קשה לי!
אחת הסיבות שבגללן רציתי ועודני רוצה להכנס לתכנית כאן באתר ולהצליח הייתה כדי לא להרגיש לבד, בפועל קשה לי..
קשה לי לקבל ובמיוחד להתמודד עם החשיפה, אני מתבייש להיחשף ומצד שני אני גם לא מספיק נחשף וברוב המקרים אני גם מרגיש לבד בכל זאת. ואולי אף יותר מקודם...
למה אני מרגיש לבד?
משום שאני מתחבא מדברים אחרים. את מקומו של הפורנו תפס המקום של המייל האנונימי, ההיחבא הזה בכל פעם שאני פותח את האתר "שמור עיניך" כדי לקרוא משהו טוב, משהו מחזק.
אני יושב על המחשב ובחלק גדול מהזמן אני מרגיש אותו הדבר, רק שהפעם התוכן שונה, עכשיו התוכן טוב, ועדיין, אני עדיין מתבייש, חושש, נבוך.. אני כל הזמן חושש ממה שיחשבו עלי אם יגלו, מה תחשוב אשתי כשתגלה שאני מגדיר עצמי כאדם שלא מצליח להתמודד עם התאווה הזו.. 
הייתי רוצה לדעת מכל הותיקים כאן, ומחילה מכבודכם, אבל לא מאותם יחידי סגולה שדיברו עם נשותיהם כבר בהתחלה, אלא מאלה שקוראים את מה שכתבתי ומצליחים להזדהות, להבין, להכיל את התחושה שלי, את חוסר האונים אל מול חוסר הידע שלי, החדש, באתר שמור עיניך.
אני יותר מאשמח לתגובה וסיוע
תודה,
גא

גא שלום וברכה וברוך הבא.

גם אני אישית לא בעד לספר לאשה. בכלל. לא בהתחלה לא בסוף וגם (ובמיוחד) לא באמצע כל הבלגן. למרות שהוותיקים ממני כן ממליצים בחום כן לספר ואוסרים לעשות זאת בהתחלה. ולמרות ש(יש כאלו) שסוף ראו ניסים יחד איתה עדיין אני ממליץ בחום לשמור בלב (סליחה, לא בלב. הוא עלול להתפוצץ.... אולי בבטן?)

בתור אדם שמבין (קצת. ממש קצת. ולפחות מתיימר להיות א' שכזה) אני יכול להגיד לך שמה שלפלוני קרה נס ומה שפלונית קיבלה את זה בשובביות זה כלל וכלל לא מלמד על הכלל ובאופן גורף הנשים נוצקו מחומר שונה. (בדוק. ולא רק "מדעית". הגמרא משוחחת על כך בהרחבה ואוכל לשלוח לך מקורות)

בין חברים מבינים זה סיפור אחר לגמרי. כמובן שלא תרוץ לספר בעבודה (או בכולל) אפה היית ומה עשית, אך אם תוריד את האנונימיות (קשה מאוד) תרגיש שחרור. וכל מי שתפגש איתו "בחדרים האטומים" הוא גם כמוך והוא גם לא רוצה שידעו עליו הוא גם יבין וגם ישמור בלב (בבטן?)

"מישהו", והבטן לא תתפוצץ?

יקירי, ברוך הבא. מאחל לך שאם אתה שייך לכאן (ממה שכתבת נראה שכן), שתמצא כאן את מקומך ומהר. ואם אינך שייך לפה שלא תמצא את עצמך כאן עוד יותר מהר.. ולשאלתך:

הבושה, הפחד, והאשמה הם הקרקע שעליה התאווה צומחת. ההסתרה נחשבת בעיני רבים "לחומר הדשן" האפקטיבי ביותר להתפחות התאווה.. אגב, הפיצול והשקר הם "מערכת ההשקיה" האולטימטיבית שמטפטפת חיים לתאווה..

יש לך רעיון איך לעשות את זה בלי כנות? לשנות בלי להשתנות? אם כן, שתף. אותי ואת כולם פה.

