ברוכים הבאים, אורח

קישורים לפוסטים על הצעדים השונים
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים 5054 צפיות

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130673

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309

צעד 5

מה חשוב כל כך להתוודות? מה כבר אחדש לאלוקים, מה הוא לא יודע מי ומה שעברתי? מדוע הווידוי צריך להעשות בפני 'אדם נוסף'? במי כדאי לי לבחור?

השלמנו את הצעד הרביעי, נוכחנו שאיננו יכולים לשנות את הזולת, עלינו להתמקד בעצמנו, בדקנו בעקביות מה היה שגוי בהתנהלות שלנו! 'שמנו אצבע' על הנקודות החלשות באופיינו וראינו את פגמנו, אם ברצוננו להפטר מהם נידרש לפעולה - שיחה עם אדם נוסף על טבעם המדויק של פגמנו - וידוי! לא נחדש שום דבר לכח העליון, הוידוי הוא עבורנו! איננו יכולים להמשיך לנהל חיים כפולים!

הפחד שאנשים מבחוץ ידעו מי אנו באמת מפריע לנו לחיות, אין לנו ברירה, עלינו לספר לאדם אחר את סיפורנו, ננהג באומץ, נוכיח את כנותנו עם עצמנו ועם אלוקים. כמעט כל מי שניסה להימנע מהצעד המשפיל ושמר לעצמו עובדות מסוימות על חייו חזר להשתמש, הסיבה היא כנראה בגלל שניקיון הבית שלו לא הושלם, לא ניתן ללמוד מספיק על ענווה  חוסר פחד וכנות מבלי לחשוף בפני אדם אחר את כל סיפור החיים, עד שלא נשמיע בקול רם את מה שהסתרנו זמן רב כל כך, תישאר הנכונות שלנו לעשות 'בדק בית' רק בגדר רעיון.

בגלל שהפכנו למומחים באשליה עצמית ויש לנו נסיון עשיר בהצדקה עצמית, אדם כמונו לכשישמע אותנו יוכל להאיר לנו את המניעים שלנו באופן הברור ביותר ולכוון אותנו בנתיב הרוחני הרצוי לנו. ננקוט בזהירות ובתבונה כשנחליט מי ישמע את הסיפור שלנו, יש כאלה שיבחרו בספונסר, בכל מקרה כדאי שיהיה איש עם נסיון, אדם שיש לנו בו אמון, אם נצליח 'לומר הכל' מבלי להסתיר דבר, הכאב ידעך ובמקומו תבוא שלווה מבריאה.
(צעד חמש מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - -

התביישתי, פחדתי ממה שבן שיחי יחשוב עלי, גם אם יהיה לו מספיק טקט והוא לא יראה לי את זה, בעיני עצמי הייתי המפגר הגדול ביותר בעולם. תינוק מגודל שמתעקש על זוטות. מספיק שזה מה שאני יודע על עצמי, עכשיו יש עוד מישהו שיתייחס אלי כאידיוט מושלם, אבל אחרי שראיתי את המבט בעיניו, כשהקדים ואמר שסביר להניח שלא אשמע כאן היום שום דבר שלא שמעתי בעבר או עשיתי בעצמי, הוקל לי, כששנינו פרצנו בצחוק אחרי עוד סיפור הזוי והזדהות משחררת ממול.

צמרמורת הרעידה את גופי כשקלטתי את גודל הזוועה שעברתי בילדותי, כשראיתי דמעות של צער אמיתי נקוות בזויות עיניו, פשוט ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון, משקל עצום ירד מעל כתפי, פשוט הלכתי יותר זקוף, קליל. איזו שמחה שלא ויתרתי על החויה הזו. תחושת החופש והשחרור שחוויתי שם לא דמתה לשום דבר שחשתי מעודי, אני חושב שגם הצורה שאני משתף בקבוצה השתנתה מאז, לא עוד דופק מואץ כשהתור שלי לחלוק מתקרב, נראה לי שאני יכול לחלוק בצורה כנה לאין ערוך מאז, משהו בתוכי פשוט נרגע.

לסיכום: מבלי להישמע דרמטי מדי, את החוויות שלי בהחלמה אפשר לחלק לפני הצעד החמישי ולאחריו, אני מקבל על עצמי להמשיך ולעשות 'צעד חמש', לא אשמור סודות! אמצא אדם שאסמוך עליו ואשתף מהר ככל האפשר. אני לא יכול להתווכח עם הצעד הזה, ראיתי את הפירות.

אשאל את עצמי: מצאתי את האדם המתאים לשמוע את הסיפור שלי? אני מוכן להפסיק לחיות חיים כפולים? האם ספרתי הכל? יש משהו שהעדפתי לשמור לעצמי? מה קיבלתי מהצעד החמישי? 

- - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים להתוודות. נא שתפו בניסיונכם בצעד החמישי. רק זכרו שזהו פורום פתוח ויש כאן עוד כמה בני אדם נוספים... לא כל 'סוד' ראוי שיחשף ציבורית.

בהחלמה.

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130674

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309
צעד 6

שם מה נדרשת הנכונות? דווקא לחלוטין? מי לא רוצה להשתחרר מפגם? מהי הפעולה הנדרשת בעבודת הצעד הזה?

בצעד השישי אנו מגבים את ההחלטה של הצעד השלישי, נוטשים את מטרותינו המוגבלות ונעים לקראת רצון הכח העליון בעבורנו. הכח העליון שלנו לא יעשה עבורנו את מה שאיננו רוצים שיעשה, אם איננו נכונים לא נרפה, ואם לא נשחרר האחיזה הוא לא יקח בכח.  השינוי המכריע בגישה אמור ליצור בנו לב חדש, הרצון לעשות את הדבר הנכון, להפסיק 'לתפוס' בפגם.

יש חברים שנעזרו ברשימה של הפגמים שנתגלו לנו בצעדים 4-5 ובכל פעם שאנו חשים מוטרדים, נבדוק מה לא תקין אצלינו, נעצור, נתבונן ונקשיב לרגשות שלנו, ואז נוכל לצאת לפעולה, אם יש לנו הרגל לשקר או לזייף את האמת נבטל אותו על ידי תיקון השקר מול האדם המעורב, אם אנו מלאי טינה, או עוינים, נלך אל האדם שנפגע ונודה באי הצדק שגרמנו בכל פעם שנפעל מתוך מקום פגום ננקוט בפעולה לתיקון. זה מה שנותן לנו את האפשרות להשתחרר. (צעד שש מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - -

"זהו הצעד המבדיל בין הילדים לבוגרים", כשראיתי את המילים הללו לראשונה ב 12&12 התמלאתי זעם. בגלל שאני ילד. היום המשפט הזה כבר לא מכעיס אותי. גדלתי, למדתי לנוע לקראת רצונו של אלוקים ממני. יש פגמים שאיני נכון לוותר עליהם, לדוגמא עצלות, אני אוהב לנוח. מאוד. בשביל מה יצר הבורא את השמש אם לא להשתזף לאורה? פלורוסנט? גם טוב. נולדתי עייף. אני אוהב לרבוץ. לזוז? בשביל מה? יש לכם מושג כמה קלוריות אפשר לשרוף במהלך רביצה? האמת, שגם לי לא, אבל מעולם לא התנגדתי לרביצה הגונה. יש לי הרגשה שאחולל צונאמי זוטא אם אתרומם מרבצי. הייתי חייב להיות נכון. ולא רק לדבר על הנכונות. לעשותה. לזוז. לקדם דברים, להפסיק לדחות.

דוגמא נוספת, הפה שלי, סגור לי את הפה, שים לי רסן, ואני שום דבר. שנים שתקתי, לא עוד, שיכנעתי את עצמי שאם לא אעמוד על שלי, אף אחד לא ירתם למעני, אפילו זבוב על הקיר לא אהיה, בלתי נראה, כמו שהייתי במשך חלק נכבד מחיי, לוותר? על  'הפוזה'? להיות 'סתם' עוד מישהו, אאבד את כל היחודיות שלי. 

להסתכל על 'הריק' הזה באישיות, לעמוד מול תחושת אפסיות, לשחרר את האחיזה שלושים סנטימטר מהקרקע, זו אחת המשימות המורכבות שניצבתי בפניהן בהחלמה. נדרשתי לעקרונות הרוחניים שסיגלתי לעצמי בצעדים הקודמים, נראה לי שחשתי הרבה יותר טוב מהו 'למסור' את חיי לאחר שפשוט שתקתי, כשלא עניתי את התשובה הניצחת שידעתי שתסגור את הפה של המלהג שממולי. 

רק להיום: אשאל את עצמי: אני באמת רוצה להשתחרר מהפגם? אני נכון? לחלוטין? מה עשיתי להפגין נכונות?

- - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים להיות נכונים...  אפשר גם לשאול איך מגיעים לנכונות הזו. יש פה לא מעט שעברו וחוו את הצעד הזה. נא שתפו בניסיונכם בצעד השישי.

בהחלמה.

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130675

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309
צעד 7 

מהי ענווה? במה היא שונה מהשפלה ? מהו הביטוי המעשי שלה? איזו פעולה נדרשת בעבודת הצעד השביעי?

