טוב אז שלום לכולם!
אני דיי חדש כאן בפורום( באתר לא כל כך...)
טוב אז אני נשוי פלוס 1, אפשר לומר שאני ציוני שומר מצוות.
מאז התיכון אני נופל לתאווה- כשאני מדבר על תאווה זה בעיקר צפייה בתכנים לא ראויים ובדרך כלל לא מדובר באוננות.
שירתתי בצבא כמעט 5 שנים וזו דווקא הייתה תקופה שבא לא היו לי נפילות.
בזמן האחרון זה חוזר אליי בגדול.
לפני בערך חודשיים וחצי גילית את האתר (ברוך ה'...) ואני מודה בהזדמנות זו ג'יאיי!!
בכל מקרה התקופה הכי ארוכה שלא נפלתי היא 40 יום בערך.
אני ניסיתי כמעט הכל באתר, ומאז הנפילה האחרונה התחלתי להפנים טוב יותר כיצד להשתמש בכלים ואפילו השתכנעתי לבוא לפורום בתקווא שזה יעזור.
הנפילה האחרונה שלי הייתה לפני 9 ימים, והיא קרתה בגלל טעות באמת...או שלא...הייתי בערב פלוגה-מילואים, והחברה העבירו שם אייפון שמופיע בו משהו שנראה באמת ובתמים מעניין. במקרה הסתקרנתי על מה שהם מסתכלים וראיתי תמונה של אשה ובוא נאמר שהיא לא הייתה בדיוק צנועה...
בקיצור הגעתי הבייתה וזה ממש גרם לי ליפול...

זהו אני מתפלל יום יום לה' יתברך שיעזור לי לעבור את היום בשלום

ושיהיה לכולנו ערב מוצלח

layo כתב on 07 יוני 2012 19:26:

בס"ד
בהצלחה רבה מכל הלב
רק סליחה שלא כ"כ הבנתי. ב"צבא לא היו נפילות" זה כולל את התקופה הכי ארוכה 40 יום? או שלא היו נפילות כלל?

בצבא לא היו לי נפילות כלל... כנראה שבגלל שהייתי חוזר פעם בשבוע שבועיים או שלוש אז הייתי עסוק בסופ"ש ולא היה לי זמן לדברים האלה. גם הייתי חוזר לשבת הבייתה וכמובן שבשבת אין אינטרנט...
אחרי שהשתחררתי זה חזר אליי. חזרתי שובכ להיכנס לאתרי אינטרנט בעייתיים. בוא נאמר שמזה כשנה אני מנסה להיגמל מההתמכרות שלי.

שלום לך חבר חדש! קודם כל- אוהבים אותך!! כולנו באותה הסירה נלחמים (עי" כניעה) באויב אחד שמאיים להרוס את חיינו הרוחניים, הנפשיים והפיזיים. גם אני די חדש בפורום הזה (מספר ימים). בעז"ה שתהיה בהצלחה לכולנו. שבת שלום!!

layo כתב on 08 יוני 2012 13:18:

בס"ד
אז אולי יש פתח לראות נקודת אור מאוד חזקה
כאשר החיים מלאים ולא מגיעים למצב שהבטלה מביאה לידי שיעמום והשיעמום מביא לידי חטא...
נצלים מן החטא
אז אולי אתה לא מכור?...

אהלן ושבוע טוב!!

כאשר החיים מלאים ולא מגיעים למצב שהבטלה מביאה לידי שיעמום והשיעמום מביא לידי חטא...
נצלים מן החטא
אז אולי אתה לא מכור?...
[/quote]

אולי אני מכור ואולי לא, אני חושב שעדיף שאני אאמין שאני מכור וכך אטפל בנושא מהשורש.
אני בהחלט מסכים איתך שהשעמום מביא אותי לידי חטא ובטלה ובזבוז זמן.
אולי אחד הפתרונות בשבילי יהיה למצוא עיסוק כל רגע ורגע כי אז אני בהחלט לא נופל...הראש עסוק בדברים אחרים...

