שלום לכל החברים האהובים! אוהב את כולכם! אתם החברים האמיתיים שלי!

אני מתכוון להתחיל בקרוב כתיבת צעד ראשון, בהתאם להנחיית הספונסר שלי.

רציתי לקבל מבעלי ניסיון עצות והכוונה כיצד לעשות זאת (כמובן, שהמוקד הוא מה שהספונסר הדריך אותי אך אשמח לשמוע כיוונים נוספים שיעזרו לי לעשות מהלך עמוק יותר).

אם יש חברים שכתבו צעד ראשון ומוכנים לשלוח לי אותו, יעזור לי מאוד.

אולי זה יעזור

forum.gye.org.il/index.php?topic=4571.msg47883#msg47883

יש את זה: forum.gye.org.il/index.php?topic=2253.0
יש גם אלון של SA עם הנחיות לכתיבת ומסירת צעד ראשון.
בהחלמה.

בהצלחה חבר יקר ואהוב.

בהצלחה אחי!
גם אני מתחיל את הכתיבה! שיהיה לנו בהצלחה

תודה לכולכם! מישהו יודע להסביר לי למה אני כבר לא מקבל למייל הודעות על השרשור?

חפש בהגדרות של המשתמש שלך.

או שתעשה כמוני, ישר להודעות האחרונות:guardyoureyes.com/heb/forum/recent אני חושב שזה תמיד טוב להתמקד  בהודעות החדשות אצל כולם, ולא רק מה הגיבו בפוסטים שלי (;

איזה יופי לקרוא שאתה מתקדם ומתחיל בפעולות מעשיות בנוגע לעבודת הצעדים. אאחל לך שתמצא את אלוקים ותעבור את ההתעוררות הרוחנית המובטחת לכל מי שעושה את הצעדים ברצינות, ותקבל שחרור מהתאווה, מפוכחות נקיות ושלווה.

ברשותך אכתוב מעט על הצעד הראשון כפי שאני מבין אותו. חברים כותבים צעד ראשון, מוסרים צעד ראשון בקבוצה, מדברים על הצעד הראשון עם הספונסר וכן הלאה, אבל מה זה באמת "לעשות צעד ראשון"? האם אחרי שכתבתי את ההיסטוריה של המחלה שלי וסיפרתי את זה בקבוצה זה אומר שעשיתי צעד ראשון, או שאולי יש כאן משהו אחר לגמרי וכל הכתיבה והמסירה הם רק כלי עזר לדבר האמיתי?

אספר קצת על עצמי. הפעם הראשונה ששמעתי שיש דבר כזה בכלל לכתוב צעד ראשון היה אחרי כחודשיים-שלושה של נקיות בתכנית. את הצעד הראשון כתבתי רק אחרי יותר מחצי שנה של נקיות, ומסרתי אותו קרוב לשנה אחרי שהגעתי להחלמה. גם הספונסר שלי עבר תהליך דומה (לקח לו אפילו יותר זמן עד שהוא כתב ומסר את הצעד הראשון שלו בפני קבוצה). אז מה עשיתי בצעד הראשון אם לא כתבתי ולא מסרתי אותו? התשובה היא פשוטה: עשיתי אותו!

צעד ראשון זה לא כתיבה ולא מסירה ולא שום פעולה חיצונית. צעד ראשון זה תהליך פנימי שאנחנו עוברים, או כמו שזה נכתב בספר הלבן: את הצעד הראשון אנחנו לא מבצעים אלא ההיפך: הצעד הראשון משיג אותנו. צעד ראשון כפי שנכתב בספר הגדול זה להודות בפני האני הפנימי שלי שאני לא אדם רגיל ולעולם לא אהיה כזה. שימו לב שמדובר כאן על להודות בפני האני הפנימי, לא משהו חיצוני, לא פעולה מסויימת, לא כתיבה אלא הודאה בפני עצמי במצב האמיתי שלי.