מהות הצעד השביעי ענווה, היא לב תוכנית 12 הצעדים, כולם מכוונים לענווה, לא ניתן להגיע לאושר אמיתי בלעדיה, איננו מיותרים, יש לנו ערך, אנו חסרים, ההכרה שכוחנו מוגבל היא זו שמאפשרת לנו לפנות לעזרה,  בתחילה נחוש תחת לחץ כבד, אנוסים לבחור בין הכאב שבמאמץ "לעונש" הבלתי נמנע מההימנעות מכך, נודה שאנו חסרים מחוסר ברירה, ככלי הישרדות בלבד. ההמשך יהיה נעים הרבה יותר, נרצה בשלווה שנחווה כשנשתחרר.

מה שהרגיש כשהשפלה הכרחית, הפך לנכס יקר ערך – כרטיס הכניסה לחיים. ככל שהתקדמנו חששנו פחות מהכאב וקיוונו יותר מתמיד לענווה, חפצנו בה באמת. ואז יכולנו לבקש שיוסרו החסרונות. זה היה הזמן בו התחלנו להבין שהכח העליון אינו "שחקן נחליף" המוכנס למשחק במקרי חירום בלבד, עלינו לחקור בעקביות אחר המניעים של יעדינו. לבצע הלכה למעשה את השינוי בגישה – מהתמקדות בעמנו לנוע אל עבר זולתינו.  (צעד שבע מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - - - -

לא היה לי שמץ ממה שצריך להיעשות בצעד הזה, בספר הגדול הוא מופיע בארבע שורות - תפילה להסרת מגרעות האופי וזהו. ב 12 &12 יש בכלל מגילות שלימות. נראה שאת כל מה שביל לא כתב בספר הגדול הוא 'דחף' שם... כמו תמיד שיחה עם הספונסר עשתה לי סדר בבלגן, כאן אתה אמור לחזור לגודל טבעי, להיות מי שאתה באמת, ללמוד לא להיות טווס, ומצד שני גם לא להיות שטיח.

איך עושים את זה? בגדול, חיים יותר קרוב לכח העליון. אתה תלמד לפנות אליו יותר ויותר, לא רק בעיתות מצוקה, כדי שיפתור לך את הבעיות, כשתתרגל לזהות את המניעים שלך לפני שאתה פועל אתה תפנה אליו עוד, זה הזמן להבין שיש 'בחשבון הבנק' הזה יותר 'מזומנים', מאשר 'משיכות' סתמיות רק כשאתה חייב אותו. והאמת היא שבצעד הזה אנחנו מבינים יותר טוב כמה אנחנו חייבים אותו. כל הזמן. כמו תמיד, הוא צדק. תירגלתי והתרגלתי.

רק להיום: אשאל את עצמי: אני פועל מתוך ענווה? מבקש בכנות? במה באה הענווה שלי היום לידי ביטוי?

- - - - - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים לשתף בניסיונכם על חוויית הצעד השביעי שלכם. מי שלא  חווה יכול לשאול, יש פה לא מעט שעברו וחוו את הצעד הזה. זכרושאפשר גם לבקש בענווה... 

בהחלמה

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130676

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309
צעד שמונה 

מדוע אנו צריכים לכפר? לשם מה עלינו לערוך רשימה? את מי רושמים? מה עושים עם התנגדויות?

בצעד הזה נגייס את הניסיון שרכשנו בצעדים הקודמים לנכונות לטאטא את הלכלוך שהצטבר בזמן שחיינו לפי הרצון העצמי שלנו. אנו מבקשים מהכח העליון את הנכונות לערוך את הרשימה, שירגיע לנו את הפקפוקים והפחד ויקח מאיתנו את חוסר הביטחון. כשאנו מעלים אותה על הכתב, את הרשימה הצרובה במוחנו, זאת שכל כך ניסינו לכסות עליה, שהעמדנו פנים שאיננה, אותה רשימה שהכתה בנו מבפנים, יהיו שמות שלא נרצה לכתוב, העוולה של הצד שכנגד תראה גדולה יותר, עדיין רצוי שנרשום גם אותם.

כדאי שנזכור שאנו עוד לא עושים עם כל השמות הללו מאומה, לא נקפוץ לכפר בצורה כפייתית כבעבר. נשוחח עם הספונסר על כל שם שיש לנו רגשות שליליים ביחס אליו, נקבל עזרה ונעשה שימוש בניסיון שלו עבור עריכת סדר עדיפות נכון לנו. נעלה על הכתב את שמות כל האנשים להם גרמנו נזק, פיזי, ממוני, נפשי, רגשי או רוחני,  ברגעים שהאתגר יהפוך למורכב יותר, נשתדל לזכור שהחלטנו לעשות כל שביכולתנו כדי להשיג ניצחון גובר והולך על התאווה.  (צעד שמונה מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - - - -

