ברוכים הבאים, אורח

היצר מהתל בי
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: היצר מהתל בי 2082 צפיות

היצר מהתל בי לפני 12 שנים #6741

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
בשבת האחרונה, בקושי הצלחתי לעבור אותה לבד בבית... היה קשה אבל בסוף הצלחתי עבודת ד" שלי נחלשה מאוד או יותר נכון להגיד ההתלהבות...
הקטע הגרוע הוא שקמתי בבוקר שבת וחלמתי כמו תמיד את החלום שאני נמצא בחדר לבד ולא יכול לעשות כלום מול יצר הרע ונכנסתי וראיתי את זה... ופגמתי (וזה החלק בחלום שבו גם פגמתי... ואני יכול להישבע לכם ששמרתי על העיניים שלי! אני הייתי בישיבה וניסיתי להתרכז בכל דבר אחר חוץ מזה) ז"א קרי לילה... והקטע המזעזע ביותר בחלום שלי הוא שכחלמתי את זה ההרגשה שלי הייתה לעזאזל אתה צריך לאפס את המונה ל0 מ14 יום כמה חבל! וההרגשה הייתה כל כך אמיתית ואם אתם חושבים שכשהתעוררתי וגיליתי שזה היה 'רק' קרי לילה וזה שימח אותי אז בכלל לא קמתי אם הרגשה כל כך אמיתית ומבאסת והתחלתי להרגיש כל כך עצוב... גם בגלל שהוצאתי קרי... וזהו ומאז השבת הזאת היצר כמעט ומכניס בי התלבטויות המלחמה איתו קשה ואני לא יודע איך אני מצליח ועומד על הרגליים אני לא יודע בשביל מה אני נלחם כל ההתרגשות שלי מהעבודה הרוחנית כל החיזוקים שאני קורא כבר לא מדברים ללב שלי לא מדברים לרגש וכך גם כל ההוכחות השכליות אני לא יודע מה לעשות... אתם מכירים את זה שאחרי שאתם נופלים יש לכם חשק ללימוד תורה יש לכם חשק לעבוד את ד" אתם מחשקים שפתיים לקראת המלחמה הבאה ואתם אכן מצליחים אבל אחרי שבועיים לפחות אצלי זה כבר מתחיל להיטשטש

בעניין: היצר מהתל בי לפני 12 שנים #6748

בס"ד

מאז שאני בפורום, גם לאחר שבועיים אני עדיין מודע למלחמה ביצר (כאשר פעם לאחר שבועיים אני כבר שוכח מהכל).
הקרב הוא הקרב על המודעות - תהייה תמיד מודע למלחמה ביצר, בכלים העומדים לרשותך, ובזה שכל המלחמה הזאת היא כולה רק להיום.
אבא שבשמיים!!! אני באמת באמת רוצה להצליח, תעזור לי!!!

בעניין: היצר מהתל בי לפני 12 שנים #7478

  • אטא
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 2
אחי לך בשמחה לטבול!

בעניין: היצר מהתל בי לפני 12 שנים #7479

  • אטא
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 2
( מחליף שם משתמש )

בעניין: היצר מהתל בי לפני 12 שנים #7773

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
אריאל, זו תגובה מאוחרת קצת, אבל רק עכשיו התפנה לי קצת זמן לקרוא ברצינות את הפורום.

מבחינתי כיום, המשל שאני נותן לעבודה שלי היא להפוך פצצה גרעינית לכור גרעיני לצרכי שלום. אני מחזיק עמוק בתוך הלב 13 שנה של כאב והכחשה. זו אנרגיה אטומית, מדי פעם היא מתפרצת, ואז אני רוצה לחזור ולברוח אל התאווה. מדי פעם אני מרגיש את הריקנות הזו, את התלישות הזו, שמושכת אותי אל התאווה, ואני לא יודע מהיכן זה בא לי. ובפעמים שזה לא קורה, עובר הזמן, ואני ממשיך להרגיש שאני נאבק רק מכוח האינרציה, ואני שם את המאבק עם התאווה בצד ומרגיש שבסך הכל - הכל בסדר אצלי. ואז שוב זה מתפרץ וכן הלאה.
כיום, עם ההיחשפות לפורום ולרוח העבודה כאן, אני עובד באופן אחר - אני נותן לכאב להתפרץ במנות קטנות ומבוקרות - אני מדבר עם אשתי על מה שהיה בקבוצה הטלפונית, אני כותב כאן, אני חושב על זה, אני מתפלל על זה, ובאופן פרדוקסלי, העובדה שאני נותן לו להתפרץ, שאני נזכר דווקא בכך שאני עדיין חולה, שזה לא באמת, שהתרפאתי, הופכת להיות גורם מחיה אשר מעצב מחדש את כל אישיותי ומקרב אותי לקב"ה, לאשתי, ולנשמתי.

