אם נשאל אדם שאינו מכור, או מכור בתחילת דרך ההחלמה שלו, מהו סוג האוכלוסיה של המכורים, קרוב לודאי שנקבל תשובה בסגנון שאומר שהמכורים הם אנשים בעיתיים, חסרי יראת שמים וכן הלאה. גם אלו מבינינו שהם בעצמם אנשים רציניים ביותר יודעי ספר, נוושאי משרות תורניות וכיו"ב, עדיין בטוחים כל אחד שהוא היחיד, אבל כל השאר בודאי לא כמוהו. כן, גם אני חשבתי כך. שנים אשתי טענה באזניי (את מה שאני טענתי בשנים שקדמו לה) שאם רק אתמיד יותר בלימוד, בתורה ובמצוות - לא תהיה לי שום בעיה נוראית שכזאת, אז ברור שבראש שלי ההתמכרות היתה קשורה ישירות עם כאלו שלא בדיוק נמצאים בין כתלי הכולל או הישיבה.

בפעם הראשונה שהלכתי לקבוצה, נדהמתי לראות שכמעט כל אלו שישבו בחדר היו אנשים שנראו מאלו המקפידים יותר, לומדים יותר ומתפללים יותר. היו ביניהם כאלו בעלי משרות תורניות לצד בעלי מקצועות חופשיים, אבל כמעט כולם היו חברים רציניים ביותר שהיה ברור שלא הגיעו לאן שהגיעו בגלל שהם רצו לעשות עבירות אלא בגלל שהם חולים במחלה. מאז, בכל פעם שאני מתוודע לחבר נוסף מכור, אני נדהם מחדש לגלות אילו איכויות יש כאן. כל מפגש או שיחת טלפון עם מכור חדש החושש להיחשף נשמעת כמעט אותו דבר, וברבות מהן נשמע החשש של החבר החדש המפחד למצוא את עצמו בחבורת אנשים שאינם לפי הרמה הרוחנית שלו.

וזה לא שונה גם כאשר אנחנו מדברים על אלכוהוליסטים או נרקומנים. שמעתי מחבר וותיק שאמר כי אצלו בראש המילה אלכוהוליסט מתקשרת מיד עם איזה שיכור חסר בית, אדם מסכן שמעולם לא היה שפוי מאז עמדו על דעתו, ובודאי שאלכוהוליסט לא מסתדר לו עם דוקטור או עורך דין. אבל מיד בפתח של הספר הגדול הם מציינים כי "רובנו אנשי מקצוע ועסקים". גם הסיפורים שמופיעים בספר מראים שהאלכוהוליסטים המדוברים הם ממש לא כפי שחשב. האחד היה ד"ר והשני איש עסקים שעשה כסף רב בבורסה, וביחד עם כך היו אלו מכורים לטיפה המרה בצורה בלתי שפויה בעליל.

נראה שבמקרה שלנו - המכורים לתאווה ודוקא בעולם הדתי - המצב הוא אפילו קיצוני יותר. מבין אלו המכורים לתאווה, אלו הרוצים ביותר להפסיק הם דווקא אלו שמצב הדתי הוא טוב יותר או שהם אנשים במצב כללי טוב יותר. לכן הסיכוי לפגוש אנשים רציניים בהחלמה הוא סיכוי גבוה יותר מאשר לפגוש אנשים שפחות אכפת להם. סיפר לי רב שנשא דברים בפני 200 בחורי ישיבה על הנושא, ובסיום אמר שמי שיש לו בעיה שירגיש חופשי לגשת בימים הבאים ולשוחח איתו, ובאמת מספר בחורים הגיעו לשוחח איתו, וכולם היו מהבחורים הטובים ביותר בישיבה, כיון שהבחורים הפחות טובים לא הרגישו צורך מיוחד לנסות להפסיק.