ולא, לא זוג אחד. ולא שניים. אני מכיר אישית (!) יותר מארבע מאות זוגות של מכורים ונשותיהם שנמצאים ברמות שונות של החלמה שהאישה מודעת למעללי בעלה (מכיר גם מכורות - יש גם כאלה - שהבעלים יודעים!). ולא, הם לא פירקו, והם לא התפרקו. הם צמחו.

כי הם העבירו את מרכז הכובד של חייהם "לערוגה אחרת". אחרי חריש עמוק לא פשוט ומורכב הם שתלו זרעי כנות באמת. ובמקום לדשן ולהשקות את התאווה,הם משקים (ומשקיעים) בחיים עצמם. בלתת. בלכבד. להרפות. להתחבר למציאות, לא לנהל אותה באלף ואחד תירוצי סרק. הם כבר לא אלוהים, והם לא מנסים לשחק את תפקיד האלוקים.

אתמול הייתי עם אשתי בכנס אזורי בדרום. היו שם יותר ממאה מכורים, ויותר מחמישים נשות מכורים. לחלק כאב יותר, לאחרים היה שמח מאוד. כולם היו בתהליך של השקיה. השקעה.

זה עובד!

מכורות - נשואות? האם זה כבר לא שאלה הלכתית? ועד כמה יש לחשוש שהן מגלות טפח ומכסות טפחיים?

זה כל מה שהצלחת להוציא מההודעה שלי?! חבל..

ראשית תודה לכם אסירותודה וסתם עוד מישהו!
אני ממש אשמח לשמוע יותר על כל העניין של הזוגיות בכל התהליך הזה, מעבר לכך שכל אחד נמצא בשלב אחר בהחלמה ישנו גם את השלב בחיי הזוגיות שמשתנה.
אך לא רציתי לשים דגש רק על העניין הנ"ל אלא גם על ההתנהלות והשימוש באתר אם תוכלו לשפוך אור על הדברים הללו.
תודה רבה

אני מעולם לא סיפרתי לאישתי, וגם לא מתכנן בעתיד. נראה לי מיותר ולא יתרום כלום
יש כאלו שזה נצרך עבורם, אבל חובה לעשות זאת בהתייעצות עם ספונסר שמכיר אותך היטב

g2629 היקר,
אני ממליץ לך אם אתה סובל ממה שאנו סובלים, תתחבר לכאן, אומרים אצלנו להכניס צמר גפן לפה ולהוציא את הצמר גפן מאוזניים, תתחיל להקשיב לחברים פה, עברנו דרך מאוד ארוכה עד שקיבלנו את ההחלמה שלנו,
כן אישה לא אישה, זה לא רלוונטי לעכשיו, פה תביא 100 יום נקי, ואם עוד יותר טוב תתצטרף לקבוצות, ואחרי זה נתחיל לאט לאט לגשש את ההמשך הדרך שלנו,
בכל מקרה אנחנו פה בשבילך תשאל ותשתף ואני מאמין בדרך שלנו,
אני צועד בעקבות הוותיקים, אם הם הצליחו אין סיבה למה אני לא,
באהבה אח שבאמת מייחל להחלמה שלך.

מה שאתה אומר בעצם זה: "עזוב! בוא תכנס ותן לזמן לעשות את שלו"?
אני מדבר יותר על ההתמודדות עם התחושה שגם כשאני כאן בפורום ובאתר ובנסיון של הכלים מהספר אני עדיין מרגיש לבד.. מרגיש שאני מתחבא..
עם התחושה הזו אני רוצה לדעת איך מתמודדים.. אני רוצה לדעת שאם יש מישהו שהרגיש את כאשר הוא היה במקום של המתחיל המבולבל, אז שיגיד לי איך הוא עשה את זה.

אני מהנסיון של המון חברים וגם ממני בהתחלה, היו לי טלפונים מחברים ודיברתי איתם באנונימיות,
והמלצה שלי, אחרי שאתה מדבר עם חברים בטלפון, תמצא אחד מתוכם שנוח לך שתפגוש אותו לבד, וזה יקדם אותך מבחינת שתרגיש שאתה לא לבד, שעוד מישהו איתך.
אבל תזכור, כל החלמה זה תהליך, לא ביום אחד יקרה הכול.

