אוף, שוב זה קורה לי. מנוע המכונית שלי מתחיל שוב להשתעל ולקרטע. איך שאני מכיר את העניין, הוא הולך לכבות בקרוב וייקח לי שעות לנסות להתניע.

אני לא מבין למה זה קורה לי. דווקא יש לי רכב די איכותי. אולי לא מרצדס, אבל זה אמור לעבוד. למה זה כל הזמן נתקע לי? 

אני מדרדר בזהירות את הרכב במורד הרחוב, כאשר לפתע אני מבחין באדם מגושם למראה עם בקבוק ביד. גוי שיכור. זה מה שחסר לי עכשיו... 

"הי חבר", הוא פונה אלי בחביבות. מוזר, הוא לא נשמע שיכור. הוא דווקא נשמע מאוד צלול. "קוראים לי ביל, ביל ווילסון, אתה נראה לי די תקוע. אתה זקוק אולי לעזרה?". 

"זקוק לעזרה? אהממ.. ובכן לפני רגע הייתי בטוח שדווקא אתה זה שזקוק לעזרה. מרחוק היית נראה לי שיכור כלוט..." התפרצתי בגילוי לב, מתחרט על זה תוך כדי.

"שיכור?" חייך ביל, חושף טורי שיניים מצהיבות, "בחסד אלוקים, כבר כמה וכמה שנים שלא שתיתי. לא רק שאני לא שיכור כלוט אני אפילו לא שיכור קלות...". שנון קצת הבחור הזה, אני מציין לעצמי. 

" אז לשם מה הבקבוק הריק הזה ביד שלך?", אני תוהה בקול רם. "אה, זה? כדי שלא אשכח מאיפה באתי...". עננה של כאב תהומי חולפת בשמי התכלת של עיניו המחייכות.

המשפט האחרון הזה שלו לא היה ממש מובן לי, וגם הרגשות שהתלוו אליו. אבל לא היה ממש אכפת לי. מצבו לא עניין אותי. תכל'ס אני מרוכז כרגע בי ובבעייה שלי.

"טוב, בוא ננסה לבדוק מה קורה עם הרכב שלך", עבר ביל לנימה מעשית. מה כבר האיש המוזר הזה יכול לעזור לי? הייתי כבר אצל טובי המכונאים... אבל לא יזיק לנסות. מה כבר יש לי להפסיד? אשגיח עליו בשבע עיניים, שלא יגרום לי נזק נוסף לרכב.

ביל הרים את מכסה המנוע, והחל לבחון את החלקים השונים שניצבו תחתיו בסדר מופתי. 'אח, נראה טוב המנגנון הפנימי של הרכב שלי. ממש מושלם!' טפחתי לעצמי בליבי על השכם.

אחרי סריקה קצרה, סגר ביל את מכסה המנוע, וניגש למיכל הדלק. הוא הבריג החוצה את המכסה בנחישות, כאילו ידע מראש שכאן טמונה הבעייה. הוא תחב את אפו אל החור הפעור בדופן המכונית. מוזר. והחל, מוזר עוד יותר, לרחרח את אדי הדלק.

"תגיד לי", שאל אותי ביל, מיישיר אליי מבט, ספק בחשדנות, ספק בבדיחות הדעת: "איפה אתה מתדלק?"

" מה זאת אומרת איפה? בבית!"

"בבית?!" קימט ביל את מצחו בפליאה.

"כן, בבית. דלק מתוצרת עצמית", השבתי בביטחון מהול בגאווה.

"זה שורש כל הבעיות של המכונית שלך", קבע ביל בביטחון. "עם כל הכבוד לחכמה הרבה שאני רואה שיש לך, ואני באמת לא מזלזל בה, התפקיד שנטלת לעצמך גדול עליך בכמה מידות. בכדי לייצר דלק איכותי, דרוש כוח גדול בהרבה מזה שיש לך. לא די באדם אחד, דרוש מספר גדול של עובדים. וגם לא די בוילה הפרטית שלך. על אף שהיא רחבת ידיים, יש צורך במפעל תעשייתי גדול עשרת מונים".

השפלתי מבט. היה זה רגע של כנות. נכונות דבריו של ביל לא הייתה מוטלת בספק. כבר שנים אני מנסה לנסוע עם הדלק הביתי שלי, והמכונית שלי נתקעת בלי סוף. די להעיף מבט חטוף במכוניות האחרות, שמתדלקות בתחנות הדלק, כדי להבין שהן לא סובלות מבעיות כאלה. לא פלא שמכונאי הרכב למיניהם לא הבינו מה הבעייה של המכונית שלי. הבעייה שלי.

התנעתי שוב, ובטיפות הדלק האחרונות שנותרו לי,  כשביל מנופף לי לשלום, מיהרתי אל תחנת הדלק השכונתית. לתדלק בפעם הראשונה במקום הנכון ובדלק הנכון. בדלק של כוח גדול ממני.

היה זה צעד ראשון לקראת החלמה. המכונית שלי תתחיל כעת להבריא מחיים ארוכים של סבל והתעללות.

רק להיום אני מוכן לוותר על תדלוק ברצון העצמי שלי. רק להיום אני רוצה לתדלק ולהיות מונע בידי רצון אלוקים בשבילי.

המכונית שלי כבר סבלה מספיק מתדלוק בדלק הלא נכון.

מדהים.
פשוט פשוט.

תודה טהרני
שמת לי חיוך על הפנים
מוטי

למרות שלא פגשתי את ביל, פגשתי כל מיני שתידלקו אותי..
גם אותך. אתמול.. בכנס תידלוקים.
תודה רבה! אהבתי.

הדלקת אותי... מדהים!!!
תודה על החיזוק!