לא הפרדתי בין הצעד השמיני לתשיעי, חשבתי שיש לי נכונות וקפצתי, על דעת עצמי פניתי למי שלא הייתי אמור לפנות, בטח לא בצורה הזו. הרצון להשתחרר מהאשמה גרם לי לחשוב שאני עושה את הדבר הנכון. נפגעתי – גם כשאני עושה זה לא טוב – ופגעתי, שוב, חלק נכבד מצעדי התשע שעשיתי היו כדי לכפר על 'צעדי התשע' שעשיתי... בחלק מהמקרים ראיתי את השגיאות שלי, אבל 'משום מה' הטעויות שממול היו גדולות ומשמעותיות יותר. את הנכונות לכפר גם בפני אלו שטעו כנגדי קיבלתי כמו תמיד אצל מכור כמוני, רק אחרי שהבנתי שהחיים שלי שווים יותר...

כשהתיישבתי לכתוב את רשימת האנשים בהם פגעתי, נהיה לי חושך בעיניים. ההסבר המדהים ב 12&12 של AA 'הפך' אותי, פגיעות נפשיות? רגשיות? רוחניות? זה פחות או יותר כל מי שבאתי איתו במגע... הספונסר היה שם כדי להזכיר לי שרק הצעד הראשון יכול להיות מושלם, בכל שאר הצעדים עלינו לשאוף להתפתחות והתקדמות. (חוצמיזה 'אתה תלמד שהשינוי ביום יום שלך הוא הכפרה הגדולה')  תכתוב כל שם בלי לחשוב על הפעולה שתצטרך אולי לעשות בצעד התשיעי (היו כאלה שלא) היו גם מקרים שלקחתי על עצמי הרבה מעבר למה שבאמת עשיתי, עמוס באשמה הפרזתי בתיאור הליקויים שלי. מתוך מקום מאוד שיפוטי כלפי העצמתי את הפגיעה באחר, רציתי להיות יותר 'טוב', שיראו כמה אני משתדל, לאיזה אדם מקסים הפכתי, גם כאן הספונסר הזכיר לי שעלי לפעול בכנות, שהמטרה היא להפיג את הבדידות, להתחבר למציאות.

רק להיום: ערכתי רשימה? אני באמת נכון לכפר? גם בפני אלה 'שלא מגיע' להם כפרה?

- - - - - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים לערוך רשימה ולהגיע לנכונות.  אפשר לשאול את מי שחווה נכונות לכפרה וסליחה איך הוא הגיע אליה. , ישנם חברים שחוו את הצעד הזה. נא שתפו בניסיונכם בצעד השמיני.

בהחלמה.

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130677

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309
צעד שמונה וחצי

צעד 'שמונה וחצי': "ביקשנו את הנכונות לסלוח לכל האנשים האשמים בעוולות האמיתיות או הדמיונות נגדינו וסלחנו לכל אחד מהם".

לעתים קרובות אנחנו קולטים שהאנשים שעשינו להם עוול אשמים בעצמם בעוול אמיתי או דמיוני נגדנו... אי-שם בין עריכת הרשימה לבין בקשת המחילה, ישנה דרישה בלתי כתובה שנסלח (אף שלפעמים נראה כי עלינו לבקש מחילה לפני שאנחנו יכולים לסלוח) אנחנו מגלים שאנחנו חסרי-אונים מול הטינה וחוסר היכולת לסלוח בדיוק כפי שהיינו מול התאווה, המין או התלות. מה עושים? מתרגלים את הצעדים על הנושא, כמו על כל דבר אחר.

אנחנו נוקטים את פעולת הסליחה... רובנו מעולם לא מרגישים סלחניים עד שאנחנו עושים את הפעולה הפנימית הזאת של ויתור על הזכות לנטור טינה. על ידי תרגול סליחה בלבנו בזמן שאנחנו חושבים על האנשים האלה, ואחר כך בקול רם, אנחנו סולחים לכל אדם ברשימה שלנו וממשיכים לסלוח להם בכל פעם שהטינה חוזרת. אולי נרגיש שהכרחי לסלוח ולהתפלל עד שנרגיש חופשיים מהטינה. הנכונות ומתנת האהבה אכן באות אם אנו מתמידים...

