בגילוי לב! יש לך מרץ של מחלימים אמתיים, הלוואי והיה לי את הכנות וניתוח המחלה כשלך!
תשתף אותנו איך היה נשמח לתועלת כולנו

תודה
היה מרתק, את זה כבר אמרתי.
הגעתי למקום שבו אנשים דיברו לאט, כמעט בלחש, אבל אמרו.
אמרו את הדברים שהם באמת חושבים, נגעו בנקודות משותפות, שירטטו את גבולות הגיזרה של המחלה.
וזה נדיר, כי במקומות אחרים אנשים צועקים, זורקים את מה שיש להם, בלי לחכות להקשבה.
כשלחצתי על "6", הרגשתי שזה בוער בי, פשוט ישבתי עם האצבע על המקש, כי הייתה לי השתוקקות לקחת חלק בזה.
איך להסביר את ההשתוקקות?
זה די פשוט...
אני בן אדם שרגיל להשמיע את דעתו, במגוון מדיות.
אבל אתמול הבנתי, שזאת הפעם הראשונה שאני יכול להשמיע את דעתי, בלי לחשוש שהיא לא תהייה מקובלת על הציבור
במקום לעטוף את האמירות שלי בכסות הפוליטיקלי קורקט החשוכה, נתתי דרור לתחושות שליוו אותי במשך שנים.

לא אמרתי הכל
נתתי רק טעימה
נתתי אותה לעצמי,
והתענגתי עליה, רק על הרגע הזה
רק על האמירה הבודדת הזאת
כמו משל השוקולד, שמרתי לי פרלינים להמשך
כי אני לא חייב לסיים היום את הכל
התיקון לא יכול להיות טוטאלי, אני לא יכול להחליט שמעכשיו הכל בסדר
הוא יכול להיות (כמאמר הקלישאה) "רק להיום"
ודיברתי בשקט, לאט
בכביש הנבנה לו בפאתי יישוב כלשהו
אפוף ניקוטין, חרוך מעשן, ישבתי ברכב מודמם, ולראשונה בחיי הקשבתי לעצמי...

כרכום,
אתה מגניב לגמרי.
תמשיך לבא דברים טובים יקרו. לי הם קורים. רק להיום
בהחלמה

מרגש!!
בשיא הרצינות!!
יכלתי לשרבב 'אוהבים' וגמרנו,
אבל אתה צריך יותר מזה!
להת' ותודה רבה על השיתוף
דרך אגב אני כשאני עולה לתכנית ב11:00 בלילה אם אני נשאר עד אחרי התכנית שזה נגמר לפעמים ב12:30- 1:00 אני גומר לא פחות מחצי חפיסת סגריות, זה בדיוק הזמן שבשבילו נבראו הסגריות!!
או במילים אחרות זה הזמן שאני הכי נהנה מהסגריה- ומי שמעשן יודע

אוהבים אותך כרכומינו היקר.

שמעתי חריקה של סדק בקרח. תמשיך לבוא... יש תקווה!
אני נהנה היום לטעות ולא לתקן את עצמי. להיות טבעי. לקבל את מי שאני בלי עטיפות וקליפות וחומות הגנה.

תמשיך
אוהב
הושיעה

סדק בקרח?
אין לי מושג על מה אתה מדבר....

שום דבר לא קרה
חוץ מזה שאני מרגיש 5 ק"ג פחות...
וחוץ מזה שהעזתי לתפוס איזה חבר וירטואלי, מישהו מעולם כל כך שונה משלי, לשיחת טלפון מעודדת ומאירת עיניים, ואז הבנתי שאני כל כך קרוב אליו (הוא לא מכור..הייתי חייב לברר בעדינות)
אין לי מושג למה התקשרתי אליו, אבל העכבר אמר לי שאני צריך להתמודד עם הבדידות שלי באופן שונה.

צריך לספר שאני נשוי, ופחות או יותר באושר (תלוי אם מסתכלים על הפחות או על היותר), יותר באושר...
ושיש לי ילדים נפלאים ומתוקים?
ושאני מרגיש בודד גם בין אנשים? גם במרחק חדר?
ושכלי מס 3 נראה לי מופרך?
ושאני משתוקק לספר את הסיפור שלי לכל מי שרק ירצה לשמוע?
ושאני משתוקק לספר את הסיפור שלי לאשתי?
ושאני לא אספר לה כלום, (אם היא תיכנס לכאן היא בטוח תכיל אותי, לפחות כך אני מקווה) כי אני רוצה להיראות לפחות בעיניה "גבר גבר"?

צריך לספר?

מרוב קיץ שכחת את חורף?
החורף היה מושלג, היה קשה לפלס בו נתיב,
הראיה הייתה קשה היה קשה לזהות אלטרנטיב,
אך כשהעננים פוזרו, והשלג נמס,
נשכחו ימי הקור בחום האהבה

[סליחה אם זה לא כ"כ זה מה יש לי-זה מה אני]

אם אתה מתכוון לשאול האם צריך לספר לאישה, אז forum.gye.org.il/index.php?action=tags;tagid=49

אוהבים מזדהה וזה

תמשיכו לאהוב
אבל אני נפלתי
שוב
כרגיל - רק נכנסתי לאיזה קישור מיותר לחלוטין
אחרי יום של דיכאון לא מוסבר. שבו החמצתי פנים לכולם.
ואחר כך.
אחר כך רק בדקתי אם המסנן יכול לחסום את החיפוש הזה, רק כדי לבדוק.
ושוב
נכנסתי למקומות שאני יודע למצוא בהם את מה שהוא רוצה, הטיפש.
מותר לי לצרוח?

נמשיך
איזה יופי ששבת אלינו
אחרי שנים של רגעים כואבים, מאוסים וקשים כמו הרגע שאתה מתאר, מצאתי פה פיתרון.
והחיים, לאט לאט, כל יום קצת, עם עליות ומורדות - נראים אחרת. לגמרי אחרת.
תמשיך לכתוב!

מדוע התכרכמו פניך?

" מי כעמך ישראל"

ידיעת הבעיה, חצי פתרון....

הלוואי וגם אני אצא מהבוץ