ככל שנחשפים לחברים רבים יותר, נראה ברור יותר כי מדובר במחלה, וכאשר מבינים שזאת מחלה לכל דבר וענין, נהיה ברור שאין כאן שום קשר לרמה הדתית או לתחום העיסוק שלנו. בדיוק כפי שבבית החולים מאושפזים חולים מכל שדרות האוכלוסיה, גם בבית החולים הרוחני (לא הדתי - אלא הרוחני) ישנם חברים מכל הרמות והסוגים. יש בינינו לומדי תורה, בעלי מקצועות חופשיים, אנשי חינוך, נושאי משרות תורניות ועוד ועוד. המשותף לכולנו הוא שאנחנו חולים.

באופן אישי, זכיתי לקבל כאן חברים איכותיים שכמותם לא זכיתי לקבל בחיי הרגילים, ועל כך אני אסיר תודה לה' יתברך. כאן קיבלתי לא רק חברים איכותיים אלא גם את המתנה הנפלאה שעם חברים אלו אני יכול לשוחח באמת על מה שעובר עליי ולא רק על דברים שטחיים ובשיחות רדודות של פוליטיקה וחדשות. למרות שאני יודע שהחברים כאן הם עמוקים ונפלאים, אני עדיין שמח כל פעם מחדש לגלות חברים שלמרות מעמדם הם לא מתביישים ועושים את הצעד של החשיפה (בכפוף לאנונימיות כמובן) בדרך להחלמה.

ואולי זה חלק מההכשרה ותנאי הקבלה להתמכרות?
אני אומר בכל הרצינות, הרי מי הם המשוגעים שיוכלו לקחת על עצמם משימה למסור כל צעד ושעל בחייהם לה' יתברך ולהתפלל אליו כל היום כולו?
האם הקב"ה מעמיד אנשים בניסיון בלי שיוכלו לעמוד בו?
לי ברור שזו מעלה ובגלל שברור לי גם עומק שיפלות המחלה אני לא מרגיש שאני משתחצן.
יש לי משימה כבידה על הגב, אני מקווה שאעמוד בה.

כשאני קורא את מה שהחברים כותבים כאן, אני מזהה שתי קבוצות. האחת - אלו שבקריטריונים המקובלים בכל חברה הם מכורים. מזיקים לעצמם, לסביבתם הקרובה, ולעיתים גם מסוכנים ממש לחברה.
קבוצה שניה נראית (בעיני) כאילו נקלעה לכאן בטעות. בד"כ אלו נערים שלא עומדים בקריטריונים הגבוהים של החברה הדתית לגבי התנהגויות שבחברה אחרת נתפסות כשלב מוכר של נעורים גועשים, ונכנעים ליצרם המתעורר.
יש ויכוח בין הרשויות למשתמשים לגבי סמים קלים. הרשות למלחמה בסמים קובעת שממריחואנה חייבים להגיע להרואין בסוף הדרך, ולכן צריך להילחם בה עד חורמה.  כנגד זה עונים המשתמשים הקלים שזו דעה קדומה ושגויה, שמעידה על בורות ופחד ומתחמקת מהמציאות שהם מכירים היטב.
אני לא מטיף כאן חלילה לשנות את המקובל בחברה החרדית (אני כפי שהבנתם לא שומר מצוות). אני רק שואל אם ההסתופפות של צעירים שנאבקים כדי שלא להכשל בהוז"ל, עם מכורים מבוגרים נכונה עבורם? האם לא היה נכון שהם יופנו ע"י מנהלי הפורום לקבוצה מתאימה יותר עבורם?

למיטב ידיעתי, מנהלי האתר עמלים על בניית אתר שייועד לצעירים יותר - נוער.
לגבי דתי ולא דתי - אני לא מסכים. הכל בא מאותו מקום של לפעול על התאווה ואיבוד שליטה עצמית. אם איבדתי שליטה זה לא משנה מה אני, אני לא אעצור עד שכח אחר יעצור אותי.