טינה ובני הלוויה שלה, עוינות וכעס, אינם רק סימני ההיכר של המחלה הרוחנית שלנו, אם איננו מוותרים עליהם, הם הופכים לחבוּת, לאחד המכשולים הגדולים ביותר שלנו. למה לסלוח? לדידנו זה פשוט מאוד. אם איננו סולחים, לעולם איננו משתחררים. אם איננו סולחים, לא סולחים לנו; אנחנו נשארים כבולים לעוולות שלנו, לא מסוגלים לשחרר את עצמנו, לעזוב את הצינוק האפל של עברנו ולצעוד אל אור השמש של האהבה. (צעד 'שמונה וחצי'  מתוך: הספר הלבן ו 12 ו 12)

- - - - - - - - -

'חידוש גדול' – עליך לסלוח. יופי, מה זה? איך עושים את זה? ועוד למי שירד לחיי? לכל אחד מהם? הסבירו לי שזה ויתור, ויתור על מה שאלתי, הסליחה היא ויתור על הזכות שלך להיפגע. או יותר נכון, ויתור על הזכויות המגיעות לך כתוצאה מהפגיעה שפגעו בך... אהה, אין לי 'זכות' כזו? יש לך, נעניתי, אבל מוצמד לה מחיר. אתה רוצה לשלם אותו? מחוסר ברירה עניתי שלא. טוב, אז איך משיגים את הויתור הזה? הקשיתי, אמרו לי תתפלל, תבקש למענם את מה שהיית רוצה לעצמך, התפללתי.

עדיין, בכל פעם שהרגשתי נכונות, 'הצודק' שבי התקומם... זה לא בסדר, בעצם הסליחה אתה נותן אישור שהוא פעל נגדך כשורה... וכאילו שצבר ביטחון, הקול הפנימי הזה התגבר והמשיך לטעון באופן מחלים... - לא, אתה כבר לא שטיח, עליך ללמוד 'להציב גבולות', זו ההחלמה שלך (!) בתוכי ידעתי שהשטויות הללו מומצאות על ידי האגו הפצוע בגלל 'שהאני' פגוע. חשבתי גם שהסיבה שאיני יכול לסלוח היא שדווקא שם כואב לי כל כך. אבל זה לא הסתדר עם מקרים כואבים אחרים שכן יכולתי לסלוח.

המשכתי לעשות את מה שהציעו לי - להתפלל ולעשות פעולות הפוכות מהרצון בשביל הסליחה.
פריצת דרך היתה ההכרה שהבעיה איננה עם הפגיעות, אלא עם העובדה שאני חי אותן מחדש כל הזמן. שאני מחפש 'צדק' (נקמה?!) אני הוא זה שמחזיק בהן – על ידי 'הויכוח' איתם בתוך הראש שלי, מצדיק מאשר ומפריך – כן, איני משחרר כי הן משרתות אותי – גורמות לי לחשוב ולהרגיש שאני טוב יותר. מוכן לתת להם 'לגור' (בחינם?!) בתוך הראש שלי כי זה אומר שבגללי הם עדיין בתוך 'המלכודת'... סיפרתי לעצמי שאני 'שולט' בזה... היה עלי לחזור לצעד השביעי, להתפלל לכח העליון שיקח ממני את הרצון לשלוט ואת העלבון ושיתן לי ערך אמיתי.

ו... נעניתי, זכיתי במתנה. פתאום יכולתי לוותר על העוינות, לקבל את המציאות כפי שהיא. הבנתי שבתוכי יש חלק שמאשים אותי במה שקרה איתי. מקום שמסכים עם מה שנאמר עלי, שחושב שזה נכון, או שהצורה שהתנהגו כלפי, היא בגללי ובאשמתי. למעשה פגעתי אני בעצמי, עלי לבקש סליחה ממני... וכשסלחתי לי, כשקיבלתי את עצמי, כשהפנמתי שאני הוא לא מי ומה שאחרים חושבים עלי ומתנהגים כלפי, היה לי יותר קל לקלוט שגם את הפגיעות ספג 'מישהו אחר', איש 'שהם' רואים, לא אני... לסיכום, אחרי שסלחתי לי כבר לא הייתי צריך לסלוח לאף אחד אחר...

רק להיום: אשאל את עצמי: אני סולח? מה אני עושה כדי לסלוח?

- - - - - - - -
חברים יקרים, הנכם מוזמנים לשתף בדרך שלכם אל הנכונות והסליחה.  אפשר גם לשאול את מי שחווה נכונות וסליחה איך הוא הגיע אליהם. ישנם חברים שחוו את הצעד הזה. נא שתפו בניסיונכם בצעד השמיני וחצי.

בהחלמה.

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130678

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309
צעד 9

מהי כפרה? איך מכפרים? מתי לא רצוי לכפר באופן ישיר? איך עושים 'כפרות' לא ישירות?

