שלום חברים יקרים.

רציתי לשתף אתכם במשהו שמאד מפריע לי...

האם נענש מהשמים או האם אנחנו עוברים על חוקי ההלכה על כל פעולות התאווה שלנו?

צד א. בכל הכתובים של 12 הצעדים משמע שלא נענש כי לטענת הכתובים זה משהו שלא בידינו אז לכאורה אנחנו לא פוגעים בהלכה.

צד ב. נכון שיש כתובים. אבל לפי סעיפי שולחן ערוך אנחנו עוברים על הלכות מפורשות ונצטרך לקבל את העונשים שמיועדים לעברות אלו.

צד ג. אולי נצטרך לחלק בין זה שאנחנו עוברים על סעיפים בהלכה לבין זה שנקבל עונש מהשמים.

אשמח מאד לשמוע את דעתכם

חיים

שלום עליכם. ממליץ לעיין בפוסטים שמתוייגים "חוטא-חולה"
forum.gye.org.il/index.php?action=tags;tagid=12

תודה על הפוסטים...

קראתי אותם. אבל לא הצלחתי להוציא תשובה ברורה לשאלתי. אני מבין שזה סוגיה מורכבת ויהיה קשה מאד לענות עליה תשובה הלכתית מדויקת.

בכל אופן עזרתי לי...

כשבאתי לפה לא באמת עניין אותי האם אענש על כך בשמיים או לא, לא חיפשתי לנקות את המצפון שלי.

באתי לפה כי נענשתי פה בארץ, בעולם הזה, הסבל שלי היה כל כך נורא שזה כבר באמת לא עניין אותי מה קורה שם למעלה.

היום אני חי רק להיום במין גן עדן נפלא, אני נקי וכבר לא סובל, וגם היום זה לא מעניין אותי מה שהיה, אני מתעניין רק איך אני יכול לעזור לעצמי לסיים את היום בנקיות, ומשתדל לעשות את הפעולות הנכונות בשביל שזה יקרה, וזה בעיקר הרבה תפילות.

בהחלמה.

חיים,‏ אפילו אם נאמר כדבריך שצריך להמשיך להתייחס להתמכרות כחטא,‏ עדיין יש מושג של תשובה בעולם.‏ התכנית מאפשרת לנו לשןב לאלקים ולעצמנו.‏ וכשאדם עושה תשובה הוא כבר לא מוכרח לסבול את כ ל העונשים האלה...
על פי הניסיון שלי ,‏ העיסוק בשאלות האלה לא בא ממקום של יראת שמים וחיבור אמיתי,‏ אלא של רגשות אשמה ושל פחד.‏ אחת הדרכים  להבין את זה היא לנסות להתבונן פנימה ולראות איזה צורך פנימי משרתות אצלי השאלות האלה.‏ מה אני 'מרוויח' מלשאול אותן שוב.‏ מה הייתי אילו הייתי מפסיק לשאול אותן.

סליחה שאני שואל, אבל למה נפקא מינה?

אם העונש בגהינום היה גורם לי שלא ליפול - אז אולי היה ענין לדון בזה, אבל מכיון שזה הפוך, אז אני לא מבין למה לדון בכך, הרי ככל שיותר נדון בעונשים החמורים וכו' כך הסיכוי שלנו להמשיך להשתמש בתאווה גדול יותר. האם באמת מטרת העונש היא לגרום לנו לעשות עבירה?...

והערה נוספת. מתוך האנשים שפגשתי, לא ראיתי עדיין אנשים שהפסיקו להשתמש רק בגלל שזה אסור, כך שהדיון הזה הוא הלכתי נטו, אבל אין לו משמעות לגבי המעשה עצמו.

תודה סוד

זה התשובה המועילה ביותר לגבי הנושא הכואב חולה-חוטא

תודה על התגובות...

אני באמת חושב שהמטרה שלנו (שלי) זה להתעסק בריפוי ולא ולא להתעסק בנושאים רוחניים.

אבל לדעתי אם יהיה לנו פסיקה הלכתית שתאמר שאנחנו מוגדרים "שוגגים" או "אנוסים", אז תהליך הריפוי שלנו יהיה יותר בריא ורגוע.

אנני רוצה לצטט שמות

אך שמעתי מכמה רבנים מוסמכים

שהדרך הכי טובה לטפל זה לא לעשות ענין מהעבירה

וכך גם מסתבר שהרי ה' רוצה שלא נעשה פעולות אלו

ואם מה שיעזור זה לא לחשוב על העבירה

חייב להיות שזה מה שרוצים מאתנו

בהצלחה

חיים היקר,

אם אתה רוצה"תעודת שוגג" או "תו אנוס" אני חושב שאני יכול לארגן לך. מבין שזה יקל עליך בהרבה מהאשמה והבושה.

הייתי מציע במקביל, לא לחכות לתעודה המקילה, אלא להתחיל כבר לעבוד על מה שכן אפשר. נניח קריאה בספרות והקבוצה הטלפונית.

