פנחס היקר,
שאלתך "אם כבר חיפשתי טוב, למה ה' ממשיך לתת לי את התאווה?" מופיעה בצורה דומה אצל איוב.
איוב שואל למה ה' לא עונה לו למרות שהוא מדבר אליו ומבקש תשובה. אליהו מסביר לאיוב שהוא אכן קיבל תשובה - הקב"ה מדבר אליו דרך הייסורים.
לקב"ה דרכים רבות לדבר אלינו. עלינו לפתוח את האוזניים ואת העיניים ולחדד את חושינו ולשמוע את קולו.
כשאני הולך ברחוב ורואה מראה לא צנוע אני מבין היום שה' קורא לי לדבר איתו. אני מיד מתחיל לדבר איתו. אני מדבר גם עם החברים בטלפון על ההחלמה ועבודת ה' שיש בה. בכל פעם שאני עושה זאת התאווה עוברת מאליה ואינה עושה במוחי ובזיכרוני כל רושם. היא השיגה את מטרתה - קשר עם ה' יתברך. (אולי לכן נסמך "לא תתורו אחרי ללבכם" ל"אחרי עיניכם").
בהצלחה רבה,
נעם

שוב תודה
לפני שאכתוב את מה שיש להגיד אספר על היום. היום התחיל בפצצה שקבלתי לפנים שאיך שאני יוצא מהבית, השכנה מופיעה לי מול הפנים קצת שמרתי וקצת לא אבל זה היה סטירה. גם היום הייתי יותר רגוע מתמיד אבל כבר לא כ"כ והגרוע מכל הוא שהזדמן לי אינטרנט פתוח והתגברתי במשך שעתיים שלוש עד שבסוף נפלתי שוב למ"ט שערי טומאה וב"ה שזה היה בלי להגיע למעשה. אני יושב וחושב למה עשיתי את זה המצב שלי לא היה כ"כ גרוע אז מה קרה.
ולסוד הכניעה, אני הרי יודע שככל שאני שוקע יותר החושך רק מתגבר אף פעם לא טוב לי עם זה אז למה יש לי כמין תחושה קלה של פספוס (ולגבי העריכה הקלה אני שמח שעשית זאת כי אני באמת לא ידעתי מה אני יכול לכתוב כדי שיבינו אותי ואיפה כבר עברתי את הגבול אז טוב שיש מי שמפקח.)
אני מוכן ומזומן להתחיל בטיפול מה עלי לעשות פשוט לשבת בסוף היום ולכתוב בפורום את מה שעבר עלי? אני רואה שלאחר כמה ימים כבר אין לזה את השיכרון הראשוני מה הלאה.
מה לגבי כתיבת הודעות פרטיות לחברים זה מטריד? זה בסדר?
נראה לי שיש לי עוד הרבה סיבוכים בנפש שאני לא יודע מה מזין את מה התאווה או הסיבוכים.
תודה גם לרוצה טוב ולנועם ה'

באופן אישי מה שהציל אותי היה תכנית 12 הצעדים, וברור שאני ממליץ לכל אחד על הדרך הזאת.

באם תרצה יותר מידע, יש המון פוסטים על כך, וגם יש על כך באתר עצמו. אם יש לך שאלות או דברים שאתה מעוניין לשמוע מנסיון אישי - אשמח לחלוק איתך.

לגבי התחושה של הפספוס - זה חלק מהמחלה שלי. המחלה מספרת לי שהפעם זה יהיה שונה והפעם יהיה כיף ומשכיחה ממני איך כל פעם שעשיתי את זה - היה גהינום. אני מקבל את זה שאני חולה ולא מנסה להבין מדוע.

יש דבר כזה חבר אמיתי שרוצה בטובתי שאני יכול לספר לו את כל מה שעבר עלי, יש באמת מישהו שאני יכול לסמוך עליו שלא יחזור אלי כבומרנג כל מה שסיפרתי לו? הוא צריך להיות מישהו עם מידות טובות בלי קנאה ועם שמחה בהצלחתו של השני ואני מסופק אם יש כזה דבר וגם אני לא בטוח שזה הפיתרון בהתחלה בטח זה נורא כיף להוציא את הכל למישהו אבל נראה לי שהקסם פג תוך תקופה קצרה ואח"כ נשארות רק הבעיות
אני קצת מרגיש שאני חופר לחברים האחרים כאן בפורום וגם לך סוד הכניעה, שאלתי המון שאלות לא היתה ממש התייחסות אני באמת באמת מבין שכולם עסוקים ואין לאף אחד זמן להתחיל לתת לי טיפול אישי, אני כרגע זועק לעזרא ואני במילכוד לא יודע איך לצאת מזה אני כל פעם חוזר לתחתית. רק הבוקר כשבאתי לצאת מהבית והכל היה איך שהוא בסדר אני רואה את השכנה עומדת בחוץ ואני כמהופנט מסתכל עליה מהחלון עם כל המחשבות וכו' ולא יודע מה לעשות עם עצמי. (נס שאין לי אינטרנט פתוח שישר הייתי בורח לשם) אני מרגיש שהחברים כאן מנסים להעלות אותי ואני כל פעם מושך אותכם לשטויות שלי למטה. אם באמת אין לכם כח בשבילי אז תעזבו אף באמת לא חייב לי כלום אוי אוי אוי טאטע תעזור לי