שיהיה לכולנו שבוע טוב ומוצלח!

layo כתב on 10 יוני 2012 15:27:


בס"ד

שלום לאיו! שבוע טוב גם לך !
שומע מדבריך שיש עדיפות להאמין שאני מכור ולא יכול לשלוט על התאווה וכך גם ראיתי במדריך שמדבר על התחלת 12 הצעדים שחייבים בשלב ראשון להודות בכך שאני מכור, להיכנע ולמסור את חיי לה'
אין לי בעיה להכנע לה' ולמסור את חיי למענו (שהרי בכל מקרה חיי בידו בכל רגע ורגע)
אבל לא מצליח להבין את כוונת הדברים "להכנע לתאווה" שהרי כל חיינו אנו נלחמים שלא להכנע וגם אם נופלים קמים וממשיכים במאבק!
אודה לך אם תוכל להאיר לי מנקודת מבטך מדוע עדיף להאמין שאני מכור, מלהאמין שיש בי כוחות חזקים ושאוכל להתמודד?

אתה יכול להמשיך להאמין שיש בך כחות חזקים אם זה מביא לך תוצאות. אבל אם זה לא מביא את התוצאה המבוקשת ואתה ממשיך ליפול, אולי הגיע הזמן שתבין (לא תאמין) שאתה לא יכול.

אני לא אומר שאתה לא יכול, אלא רק אומר שאם אתה ממשיך ליפול למרות הכל - יתכן שאתה פשוט לא יכול. זה לא איזה טריק ולא שייך לשום אמונה. זה שייך לשאלה פשוטה ביותר: האם אתה מסוגל לנצח לבד את התאווה? תשובה של כן או לא.

zalmen כתב on 10 יוני 2012 19:03:


בס"ד
זלמן היקר! שלום וברכה!
מודה מאוד על השאלה הישירה
מנסה קודם כל לענות לעצמי נראה לי שבימים הקרובים תהיה לי תשובה יותר ברורה
מעריך מאוד מאוד את דאגתך ואת המעקב המסור
מקווה שהתגובות שלי לא מנדנדות יותר מידי...

קח בחשבון שזה יכול לקחת הרבה יותר מאשר כמה ימים. יש כאן חברים שלקח להם חודשים ויש גם כאלו שלקח יותר זמן.

אני מקווה שתחזור עם תשובה שלילית, אבל אם התשובה חיובית - כולם כאן ישמחו בכל אופן לנסות לעזור לך.

zalmen כתב on 10 יוני 2012 19:23:

בס"ד
כרגע התשובה היא שלילית ...
אך עם יד על הלב לא בטוח שהיא באה מעומק האמת.
יתכן מאוד שהיא רק תשובה מתוך פחד, חרדה להכיר באמת במצבי 

שלום לך מיאני!!!
אני מצטער שאני מגיב מאוחר כל כך, לא יצא לי להיות באתר כמה ימים
תראה, כפי שכבר ציינתי הייתי בצבא, יותר נכון הייתי קצין קרבי בצבא.
ושם למדתי המון.
לפעמים הפתרון למצבים מסויימים הוא להיות קשוח, להילחם על שלך, להתבצר בעמדתך, להחזיר מלחמה לכל מי שבא לתקוף אותך או לחילופין לתקוף את מי שבא להורגך. חשבתי שכך אפשר לנהוג עם יצר הרע, או עם יצר התאווה.
לצערי (ואני אומר שכך זה עבד אצלי, לא בהכרח יעבוד אצל אדם אחר) להילחם ראש בראש עם יצר התאווה או להיות "קשוח" איתו לא עבד. לצערי כל הדרכים להתמודדות שלי עם בני אדם או מצבים מסויים בצבא או בחיים, לא הצליחו נגד יצר התאווה.
לא משנה איזו דרך ניסיתי, כלום לא עזר.


