סליחה מכל מי ש"פוצץ" מהכותרת המפוצצת , אבל (אני לא מאמין לעצמי שאני אומר את זה) אני צריך חיזוק באמונה, לדעת שיש אלוקים בעולם.

זה נשמע הזוי, כי בשכל אפשר לעשות אחד פלוס אחד ויאללה - להאמין.
אבל כנראה שהעולם בחוץ כל כך משדר ההפך, כל המדיה זועקת "אין אלוקים" בצורה כל כך חצופה כך שבתור צרכן נלהב שלה גם אני נגרר.

כנראה שאמונה זה דבר שבלב יותר מאשר בשכל. אני מבין בשכל שיש בורא לעולם ואני גם מאמין שהוא ה' יתברך אבל קשה לי לראות את זה באופן מוחשי, לדבר אליו כאילו הוא נמצא שם, להאמין בלב שלם שהוא יפגוש אותי בסוף ימי. 

לכן אבקש את עזרתכם, אשמח לשמוע על ספרים כלשהם או מאמרים שעזרו למישהו מכם בעניין הזה - חיזוק האמונה בבורא באופן מוחשי,  להאמין שיש בורא לעולם והוא ה' אלוקים צבאות. גם פעולות מסוימות שיכול להיות ויעזרו אקבל בברכה. 

אציין שזה קצת תוקע אותי בכל עניין הצעדים, ממש חשוב לי הקשר עם בורא עולם ולכן אשמח לעזרה מכם

תודה רבה מראש לכל התייחסות


 

שלום לך אהבת חסד היקר!

אכן נגעת בנושא מאד חשוב ומהותי בחיי המאמין, בספרים הקדושים ישנה אריכות מאד גדולה על ענין זה שעיקר האמונה היא בלב ולא רק בשכל, אינני זוכר כרגע מראי מקומות מדוייקים, אולי יותר מאוחר בערב יהיה לי אפשרות לבדוק ולכתוב לך, ספר אחד אני זוכר כרגע, ספר 'תנה בני ליבך לי' חלק א', שם יש אריכות גדולה בענין.

אם תרצה אשמח לשוחח אתך על הנושא, לאחרונה עסקתי בזה הרבה.

ואם כבר כתבתי, אז אני חייב לומר לך שהפוסטים שלך מאד מאד עוזרים ומעוררים אותי.

תודה רבה, והרבה הצלחה. 

תודה מיוחדת. שימחת אותי מאד!

אחפש את הספר שהזכרת, לגבי השיחה - אני צריך מוכנות נפשית, בעיה גדולה ונפוצה אצל מכורים כמוני. מי ייתן ואכנע לשכל שאומר לי לגבור על היצר הרע הזה 

אני יענה לך לפי הגדרת הדת מה שכתוב בספרים, 
כשבן אדם מוציא זרע לבטלה, יורד עליו חושך, והוא לא יכול לראות את האלוקים, והאמונה נהיה לו מטושטש,יש לי כמה מקורות אבל לא המקום להאריך,
ותשובה לפי התכנית,
יש פה סדר, 12 צעדים בנוי אחד על גבי אחד, צעד ראשון זה להפסיק ולהבין שאנו חסרי אונים מול זה ואחרי זה צעד 2 שרק ביחד זה עובד, ורק אחרי מתחיל צעד 3, איפוה אלוקים נכנס לחיינו, לפי הנסיון שלי, כשאנו עושים צעדים 1 ו 2 יותר קל לנו להכנעס אלוקים לחיינו ולהאמין בו באמת,
תמשיך איתנו, טתרגיש חופשי לחלוק מה שבלבך,
אני מאמין שעוד ניפגש אי פעם.

אבי, כמו תמיד - כל האמת...
אולי ניפגש באמת, אם תבוא לכנס ואני יעשה צעד 2 בסופו של דבר 

כמו שנזכר לעיל, אני כנראה תקוע בצעד 2... שאותו קשה לי לעשות ויש לי גם תירוצים למה..
ושוב אני חוזר לאותה נקודה. אולי יש איזשהו מעקף, מי יודע...

עד הכנס אפשר לדבר גם בטלפון, אוהב אותך מאוד.

