שלום לכולם,
פחות מעודכן מה קורה כאן היום. לשמחתי.
אבל בעקבות שיחה שהייתה לי בימים האחרונים עם חבר ותיק בSA שנקי עשרים ומשהו שנים ופנה אליי באקראי (חיפש מספר של מישהו אחר עם השם שלי וראה פתאום שהתכתבנו ב2017 או משהו כזה) 
מה שהתפתח לשיחות ודיונים
והחזיר אותי אחורה לצערי הרב.

אבל אולי זה לטובה. זה גרם לי לחדד דברים בהבנה שלי. 

דיברנו הרבה על מודל המחלה בתוכנית של AA  ולמען האמת הוא הפתיע אותי ושבר לי כל מיני קונספציות.
אבל בסוף יצאתי עם תחושה קשה.
וזה החזיר אותי הרבה אחורה
הייתי צעיר מאד כשהצטרפתי לתוכנית
בגדול, נער, חסר ביטחון שמחפש נחמה בפורנוגרפיה.
מהר מאד עם שיקול דעת מעורער הגעתי למסקנה שאני מכור חסר תקנה והגעתי לקבוצות
שם כמובן, לפחות חלקית, עודדו את התפיסה הזאת
כמו שמעודדים ילדים בני 3 להחליט שהם נולדו במין הלא נכון.

אימצתי את תפיסת המחלה בצורה מעוותת נהייתי אובססיבי לתוכנית לא ראיתי מימני ומשמאלי
ועדיין לא הייתי מסוגל "להיות נקי" או לעבוד את הצעדים.
והמשכתי ללכת.
קבוצה ועוד קבוצה ועוד קבוצה
 פעמיים שלוש ארבע בשבוע. כנסים. אירועים.
וסבלתי, הנפש שלי צרחה. 
סבלתי מחרדה בכל פגישה. לא הסכמתי לשמוע לאף אחד שרצה את טובתי. יכול להיות שהיו חברי תוכנית שכן ניסו לבדוק באמת. הרוב פשוט קיבלו את הנחת המוצא שלי.

לשמחתי אני כבר לא שם. הקבוצות מאד דומות לדת. 
חלילה אין שום כפיה או משהו כזה
אבל אמונה חזקה שאנחנו צודקים בדרכינו ואין בלתה. 

כמו אותו חבדניק שעלה לשמיים, שפטו אותו לגן עדן ואמרו לו "לך שם ימינה במסדרון אבל תהיה בשקט ליד דלת 13."
אחריו עלה ברסלבר וגם הוא לגן עדן ושוב אותה הוראה... ואז דתי לאומי ושוב, אותה הוראה
בסוף הם לא התאפקות ושאלו
מה יש בדלת 13?
ליטאים, ענה המלאך, הם בטוחים שהם לבד כאן ואנחנו לא רוצים להרוס להם.

אני אולי נשמע ממורמר ומתוסכל - זה פשוט כי אני אכן מרגיש את זה. אני מרגיש כעס.

קשה לי להרחיב עכשיו ואפשר קצת לקרוא בפוסטים הקודמים שלי 

אבל הייתי רוצה להחזיר את הגלגל אחורה.
אני מבקש מחילה מהחברים שבאמת רצו לעזור. יש קהילה מדהימה של אנשים. אנשים טובים.

אבל אם אתה בחור צעיר,
ואתה נחשף לפורנוגרפיה אוננות
בבקשה אל תהיה קשה עם עצמך
אל תפסוק את גזר דינך כמכור אבוד.
תגלה חמלה כלפי עצמך.
גם אם לא תצליח להפסיק אף פעם.
אל תכנס לאובססיות של ספירת ימים אם זה עושה לך רע
.
כל הדברים האלה
השנאה העצמית
התסכול
מזיקים לך לא פחות
תחמול על עצמך תאהב את עצמך
תדע שאתה בסוף, כמו כל בני האדם, מחפש קצת נחמה וקבלה.
לא מעניין אותי באיזו תחפושת הרצון הזה מגיע. הרבה פעמים זה מגיע בתחפושת של פנטזיות שגורמות לך לשנוא את עצמך. זה שקר, מלבוש. 
בסוף אתה רק נפש ונשמה
שרוצה להתערסל ולהרגיש חיבור וקבלה

בבקשה ממך
תחמול על עצמך

ומאיפה העזות והיהירות הנוראית לייאש בן אדם עד הרצפה. שאם לא תהיה כן עם עצמך ב100% ואם לא תכתוב צעד 1 אתמול
נגזרו עלייך חיים של סבל ומרור.
זה מטריף את דעתי. 
לראות אנשי מיטיבי לכת שחיים חיים רוחניים באמת, אבל לא מסוגלים להכיל מורכבות. בטוחים שיש בידם את כל התשובות. 

אוהבים אותך חבר יקר ואהוב.
תודה על ההודעה שכתבת.

זוכר אותך היטב היטב.
זוכר את הקושי שלך.
איני זוכר את הקושי הזה ספציפי, אבל אני זוכר היטב את כל הקושי שלך.
דיברנו הרבה, וגם קראתי כאן הרבה את הפוסטים שלך.