לנועם ה'
אני מסכים אתך לגבי אלו שחווים אובדן שליטה שמוליך הלאה והלאה אל ההתמכרות ההרסנית.  אבל באנלוגיה לדוגמת הסמים, יש דרגות יותר "חובבניות" של מי שמעשן קצת עם החברה כמשובת נעורים, לבין אלו שיגיעו ברבות  הימים (אם יהיה להם מזל)  לפגישות של N.A .
אני חושב שהפורום הזה יורה בתותחים כבדים מדי עבור חלק מהמבקרים בו, וכדאי לעזור להם למצוא את המקום לטיפול ערכי - אמוני ביצריהם, ולא לחשוף אותם לעולם ולטרמינולוגיה של המכורים.

שלום לגשש, אני מכבד את זכותך לחשוב ולכתוב את נקודת מבטך, אך חשוב לי להציג כיוון נוסף, למרות שאני לא כל כך ותיק כאן באתר, בזמן שהנני כאן חוותי את הדברים באופן שונה:

נכון, לא כל מי שנכנס לכאן הוא מכור 'כבד', אך מכאן ועד למה לחשוף אותו לעולם ולטרימנולוגיה... כהגדרתך, המרחק רב, אני לא נתקלתי כאן עדיין בשום תיאור מיני בוטה, וגם היכן שהיו, יש מנהלים שמקפידים לשמור את הפורום בתוך מסגרת מסויימת, לדעת שיש מכור שהרחיק לכת (כמוני) לא יזיק למי שנכנס על מנת לקבל עזרה בקשיים 'הקלים' שלו, ומצד שני יכול מאוד להועיל למי שבאמת זקוק לזה - הצמד לתוכנית לפני שגם אתה תגיע לשם.

באופן אישי השתתפתי בלא מעט פגישות N.A. (פשוט לא היו כמעט קבוצות S.A.) והתחברתי, אמנם לא הגעתי לסמים קשים, אבל הכרתי גראס (וואי, אם זה היה מתלבש עלי...)  אף אחד שם לא דיבר איתי מעולם על סוג הסם בו השתמשתי. כן דיברו שם על מה שמחלת ההתמכרות עושה ותעשה.

למרות שנחשבתי כדג רקק עם הגראס שלי ישבתי מסביב לאותו השולחן עם סוחרים לשעבר + גליון הרשעות ארוך ממגילת העצמאות, אין שם מחלקות למי שבא אחרי שבעה מאסרים או למי שלא נאסר מימיו. דרך אגב, הצעד הראשון ב N.A: "הודינו שאנו חסרי אונים מול התמכרותינו"... לא מול הסמים...

לסיכום: אינני יודע אם זה היה עוזר בפועל (כנות: סביר להניח שלא.) אבל אני מאמין שהיו לי יותר אפשרויות אם יכולתי לדבר עם מישהו שמבין את הבעיה שלי בגיל 17 כשהתחלתי להידרדר במדרון החלקלק... 

אם הבנתי נכון (תקנו אותי אם אני טועה) גשש ואסיר התודה מציגים שני חלקי מטבע.
הגשש טוען: "תראה למאונן בגידות הוא יקפוץ על המציאה וישאל א"ע איך לא חשבתי ע"ז קודם"
אסיר תודה לעומתו טוען: "הנקודה היא לא לאיזה דרגה הגעתי אלא באיזה איזור אני מסתובב"

אם תגיד למישהו: "אתה מכור ואין לך תקנה אלא (וכאן תגיע רשימת הצעדים) הוא יכול להגיד לעצמו: אוקיי בא ניקח את החיים בהירצינות ונפעל לפי כל הכללים או שהוא יכול להגיד אז אם אני מכור אז בא נחגוג

אז לא תנסה לעזור לחבר? מחשש שימשיך ליפול?