אתה מאתגר אותי היום בשאלות לא קלות..
מקווה שיש לי באמת מה להוסיף לשרשור החשוב פה ולא סתם ללהג ללא תועלת.
אתפלל לה' שיעזור לי לדבר על האמונה בו בצורה שתביא רק תועלת לחברים היקרים פה. אמן.

האמת אם להיות כנה עם עצמי התחבטתי חיבוטי נפש עזים בנושא האמונה בבורא.
ואני עדיין לא מרגיש הגעתי את המנוחה והנחלה,
אבל ב"ה בעקבות התכנית והניקיון אני מרגיש במקום אחר לגמרי היום יחסית ללפני כמה שנים,
מבחינת הספקות ותחושת האמונה הפנימית בבורא עולם.

בימי חיי קראתי ושמעתי הרבה מאד הרצאות והוכחות וספרים על יסודות האמונה.
פעמים בודדות קרה לי שהייתה לי בהירות פנימית מעל כל ספק שיש פה מנהיג לבירה, (עד ההחלמה הנוכחית כפי שכתבתי שזה משתפר).
וגם כשזה קרה לי זה התפוגג לו כעבור זמן קצר, והספקות חזרו לכרסם.
הייתי קורא הרבה דברים שכתבו אנשים אתאיסתים, זה היה בשבילי האלטרנטיבה היחידה האפשרית אם אצליח להוכיח לעצמי שהאמונה שחונכתי אליה לא נכונה. האפשרות הזאת היתה מאד קורצת כמובן כי שם דמיינתי שאין נקיפות מצפון לחטוא, ואוכל להיות משומש וטוב לו לנצח נצחים..
ראיתי פעם תכנית שבה ראו אנשים ונשים יושבים ואוכלים ארוחת ערב ושרים בדבקות נפלאה את השיר "ברוך אלוהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת" וכו' במנגינה הידועה, רק משהוא קטן הפריע לי - זה היה נזירים ונזירות במנזר!!
קלטתי פתאום שבאותה וודאות שאני בטוח שהם טועים, הם מסתכלים עלי מהכיוון השני ומגחכים.
על כל 'הוכחה' חדשה שקראתי לאמונה בבורא, מצאתי שתי הוכחות שמפריכות דברים שחונכתי להאמין בהם,
ואז קראתי שיש דרך ליישב את מה שהגננת אמרה בגן כתורה מסיני וייתכן והדברים טיפה הוצאו מהקשרם וכו'..
ונעשיתי מבולבל לחלוטין..

בתור סטודנט למדעים נחשפתי להרבה אנשים מאד חכמים שאינם מאמינים כלל, וזה תמיד הציק לי, הכרתי כמובן את ההסבר שאדם ככל שיהיה חכם חוכמתו לא תעזור לו כל עוד הוא 'משוחד' בדעתו לרצות לא להאמין כדי לא להיות מחוייב לדרך חיים מגבילה, בהסתכלות ראשונית לפחות,
משום מה זה לא שכנע אותי מספיק לבטל את דעת כל החכמים הללו (אולי כי גם אני הייתי במצב הזה, משוחד לגמרי),
ותמיד הרגשתי שחסר לי משהוא בהבנה את הבורא, ואם רק אתאזר בסבלנות ואמשיך לחפש, בסוף אמצא את הספר או המאמר או הדרשה שתאיר את עייני ותפתור לי את כל הספקות והקושיות..