בצעד התשיעי נתפנה לתקן את הנזק שגרמנו. לנקות את הלכלוך שהצטבר ביחסינו עם אחרים בזמן שניסינו לנהל את ההצגה על פי הרצון העצמי שלנו. נמנע מכל ביקורת או ויכוח, נזכור שאנו ניגשים ליישור ההדורים שלנו. לפני ביצוע כל 'כפרה' נתייעץ עם בעלי ניסיון, נקבל הכוונה ביחס לדרך הנכונה ביותר להודות בטעויות שלנו ולכפר עליהן מבלי לפגוע פעם נוספת או אפילו רק לדון בפגמים של אחרים. לא נבקש סליחה או נתנצל בלבד, עלינו להביע חרטה, ולנסות להגיע 'לעסקה הטובה ביותר' מבלי להירתע. איננו יכולים לרכוש שלוות נפש לעצמנו על חשבון שלוות נפשם של אחרים. לא נדחה את פעולות הכפרה בגלל פחד, ננסה להיות הגיוניים בעלי טקט מתחשבים וענווים מבלי להתבוסס בהתרפסות וחנופה מוגזמים.

עלינו להיות מוכנים לכפר תמיד. היכן שלא מתאפשר לנו, לדוגמא, כשהכפרה עשויה להזיק למי שאנו מתכוונים לכפר בפניו או לאנשים אחרים. עלינו לכפר בצורה לא ישירה, לעשות פעולה חיובית למען הנפגע. תמיד יש מה לעשות, אפשר לכפר אפילו כשהאדם הנפגע מת, אבד או שאין לנו מושג מה שמו. יש חברים, למשל, שביקשו סליחה ממי שהם השתמשו איתם בדרך החיים ההרסנית שלהם על ידי כך שהתפללו למען כל מי שהם רואים ברחובות ולמען אלה בעברם שהם נזכרים בהם. יש ששילמו פיצוי כספי על סחיבת כסף מהעבודה על ידי כך שעבדו שעות נוספות בלי לקבל שכר, במקרים שכפרה ישירה הייתה פוגעת במשפחתם. 

דוגמאות נוספות לכפרות לא ישירות - מכתב לילד שלא נולד. תרומת של ספרי דת למען ציבור המתפללים. תרומת דם. תרומה כספית למרכזים התומכים בנפגעי תקיפות מיניות. תרומה אנונימית למרכזי סיוע לנשים מוכות. תרומה אנונימית למרכז המסייע לפרוצות. מתן תמיכה כספית לארגוני צדקה המסייעים לילדים במצוקה. עבודה התנדבותית באגודות למען הקהילה, או באלו המסייעות לנפלטים ממנה כדוגמת חסרי בית. כפרה מול אב שנפטר: לספר לילדים דברים חיוביים על סבא אוהב.   

חלק חיוני בכל כפרה, במיוחד מול המשפחה, הוא השינוי ההתנהגותי - "כפרה מעשית". מיד כשאנו מצטרפים לתוכנית אנו מתחילים בתרגול שלה. כן, יש לפנינו תקופה ארוכה של שיקום אבל הכפרה חייבת להתחיל בשינוי בגישה ובהתנהגות עקב מפוכחות מינית על בסיס יום-יומי. אחר כך, כשנתקדם בהחלמה, נוכל למצוא דרך לפיצוי ישיר יותר. אף על פי שאנו עשויים לקבל תגובה חיובית מאחרים, חשוב שנזכור שאת הכפרות אנו עושים עבור ההחלמה שלנו. כדי להישאר מפוכחים ולגדול רוחנית. אנו מנסים לנקות את שגיאות העבר כדי לצמוח. להתפתח כבני אדם. החיים הרוחניים אינם תיאוריה. אנחנו צריכים לחיות אותם. (12 ו12, הספר הגדול, הספר הלבן, 'צעד קדימה לפעולה')

- - - - - - - -

כשהגעתי לצעד התשיעי שמחתי. עבורי הוא היה השלב הסופי של תיקון העבר, סגירת מעגל. הבנתי שעלי לכפר – לפצות את הנפגע ועשיתי זאת די בקלות, פשוט ניגשתי (או הרמתי טלפון, מניסיון, עדיף 'מגע חי') לנשוא הפגיעה ושיתפתי אותו בחולשות שלי – שטחתי בפניו את פגמי האופי שגרמו לכאב שלו ושאלתי אותו מה אוכל לעשות למענו שישפר את הרגשתו וישכך את כאבו. לא ידעתי שום קושי בצעד התשיעי עד שהיה עלי לגשת לכפר על החלק שלי בפני מי שהכאיב לי. האתגר הגדול היה להתמקד רק בעוול שלי, בכל פעם שחשבתי שהשגתי נכונות לכפר, נרתעתי. הקול 'ההגיוני' טען בתוכי בלהט שאם אגש לכפר בפניו למעשה אצדיק אותו ואת מעשהו...  הדרך היחידה בשבילי לעשות את זה היתה פשוט לעשות את זה. התפללתי לאומץ וקיבלתי כח, במבט לאחור מהכפרות האלה קיבלתי הכי הרבה, הם היו הפעולות ההפוכות המשמעותיות ביותר שעשיתי.

