וואי זה הולך ליהיות ארוך סליחה

קודם כל כדאי לא להיות בשקר אני לא בן 19 אני בן 15 אבל מישומה אי אפשר לרשום כאן אם אתה מתחת ל18(אני ישמח אם לא תחסמו אותי כי אז אני פשוט יפתח חדש)אני חושב שאני רואה פורנו מאז גיל 9-10 ובקביעות אולי מגיל 12 אולי אתם חושבים שזה מוקדם אבל נראלי שכולם התחילו איפשהו שם ובמיוחד עכשיו בדור שלנו שאין לי חבר אחד שלא ראה פורנו בקביעות או לא מגיל 12 התחלתי פשוט מאיזשהי שוטטות באינטרנט וזה התגלגל לשם..ההורים שלי ראו שעובר עליי משהו וסיפרתי להם(הבית שלנו של חוזרים בתשובה והוא מאוד פתוח אז לא פחדתי מתגובה)אחרי איזה פעמים שלוש בהפרדים של חצי שנה של צפייה כבר לא סיפרתי להם..ואז זה התחיל ליהיות יותר רצינילאט לאט נשאבתי לזה והגעתי לפני הבר מצווה למצב של שלוש ארבע פעמים בשבוע(זה גם הפעם הראשונה שראיתי את שמור עיניך והתחלתי לנסות להיגמל)הבא מצווה ברוך ה' הייתה הפסקה של חודשיים ואז עוד פעם נפלתי והפעם חזק כי ההורים שלי הסכימו להביא לי פלאפון (בחיים אל תעשו את זה) זה הייה בתקופה של החופש הגדול כך שהיה לי הרבה זמן לבד ונראתי אתם יודעים מה הלאה..
אני אדם שמחובר מאוד ליהדות מאוד אני אוהב מאוד ללמוד במיוחד את התורה שלומדים בבית שלי שזה תורה פנימית חסידות הרב אשלג וכו
וזה הרגיש כאילו אני שני אנשים
אחד צדיק
אחד רשע
אחד שולט
אחד נשלט
והייתי קרוה לשבירה ואז ברוך ה' הגעתי לפנימיה מדהימה שבזכותה הנפילות ירדו לכלום מבחינתי פעם בחודש ופחות מזה ואז הגיע הקרונה
ןשוב היה לי נוראי ובחסד ה מהקרונה יצא משהו טוב דיברתי אם הרב שלי על זה שהוא בן אדן מדהים כי הוא היחיד שסיםרתי לו בשלוש שנים האחרונות...
כרגע אני במצב בניים אחרי הקרונה אני לא ממש מכור כמו שהייתי ולא משוחרר מזה בכלל וזה קשה רצח ליהיות גן זה וגם זה כמו חבל שלא משחרר
בקיצור עכשיו שהבנתי למה אני לא יכולתי לכתוב עד עכשיו אני מקווה לכתוב כאן הרבה ולקבח עזרה מחברה שהתחילו בגיל שלי ואולי יעזרו לי שאני לא יסחב אם זה עוד שנים..
תודה רבה וסליחה על האורך

נ.ב קראתי לחשבון גן נעול כי ככה אני מרגיש
גן עדן...אבל נעול
וגם כי באירוניה של ה ככה קוראים לי
אוהב מאוד מאוד

המון בהצלחה לך חבר יקר, תתחיל לחפש פה באתר כלים שיכולים לעזור לך. בכל אופן, אני מאוד מקווה שיש לך חסימה על הפלאפון ואם אין, אז זה השלב הראשון לעשות.

