"אמר:כמו שאתם רואים אותי...אף על פי כן,אם הייתי עובר חס ושלום עבירה גדולה ביותר,אעפ"כ לא היתה העבירה משלכת אותי כלל,רק הייתי אחר העבירה איש כשר כמו קודם,רק אח"כ היית עושה תשובה." [חיי מוהר"ן,עבודת השם י].

אם היסוד החשוב והבסיסי של שיטת 12 הצעדים הוא  אמונה-דהיינו ,אתה לא יכול להלחם לבד,מסור את חייך להשי"ת,וראיתי שאנשים בפורום כותבים ,שמאז שהם החלו עם השיטה,חייהם בכל המובנים השתנו,פחות כעסים,התמודדות עם הפסדים  ולחצים בצורה הרבה יותר מאמינה ורגועה ,הרי השי"ת מנהל את העולם.לאן כל זה נעלם במקרה של נפילה? פה זה נטו אחריות שלי,וזה ממש סוף העולם,התרסקות ויאוש.
רגע רגע,לא סגרנו שהוא יתברך מנהל את העולם? שחיי מסורים בידיו? גם ההפסדים,גם הכשלונות,גם הנפילות?
איך יתכן שאדם  שהשתדל ונשאר נקי כמה ימים [ויש כאלו שהחזיקו הרבה ימים],כל זה נעלם כלא היה במקרה של נפילה? חזרה לנקודת הבסיס הדפוקה והמייאשת?
בשיטת 12 הצעדים  [כך נראה לי מהפורום...]  אין מקום לנפילות.הנפילה היא מחוץ לאמונה,היא נטו שלך.וכל היאוש חוזר לך לפרצוף.זהו לחץ ומתח תמידי על הנפש. פחד מנפילה והבאסה שאחרי.חסרה השמחה בסיפור הזה.
נתאר לעצמינו בוס,שכשיש לך יום פחות טוב בעבודה,וזה קורה,הוא מכסח אותך.לא כייף לעבוד עם בוס כזה.כמה זמן אפשר להחזיק בעבודה אצלו?
בתחילת דבריי הבאתי ציטוט מרבי נחמן.מאמין אמיתי  לא עושה "עסק "גדול מהנפילות של עצמו,כל חייו מסורים להשי"ת,כן,הכל כולל הכל.גם הנפילות.

שלום ל"אחד מסיירת נבחרת"
לפי המסר שאתה מעביר כאן, הרי בכלל מה לנו ולהתמכרויות ושאר ירקות? הרי אם הכל מנוהל ע"י בורא עולם, אז כל מה שעברתי עד היום קשור להשם יתברך.
אך, יש לאדם בחירה, בה הוא יכול לפעול בצורה שהוא בוחר. כמובן שהכל מלמעלה כמו שכל חייו של האדם רשומים בספר התורה מתחילתם ועד לסופם.
אך קיימים שני נתיבים. הנתיב הטוב והנתיב הפחות טוב.. וכמובן שההמלצה היא "...ובחרת בחיים".

אינני נציג של 12 הצעדים, אבל אני חושב שכאשר אדם עושה את המקסימום מצידו, הוא אכן יכול למסור לה' גם את הנפילות שלו. ר' צדוק מלובלין כותב שאדם שעבר עבירה לעיתים הוא אנוס, ולא רק מאונס חיצוני אלא גם מאונס הפנימי.
או כדברי חז"ל הרי שאדם סך את בנו הלבישו ונתנו בפתח של ... מה יעשה הבן שלא יחטא.

כל השאלה היא מה אני מוכן עשות ולוותר.

בוקר טוב, אנסה להסביר בקצרה את מה שהבנתי בהקשר זה.
התשובה המרכזית נוגעת בביטוי 'רק להיום'. ניתן היה לחשוב ש'רק להיום' הכוונה שאני מפחד לחשוב בגדול, או שאני לא רוצה להתעסק עם העבר. הא מאמת הרבה יותר עמוקה - האחריות שלי היא רק על 'היום', וליתר דיוק רק על הרגע הנוכחי והרגע שלאחריו. העבר אינו קיים והעתיד נמצא רק בראש החולה שלי. ההבנה של עניין זה אמורה להוביל לתובנה (המאוד ברסלבית, אגב), שגם לאחר נפילה אין כל משמעות להתעסקות עם העבר, אני רוצה להיות נקי 'רק להיום', ולכן אני מיד מתחיל מחדש, כמו מן 'נחום תקום' כזה. זה נכון שמתי שהוא אני אשב ואתבונן בעבר על מנת ללמוד ממנו, אבל מבחינת התחושה והתודעה, אין שום משמעות למה שהיה. הקב"ה נמצא תמיד 'בהיום', ב'כאן ועכשיו', והאחריות שלי היא תמיד על המעשה, לא על התוצאה.

