אז מה בעצם יש לנו כאן? אני מבין שאני חולה, אני גם יודע שזאת מחלה פיזית, נפשית ורוחנית, אבל זה עדיין לא אומר לי איך המחלה הזאת הגיעה לאן שהיא הגיעה. הבנתי שלמרות האבסורד שבדבר, בעצם יש כאן צמא רוחני נורא ששום דבר לא מצליח להרוות, ולכן - במקום למצוא את אלוקים, מצאתי את ההיפך הכי גמור שיש לכך. אוקיי, אבל מה עובר עליי בבסיס של המחלה? חשוב לי לדעת כי כשאני מבין את זה - אני יכול גם לטפל בשורש הדברים.

אז הגעתי לצעדים והתחלתי להבין שאיכשהו אגו וטינה ועוד כמה רגשות שליליים מאוד קשורים למחלה שלי באופן ישיר, אבל עוד לא ידעתי לשים את האצבע על הנקודה הנכונה. הייתי צריך את הספונסר שלי (תודה לא-ל על מתנה נפלאה), שיפרק איתי איזה מאורע טעון מאוד מבחינתי, כדי שאוכל לומר בפה מלא: "מחלת הריכוז העצמי". זהו בסיס המחלה ומשם נשלחות הגרורות לכל מיני מקומות נוספים ובעיקר כמובן אל התאווה. אני מרוכז בעצמי, רואה רק את עצמי ולכן גם בורח אל עצמי.

כעת, כשאני יודע היכן אני חולה, פתאום אני שם לב שאני באמת מרוכז בעצמי בצורה חולנית... הכי קל לי לראות את זה מול אשתי. שם, במקום בו היה צריך להיות הכי הרבה שיתוף, ויתור ופירגון, אני מגלה כמה אני מרוכז בעצמי, והמדהים ביותר הוא שתמיד הייתי בטוח שאני בעל טוב. יש אולי משהו עוד יותר מדהים מזה והוא העובדה שכל הריכוז העצמי הזה היה תמיד עטוף בהמון ג'נטלמניות ונחמדות. הכל היה מרוב דאגה לאשתי ולילדים ולכל העולם, אבל בתכל'ס אני רואה רק את עצמי ושכל העולם יישרף.

שוחחתי עם חבר לאחרונה לאחר ויכוח עם אשתו, כשהוא שמע אותו מטיחה בו "אי אפשר לדבר איתך", הוא לא הבין מה היא רוצה ממנו. נזכרתי כיצד היו נראים הויכוחים שלי עם אשתי עד ממש לא מזמן. אשתי רוצה משהו שיילך בצורה מסויימת ואני רוצה שזה יילך בדרך אחרת, ברור לחלוטין מה יהיה הסוף. אני כמובן לא יכריח אותה אלא ישתמש בכל כח השכנוע והנחמדות שלי (אני נחמד, לא?) "להסביר" לה למה אני צודק, וגם כשהיא לא משתכנעת, אני פשוט יבקש ממנה "לסמוך עליי" (כאילו שהיא יכלה לסמוך עליי אחרי כל מה שהיא ידעה על התכשיט שלה), ואם גם זה לא הלך, אז תמיד לחץ מתון היה עושה את העבודה.

ומה הפלא שאני מכור לתאווה? בשורה התחתונה זה אותה פעולה. אני נסגר אל תוך עצמי, שורף את כל העולם ועושה מה שאני רוצה, גם כשאני יודע בוודאות שזה לא הדבר הנכון ואצטער על כך אחר כך. אני פשוט לא יכול להפסיק לפעול מתוך הריכוז העצמי שלי. אז נכון שהדברים נראים אחרת, אבל אם אני מסתכל על עצמי ומנסה לא להיות משוחד - אני רואה איפה כל הנחלים מובילים אל ים התאווה. זה לא שאני כזה מוכשר ויכול להסתכל על עצמי כאילו מבחוץ, ממש לא. בשביל זה יש לי ספונסר. נכון, הספונסר מוריד לי הרבה מהאגו, ופתאום אני לא מרגיש כזה חכם ומדליק, אבל קיבלתי משהו אדיר בתמורה לויתור הזה על האגו - קיבלתי את החיים שלי.

