ברוכים הבאים, אורח

האם אני מכור?
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: האם אני מכור? 2774 צפיות

האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51694

  • eitan76
  • מנותק
  • חבר חדש
  • פותח את ידך
  • הודעות: 7
שלום לכולם,

אני איתן (שם בדוי) נשוי + 6 , עוד רגע בן 38. אני מאוד לא אוהב הגדרות, משום שלדעתי הן יותר חוסמות ומצמצמות, ממתחמות ומאפשרות התמודדות, אבל לצורך העניין אני אשתמש בכמה "הגדרות חיצוניות" כדי לתאר מי ומה למה וכמה. אני תוצר של מערכת החינוך הדתית לאומית. כיפה סרוגה, ישיבה תיכונית, הסדר , צבא וכו'. את ה"רומן האפל שלי" עם התאווה התחלתי (ככל הנראה) בגיל 14 ולמעשה אני שבוי עד היום. אני מה שנוהגים לכנות "בעל נטיות הפוכות". האמת היא שכיום אני במקום שבו ההגדרה הזו כבר לא מעסיקה אותי. זאת עובדה שאני חי ומתמודד איתה מאז שאני הבנתי מה אני (בערך שנה אחרי הנישואין). תודה לא-ל מעולם לא נפלתי במשכב זכר או בגדתי באשתי, ואין לי כוונה לעשות כן בעתיד. לפני כמעט עשר שנים חוויתי משבר נפשי קשה שבסופו לקחתי החלטה ובחירה להתמקד בחיים שיש לי (אשה וילדים), ולא להמשיך ולהכאיב לעצמי על מה שכביכול אני מפסיד בכך שאני לא מממש בפועל את נטייתי המינית (מבחינה זוגית וברמה המעשית).
מצד שני האינטרנט הוא הצד האפל של האישיות שלי שבו כל הפנטזיות באות לידי ביטוי.
הכאב הוא איום, יסורי המצפון הם כמו סכינים על הלב. התסכול והייאוש מעצמי ומהחולשות שלי הוא כה עז, שאני לא יודע מהיכן יש לי כל פעם את הכוח מחדש לקום ולנסות שוב תוך הבטחה ש"לעולם לא עוד".
לפני כשבועיים הגעתי לאתר. נרשמתי למייל החיזוק. אפשר לומר שגיליתי גישה חדשה בהתמודדות. בין השיטין אני קורא פה גם על אנשים בעלי עוצמות, יראת שמיים ומסירות נפש שאין לי מושג אם אי פעם אוכל לאחוז בשיפולי גלימתם (לא כמטאפורה, באמת באמת!). במקביל נחשפתי פה להמון מונחים, קביעות, אמירות שאין לי מושג מה לעשות איתם.
למשל "מכור". האם אני מכור? אני לא יודע... באמת לא יודע. מה הקריטריונים שקובעים התמכרות מהי? ומה החשיבות בהכרה בכך שאני "מכור"? האם ההכרה בכך שאני "חולה", כפי ששמעתי כמה מהחברים פה מתנסחים (ניסוח שאני חש כלפיו בתוכי התנגדות איומה ועזה) עשויה לסייע בהתמודדות בפועל, או רק ביכולת "להתנחם" לאחר הנפילה?
אני קורא מה שכתבתי עד כה, ואני מרגיש שאני מעט תוקפני ולא זאת הייתה הכוונה.
אני לא יודע למה אבל יש בי מצד אחד כעס מאוד גדול; מאידך אני לא יכול שלא להסכים עם כמה מהדברים והתובנות שכבר הספקתי לקרוא פה בימים האחרונים (החזקה שבהן הייתה ההכרה שאני כנראה לא באמת מוכן לוותר על התאווה, וזאת על אף שבתוכי אני ממש רוצה ומייחל ומתפלל ובוכה שהיא תתנדף ותעזוב אותי).
מצד שני גם הכתיבה הזאת היא סוג של התחלה, או אולי המשך של דרך שכבר התחלתי ללכת בה אבל השביל אבד לי.
אשמח לתגובות וחיזוקים.
איתן
לא בטוח

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51707

ברוך הבא. אתה במקום הנכון.
לדעתי כדאי לך להתחיל כאן:
forum.gye.org.il/index.php?topic=3538.0