לפי דעתי, גשש צודק.
עדיף כמה שפחות לחשוף את האדם המאונן לתכנים שעד כה לא הוצגו בפניו ולא הכירם כלל.
כמו בגידות ועוד כהנה וכהנה..
אולי זה יכול להוות אמצעי רתיעה, לאן האוננות יכולה לקחת, אך לא נראה לי ששווה לקחת את הסיכון הזה, כי אם הוא ידרדר עוד בגלל האתר, אז יצא שכרנו בהפסדנו.
אני יכול להגיד על עצמי, שבהתחלה כשנכנסתי לפורום, גם גרם לי להדרדר מבחינת ראיית והסתכלות באתרי פורנו בהתחלה, והייתי בשוק לאילו מקומות אנשים נכנסתי, וראיתי את עצמי בעיני כ"צדיק גמור", לעומתם.
לכן, צריך לבדוק כל דבר לגופו, ולשאול את המומחים לדבר כיצד לנהוג.

בהצלחה חברים.

תודה לך סוד יקר! פגעת בול! הדברים שלך כאילו נכתבו במיוחד עבורי. כאילו קראת במחשבות שלי. כל הזמן שאלתי את עצמי האם יש פה אנשים כמוני ואם כן כמה. אי אפשר לומר שזה מרגיע לדעת שיש אבל לפחות לא מרגישים מוזר, בודד.

גשש,
תוכל להגיד לי לאיזו טרימינולוגיה מסוכנת אתה לא רוצה לחשוף אותם? יש לך דוגמא?
זה נכון שיש דרגות בצורת ההופעה של ההתמכרות. יש בנינו כאלו שכבר מימשו את כל מה שאני רק פינטזתי וחלמתי עליו. בשורה התחתונה אני נשברתי כשהרגשתי את החוסר אונים המוחלט ואיבוד השליטה על חיי. כך גם הם. בדיוק כך. לכן, אני חושב, שלצערי הדרך היא אותה דרך. כמו שאומרים גדולי האתר - אני מלפפון חמוץ. אולי קטן, אבל חמוץ.

"אני מללפון חמוץ" אולי מספיק עם הקיטלוגים האלו? גם כך הדימוי העצמי שלנו נמוך, אז עוד יותר להוריד אותו לקרקעית?
אני שולל מכל וכל את העניין הזה.
מה אתם אומרים?

מה רע במלפפון חמוץ?
לפי הדוגמא כולם מלפפונים רגילים ואני מלפפון חמוץ. אצל רמי לוי מלפפון רגיל עולה 3 שח וחמוץ עולה כפול! (אגב, אני של מלפפון של קבוצת יבנה וזה אפי' יותר שווה)
סוף סוף יש משהו שמגבש אותנו!

[מלפפון חמוץ בראשי תיבות זה מח. לרמוז על מח שליט על לב. ודו"ק]

אוקי, אם נוח לך לקרוא לעצמך על שם ירק כבוש, אמנם טעים, אך עדיין ירק, בעוד בתוכך בוערת נשמה גדולה מבורא עולם, וקרוי "אדם" שהאות "א" היא אלוקים, שאנחנו חלק אלוה ממעל, אז שיהיה לך לבריאות אחי.
אבל אני עדיין מעדיף להוריד את הקטלוגים מעליי, ולקרוא לעצמי בשמי האמיתי, שמסתתר אי שם במעמקי ה"כינויים" שצברתי לעצמי ברבות השנים...

בהצלחה אחים!

סיכמנו!
אתה אדם חלק אלוק ממעל.
אני מלפפון חלק אלוק ממעל.
אם לא נאכל אחד את השני - הכל יהיה בסדר.
נעם

תראה,
אם אני אוכל אותך, אז אכלתי מלפפון חמוץ, שאני מאוד אוהב, במיוחד של "קבוצת יבנה"
אך, אם אתה תאכל אותי, אתה תחשב "קניבל" ואוכל אדם, שזה גובל בפשיעה נגד האנושות...
אזי יוצא מכאן, שההשלכות של המעשים שלנו שונות, למרות שאנחנו עושים את אותה פעולה, אוכלים אחד את השני ;D

משושי...