בהחלמה נפל לי האסימון שאני בעצם פועל בנושא האמונה בדפוס של מכור..
מחפש וודאות במקום של כאוס ולא מוכן לקבל אמונה שהיא רק אמונה..
זה קרה לי גם בנושא של מסחר בבורסה - בתחום השקעות בבורסה יש בעייה ידועה - כל סוחר מתחיל קורא ולומד ולומד, מנסה ונכשל ואז מתחיל לחפש את 'הגביע הקדוש' השיטה שאף פעם לא תפספס ותתן לו את העושר המיוחל.
הייתי מנסה שיטה רואה שסתם מכרו לי לוקשים עוד פעם.. ועובר לשיטה הבאה וחוזר חלילה.
לא הסכמתי אף פעם לעצור ולהקשיב לאנשים שכן הצליחו בשוק ההון, שאומרים - אין כזה דבר שיטה מנצחת, יש גישה מנצחת.
צריך לדעת שאף שיטה אינה חסינה מטעויות, סוד הוא לנהל סיכונים כמו שצריך, לא לסכן סכום גדול מדאי של כסף למרות הפיתוי להביא את המכה..
לא אפרט פה יותר מדאי במסחר רק אומר שזה בדיוק מה שקרה לי בנושא האמונה - קראתי את הכוזרי ולא הרגשתי מסופק, עברתי לחזון איש לרב נויגרשל וכו' וכו' בכל דבר מצאי חיסרון או שהדברים לא היו מספיק משכנעים בשבילי, אני חיפשתי את ההוכחה המושלמת שאין בילתה..
ולאחרונה הבנתי שאין כזה דבר כמובן, כי אם היה כזה דבר המצווה להאמין הייתה הופכת ממצווה לדבר שלא שייך לצוות עליו כי הוא ברור.
ואני יודע שאני לא מדייק פה ויש שאומרים שעל עצם האמונה בבורא אפשר להגיע לוודאות שהיא מעבר לאמונה,
אבל לעניות דעתי מי שרוצה לכפור יכול לכפור בלי הרבה בעיה, ומי שרוצה להאמין ייתכן ויוכל להגיע לוודאות אחרי הרבה עמל ויגיע. 
וזה נושא ארוך למסגרת זאת ואין לי את כל התשובות בכיס..

שמעתי מכמה אנשים שמאד דיברו אל ליבי, שבסופו של דבר אני בוחר להאמין,
כלומר אני לא משתכנע שזאת האמת ואין בילתה כי המסורת והדילוגים והנבואות וכו' וכו'
אלא אני בוחר להאמין בבוראי בעקבות המסורת והדילוגים והנבואות וכו' וכו' או שאר ההוכחות שהתיישבו על לבי,
ובאותה מידה אני יכול לבחור אחרת, ולא להקשיב לכלום, זה נתון לבחירתי בלבד ולא לאיזה הוכחה ניצחת שנמצאת איי שם.

אחרי שבחרתי להאמין מסיבותיי, הדרך להגיע להכרה יותר עמוקה ומבוססת בבוראי - והשבות אל לבבך,
מגיע דרך הרגש כפי שכתב 'גדעון' היקר,
עלי לעשות פעולות שייחברו אותי רגשית לבורא יתברך,
לי עוזר ללמוד קצת חסידות שמשמחת את ליבי ונותנת לי תחושה שיש לי אבא אוהב ומכיל שאוהב אותי ללא גבול,
ובנוסף בעקבות הניקיון הרוחני והגשמי וההחלמה מהאנוכיות שהייתה מנת חלקי,
וגם בעקבות העובדה שאני 'מתרגל' אמונה כל יום בזה שאני מתפלל לבוראי ומשתדל לפנות אליו בבקשות עזרה על כל צעד ושעל בכל חוסרי האונים שאני נתקל בהם בחיי היום יום שלי, אני לאט לאט חש את נוכחותו ממלאת את תודעתי יותר ויותר, זה נשמע לי קצת הזוי גם עכשיו כשאני כותב את זה אבל זה המצב כרגע בחסדו יתברך ואני מתפלל אליו שיעזור לי להידבק בו יותר ויותר ולחוש בקירבתו על כל צעד ושעל בכל רגע בחיים. אמן.

בברכת "טוב להודות לה'.. ואמונתך בלילות" 
 

טהרני כתב on בלתי ידוע:

אומרים שאת צעד 1 עושים מחוץ לתוכנית, לא? 
יש לדוב סדנה (וורקשופ) ממש טובה, לדעתי. זכור לי שם איזה קטע שהוא דיבר על זה שאנשים כותבים "לקבל את החוסר אונים"
ובעצם, איך שזכור לי שאני הבנתי את מה שהוא אומר, זה שלא צריך לקבל את זה. או שזה שם או שלא... (מה שצריך זה כנות...)
אבל הכי מומלץ זה לשמוע לבד. ככה לא יהיו עיוותים שלי 