אמרתי לעצמי הרבה פעמים- אני אלך איתו ראש בראש! אף פעם לא הפסדתי בחיים- וגם לא אפסיד ליצר שלי! אני חזק ממנו!! אבל לא משנה מה, אחרי כמה ימים כבר נפלתי שוב.
החלטתי ללכת על המצב הכי "גרוע"- אני מכור, אין מה לעשות. אני חלש, לא מסוגל להתמודד עם היצר שלי, הוא חזק ממני והוא לוקח אותי בסיבוב. מהרגע הזה הכל השתנה, הרגשתי כבר הרבה יותר טוב. הרי אם הוא חזק ממני, אז אין מה להילחם. אז מי יילחם במקומי אם לא אני?? ה' יילחם במקומי- ובזה אני בטוח אם ה' יילחם במקומי, הוא ינצח- ללא צל של ספק.

ומאז אני מרגיש שהמלחמה ממש מזערית. כאילו אני בכלל לא רוצה תאווה.

ברגע שקבעתי לעצמי שאני מכור, גם אם אני לא באמת כזה, העמדתי פני מכור. ואמרתי לעצמי שאם אני מכור אני צריך להשתמש באמצעים לגמילה כמו כל המכורים. התחלתי להרחיב את הכלים שאני משתמש בהם כאן באתר. וזה מאוד עזר.

עוד דבר אחרון- ברגע שקבעתי שאני מכור אני מתייחס לזה כמחלה ולא שום דבר אחר, ובמחלה צריך לטפל בעזרת תרופות (לא פיזי במקרה הזה) ולכן גם רגשות האשמה ירדו ממני והתחלתי להתייחס למצב שלי בצורה שונה, בלי ייאוש, בלי דיכאון.

אני מאוד מקווה שהייתי ברור, אני לא כל כך טוב בהתבטאות בכתב....אחרת תצטט ואני אנסה להיות ברור יותר
לילה טוב

layo כתב on 12 יוני 2012 01:12:

בס"ד
מאוד מזדהה עם דבריך הראשוניים...
גם לי יש רקע  קרבי וזו הייתה דרכי גם עם היצר ואף הצלחתי להכניע אותו במשך שנים (כ-חמש שנים רצופות ועוד חמש שנים פחות טובות עם נפילות של שמירת העניים בלי נפילות של שמירת הברית!)  לכן כשאני נופל קשה לי לקבל שאני לא יכול. אלא - כמו שאומרים בצבא "אין לא יכול יש לא רוצה..."
האם תוכל להאיר יותר את הנקודה כי היא נשמעת פרדוקסלית מצד אחד אם נלחמים אין סיכוי ואם לא נלחמים אז הכל מצליח.
זלמן אמר לי באחד התגובות משהו כמו: "מה אכפת לך איך זה עובד? זה עובדה, חבר שלי הצליח, אז גם אני מנסה" זה נכון אבל מצד שני האם אני לא חוטא לאמת כי חז"ל אומרים ש"היצר הוא מאש ואנו בשר ודם ואם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו" משמעות של "עוזרו" זה ביחד לא שאני לא עושה כלום כלומר עלי להלחם ולבקש את עזרת הקב"ה
אז מזתומרת להיכנע? להודות בחוסר אונים? אנא הסבר מנסיונך
דרך אגב ראיתי שם משתמש בטבלה מסע 90 כשימך ביחד איתי בימים האם זה אתה או שזה צרוף מקרים נדיר? בכל מקרה בהצלחה רבה בצעדיך...

ערב טוב מיאני!
טוב אני רואה שיש לנו ברבה במשותף, זה אכן אני בטבלה ואם אנחנו באותו שלב אז נוכל גם להמשיך ביחד באתגר.
בכל מקרה, אני חייב להודות שאפילו אני לפעמים מבולבל מהשיטה. הרי אם זו מלחמה ביצר, ואני מוותר- נכנע, אז כביכול אני אפול יותר. כי כבר לא כל כך אכפת לי, או שכן איכפת לי אבל אני יודע שזה מעל היכולות שלי.
אני מצטט אותך ואת חז"ל- "האם אני לא חוטא לאמת כי חז"ל אומרים ש"היצר הוא מאש ואנו בשר ודם ואם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו" משמעות של "עוזרו" זה ביחד לא שאני לא עושה כלום כלומר עלי להלחם ולבקש את עזרת הקב"ה "
זה לא שאתה חוטא!! ההיפך הוא הנכון, אתה מחפש את השיטה הטובה ביותר להילחם בתאווה!! זו מלחמה אמיתית! זו היא שיא ההתערבות!!
בוא נאמר לדוגמא ( ואני לא בטוח שזו דוגמא טובה, אבל נזרום) שאתה מתחרה במשחק חדש.
במשחק אתה חייב לנצח, ויש לך את הדרך שלך. לאחר מספר נסיונות, אתה מקבל עצות ממומחים ומאסטרטגיים בתחום המשחק שיובילו אותך לניצחון במוקדם או במאוחר, תלוי כמה אתה מממש את העצות הללו.
אתה רואה שאתה ממשיך להפסיד וטוען שאתה לא רוצה לנסות את העצות "הטיפשיות" האלו כי זה נראה לך סותר את הדרך שלך, ואתה מאמין שרק בדרך שלך תנצח.