בהחלמה

וקיפאון

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51715

  • אלי
  • רצף ניקיון נוכחי: 23 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • המשימה אפשרית, אחרת לא היינו מקבלים אותה!!!
  • הודעות: 1275
גם אצלי היו בהתחלה התנגדויות לשימוש במילה "חולה". הרגשתי שזה נסיון להסיר מעלי את האחריות לעבירות. בהמשך הבנתי שאכן יש פה צדדים של מחלה.
חוץ מזה, אם ההגדרה הזו תעזור לי להחלץ אז מה איכפת לי לקרוא לזה מחלה

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51723

  • יגל לבי
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • בוראי, אני חסר אונים ! אנא עזור לי.
  • הודעות: 166
שלום לך איתן, ברוך הבא.




אני גם כן די חדש פה
כמה זמן אתה כבר במצב הזה ?
כמה פעמים כבר ניסית להפסיק ?
בכללי אלו הם השאלות העיקריות אם אינך מצליח להפסיק אם אינך שולט על מתי וכמה ?
בלמצטרף החדש יש את השאלון ואם הנך חסר אונים אז נראה לי שהגעת למקום הנכון .


בהצלחה אחי


יגל המחלים

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51731

  • מודה ועוזב ירוחם
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • גם כך אנחנו עוברים פה, לפחות נהנה מהדרך
  • הודעות: 224
ברוך הבא!
ריגשת אותי בכתיבה הכנה.
מאחל החלמה מלאה.
ירוחם
אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה (אביתר בנאי)

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51744

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448
שלום לך וברוך הבא, השאלות שלך במקום. לאחרונה היו דיונים פה ואף מאחרי הקלעים ביחס ליחס לחברים חדשים שנרשמים לפורום, אנסה לתרום מעט מהנסיון שלי, אדגיש שלמרות שזכיתי לעלות על רכבת ההחלמה קצת לפני אחרים כאן ופגשתי לא מעט אנשים במהלך הדרך עדיין רב הנסתר על הגלוי, מורכב לי לענות עבור אדם אחר על השאלה הזו, יותר מכך, ברוב מוחלט של המקרים גם אם אענה לחיוב או לשלילה תשובתי לא תניב את התועלת המצופה, לחיוב לא, כי המשמעויות המחייבות של חיים כאדם מכור מרתיעות והאינסטינקט יהיה שלא להקשיב, וגם אם אענה לשלילה, זה לא יתפוס כי בלא מעט מהמקרים הכאב הפנימי לא ירגע כתוצאה 'מהגילוי' אני לא מכור... ובל נשכח שהעסק הזה אינו מדע מדוייק ואינני איש מקצוע, טעיתי בעבר, הנני טועה בהווה ואף אטעה בעתיד..

מקובל להפנות את השואלים אל 20 השאלות שנמצאות באתר, מדובר בשאלות די פשוטות כמו 'האם חשבת שאתה זקוק לעזרה בגלל ההתנהגות או החשיבה המיניים שלך', אתה יכול לקרוא אותן כאן. יש שיגידו שאם ענית נכונה על אפילו אחת מהן כדאי לך להיעזר במגוון הכלים שיש לפורום ולאתר להציע, כולל 12 הצעדים, אני מכיר לא מעט אחרים הטוענים שאין כמעט מי שלא יכול לענות בחיוב על לפחות אחת מהן...

בשנים האחרונות בפוגשי אדם סובל, אני מתחיל את שיחתנו בשיתוף החוויות שלי. מספר לחבר החדש על עצמי, בלי להיכנס ליותר פרטים (שם יכול להיות שוני גדול) משתדל להתמקד ברגשות, בתחושת שחוויתי בזמן השימוש. במה קיבלתי מהתאווה, או יותר נכון מה חשבתי שאני מקבל שם. ואז בדרך כלל אני מקשיב לכאב שלו, מנסה למצוא יחד איתו את הרעילות, ההימנעות, הסבילות, והנסיגה, בסיפור שלו...

למי שלא מכיר את השפה המילים הללו נשמעות כטורקית, אכתוב בתמצות על מה שמהווה לפי הספר הלבן (ספר ההדרכה של מכורים למין) מאפיינים של התמכרות, מי שחווה את התופעות האלה בתחום כלשהו של חייו, נחשב בדרך כלל למכור. אגב, כדאי לך לקרוא בפנים (בתחילת פרק א') אתה יכול לקבל את הספר במייל  – prozdor1@gmail.com פשוט, שלח לשם בקשה והספר ישלח אליך בהקדם.