דרך אגב, אני כבר עושה 3 שנים צעד 2 ורק לאחרונה אני מתחיל לחוות אותו.
בגדול בצעד 2 אני בודק את הקשר שלי בעבר עם הכוחות העליונים שלי, כי אני מבין שהקשר שלי עם אלוקים נבנה לפי איך שהורגלתי לקשר עם הכוח העליון הראשוני.
לדוגמא, אם כשהייתי בן 4 הענישו אותי על משהו, התרגלתי לכך שהכוח הגדול שלי הוא מעניש, ואם ככה, למה שאני יסכים לתת אמון בכוח גדול שמעניש אותי? כאן מגיע צעד 2 ומלמד אותי לזהות את הדברים האלה ולהתחיל לבנות קשר חדש עם הכוח העליון שלי, להתחיל לייצר לי כוח עליון כפי שאני הייתי רוצה שהוא יהיה. בהמשך בצעד 3 אני מלביש את הכוח העליון שבניתי, על הקשר שלי עם אלוקים ומתחיל לעשות פעולות שמבטאות את האמונה באלוקים.
עם הזמן כשאני מזהה שאני מפסיק לפעול לפי הרצון העצמי שלי ומכניס לחיים ולהחלטות שלי את הרצון של אלוקים, וחווה חוויות טובות, אני מתחיל לאט לאט לתת בו אמון = אמונה.
אמונה זה דבר שברגש, אני יכול להאמין רק במישהו שאני סומך עליו לחלוטין ויודע שיש לו אינטרס אישי לטובתי. כל עוד שאני לא יצליח לבנות את הקשר שלי כך מול אלוקים, יהיה לי קשה מאוד להאמין בו על אמת.

תודה לכולם על התגובות וההתייחסות הכנה, אני מאד נעזר בכם!

ממה שאני ראיתי מלמעלה מהתגובות שלכם, יש איזה נושא שאולי יעזור לי ואולי יתקע אותי יותר - אכתוב עליו באריכות בהמשך (למי שמענייו אותו...).
טהרני כתב on בלתי ידוע:


נשמע שצריך ספונסר. זה שאני יודע ממבט על עצמי שאני כזה זה לא עוזר? צריך להוציא את זה לפועל? וחוץ מזה, מהמבט שלי יש לי כאן הרבה ספונסרים...

שלום אחי היקר!
אז בעיקרון יש ספר שאני מאוד ממליץ עליו בכל מה שנוגע לאמונה - הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.
אכתוב קצת ממש שכתוב בתחילת הספר:
"ספר זה החיה אנשים, שימח אנשים, חזק אנשים. חולים במחלות קשות מצאו בו משענת, ואכן נושעו, אנשים שאבדו את שמחת החיים שלהם חזרו לחיים.."
מקווה שהספר יענה על בקשתך!

כולנו אוהבים הוכחות למציאות ה'. זה תמיד מחזק וגם על הדרך נותן לנו חיזוק בצדקת דרכינו, להגיד לעולם "אצלנו האמת!"  או משהו כזה...ישנם הרבה הרצאות, ספרים וסיפורים שמוכיחים כמעט בלי שום ספק שה' אמת ותורתו אמת, מסיפורי מוות קליני למכביר ועד לדילוגי אותיות על רצח רבין... 
(ההוכחה הכי גדולה שאני מכיר היא "ההוכחה ההיסטורית" והיא מובאת דווקא בתורה הקדושה, ע"פ הסבר הרמח"ל ואחריו הרב נח ווינברג זצ"ל)

אם כך, למה בכל זאת קשה לנו להאמין?
למה זה כל כך מעורפל לנו בראש, כאילו משהו שמימי כזה רחוק? למה קשה לנו (תתיחסו לזה כאל "לי" ) לפעמים להתפלל כאילו מישהו באמת שומע ונמצא שם? איך אנחנו מסוגלים לעבור עבירות במזיד למשל, כשאנו יודעים בבירור שה' צופה מנגד ומלא כל הארץ כבודו?


אני חושב שיש לזה תשובה והיא נמצאת ב"אמונה וביטחון" של (בעל) החזון אי"ש זצ"ל וכך הוא מציג את הדברים:


הבחירה של האדם מונעת משני כוחות עיקריים: הדמיון והשכל.