2629 היקר
ברוך בואך לכאן - אם מקומך כאן
בחודשיים הראשונות שלי בשמור הייתי מבלה כל יום 2-6 שעות באתר במקום באתרי פורנו וזה דווקא התחלה טובה
כמובן הייתי מסתיר את זה מכל הסובבים במקום להסתיר את אתרי הפורנו
הייתי מאד מבולבל עד שהתחלתי לדבר עם חברים בטלפון ואח"כ הצטרפתי לקבוצות חיות - משהו שבהתחלה לא האמנתי כלל שאעשה אי פעם
ממליץ לך מאד לישאר כאן

g2629 ברוך הבא!
קודם כל אוהבים אותך, אתה כותב בברור ונראה שאתה לא בהכחשה כמו שאני הייתי כשהתחלתי פה.
בנוגע לחששותיך המוצדקים, יש חשיפה וזה לא ממש נעים בפעם הראשונה, אבל מבול האהבה וההכלה שבא אחר כך שווה את זה ובגדול, עוד לפני ההחלמה- היכולת לא להתפרק מבפנים מהבדידות האיומה שהמחלה הזו מציעה. וכמובן שמעבר לזה יש פה חופש, חתירה חתורה, דרך חדשה לאושר חדש.
אני לא יודע בשבילך כמה זמן והאם תחווה אותו הדבר, אבל אני ראיתי שזה קרה לרבים וטובים...
אני סיפרתי לאשתי בשלבים על פני הרבה זמן, וההחלמה שלי לא הייתה מתקרבת לאיפה שאני בלעדיה, מעבר לזה גם אם היא לא ידעה את הפרטים היא ראתה את הדו פרצופיות שלי שהתפתחה מההתמכרות כך שזה רק הסביר דברים שהיא הרגישה.
ועדיין זה עם התייעצות והכוונה.
אבל אני חושב יותר עלייך, למרות שההסתרה והפחד הם חלק מהקושי, אני מאמין שלך מגיע לחיות אחרת לחיות באושר בפתיחות ובכנות עם אהוביך, זה מגיע לך מעצם היותך אדם.

קח את ההזדמנות...

גא היקר!
אני זה אתה ואתה זה אני.... הסבר:אני הייתי במקום שלך לפני פחות מחודש....אני מרגיש שאני כתבתי את הפוסט הזה ולא אתה.....אןתם תחושות ןפחדים והדילמה הנוראית.....לספר לה או לא......הרגשתי כל-כך לבד חסר ידע וחסר אונים מצד אחד פתאום נחשפתי לעולם חדש שהוא כל מה שרציתי-להיגמל ומצד שני הפחד משינוי ומחשיפה
אשמח להגדיל את מעגל החברים והשותפים לדרך....ובפרט שאני מרגיש שאני ממש יכול להוסיף לך בנושא הזה dudvil1@gmail.com

שהגעתי לכאן, רציתי כל כך להגיע לסוף, 
לחלק הזה שבו אוכל להסתובב בעולם שמח וטוב לב, שלם אם עצמי ולא נגעל ממעשיי המוסתרים, 
אבל פחדתי, להיחשף, הרגשתי כל כך לבד, 
מה שבעיקר פתח אותי, וזה היה ממש לאט ובקצב שלי, 
ההשלמה אם העובדה שהפורום הוא מקור אור, אף אחד לא יגלה ליפני שאתה תחליט, 
והתחלתי לכתוב כל יום, לאט לאט בעיקר אחרי נפילות הייתי מפתח יותר את כלי ההחלמה, עוד חבר למייל, עוד חבר לקשר, בשלב מסויים זה כבר לא הפריע לי, עד שברוך ה' זכיתי לפגוש חבר מהפורום, 

עדיין אני לא נקי הרבה זמן שאוכל לומר לך איך זה נראה, 
אבל אני הרבה זמן כאן מנסה, וזה כבר פחות בודד מבעבר

שלחתי לך מייך יוחנן.