אני שואל אותך באמת, מי אנחנו שנגיד לאנשים מומחים בתחום שזו לא הדרך הנכונה? לפחות ננסה.... אולי זה כן טוב לנו?
בכל מקרה נפלתי כל כך הרבה פעמים שאני חייב להקשיב למומחים בתחום!

לפי דעתי זוהי מלחמה, רגעית ויומיומית. וצריך להילחם באמצעים הנכונים.
שאלה: מה יותר חשוב? האמצעים או המטרה? לדעתי, במקרה הזה ספציפית, המטרה היא החשובה ביותר. כי כל פעם שאני נופל אני יוצר בור עמוק יותר שממנו קשה יותר לצאת! וחשוב לי לצאת מהבור! לא משנה מה!

תראה מה הולך סביבינו! האנשים הטובים ביותר נופלים לתאווה! אנחנו מגיעים ליישורת הארחונה של ביאת המשיח! אנחנו חייבים לצאת מזה כמה שיותר לפני שיהיה מאוחר מדי...

שוב סליחה על כך שהארכתי... יום מוצלח שיהיה לנו!

לאיו היקר, אני שמח לראות אותך מלא כוחות ודרוך לקרב.
אני רוצה להעיר הערה קריטית, אם אתה כבר יודע אותה, אז היא תתקבל אצלך רק בתוך חיזוק:
כשאני מתמודד עם 'זה' או עם 'היצר' או עם 'התאווה', לפעמים אני מדמה את עצמי לחייל בסיירת, דרוך לקרב אשר מנסה לירות בכל מה שזז, שמירת העיניים - 'אש', YNET 'אש אש'. וכך אני יורה ויורה. אבל פעם אחת, אני נרדם בשמירה, ופתאום אני מוצא את עצמי 3 שעות עמוק בתוך הפורנו הכי גרוע שיכלתי לדמיין, ואני אומר לעצמי: הי? מה נסגר איתי?
תבין, לאיו היקר, הכוח שמושך אותנו לפורנו הוא לא 'המפלצת שבתוכנו', הוא לא מן שד ערמומי כזה שמתגנב בכל פינה ומנסה לגנוב את נשמתנו.
הוא אנחנו. אני רוצה את הפורנו. כן, זה הזוי, זה מטורף, מי רוצה את הסיאוב והטירוף הזה שמתלווה לשקיעה בצפייה בפורנו? מי רוצה את הרגשת החומריות הזו? אבל כן, אני רוצה, ואתה יודע למה?
יכולות להיות כל מיני סיבות: אולי חסר לי משמעות בחיים, אולי אני כמה לאהבה ואני לא יודע איך לבטא אותה, אולי אני מרגיש חסר ביטחון עצמי, אבל יותר מכל - זה פשוט אני. כשאני יורה בחוסר אבחנה בכל גילוי של היצר אני דומה למישהו שלוקח אקמול בשביל לטפל בסרטן.
לא לא לא, אני צריך טיפול שורש. וההכרה הראשונה צריכה להיות שהשורש הזה נמצא בתוכי. שהאשליה הזו ש'אני' זה רק החלק הצדיקי שלי , ושהיצר הרע שלי הוא המפלצת השטנית שמנסה להרוס אותי, גורמת לי ליפול שוב ושוב ושוב.

מחשבות
ברוך הבא
נתן