מאחל לך המון המון בהצלחה, תמשיך לכתוב פה, הפורום הוא כלי מדהים
שבוע טוב

תודה רבה אחי וכן יש חסימה אבל תיודע זה לא בעיה לפרוץ כלום אם אתה יודע מה אתה עושה

ואני מכיר את האתר הזה מגיל 12 ואני מנסה להיגמל מאז..השתמשתי כבר בהרבה כלים..וקראתי בפורום עכשיו אני פשוט יודע איך לכתוב כאן
הכלים עזרו אבל לא מספיק אולי מכאן תבוא הישועה אם ירצה ה

חבר יקר וצעיר,
אני מאמין שבגיל צעיר אפשר לשנות את עצמנו, ולצאת מזה מבלי להיות ממכור לכל החיים,.ממליץ, עם כל האי הנעימות בעניין,
לפנות להורים או למישהו מקצוען ולספר לו הכול, ולראות מה אפשר לעשות.

ברוך הבא ובהצלחה .
מעטים  הצעדים שתוכל לעשות שיוכלו להשפיע על חייך כמו המלחמה הזו .

ממליץ לך להתמקד לא פחות בעוגנים יציבים כמו : חברים/משפחה , כתיבה קבועה בפורום , סינונים הרמטיים מאשר בדחיפה פנימית .

שניהם חשובים , אחז בזה וגם מזה אל תנח ידך .

בהצלחה אח יקר .

שלום גן נעול ומעין חתום. שם מיוחד בחרת לעצמך:)

    מצד אחד באמת נראה שהתחלת את המפגש עם העולם המיני שלך, בשלב מוקדם (לפחות מבחנתי, שהתחלתי ופגשתי אותו רק בגיל 14.. אבל כול אחד והקצב שלו, )
  אבל נשמע שאתה מתפתח בכול התחומים מהר, ולא רק שם!
כלומר אתה נשמע לי בוגר לגילך, ועם רצון אמיתי לקחת אחריות לחיים שלך ולהתמודד עם הקשיים שעולים.
   זה שאגעת לאתר כאן והתחלת לכתוב על זה, זה צעד ענק ומאוד משמעותי!
  
 כתבת שיש לך בית פתוח שאפשר לדבר בו על הדברים כאלה(?)
   אז שאלה למה עכשיו אתה מסתיר את החוויה שלך?  למה אתה לא משתף את אבא שלך בזה?
 [אני מניח שזה מבושה?  לי הייתה המון בושה כלפי זה. ושמרתי את זה לעצמי בסוד הרבה שנים. הדבר לא היה לטובתי. כי לא היו לי את הכלים להתמודד מול הדבר הזה.. ומסתבר שעם הזמן זה הלך והתדרדר ונעשתי יותר ויותר מזוהה עם המחשבות שלי ועם התחושות שנבנו לי לגבי עצמי. וחשבתי שאני "חלש" ושאני "חוטא" ושאני "אדם רע". אבל האמת הפשוטה, שרציתי קרבה וחיבור, ולא ידעתי איך להשיג זאת, אז פניתי למקום של התאווה, שבאמת ביסוד שלה יש חיבור וקרבה מאוד חזקים. שזה כוח מקור של חיים והמשך חיים] 
  תמשיך לשתף כאן.  
גם כשטוב, וגם כשרע ("יש בי מיזה, וגם מיזה, יש בי שניהם" מאיר בנאי)

היי תודה לכם ואני לא מספר כי אני לא יודע איך הסתרתי את זה המון זמן

ומה יקרה אם תספר לאביך עכשיו?
ממה אתה מפחד, או מתבייש?
 האם אתה חושש שהוא יכעס עליך? או חושש ממה שהוא יחשוב עליך?

 לדעתי חשוב שתתמודד מול השאלות האלה וככה מול עצמך..  הבושה והפחד הם מה שמנעו ממני למצוא את הפיתרון, ובכך גררו הרבה שנים של סבל מתמשך של פניה להתמכרות ולתאווה. הדבר ניתק אותי מעצמי ובהמשך גם מכול הסובבים אותי.    ואני לא ידעתי לבקש עזרה ממי שהיה יכול לעזור לי.
 אתה פונה כאן לעזרה, אבל אנחנו לא מכירים אותך מספיק. לכן נראה לי שההורים שלך הם הם מי שיכול לסייע לך בתהליך שאתה רוצה לעבור בו. איתך בדרך ומקווה שמה שכתבתי יהיה לך לעזר.