולשיתוף פעולה.

שלום לכם
מכיוון שהדיון גולש לדיני חמוצים, אני מבקש לחזור ולהעלות את השאלה.
כאשר אני רואה בפורום "מצא שותף לדרך"  פניה של נער בן 14 למשל, שמחפש שותף מבוגר, אני מרגיש לא נוח. מאוד לא נוח.
יש לכך כמה סיבות, ויסלחו לי הטהורים מבינכם שלא רואים את זה. הראש הלא נקי שלי חושב על אפשרות של מבוגר, שנער צעיר ותמים מתאים דווקא לשריטה שלו. האם נכון ששיות תמימות יסתופפו במחיצתם של כאלו שהם - לפחות בעברם - זאבים ותיקים? אתמהא.
ואפשרות מטרידה נוספת היא, שהנער הזה, שאולי מתמודד רק עם בעיית הוז"ל תמימה יחסית, יקבל דרך הקשר הזה תמונה הרבה יותר עשירה בפרטים של מה שהתמכרות ותיקה הספיקה לגלות. אני יודע שבעבר רסיסי מידע שהגיעו אלי גרמו לי לחפש בעקשנות יתירה ולבדוק בעצמי במה מדובר.
ולכן אני שוב שואל אם לא כדאי להציע לנער כזה לפנות לאתרים קיימים אחרים, שמתאימים יותר לבעיות תאווה ויצר מתונות יותר.

תודה לך גשש, השכלת להחזיר למסלול דיון חשוב וראוי מאוד, אכן גם לי יש קושי עם הנושא שהעלית, מייל אישי למנהל האתר יכול להועיל כאן. אולי כדאי להגביל או לעקוב אחרי קשרים ישירים של בגירים עם צעירים, הגם שלא ניתן למנוע הרמטית קשרים בעייתים גם בין בוגרים... 

נראה לי שנקודת המוצא היא, שמי שטורח ועולה לכאן מעוניין בהחלמה, יש מספיק מקומות של שימוש לאו דווקא כאן.. בנוסף, בתנאי השימוש בפורום, נכתב שמי שימצא פועל בצורה חולה יורחק לאלתר מהפורום לצמיתות.

אני לא נכנס לפורום של 'מצא שותף', אך ארשה לעצמי להניח שיש מי שבודק מדי פעם גם בהודעות האישיות. ובמיוחד בפורום רגיש זה.

באופן אישי אשתדל לא לתקשר בצורה ישירה עם הצעירים מדי. פשוט אני נמצא במקום אחר - אני מדבר בשפה שונה, אך למרות זאת, איני נמנע מלשתף את כלל באי הפורום בבעיותי ככלל, ובשלל הפתרונות שהתוכנית מציעה לי בפרט. 

שלום חברים,

עד לפני חודשים הייתי יכול להרשות לעצמי לא להכנס לפורום כמה ימים ועדיין לא הייתי "מפספס" משהו.
היום, ב"ה, הפורום הרבה יותר פורה ומגוון ואני מוצא את עצמי "מפספס" כמעט 3 דפים של תגובות לפוסט החשוב הזה.
אך מצד שני, ברפרוף קל בין התגובות השונות, אני רואה תגובות שאני אמצא כמעט בכל פוסט.
ולכן במחשבה שניה - לא הפסדתי הרבה.

לגופו של פוסט.
סוד הכניעה  - כהרגלך בקודש אתה ממש צודק.
ומספיק להסתכל הצידה ולראות מי נמצא לידי בשביל להבין שאני נמצא לא בגלל שאני בעל תאווה גדול ולא בגלל שיש לי ייצר הרע גדול ולא בגלל שאני לא לומד מספיק ולא בגלל שאני לא מתפלל מספיק.
אלא אני פשוט חולה...
וכאן המקום לציין את היתרון הגדול של הקבוצות החיות.
פעם חשבתי שאני אמצא בקבוצות החיות כאלו שרק צריך "לחנך" אותם.
היום אני יודע שאני לא אתפלא אם יהיו שם כאלו שיכולים ל"חנך" אותי.

היום אני יודע שאחרי שזכיתי להפנים זאת ההחלמה שלי נהייתה קלה יותר.
אני מאחל לכל מי שעוד לא הפנים את זה שיזכה להפנים זאת וע"י יזכה להחלמה מהירה וקלה יותר.