רק להיום אשאל את עצמי: התייעצתי לפני 'הכפרה'? התמקדתי 'בצד שלי'? התנצלתי או כיפרתי?

- - - - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים לשתף 'בכפרות' שלכם. אפשר גם לשאול את מי שחווה כפרה אמיתית מהי איך היא מרגישה. ישנם חברים שחוו את הצעד הזה. נא שתפו בניסיונכם בצעד התשיעי.

בהחלמה.

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130679

  • mitmoded
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 309
צעד 10

המשכנו - שגינו -  הודינו - מיד!

מתוך הספר הגדול: הצעד העשירי מציע שנמשיך ונעשה חשבון נפש וכך נוכל לתקן כל שגיאה חדשה שוודאות נעשה. עלינו להתפתח בהבנה ויעילות, התהליך נמשך כל חיינו. עלינו להוסיף ולעמוד על המשמר כנגד האנוכיות חוסר הכנות הטינה והפחד. כשהם מופיעים, לא אם, כשהם. מיד נבקש מאלוקים שיסיר אותם. מיד נדון בהם עם משיהו. ובמידה וגם פגענו באחרים מיד נבקש סליחה.  נמשיך לתרגל התנהגות סבלנית ואוהבת. נמשיך לשאול את עצמנו באופן קבוע כיצד אוכל לשרת את רצון אלוקים בצורה הטובה ביותר.

מתוך הספר הלבן: "המשכנו..." החוכמה הפשוטה שבמילה האחת הזאת. המהות של הצעד הזה – ושל התוכנית – היא תהליך נמשך. אנחנו מחליפים את תהליך ההתמכרות בתהליך של החלמה והתפתחות אישית. הצעד העשירי הוא המשך של חשבון הנפש בצעדים הרביעי והחמישי, הוויתור על הפגמים שלנו בצעדים השישי והשביעי, ותיקון הפגמים בצעדים השמיני והתשיעי, כולם מבוססים על הכניעה האישית בצעדים הראשון, השני והשלישי ומבוצעים על בסיס יום-יומי ובחיים היום-יומיים.

חיי היום-יום הם הזירה שבה נבחנת הרוח האמיתית של התוכנית. לכן האישה, הילדים, ההורים והאחים, הבוס, העמיתים לעבודה וחברינו בתוכנית כולם מייצגים את ההזדמנות הגדולה ביותר ליישם את העקרונות הללו וליצור אחדות וריפוי. הצעד העשירי הוא הצעד שאנחנו מבצעים בכל מקום שבו יש לנו אינטראקציה עם אנשים, במיוחד בבית, בעבודה ובַּפגישות. שם האקשן, שם החיים, שם האנשים ושם האגו הערמומי, המבלבל ורב-העוצמה שלנו נמצא. אנחנו עושים את הצעד העשירי מיד, על המקום, קרוב לשיא האקשן ככל שאפשר. אין דרך אחרת, מהירה יותר או טובה יותר להבריא. אנחנו יושבים אחרי סצנה טעונה רגשית, ושואלים את עצמנו, למה אני מוטרד? במה אני טעיתי? מה אני עשיתי או לא עשיתי שגורם לי להרגיש כך? איך אני יכול לתקן את זה? כתיבה מסוג זה יכולה לחולל פלאים.

"טעיתי...". בין שני אנשים, זאת המילה היפה ביותר בעולם. היינו מעולים בלהגיד, "אני אוהב אותך, אני צריך אותך, אני רוצה אותך". זה היה קל. לעתים קרובות השתפכו המילים החוצה בזרם של רגשות מטושטשים – היישר מתוך המחלה שלנו. אבל את המילה הקטנה הזאת, המודה שהיינו לא בסדר, הכי קשה לומר. למה? למה הייתה זו המילה שדרשנו מאחרים אבל מעולם לא יכולנו לתת? למה מכל שנים-עשר הצעדים, כפרת העוולות ובקשת הסליחה מאחר הן הקשות ביותר והפחות ממומשות? למה רבים כל כך מאיתנו, גם אלה המנוסים בתוכנית של שנים-עשר הצעדים – שלעתים יודעים להתנסח היטב ושצברו שנים רבות במפוכחות – לא יכולים בשום אופן לומר את המילה הזאת?
האם זה משום שהמילה הזאת היא הקשה ביותר לאגו שלנו? האם זה משום שהיא כופפת אותנו לרמה של האדם האחר ומאיימת למקם אותנו מתחתיו או מתחתיה? האם זה משום שהיא חושפת אותנו בחולשתנו הגדולה ביותר, במה שאנחנו באמת, והופכת אותנו לפגיעים וחסרי-הגנה? האם זה משום שהמחסום שתשבור המילה הזאת אינו רק המחסום שהקמנו בינינו לבין האחר, אלא גם המחסום בינינו לבין אלוקים? (אחרת, למה אנחנו מרגישים מנותקים מאלוקים כשאנו מטפחים בלבנו שליליות חסרת-תקנה?) האם זה משום שכדי להתוודות על שפגענו באחרים, עלינו קודם להיות מוכנים לסלוח להם? ומי יכול לסלוח? סליחה לאדם אחר היא המעשה האלוקי ביותר שאנו בני האדם יכולים לשאוף אליו.