שלום פנחס
לענות על השאלות שלך - איני יכול. אני עדיין בשלב השאלות.
אני יכול רק לומר לך שיש פה אנשים וחברים נפלאים שאתה יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות, והם אף פעם לא יפנו נגדך.
עצתי לך היא שתתקשר ליחזקאל - המקים של האתר ומי שעומד מאחורי כל התכנית.
אין מה לדאוג, השיחה איתו היא אנונימית לחלוטין. (אם אתה חושש, השתמש בשם בדוי ושים ממחטה על הטלפון לטשטש את קולך)
מספר הטלפון הוא:
1599500119
(הם מדברים שם על 'צוות מומחים', אבל בינתיים הוא המומחה היחיד שם.
בהצלחה רבה.

פנחס היקר.
אתה יכול לסמוך על כל החברים כאן. אפילו עלי.
יש לי מידות יותר טובות ופחות טובות אך אני מאוד משתדל. בדיוק כמוך.
אשמח להיות לך לעזר.
שלח לי מסר אישי אם תרצה.
נעם

פינחס שלום,

אני משתדל לענות כמיטב יכולתי ואשמח להמשיך לענות על השאלות שלך. אתה לא חופר לאף אחד, והעזרה שאני מגיש היא בראש ובראשונה עזרה לי, כי כך אני שומר על עצמי מפוכח, אז אל תתבייש לחזור ולשאול עוד ועוד.

אם ישנן שאלות ששאלת ולא הגבתי - אודה לך אם תעיר את תשומת ליבי לכך ואנסה להשיב.

לגבי הענין של הביטחון בחברים כאן, נראה שמי שלא התנסה בכך לא יכול להאמין עד כמה ניתן לסמוך כאן אחד על השני. החברים שלי מהתכנית יודעים עליי לאין שיעור יותר מאשר יודעים עליי החברים הרגילים שלי ואפילו הוריי או בני משפחתי. כאן אין לי שום סודות והכל גלוי על השולחן. כאשר אני מתחיל לתת אמון באנשים זה מעט קשה אבל אחר כך אני רואה ששום דבר לא משמש נגדי ואז האמון גובר ומתפתח. אני יכול רק להמליץ לך לנסות את זה.

פינחס אני אוהב אותך!
אין בפי מילים!
כשקראתי את התיאורים שלך קראתי בעצם את הסיפור שלי.
כן, גם לי יש את הבעיות האלו במקווה, גם אצלי ברגע שהאינטרט לא חסום זה עניין של חצי דקה לכל היותר עד שאני יהיה במקומות הגרועים ביותר, גם אצלי יש שכנות. פקידות, ובכלל נשים יפות שמוציאות אותי מדעתי! והעיקר גם לי (היה) קשה מאד להוציא את זה החוצה ולשתף אנשים אחרים, אבל בפועל זה קרה.

תדע לך יש דרך החוצה!!

אני מצד עצמי אין לי שום סיכוי שבעולם לצאת מזה, אבל בפועל עכשיו למשל אני יושב כבר יותר משעתיים ליד מחשב שנכשלתי איתו פעמים רבות והקב"ה עוזר ועכשיו זה לא קורה! מאז שמסרתי לו את חיי אני מרגיש חופשי ומאושר, אם כי אני יודע שעכשיו זאת רק תחילת הדרך ויש לי עוד המון, אבל לפחות רואים כבר את האופק!...

קבל חיבוק חם ואוהב מחבר שמאד מאד מבין ללבך!!

הספר הגדול מגדיר אותנו כ"חברים לנשק".
כחברי פלוגה שנלחמת ביחד בשטח האויב כל אחד מחברי הפלוגה חייב לסמוך על חבירו יותר מאשר על עצמו.
בזה מובטח הנצחון בקרב !!!

בהצלחה
שמואל.

פנחס יקירי.
אני רציתי להתייחס דווקא לנושא השכנה ברשותך.
אני מבין ללבך.
אני, בבחרותי, הייתי אוהב ללכת למשפחה מסויימת לסעודה שלישית ולפעמים הייתי גם "מחמיר" והולך לסעודת היום.
כולם היו בטוחים שאני אוהב את האוכל שם או שיש שם משהו שאני מרגיש בבית. למעשה היה אותה והיא היתה שם.
אסתפק בזאת.

דבר ראשון אני מתנצל שלא הגבתי, פשוט הייתי מאוד עסוק ואני מאוד מודה לכל האחרונים שהגיבו: סוד, נעם, יחיאל, משה כהן, שמואל וצדיק שטרחו והגיבו, איש איש בשמו הטוב יבורך, על הכנות, על החיבוקים, על ההבנה, על ההזדהות האמיתית איתי ועל הרצון באמת להיות לי לעזר בכל צורה שהיא.