תודה רבה חברים על התגובות. תמיד מחכים מחדש.

אוהב
הושיעה

זה נכון (וכתבו על זה כמה פוסטים) שיש סיכוי שדווקא העובדה שזה אסור, מגבירה את כמות המכורים במגזר שלנו, אבל אני כבר מכור, אז מה זה משנה להתעסק בהאם זה אסור או מותר? קראתי (אני לא זוכר איפה, נראה לי בחיזוק היומי) לפני זמן מה, שלא בטוח שזה משנה לה' כל כך אם אני מכור לפורנו או לאלכוהול או למשחקי מחשב- הרי כולם (כמו ששיטת 12 הצעדים מוכיחה) נובעים מאותה בעיה וזקוקים לאותו פתרון. העובדה שזו התמכרות למין אולי נראית יותר "מלוכלכת" מבחינה הלכתית מאשר התמכרות למחשב, אבל אם אני אחליף את ההתמכרות שלי בהתמכרות למחשב, האם זה באמת ישנה לאלוקים? האם עכשיו אלוקים יאהב אותי יותר כי אני מבזבז את זמני במחשב ולא בתאווה? ההלכה גורמת לראות את ההתמכרות הזו במיוחד כאסורה, ושאר ההתמכרויות הן פחות "בעייתיות". זה לא נכון- כל ההתמכרויות הן בעצם אותה בעיה, השוני היחיד הוא האופן שבו המכור מצא את הדרך לברוח ממנה.
מקווה שהייתי מובן.

חיים,

יש לי חבר שהתחבט בשאלה הזאת המון המון זמן. כל פעם הוא היה מדבר איתי על זה וכל פעם זה החזיר אותו למעידות בתאווה. הוא טען שאם רק יהיה רב רציני שאומר שהוא חולה - הכל יהיה בסדר, ואני טענתי שזה לא נכון, והעיסוק הזה במחלה ובחטא הוא חלק מהבעיה.

יום אחד בבוקר אחרי התפילה, התפתחה שיחה בבית הכנסת שלו על נושא ההתמכרויות. אף אחד שם לא ידע שהוא מכור כמובן, אבל זה הגיע לנושא התמכרות למין. רב בית הכנסת הוא פוסק ידוע מאוד בעולם ההלכה החרדי, והוא טען שזאת מחלה לכל דבר. המכור מיודענו ניסה "להקשות" עליו ושאל האם בית דין לא היה פוסק מלקות או דין אחר לאדם מכור? והרב טען בנחרצות שלא, וכמובן הסביר את הדברים מבחינה הלכתית.

החבר חזר אליי מאושר וטען שזהו, כעת הכל בסדר כי הוא יודע שהוא חולה ולא חוטא.

אבל כפי שאמרתי לו קודם לכן, זה החזיק מעמד זמן קצר מאוד, ואחר כך שוב החלו אצלנו החששות שאולי הוא חוטא ואולי זה מחלה, ואולי הוא צריך בכלל יותר תורה במקום קבוצות וכן הלאה.

בקיצור, אם אנחנו רוצים החלמה - אנחנו צריכים להשתדל להתרחק משאלות שאין להן משמעות כרגע. אלוקים רוצה שנפסיק להשתמש בתאווה, וזה חשוב לו יותר מאשר השאלה האם יהיה לנו גהינום או גן עדן אחרי מאה ועשרים. את זה הוא יחליט לבד ובמילא לא שואל אותנו כעת, אז כדאי שנתמקד במה שהוא רוצה שנעשה היום.

תודה על החיזוקים...

אני מסכים שאם רוצים להתרפאות לא כדאי להתעסק בנושאים של חטא ועונש.

אבל אומר לכם האמת. זה מפריע לי... מפריע לי שהרי אני משתדל לקיים את השלוחן ערוך והנה יש סעיפים בשולחן ערוך שאין לי כל קשר אליהם. זה יוצר אצלי תחושת בילבול, אני מקיים את הנאמר בשולחן ערוך או לא מקיים????

אשמח לעזרתכם.

תחשוב על המשל של יהודי ירא שמים אשר אין לו ראש כדי להניח תפילין...

האם אתה מוכן להאמין לאלו שהלכו בדרך הזו לפניך ונקיים שנה או שנתיים ואומרים לך במפורש שהסוגיה הזו לא קשורה להחלמה?

אוהבים אותך

כן, גם לי זה מרגיש מוזר, במיוחד כשאני קורא את מסילת ישירים...
אבל אני מנסה להבין שה' רוצה שאני אתעסק בהחלמה, זה הייעוד שהוא בחר לי. ומכיוון שכל מה שה' עושה הכל הוא לטובה, אז כנראה (מסיבה מסוימת) זה טוב לי להיות מכור.
גם לי עדיין קשה לבין את זה, אבל אני מנסה.