בהצלחה לכולנו
שמואל

אני מצטט:
"כשאני קורא את מה שהחברים כותבים כאן, (1) אני מזהה שתי קבוצות. (2)האחת - אלו שבקריטריונים המקובלים בכל חברה הם מכורים. מזיקים לעצמם, לסביבתם הקרובה, ולעיתים גם מסוכנים ממש לחברה. קבוצה שניה נראית (בעיני) כאילו נקלעה לכאן בטעות. בד"כ אלו נערים ש(2)לא עומדים בקריטריונים הגבוהים של (3) החברה הדתית לגבי התנהגויות שבחברה אחרת נתפסות כשלב מוכר של נעורים גועשים, ונכנעים ליצרם המתעורר...אני לא מטיף כאן חלילה לשנות את המקובל בחברה החרדית. אני רק שואל אם (4) ההסתופפות של צעירים שנאבקים כדי שלא להכשל בהוז"ל, עם מכורים מבוגרים נכונה עבורם? האם לא היה נכון שהם יופנו ע"י מנהלי הפורום לקבוצה מתאימה יותר עבורם?"

ולהלן תגובותי:
1. איך אתה מזהה? למד אותנו!
2. אין כאן חילוק מהותי בין 'שתי הקבוצות' שלך, אלא משך הזמן ובהתאם לכך - עומק ההתמכרות. הצעירים חדשים בתחום והוותיקים לא. כדי להיות 'ותיק' מספיק להיות 'צעיר' זמן רב. מה שחשוב הוא שהדיון הוא אותו דיון, הבעיה היא אותה בעיה, רק חריפה יותר.
3. זה לא הקריטריונים של החברה הדתית אלא של התורה. הם לא גבוהים, פשוט העולם ירוד.
4. אני לא מבקש להסתופף אלא ללבן את הדברים ולהתחזק.

שלום לך שרוף על השם
חבל שאתה מנתח אותי בחריפות שכזו. אני לא עושה אנליזות ולא מכמת. אני גם לא צריך ללמד אף אחד. קרא. אני מתרשם מהכתוב בפורום ומן הקבוצה שיש להתמכרות פנים ועוצמות שונות. אם אני מצליח להבין מבין השורות אתה שייך לצעירים וחש אולי שאני פטרוני  ומזלזל משהו. לא כך הוא. אתה נמצא כאן - כמו כל האחרים - בגלל מצוקתך. תבורך. מי אני שאפקפק בהחלטתך?
אני גם לא רוצה להתנצח אתך על הקריטריונים של התורה ושל העולם. זהו פורום דתי ואני אורח אסיר תודה כאן.
הבעתי את חששי לגבי אפשרות לנזק. הפורום הזה למשל לא יאפשר בשום אופן השתתפות של אשה מכורה כאן. מדוע? אם זה רק עניין של מאבק משותף בהתמכרות, היא אמורה להתקבל כאן בברכה. אבל - לא! זה חומר נפץ הדדי שברור שלא כדאי להתעסק אתו בסביבה שנאבקת על החלמה. ולדעתי גם כותרת כמו "בן 14 מחפש שותף מבוגר" זה חומר נפיץ מאוד.

גשש יקר, אני מבין אותך ומזדהה עם דבריך. קח בחשבון שלמרות 'הנפיצות' יש קבוצות חיות עם נשים מכורות.

הפלטפורמה הזו, להחלים מאחורי מקלדת, מורכבת מעט להתכתבות עם נשים, וזה לא אומר שלא עלולה להיווצר בעיה באותו המגדר.

בתור מנהל כאן בפורום אני מסכים עם כל מילה שאתה אומר. זה אכן חומר נפץ לא פשוט בסביבה של אנשים חולים כמוני. מנהל נוסף כבר דיבר על כך עם ר' יחזקאל (מנהל שמור עיניך) ונבדקות האפשרויות בנושא.

בגדול התכנון הוא להקים פורום נפרד לחלוטין לצעירים, אלא שלעת עתה אין את כוח האדם המתאים לכך (ואתה מבין שבלי ניהול מוקפד זה יביא יותר נזק מאשר תועלת).

בקבוצה שבה אני משתתף ישנן נשים מכורות וזה בסדר גמור. כאן זה שונה ומסוכן ולכן ישנה הפרדה (לא בהקשר דתי כמובן, למרות שזה יכל להיות גם בהקשר הזה).

מה שכן, אני לא רואה בעיה בכך שצעירים ייחשפו לדברים הכתובים כאן. עוד לא ראיתי כאן פוסט אחד שיחדש משהו לבחור צעיר שיושב עם אינטרנט פתוח. בחור במצב הזה כבר יודע הכל וקריאה של חברים המעוניינים להחלים לא תוסיף לו כלום. אדרבה, כאן הכתיבה מאוד מאופקת (אם יש חריגות אנחנו משתדלים לערוך, אבל כמעט אין כאלו).

אני יכול רק להעיד על עצמי.
הנפילות החמורות ביותר שלי היו עם האינטרנט, או עם פנטזיות למיניהן.
כשקראתי מה אנשים כתבו כאן, הסתכלתי על עצמי לעומק, וראיתי שאם לא אפסיק - אני עלול להגיע לשם. הרי מדובר בסה"כ במימוש של הפנטזיות שלי.

זה בהחלט זעזע אותי, וזה אחד הדברים שעוזרים לי במאבק.