אדם רואה חביתה למשל, חושב לאכול אותה. בד"כ זה בגלל הדמיון הפשוט שקפץ לו לראש ואמר לו "יהיה לך טעים אם תאכל אותה". הוא דמיין את הטעם ואת ההנאה שתבוא לו מהאכילה וישר שלח ידו למזלג (או שלא ) וכמעט שאכל.
אבל אז בא השכל. הוא אמר לו "אתה חולה אולקוס, יהיה לך רע" או "אתה בדיאטה, תצטרך לרוץ הרבה בשביל "להוריד" את זה". כך השכל "רתם" את הדמיון לשרותיו והציג לו מציאות אחרת.

העולם והמדיה היום כמעט כולה פונה לדמיון שלנו. אם נתחיל בפרסומות המפתות ל"מילקי" (או מה שלא יהיה.. סליחה מנכ"ל שטראוס) כשרואים את השוקולד נוטף בעסיסיות מהכפית, ועד לאסוציאציות הכי מרומזות בפרסומות מוסוות.

נמשיך לסרטים. שם בעצם הבמאי אומר לשכל שלנו "כיבוי אורות בבקשה!" וגורם לדמיון שלנו להשתולל. אנחנו נשאבים לעלילה ו"חיים" את רגשות השחקן הראשי, חשים את יצר הנקמה שלו, וגם מתרגשים יחד אתו כשהוא מוצא את "אהובתו" (בכל סרט חייבת להיות אחת כזו, בלי זה הרי אין סרט...)

לא פלא שאחרי הצפייה אנחנו חשים כבויים לפעמים, כי חזרנו למציאות. גילינו שאין לנו כוחות על והעולם לא מוצף זומבים, הכל רגיל ושיגרתי.

מה שמיוחד בדמיון, מגלה החזון אי"ש,הוא שהוא קופץ בראש. הדבר הראשון שאדם מושפע ממנו הוא הדמיון. תשאלו את משרדי הפרסום. קל להשפיע על אנשים להוציא הרבה כסף אם רק פועלים קצת על הדמיון שלהם. 

האתגר של האדם הוא להשליט את השכל על הדמיון ולשכנע את עצמו שלא כך הם הדברים, שהמציאות שונה. אהבה היא לא כזאת פשוטה וקלה להשגה, והמילקי לא כזה תענוג צרוף ומטריף חושים.
אבל קשה לשנות רושם ראשוני והדמיון הרבה פעמים מנצח, הוא הגורם להנחה הראשונית שלנו ובגללו אנחנו פועלים ועושים, לפעמים אוטומטית.

אנחנו יודעים שהכול מהשם יתברך, הפרנסה והילדים, העושר והאושר. אנחנו יודעים גם שברצונו ייקח הכל ונהיה חסרי כל, וברצונו גם נחיה או נמות ח"ו. ראינו זאת בחוש כמה וכמה פעמים איך אנחנו נתונים לחסדי ה'. 

ה'טריק' הוא שהדמיון שלנו לא אומר ככה. אנחנו יודעים שמרוצים מאיתנו ומנשותינו בעבודה, איזו סיבה נראית לעין יש שנשאר חסרי כל עכשיו? לכן אין לנו כל כך מוטיבציה (גם שלא במודע) להתפלל על פרנסה למשל, כי הכל נראה טוב אצלנו. וגם אם אנחנו כן מתפללים, בא נגיד שזה לא ממש יוצא ממעמקי הנפש... אנחנו צריכים משהו אמיתי, מוחשי.

לכן ישנם בחז"ל הרבה דימויים ומשלים כדי לעזור לאדם להתחבר יותר למה שהוא יודע בשכל. אתה יודע שהכול מה'? אתה מאמין בזה? אז תדמיין כאילו אתה רש העומד בפתח. באמת! תדמיין כאילו אין לך בית ואין לך עבודה. דמיין כאילו אתה לא יודע מאיפה להביא אוכל לבית, כאילו אין לך בגדים נורמליים.עכשיו נראה איך התפילה שלך תיראה.

גם אנחנו כמכורים הורגלנו כל העת לתת לדמיון להוביל אותנו. כל פנטזיה שרק רצינו הייתה שם, כל אשה שראינו הייתה מידית נכנסת ל"מעבד" החזק שלנו ול"עורך הסרטים" שלנו בדרכה לפנטזיה הבאה.