הפסיכולוג שהמליץ לי על דרך הצעדים תיאר אותה במילה אחת, בשפה חסידית: "ביטול", וביטול הוא ההיפך הגמור מ"יישות", או במילים אחרות: "ריכוז עצמי".

בס"ד
סוד יקר!
אין לי ספק שגם לי יש מנה די גדושה "ממחלה" נוראה זו  :-\
מזדהה מאוד עם דברך
ומקנא בך שלמדת איך להתמודד עם האגו העצמי שלך...
אפשר לשלוח לנו מעט טיפים?

אז זאת המחלה.והתרופה? הכניעה?

אוי סוד היקר איך אתה כל פעם יודע לגעת בנקודות הקטנות אלו שאנו המכורים מנסים להסתיר
חזקתה אותי מאוד אין לך מוסג כמה אני מזדהה עם הדברים
לא יודע מה תגיד שזה לא אתה זה הספונסר שלך גם אם זה נכון אתה זה שיודע להציג לנו את הדברים פה בשפה היפה והברורה שלך
מכל מקום לגופו של עניין יש לי שאלה בנושא והיא : עכשיו שאתה יודע שאתה עמוק בתוך  "ריכוז עצמי" ומנסה לעבוד על זה ובאמת להיות אכפתי כלפי אחרים לא לחשוב רק על עצמך יש פה בעיה קטנה שזה ממש יכול להיות כחוט השערה ההבדל בין הנחמד של פעם לבין זה שבאמת רוצה בטובתה של אישתו ולא הכפת לו מעצמו
אז בקיצור יש לך איזה דרך שאדם יוכל להיות אמיתי עם עצמו ?

תודה רבה לך סוד, עזרת לי לצאת מעצמי עכשיו... התרופה? לצאת מהעצמי. היכן שיש אגו -  גאווה - אין אלוקים. כל פעם שיורד מעט מהעצמי, אלוקים שם.

נ.ב: בחסידות זה נקרא - 'פרעסטיג'. לא?

בס"ד
לאסירתודה היקר!
סליחה לא הבנתי את התרופה :-\
אשמח מאוד אם תוכל להרחיב, להסביר ולפרט...

הבעיה - ריכוז עצמי, התכנסות, התרופה: לצאת החוצה, לא להיות תקוע בתוך עצמי, לדבר עם מישהו, לעשות בשביל מישהו בלי אינטרס חוץ מהרצון להחלים... וכן הלאה, הטוב ביותר הוא להיות מודרך על ידי ספונסר.

כל צרותינו נבעו משימוש לא נכון בכח הרצון, ניסינו להשתמש בכח הרצון כדי להתקיף את בעייתינו. במקום לנסות ולהתאים אותו לכוונתו של אלוקים.

התאמה זו הינה תכליתם של 12 הצעדים, והצעד השלישי הוא שפותח לנו את הדרך.

12&12: עמ' 30.

brit.kodes כתב on 21 אוג' 2012 14:29:

אכן, אני אלוף העולם ברמאות עצמית ולכן אני לא יכול יותר לסמוך על עצמי. ראיתי לאן הגעתי במשך יותר מידי שנים שניסיתי לנהל בעצמי את העסק וזה לא הלך. כעת אני בצעד השני בו אני מבין שכח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות דעתי - ומנסה לעשות את זה "בכל תחומי חיינו".

לכן יש לי ספונסר ולכן אני מתקשר אליו בכל פעם שאני לא יודע, או גרוע מכך - בכל פעם שאני בטוח שאני כן יודע מה לעשות.

יומיים אחרי שחוותי את הבגידה/הנטישה ועזבה אותי מי שכמעט התחתנתי אתה - נפגשתי עם חבר ותיק וסיפרתי לו בשני מילים את הנרטיב [הסיפור] שלי, הוא אמר לי תגיד אסירות תודה - אתה חייב לצאת מריכוז עצמי, זה מה שרואים עליך... אני לא ידעתי מה זה בדיוק ריכוז עצמי - היום אני מבין בזה קצת יותר...
להתחתן מתוך ריכוז עצמי - זה בבחינת "לא זכו - אש אוכלתן"...
תודה אבי שבשמים שאני עדיין רווק ואני יכול לצאת מהריכוז העצמי...