רק לגבי הכנות,
אני חושב שזה דבר מאד מאד מאד חשוב בחיים לכן בן אדם ביקום גם שאינו מכור,
לא שמי שאינו כנה נגזרו עליו חיים של סבל ומרור,
אבל מי שאינו כנה הוא מפסיד הרבה בחיים האמיתיים שלו,
כיום אני מרגיש שלחיות בשקר, בסתירות פנימיות, בהכחשה וכדו',
זהו סבל בל יתואר.

לא יודע למה,
אבל נזכרתי עכשיו בסופגניות הקטנות הטעימות שחולקו בכנס קטן שהתקיים בחנוכה
נראה לי שזה היה ממש בתחילת דרכיך ב"שמור עיניך".

רק תדע שאני זוכר היטב לטוב,
היה כיף לי לדבר איתך בכל הזמנים.
ואני מאחל לך את כל הטוב שבעולם,
ורק שמחות וישועות ילוו אותך כל הימים.

בהצלחה רבה

אני גם חושב כמוך , שההתעסקות האובססיבית באתר הספירות הימים היא לאו דווקא משהו טוב שנכון לכולם, 
אני חושב שכול האנשים שנעלמו מהאתר כמוני  ומידי פעם מציצים קצת להתעדכן הם כולם בסיטואציה כמו שלך , שכבר נמאס מהיסורי מצפון ומהמלחמה הזאת זה מעייף .. 

הבעיה היא שגם להישאר ככה זה בעיה , אולי אתה איזנת את זה כמו שאתה אומר למצב יחסית טוב , אבל אני לדוגמא בלי מחסומים אפול יום אחר יום , ואם הייתי צעיר והיה לי כוח וזמן מיותר זה היה גם יותר 
אני "חותם" עכשיו על לחטוא רק פעם פעמים  בחודש 

באחד הפוסטים שלי 
אחד החברים כתב שאל תעשה את ההקשרים האלה בין מה שקורה בחיים לבין התאווה הזאת , אני מודה לו על כך ואני חושב שזה הנקודה שהיית אולי רוצה להגיד , כי כל דבר פחות טוב שקורה בחיים אנחנו ישר מקשרים לעוון הזה וזאת לא הדרך הנכונה .. 

יש כאלה שהנושא הדתי מפריע להם והורג אותם ואז יבוא מישהו ויגיד אוקי אם זה קשור לדת והדת אוסרת אז אני לא דתי וסלאמת.
אבל מה קורה עכשיו? יש לך חופש להשתמש ואז הדברים הקטנים כבר לא מרגשים אותך ואתה מוצא את עצמך מחפש ריגושים יותר ויותר דברים שגם אדם שאינו דתי לא מסוגל לעשות לבגוד בכל היקר לך כי ברגע שאתה משחרר הריגוש הקטן כבר לא מספק וזה מגיע למימדים עצומים ואז גם כשאתה לא דתי אתה אינך מסוגל להסתכל למשפחתך בעיינים אפילו על עצמך אתה לא מסוגל להסתכל, אז כן לבחור להשתמש או לא לא בהרכח קשור לדעת יש כאלה כמוני שבשבילם הדת היא עוד דחיפה למטרה של לחיות נכון ואם לא תייסר את עצמך עכשיו ותנסה להילחם בטירוף אז חלילה תייסר את עצמך כל החיים ולא תיהעה מסוגל להסתכל על עצמך (שוב בלי קשר לדת)
בדיוק כמו בדיאטה לדוגמה אדם שהוא שמן זה מלחמה עצומה שלו מול עצמו אם להשתמש בסוכרים ופחממות או לא וכאן שוב אין קשר לדת זה איך אתה חי עם עצמך

רק עכשיו נחשפתי לפוסט הזה של בעצתך תנחני. 
לא מצליח מספיק להבין מה כוונתו. 
מסכים שלכעוס על עצמך תמיד לא טוב, ולהרוס לעצמך את כל שאר העבודות כי בזה נפלת בהחלט נכון. 
שלא לכולם מתאימה ממש אותה צורה של עבודה גם אני מסכים. - ובוודאי לא אובססיה.
אבל, כן, אני לא מכיר צורת עבודה אחרת שמצליחה. לדוגמא אני באופן אישי לא נחשף לאף אחד בעולם, לא משתתף בקבוצה ואפילו לא מדבר עם מישהו שיודע מי אני. אבל זה המקום שאחרי עשרות שנים נתן לי איזה כיוון, כוח לצאת. אז נכון אני עדיין נופל, אבל לעיתים רחוקות יותר, ומאז שנרשמתי לכאן לפני שלוש שנים, לא נפלתי אפילו פעם אחת לאותו עומק בבור שהייתי נופל אליו פעם בשבוע/יים, ולכל היותר פעם בשלושה חודשים. 
לכן בתור אדם שמחפש דרך לצאת מהבעייה הרבה שנים, אודה לך אם תפרט על דרך יותר מוצלח מהאתר הזה.