מתוך הספר 12&12: הצעד העשירי מעביר אותנו אל המפוכחות. לא רק של הגוף, של הנפש. הנשמה. כשחשבונות העבר מסודרים, ניתן להיות בהווה. בלתי אפשרי לדלג מעל "להנגאובר" רגשי. בחינה מתמשכת הכרחית למי שרוצה לחיות חיים רוחניים. תירגול סבלני ומתמיד של חשבון נפש אישי בעיצומן של "מערבולות ריגשיות", גם אם הן מוצדקות, הוא המפתח להתפתחות וחיים טובים.

לעת ערב, אולי רגע לפני השינה, עורכים רבים מאיתנו את מאזן יומנו. זה הרגע המתאים להיזכר כי אין עורכים תמיד את ספירת המלאי 'בדיו אדומה' לשלילה בלבד. יום עלוב הוא באמת היום שבו לא עשינו מאומה נכון. למעשה שעות הפעילות שלנו מלאות בדרך כלל בדברים חיוביים. כוונותינו הטובות, מחשבותינו הבונות, ומעשינו הטובים, נמצאים גם  הם מול עיננו. ייסורי הכישלון הופכים להיות לנכס. הם מדרבנים אותנו להמשיך הלאה. לאחר שבחנו כך את יומנו, מבלי שפסחנו ברשימתנו על המעשים הטובים שעשינו ולאחר שערכנו חיפוש פנימי ללא מורא ומשוא פנים נוכל אז להודות לכוח העליון על הברכות שקיבלנו ולהירדם במצפון נקי.

מתוך הספר 'צעד קדימה לפעולה': קיבלנו שבכל פעם שאנו מוטרדים אנו צריכים לשנות משהו בתוכנו. התחלנו ליישם הבלגה, למתן תגובות חפוזות, מפני שהם בדרך כלל היו פזיזות. נעשינו זהירים אפילו עם תגובות נלהבות לאירועים. עם הריכוז העצמי שלנו גרמנו לפגיעות, על ידי שהתפארנו בהצלחות שלנו, או שאיבדנו את עצמנו מתוך שאננות. השגנו מבט בעל ערך על ידי הפוגה, תפילה לבהירות ובקשה להשתחרר מגאווה מפחד ומריכוז עצמי.

שוחחנו עם חבר מפוכח נוסף לפני שהגבנו, זה אפשר לנו את הזמן והמרחב להם היינו זקוקים. הזיהוי וההודאה הכנה בפני עצמנו בדרך כלל לא הספיקה. הפחד אמר לנו שאם אנו טועים איננו שווים. להיות לא בסדר מהווה עבורנו איום על החיים. בזבזנו כמויות רבות של זמן וכוח בכדי להוכיח לאחרים שצדקנו. מה אנו מעדיפים – להיות צודקים או מפוכחים? להיות צודקים או שלווים? להיות צודקים או שמחים? חופשים ומאושרים? הודינו בשגיאות שלנו וחיפשנו את הפעולה הנצרכת בכדי לתקן את הדברים. חמדנו שחשבון נפש מתמשך מונע מטעויות ההווה שלנו להפוך לחורבן העתיד שלנו.

רק להיום אשאל את עצמי: אני מוטרד? מה אני מעדיף? מתי הפעם האחרונה שעשיתי חשבון נפש? נתקלתי לאחרונה בשגיאות שלי? הודיתי בהן מיד? ראיתי גם את הדברים הטובים שיש בי?

- - - - - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים לשתף 'בטעויות' שלכם. ובמיוחד במה עשיתם לאחריהן.. נא שתפו בניסיונכם בצעד העשירי.

תגובה: קישורים לפוסטים על הצעדים השונים לפני 6 חודשים, 1 שבוע #130680

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1305

תודה על הכל נשמח לעוד.... עד הסוף ואם יש תגובות למשהו אז נשמח גם............

  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.75 שניות

Are you sure?

כן