אז שלום לכולם, אני חיל בלע ויקיאנו (אתם יכולים לקרוא לי חַיִל) ואני מסתפק אם אני מכור. (נ.ב. תתכוננו זה קצת ארוך).
אני באמת לא יודע. בעצם אני לא יודע אם אני מכחיש את עצמי או לא. כיום אני בייני"ש רווק, כבר לא ממש ילד והנפילות שלי התחילו בסביבות גיל 13, אולי קצת לפני. אני לא אשכח את הלילה הזה, ולא לטובה. אני כבר לא זוכר מה גרר אותי לזה אבל הייתה תקופה ארוכה שהתאווה התגברה עלי כל יום ואפ' כמה פעמים. לא ידעתי שזה דבר רע אבל הרגשתי שיש פה משהו לא בסדר. הגריעות שבדבר נפלה עלי במכה. שנים שאני מייסר את עצמי, במחשבה ובמעשה. עד עתה דברים לא השתנו מהותית. אני חושב שחשבון הכללי הייתה כמעט שנה של נקיות, שאני נזכר בה בערגה ושוב נופל למציאות הנוכחית. כרגע רק ארבע ימים של נקיות והלוואי שתמשך לנצח. בטח כולנו אומרים ככה, ואני מחזק אותנו שנמשיך. יש שיר שמעמיד אותי ואני רוצה לשתף אתכם בשורה אחת שלו, תוך הזמנה לשמוע ולעיין בכל מילות השיר:
"אתה יכול לזכות בכל הטוב שבכל העולמות אם תתחיל עוד פעם אחת מחדש" (שמואל פרדניק, בדרך אל הגאולה)
בימים האלה יש הרבה חברים בסביבה שלי שמתחתנים. ב"ה זה לא קשה לי, רק מטריד אותי מתי אני כבר אוכל, מתי סוף סוף אהיה ראוי להקים בית נאמן בישראל.
עד עכשיו כבר יומיים וחצי שאני משוטט פה בפורום, קורא וקורא וקורא. אני לא יודע אם זה משפיע עלי, עוד לא. אני מתכנן ומקווה להתחיל לעבוד ולהשתנות ע"י המדריך (שקצת הופתעתי שלא השתנה מאז 2019) והתמיכה. מצד אחד אני מרגיש שונה, מצד שני, במאחורה של הראש, אומרים לי שאני מאוד מאוד דומה. אשמח לתמיכה של כולכם, בדיבורים שבכתב ובדיבורים שבעל פה. אין דבר שחזק כתשובת הרבים וכל עת שקוראים לה' - נענים.
בימים אלו של השובבי"ם אני משתדל לעשות כמה תיקונים ולקרוא תהילים - תדעו שיש בייני"ש אי שם שמתפלל וקורא עליכם (ועל עצמי בפרט, סליחה על הסוציומטיות) תהילים, משתדל בדמעות שליש.
נקי להיום ומתפלל על המחר, חיל...