בקצרה
נתן

משוש חיי-איזה שם יפה בחרת לעצמך..
לגופם של דברים,אני חושב שהדברים  פשוטים הרבה יותר,בלי צורך להכנס לשאלות עמוקות של בחירה חופשית.

ראובן הפסיד בביזנס הרבה כסף.הוא אוכל את עצמו מבפנים למה עשיתי ככה ולא אחרת,איזה טיפש אני,איזה אפס אני,הוא מריר,כועס ועצבני,מכאן עד יאוש ודכאון הדרך קצרה.
שמעון גם הפסיד הרבה כסף.רק שמעון זוכר שחוץ ממנו יש מישהו שמנהל את העולם,הוא מוסר את חייו להשי"ת,הוא קם ומתקדם הלאה.

ראובן משתדל לשמור על קדושה ונופל.הוא אוכל את עצמו מבפנים למה עשיתי ככה ולא אחרת,איזה טיפש אני,איזה אפס,הוא מריר,כועס ועצבני,מכאן ועד יאוש ודכאון הדרך קצרה.
שמעון גם השתדל ונפל.רק שמעון זוכר שחוץ ממנו יש משהו שמנהל את העולם [כך למד ב12 הצעדים], הוא גם עכשו מוסר את חייו להשי"ת,הוא  קם ומתקדם הלאה.
לנתן-זוהי תמצית האמונה של כל יהודי,לאו דווקא ברסלב.המושגים של יאוש,דכאון וכיוצ"ב,לא קיימים בעולמו של אדם המוסר חייו להשי"ת.צריך פשוט למחוק אותם המלקסיקון של כולנו! זה אלף בית במסירת החיים לניהולו של השי"ת.

ל"אחד מסיירת מובחרת"
אתייחס לסוף דבריך, התחושות של: דיכאון, פחד, חרדה הינם תחושות טבעיות ולפעמים אף הכרחיות במקרים מסויימים.
לכן, למחוק אותם מהלקסיקו לא כדאי, אלא לתת להם את המקום שלהם ולדעת שגם בנפש יש נטיות להרגשות אלו.
אדם המוסר את המפתחות כלפי שמיים אינו בהכרח שלא יתעצבן, שלא ידאג, שלא יכנס לפעמים לדכדוך הנפש. השאלה שוב כמו שאמרת איך מתייחסים אל הנפילה.
אדם הוא בעל רגשות מגוונים, ותחושות שונות, ולכל אחד ואחד מהם ראוי להתייחס בכובד ראש ולא לבטל אותם כלאחר יד.

אדם המוסר את נפשו לה' לא ידאג ולא יתעצבן. זה לא המצאה של 12 הצעדים אלא כתוב בכל מקום ביהדות. כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה זה לא המצאה של AA, וכן הלאה.

אם יש אלוקים שמנהל את העולם, על מי בדיוק אני כועס?

אם יש אלוקים שמנהל את העולם, ממה בדיוק אני מפחד?

כועס על מעשים רעים של אנשים ומנסה למגר את התופעה ולמזער נזקים.
מפחד ממעשים הרעים וחושש מהתנהגויות לא רצויות.
תזכור: כל דבר בחיים, צריך אותו מעט מן המעט. גם אם הוא מזיק.

ממש לא נכון, אבל אני לא רואה טעם להתווכח איתך, כי לעניות דעתי חצית כאן איזה גבול מסויים.

סליחה על הדברים אבל אין לי ברירה. עד לאחרונה היתה לך את אותה מטרה שיש לכולנו שהיא ההחלמה, אבל בזמן האחרון יש לך מטרה אחרת ולא קשורה להחלמה. המטרה שלך להיות "איפכא מסתברא" ולהסביר בכל דבר למה כולם טועים ואתה צודק. לא מעניינת אותך ההחלמה, לא ההחלמה שלך ולא ההחלמה של אף אחד אחר אלא להראות שאתה מיוחד ושונה וחושב הפוך.

אז עם כל הכבוד - יש לי דברים יותר חשובים לעשות בחיים שלי חוץ מלהוכיח לך שאתה טועה.

להזכירך: אני כאן רק בגלל נושא אחד והוא נקרא "החלמה", כל מה שלא קשור להחלמה - לא מעניין אותי. איזה קשר בעולם יש לי עם החברים כאן בפורום אם הבסיס הוא לא ההחלמה המשותפת? אני לא מכיר אותם ולא יכיר אותם והחיים שלהם לא נפגשו עם החיים לי בשום נושא אחר חוץ מההחלמה. וכיון שאתה לא מעוניין בהחלמה אלא בוויכוחים טפשיים - אני פורש מהוויכוחים.

אם אני בכל זאת מתייחס לדברים שלך מכאן ולהבא, זה רק כדי שאנשים שמעוניינים בהחלמה לא ישתכנעו בדברים שאתה בעצמך לא מאמין בהם.