מחשבות
נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: היצר מהתל בי לפני 12 שנים #7777

  • YeshAtid
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 327
איך אמא שלי אומרת חלום זה רק חלום
יש עתיד

בעניין: היצר מהתל בי לפני 12 שנים #7827

בס״ד

אני יודע שזה פוסט ישן יחסית, אבל יש לי תובנה חדשה שקשורה לעניין הזה, זה בדיוק מה שזלמן כתב במייל היומי שלשום:
המסע לתשעים יום – מעלות וחסרונות


בפורום הנפלא שלנו ישנם דיונים רבים לגבי האפקטיביות של הטבלה לספירת תשעים יום נקיים, וחשבתי שכדאי לסכם קצת את המעלות והחסרונות כדי ששאר החברים ינסו להשתמש בו באופן נבון ומושכל.

אתחיל מהסוף: ברור לי מעל לכל ספק שזה כלי חשוב לכל אחד שמתחיל את דרכו בהחלמה. יש לו (מלבד המעלות שצויינו באתר עצמו) גם את המעלה שהוא כלי שדוחף להצלחה. אני למשל כאדם תחרותי מאוד רציתי לכבוש את הפסגה, מה שנתן לי המון מרץ לצאת לדרך חדשה ולהתמיד במשך תקופה ארוכה. לכן, הדברים דלהלן הם רק בנוסף לזה, לאחד משני סוגי חברי: או כאלו שניסו ולא הצליחו ומנסים להבין מדוע, או כאלו שכבר סיימו ותוהים לאן הלאה .

ה' ברא אותנו בעולם עם שלושה מימדי זמן, אבל בעוד הוא יתברך היה הווה ויהיה - לנו הוא נתן רק מימד אחד של זמן בו אנחנו יכולים לפעול. שני המימדים האחרים חיים רק בזכרון או בדמיון ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. לכן, כל הרעיון שניתן "לצבור" ימים נקיים הוא מופרך מעיקרו. אין דבר כזה לצבור ימים, אין בנק שאפשר להפקיד בו את הימים האלו, וזה לא משנה כלום האם בעבר שלי יש יום אחד נקי או תשעים. מה שכן משנה הוא המצב שלי כעת. ולכן, באם עבדתי במשך תשעים הימים האלו, אזי מה שנצבר הוא לא הימים אלא העבודה האישית, ואז התקדמתי .

לעומת זאת מי ששם לעצמו מטרה "לאסוף" ימים וכל מה שהוא עושה בנידון הוא לספור אותם - לא באמת יתקדם לשום מקום. נכון שמבחינה רוחנית הוא הרוויח ימים נקיים שזה דבר נפלא, אבל במאבק בהתמכרות הוא לא התקדם. יתירה מזו, כפי שחלק מהחברים מדווחים, כאשר הם נפלו אחרי תקופה ארוכה של נקיות, הם "פיצו" את עצמם בריבית על תקופת הנקיות, כך שהם לא באמת הרוויחו כלום. הסיבה לכך היא פשוטה בתכלית: הספירה איננה מלחמה! הטבלה היא כלי עזר נפלא להתקדמות ועבודה, אבל היא לא עושה עבורי את העבודה. אין אף אחד שיכול לעשות עבורי את העבודה, אין דבר כזה בעולם שלנו .