אם אני כותב צעד ראשון ומוסר אותו וכן הלאה אבל לא מפנים את המשמעות האמיתית שלו - אני מפספס את כל הענין של הצעד הזה (והצעדים הבאים אחריו). אי אפשר לעשות את הצעדים כפי שאנחנו מקיימים מצוות, מהשפה ולחוץ בלי שום כוונה פנימית ובלי שום משמעות. זה פשוט לא עובד ככה. אם אני מתמקד בפעולות הטכניות של הצעדים ולא במה שהם אומרים באמת - לא אחלים לעולם. כדי להחלים צריך לעשות את הצעדים באמת, ובצעד הראשון החשוב ביותר - זה אומר להפנים באמת את המצב שלי.

כל שאר הפעולות של הצעד הראשון הינן כלי עזר נפלאים כדי שאוכל לעשות את הצעד הראשון באמת. אני כותב את הדברים ומספר לאחרים כדי שלא יהיה לי כל כך קל לשקר את עצמי (כידוע שלשקר לטיפש זה קל...), וככל שיש יותר אנשים קרובים אליי שיודעים בדיוק מי אני, כך יותר קשה לי לחזור להכחשה שלי שבעצם הכל בסדר ואני יכול להסתדר לבד. כלי העזר האלו הם נפלאים ובדרך כלל גם הכרחיים, אבל הם רק כלי עזר. עלינו לזכור שהצעד הראשון עוסק במי שאני ובמה שאני, ובכך עלינו להתמקד.

תודה רבה סוד! כרגיל, דבריך קולעים היטב אל המטרה. עזרת לי מאוד להגיע לתובנות חדשות, וחידדת אצלי תובנות שכבר התרקמו

דווקא משום שאני מאוד נהנה לקרוא את דבריך ברחבי הפורום, המשפט הזה


מאוד מאוד מאוד צרם לי

טוב אפשר להמשיך להתעלם מהמציאות ולשקר את עצמינו אבל זה לא ישנה את העובדות. כמובן אפשר גם לטעון שכל אחד כאן כשהוא מניח תפילין הוא באמת חושב ומתכוון לכל מה שכתוב בשולחן ערוך בנושא אבל כל אחד יודע עד כמה הוא קרוב או רחוק מכך.

אגב, המושג "מצוות אנשים מלומדה" הוא לא המצאה שלי אלא של חז"ל. זה טבע העולם שכשאר עושים משהו בקביעות מגיל אפס הוא הופך להיות הרגל ומאבד את הפנימיות שלו.

אותו דבר בדיוק היה קורה לצעדים אם הייתי נולד לתוך משפחה שמבצעת אותם בצורה דתית.

יש לי להציע כוונה כללית ופשוטה, לא אני המצאתי אותה, אבל אני מעיד שחיי השתנו ביום שהבנתי ויישמתי אותה. לא מדובר על לפני שבועיים שתחשוב אולי זו ההתלהבות הראשונית, אלא כבר תקופה ארוכה כך:
המצוות נעשות כדי לכבד את השם, לא את עצמי. בכל דבר ודבר כדאי לבדוק, אם אני עושה אותו כדי לכבד את עצמי - לחדול. ואם כדי לכבד את השם - לעשות ובלי שום פחד.
דוגמה: בחברת גדולים וצדיקים ממך, תסתיר את מעשיך ותצטנע. בחברת קטנים ממך הלומדים ממעשיך, תקיים את המצווה בחשק ובשמחה.

סליחה על החפירה, וגם על הסטיה מהנושא של השרשור.

טהרני תודה על הפוסט...

למדתי הרבה על הצעד הראשון עצמו
היה לי ממש לתועלת

newbody, אני עוקב אחרי תגובות שלך לדיונים שונים, ואני חייב לומר שאתה ממש חזק בחלוקת חיזוקים חיובים!

מאוד מרגש ומחזק לקרוא את הדברים שאתה כותב לאנשים.

תמשיך להיות נוכח כאן בפורום, אתה מוסיף הרבה אור ועושה טוב לכולנו.  :D

מאחל לך גם הרבה הצלחה בכל ההתמודדויות הלא פשוטות שאתה עובר.