אפילו אחרי שנכנסנו לאתר, החכמנו וקראנו מאמרים נפלאים, עדיין המשכנו ליפול. למה? יש לזה הרבה סיבות ואני לא מתיימר "לפצח" את הבעיה, אבל אחת מהן היא כי לא נתנו לשכל באמת להוביל אותנו. 

"האכלנו" אותו וטיפחנו אותו כל הזמן, היינו בטוחים ש אנחנו חכמים ו"הנה, עלינו על הפתרון" אבל לא נתנו לו להוביל באמת. הורגלנו כבר שכל דבר שעולה לנו בראש ומפתה אותנו קצת - נחטוף. תמיד פעלנו לפי הוראת הדמיון שלנו,  והוא אמר לנו כמה אנחנו חזקים ו"תותחים" ויכולים להתגבר על זה, כי אנחנו הרי החלטנו! וכשאנחנו מחליטים.... אוהו.... שום דבר לא חוזר ריקם. והפרפקציוניזם בכלל...

כשאנחנו מספרים על התאווה לחבר או אפילו רושמים אותה לעצמינו ביומן (מלבד העזרה שאנו מקבלים והכניעה שאנחנו מבטאים) אנחנו חושפים את התאווה במערומיה. על כל עצמתה. פתאום אנחנו באמת מבינים ומשיבים אל לבבנו כמה אין לנו סיכוי להלחם בה, כמה יהיה לנו רע וכמה היא לא שווה באמת את כל ה"כיף" וה"הנאה" שבדבר.

לכן צריך "פעולות החלמה". שם אתה נותן לשכל להוביל. שם אתה מראה שלא רק שאתה מבין שזה נכון אלא גם פועל לפי זה. שם אתה מרגיל את עצמך לא ללכת אחר הנטיות הראשוניות שלך, אלה שהשתרשו אצלך בטעות אחרי שנים שהתרת את הרסן בקביעות.

אישית, אני יכול לומר שבכל התחומים הרוחניים שלי היה קשה לי - אם בכלל ניסיתי אי פעם - לתת לשכל להוביל אותי. בהוצאות, באוכל, בלימוד, בבין אדם למקום. כל מקום שהבחירה הייתה לי קצת קשה והיה צריך לעשות ההפך מהנוח - הייתי נכנע. הייתי נותן לחיים "לזרום" וממשיך להיות בודד, ממשיך להוציא בלי פרופורציות. פשוט לא עשיתי כלום, נתתי להכול "להעשות" מעצמו. 

אם כן, אם נדבר על זה במובן של אמונה נוכל להבין שלא עוזר לנו רק להאמין בשכל שזה נכון (כמו שכבר התבטאו כאן רבים), כי לא הוא ה"ברירת מחדל" שלנו. על מנת להרגיש את ה' באמת אנחנו צריכים לפעול כאילו הוא ישנו כאן איתנו. לדבר אתו ממש - גם אם זה נראה לנו ממש מוזר - ולכתוב לו.

אתה באמת מאמין שהוא נמצא? שהוא שומע אותך? תתנהג כמו אחד כזה! תדבר אליו בקול! תכתוב לו!
איך אמרו חכמים? אחרי הפעולות ימשכו הלבבות. מספיק לי שאני מדבר עם ה' קצת, מכניע את הבושה שלי והדמיון שלי שמטעה אותי (כי הרי ההוא שמתנענע מולי בבית הכנסת לא נראה בדיוק כמו ה' אלוקים צבאות...) , וכבר אני מרגיש יותר קרוב. מוזר עד כמה שזה פועל מהר.

זהו. עד כאן דברי.

תודה לכם חברים שעזרתם לי להבין הכל לעומק, ולרדת לשרשי נפשי הפצועה והרקובה.
בתקווה שמהרקב ינבוט צמח ועץ רענן, יציב ואיתן כסלע.

אני מבקש מכל אחד שחושב אחרת וראה כאן ההיפך - שיגיד אשר על ליבו! בפרט אם הוא יודע כך מניסיון. זה יעזור לי להחלים.

תודה רבה לכולם!