אני מוכרח שוב לספר לכם שמשהו קרה לחיים שלי, מאותו יום בשבוע שעבר שכתבתי כאן חיי השתנו בצורה קיצונית, נהייתי יותר רגוע לאשתי ולילדים, כל דבר שהיה מפוצץ אותי פעם לחלוטין פתאום אני מוצא את עצמי שווה נפש לגביו. האהבה ביני ובין אשתי פורחת בצורה שלא היתה מעולם (כשהייתי עסוק בתוך עצמי פשוט לא אהבתי אותה...עם ים של סיבות "מוצדקות") ואין לי פשוט הסבר למה שקורה כאן.

יחד עם זאת נהייתי גם יותר שווה נפש למראות האסורות, זאת אומרת אני עדיין ממשיך להסתכל ברחוב על מראות אסורות, עדיין מסתכל על השכנה, עדיין יכול לגלוש למקומות אסורים, אבל אני לא נכנס מזה לעצבים כמו תמיד. לא ברור לי כל הסיפור הזה, קרה לי שינוי עצום לטובה, אבל אני לא מפסיק עם ההרגלים הרעים. יכול להיות שעכשיו מתחילה העבודה האמיתית, עד עכשיו הייתי פקעת עצבים ולא היתה לי כל שליטה על מעשי, עכשיו הקב"ה רוצה שאתחיל לעבוד על העניינים בלי עצבים עם יותר שכל וכאן מגיעות שאלותי:

א. האם הסיפורים שסיפרתי על עצמי הם הגדרה של מכור? אני לא רוצה להסתתר מאחורי ההגדרה הזו כתירוץ.
ב. איך מתרחשת תחילת היציאה החוצה, לכתוב בפורום כל כמה ימים? לכתוב הודעות אישיות לחברים? להתקשר לקבוצה? לדבר עם יחזקאל? אני לא כ"כ מצליח להבין מה עלי לעשות כרגע.

ג.

באיזה צורה עושים את זה? בטלפון? במפגש קבוצתי?

ד.

זה כ"כ נכון וזה משהו מדהים, אני יודע את זה כ"כ ברור ובכ"ז זה תוקף כל פעם מחדש.

ה.

לכאורה זה עניין פסיכולוגי נטו שתמיד אדם מרגיש יותר טוב לאחר שהוא גילה את הסוד, או שמא זה תהליך אמיתי ומוכרח לריפוי?


אני שוב כותב בצורה לא כ"כ מסודרת כי אני די מבולבל ואני מקווה שהחברים היקרים כאן יבינו אותי.

ולסיום מז"ט לסוד, תזכה לראות הרבה נחת ותזכה לחנכו בדרך האמת שיגדל ירא אלוקים אמיתי.

לילה מתוק ונקי לכולם

פינחס היקר

אני שב וממליץ לך לדבר עם יחזקאל.

זה לא פיתרון לבעייה. זו פשוט הדרך הטובה ביותר לדעת מה לעשות.

אני יודע שאני פניתי אליו, סיפרתי לו מה הבעיה שלי וקיבלתי ממנו הדרכה מדוייקת מה אני צריך לעשות במשך השבוע.

הוא יגיד לך כבר אם לכתוב פוסטים או לשלוח הודעות אישיות או להתקשר לקבוצה או לחברים או ללכת לקבוצה חיה.

שלום פינחס. כאן דוקטור פינחס...
אני מצטרף כמובן לכל קודמיי. הבעיות שלך בכלל לא מיוחדות, יש רבים רבים שסובלים מן המחלה הזו. וכן, לפי התיאור שלך זה נשמע ממש כמו התמכרות (אבל אני לא איש מקצוע, למרות שאני דוקטור...). מה שמיוחד מאוד במקרה שלך הוא העובדה שאתה מעז להתמודד, ולשתף, ולפתוח את העניין. כאלה אין רבים אלא מעטים בלבד לצערנו. קבל חיבוק גדול ואוהב.
אני ממש מקווה בשבילך שתצליח להישאר על הגל ולעסוק בהחלמה. אתה עומד להיתקל בהרבה מאוד משברים. אתה עומד לחשוב שהכול לחינם ושום דבר לא השתנה. אתה עומד לחשוב שבעצם אין סיכוי ולכעוס על מי שמכר לך את הלוקש של ההחלמה.אתה עומד לחוות גם תחושות אופוריה ושחרור נפלאות. בתוך כל זה תצטרך לפעמים להתנתק ממה שאתה מרגיש או חושב שעובר עליך, ולטוס "טיסת מכשירים" - לקיים את ההצעות וההנחיות אף על פי שנדמה שאין בהן כל צורך או שהן אינן מועילות. לתאווה יש הרבה דרכים ללכוד אותנו, והראשית שבהן היא לגרום לנו לחשוב שאנחנו בכלל לא משועבדים אליה.
המון שמחה, ואמונה.