לעומת זאת מי שעובד במשך הימים האלו ו"צובר" עבודה, אזי אחרי תשעים יום הוא רואה תוצאות. זה לא שההתמכרות נעלמת, ואני לא בטוח שהיא אפילו נחלשת, אבל בכל זאת המצב שונה. עבדתי על עצמי קשה במשך תקופה ארוכה, אז גם אם לא כבשתי את ההר, אבל לפחות אני יודע שיצאתי למסע. התקדמתי משהו. תשעים יום של עבודה ונקיון הם דבר נפלא.

ומה אז? מה קורה כאשר מישהו רציני בנוגע להחלמה שלו וסיים תשעים יום? לפני חודש, כאשר סיימתי את התשעים יום שלי, יצאתי למסע חדש של תשעים יום נוספים, אבל אם ה' יעזור לי, ואצליח להישאר נקי כל יום "רק להיום" במשך שישים הימים הבאים, אסיר את שמי בעזרת ה' מהטבלה. הסיבה לכך כפולה:

כאשר אני יוצא לחופשה בבית מלון, אני סופר את הימים. אם קיבלתי פתאום עוד שבוע בבית מלון, אני מתענג על כל יום נוסף וכל יום מחשב כמה ימים אני כבר כאן. זהו טבעו של דבר זמני. לעומת זאת כאשר אני קונה בית, אני מהר מאוד מפסיק לספור ימים כי זאת לא המטרה. אני לא חי בבית החדש לתקופה, ומספר הימים בו אני מתגורר בבית החדש לא מעניין אותי. מעניין אותי שכעת בהווה אני גר בבית יפה וגדול. נכון שפעם בשנה או משהו כזה אני אציין לעצמי ש"אני כבר שנתיים כאן", אבל זו לא המטרה. המטרה היא רק ההווה ואין בלתו.

אז אם אני חושב שהשפיות שלי היא משהו זמני, אני ימשיך לספור כל יום כמה ימים אני כבר שפוי. אבל אם אני רציני לגבי ההחלמה שלי, אין לי עבור מה לספור ימים. אני רוצה לעבור כל יום בנקיון בלי שום קשר לימים שעברו. האשליה של הספירה נותנת את המימד הזמני להחלמה שלי ועושה את זה לאיזה משחק מחשב שיש לי בו אורך חיים ומספר פסילות, אבל זה לא המצב שבו אני רוצה לחיות. אני חי כאן ועכשיו ורוצה שהיום הזה יהיה נקי. לא קשור לעבר וגם לא לאיזו מטרה של מספר עגול שאני רוצה לכבוש. מה אחרי שמישהו יגיע לאלף ימים, אז כן מותר לו ליפול? האם אחרי חמש שנים בבית חדש אני נזרק לרחוב?

ויש גם סיכון. כל יום שאני סופר, יש איתי עוד מישהו שסופר. המישהו הזה הוא אני בעצמי. כן כן, התאווה שלי - שהיא אני בעצמי - רואה כל יום את הטבלה ולא כל כך נוח לי עם זה. כאשר מגיע הגל של התאווה, יש לי קול קטן שלוחש לי שהרעבתי אותו מספיק וכעת הגיע הזמן לפצות אותו. אז אני מעדיף לא לחיות את מספר הימים בהם אני נקי, ולא לתת לעצמי תירוץ למה הגיע יום התשלום.

ועדיין, אחרי כל זה, אין ספק שזה כלי חזק מאוד להתחיל להניע תהליכים בריאים של החלמה


תקרא, מה שהוא כותב פה זה עניין מאד חזק, אין משמעות לצבירה של זמן, אלא משמעות לצבירה של עבודה ושל נסיון.
אז אם לאחר שבועיים אתה מרגיש שאתה נלחם כמו ביום הראשון, וזה ממש קשה, אז אל תרגיש חבל על האיפוס של הימים... אתה צריך להרגיש חבל על העבודה שצברת, ואת זה תוכל להציל אם תעבוד עוד (ולא על ידי כך שתנסה להרוויח עוד יום)
אבא שבשמיים!!! אני באמת באמת רוצה להצליח, תעזור לי!!!
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.40 שניות

Are you sure?

כן