אחת ההפתעות הגדולות שהיו לי כאשר הגעתי להחלמה היתה כשגיליתי שהתאווה היא בכלל לא הבעיה שלי, להיפך - התאווה היא הפיתרון! נכון שזה פיתרון לא ממש מוצלח, אבל כל זמן שאנסה להילחם בפיתרון במקום בבעיה עצמה - ברור שלא אצליח. זה קצת כמו לנסות לסתום את הלוע של ההר געש כדי שהוא לא יתפרץ... כמובן שזה חסר סיכוי, כי הלוע הוא בסך הכל הדרך לשחרר את הלחץ שנאגר בפנים, ואם רוצים באמת פיתרון - צריך לדאוג שההר לא יתחמם.
אז אם התאווה איננה הבעיה שלי, מה כן? זה יכול להיראות מצחיק אבל באמת חשבתי שאין לי שום בעיות בחיים. אני נשוי לאישה טובה, אבא לילדים מקסימים, בעל משרה מכובדת וכו' וכו', אז איזה בעיות יש לי בדיוק בחיים? ואז שמעתי את המושג "פגמי אופי". בהתחלה גם זה היה נשמע קל. אני? ברור שיש לי בעיות (קריצה לעצמי להראות שהצלחתי לעבוד על עצמי), אבל לא הייתי מוכן להודות באמת בפני עצמי במגרעות שלי. זה היה יותר כמו רצון להיראות טוב ומאוזן, מאשר נסיון כנה לגלות מה לא בסדר איתי.
ואז הגיע הצעד הרביעי "ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד על טיבם המדוייק של פגמינו", וכאן היו כמה דברים שלא יכולתי לטאטא מתחת לשולחן. קודם כל זה היה חייב להיות "נוקב וחסר פחד" ודבר שני זה היה צריך להכיל את טיבם "המדוייק" של הפגמים שלי. אז ישבתי עם דף ועט (או יותר נכון עם קובץ מחשב ומקלדת) וכתבתי.
לאחר מעשה גיליתי שהצעד הרביעי הוא תרגיל מתוחכם לאנשים כמוני. נניח שהיו אומרים לי ממש ככה לשבת ולכתוב את הפגמי אופי שלי, סביר שהדף היה נשאר ריק, אולי למעט כמה שרבוטים לא ברורים שהיו אמורים להוכיח שאני יודע שאני לא מושלם (בצחוק...). אז במקום זה הם עשו לי תרגיל קטן ואמרו לי לעשות את זה הפוך. בהתחלה ביקשו ממני לכתוב את כל אלו שאני כועס עליהם, וזה כמובן היה קל. ברור שיש לי בעיות עם הבוס בעבודה, ועם הרב מהישיבה וכן הלאה וכן הלאה. החלק הזה של הרשימה היה קל בלי ספק. אחר כך שאלו אותי איפה בדיוק אני נפגעתי, וגם זה היה די קל, כי ברור שנפגעתי בהערכה עצמית וכן הלאה.
ואז הגיע הטריק. פתאום שאלו אותי מה החלק שלי בזה. אני? מה קשור אליי? הרי מדברים כאן על מה שאחרים עשו לי... אבל בספר הגדול מסבירים לי שאם אני כועס ופגוע אז משהו אצלי לא בסדר, ולא משנה מה עשה או לא עשה מישהו אחר. העובדה שאני עדיין מלא טינות על המורה בכיתה ד' בגלל שלא צירף אותי למקהלה הכיתית - אומרת דרשני. ללא שום קשר לשאלה האם המורה צדק או שגה - אני צריך לבדוק למה אני עדיין סוחב איתי על הגב את המשא הכבד הזה ולא מוכן לשחרר אותו.
כך זה היה במקרים מהעבר הרחוק, וכך זה מלווה אותי כל יום. למשל היום כעסתי על משהו שהרגיז אותי, אבל מיד הרגשתי שזה מנהל אותי ומוציא אותי משווי משקל. כשדיברתי על זה עם הספונסר, הוא יכל להראות לי שני דברים שונים: א. נסיון להפסיק את האדם האחר מלפגוע בי. ב. הכעס שלי על האדם האחר. בעוד הראשון הוא נכון וראוי, השני הוא שגוי ופוגע בי.
ככל שאני עושה את הצעד הרביעי יותר פעמים, ככל שזה נעשה יותר מהר ובצמוד להתרחשות האירועים, כך אני לומד להגיב נכון טוב יותר. פגמי האופי לעולם לא יעזבו אותי לנצח, אבל אוכל לקבל שחרור עבור כל פעם, כל זמן שאשמור על מספר כללים פשוטים, שבמקרה הזה הם צעדים ארבע, חמש, שש ושבע.