סבילות - המונח סבילות מתייחס לנטיה לסבול עוד מהסם או מהפעילות ולקבל פחות מהשימוש בו, מכאן הצורך למינון גובר והולך, כדי לקיים או לשחזר את ההשפעה הרצויה. בהתמכרויות לחומרים שאינם סמים, הסבילות מתייחסת להזדקקות לכמויות גדלות והולכות של חשיבה, אינטראקציה או פעילות אובססיביות, עם פחות ופחות השפעה. בקיצור, אנו נזקקים יותר לסם, והסיפוק קטֵן והולך. אנחנו רואים איך התאווה או הפעילות המינית שלנו הסלימה במהלך השנים, חצתה גבולות בזה אחר זה, קודם בחיי המחשבה שלנו, אחר כך בהתנהגות שלנו. לדוגמה, אותן פנטזיות אוננות מוקדמות רק לעתים רחוקות הספיקו; מהן עברנו והמשכנו לחפש דברים בעלי עצימות הולכת וגדלה. ואם התמכרנו לתמונות, מצאנו עצמנו מחפשים תמונות יותר ויותר מפורשות כדי להשתמש בהן... היינו זקוקים לעוד ועוד מה"סם" שלנו.

הימנעות - מכור אופייני מנסה להפסיק להשתמש בסם או בפעילות הקשורים להתמכרות. אולי עלינו לקרוא לזה ניסיון להימנעות. אנחנו נשבעים שהפסקנו – שוב ושוב. משהו בפנים אומר לנו שעלינו להפסיק. כמה פעמים אמרנו שאנחנו חייבים להפסיק? כמה פעמים ממש ניסינו להפסיק? אחדים מאיתנו "הפסיקו" אחרי כל פעם שפעלנו בצורה האובססיבית!

נסיגה - הסימפטומים שהמכור עלול לחוות כשנמנעים ממנו הסם או הפעילות. סימפטומים כאלה יכולים להיות גופניים, רגשיים או שניהם. בשלב הזה עולות התחושה השקרית והתביעה  הכפייתית להשיג עוד 'תאווה'. אבל מצב זה אינו שונה מזה של נרקומן המרגיש שהוא ימות בלי 'מנת-הסם' שלו. זה פשוט לא נכון; אי הזנת הרעב אינה הורגת אותנו.

ההתמכרות הזאת כוללת טווח שלם, החל במקרי או תקופתי ועד לפעילות אובססיבית מתמשכת, ולפעמים הכול בא לידי ביטוי אצל אדם אחד. אבל לא משנה מה הדפוס האישי המסוים שלנו, הוא כרוך ביסודות ההתמכרות של סבילות, הימנעות ונסיגה, אף שכנראה איננו מודעים להם בשעת מעשה. ואם אנו מחליפים התמכרות – דבר שכיח אצל אלה המנסים להיגמל מאחת – תהליך ההתמכרות הוא זהה.

ואז אני שואל את החבר החדש קצת על הרעילות ומה שקורה לו ברגשות שלו, יאמר ברורות - הגם שהבסיס דומה הדברים משתנים מאדם לאדם:
       
רעילוּת - כשם שישנן תגובות רעילות לאלכוהול ולצריכת סמים. כך יש רעילות של תאווה,  בהדרגה אנחנו נעשים מודעים להשפעות הרעילות של תאווה על החשיבה ועל ההתנהגות שלנו. שמענו חברים אומרים, "אני אלרגי לתאווה", ואנחנו יודעים שהאיש מנסה לתאר את התגובה הרעילה שמתרחשת בכל פעם שהוא, במבטו או בפנטזיה שלו, לוקח  "משקה", גם בלי לפעול בצורה כפייתית. במצב של צלילות-הדעת, או מפוכחות, מרגע שנסוגנו מהתאווה ואחר כך נתנו לה שוב להיכנס, ההשפעה הרעילה מורגשת מיד ובחוזקה. כושר הסבילות שלנו אליה פחת, והיא יוצרת הפרעה גדולה יותר. ההתמכרות שלנו למין אינה עומדת במקום; היא הולכת ומחמירה בהתמדה.

השפעות גופניות ורגשיות מזיקות - ניתן רק לשער מהו הטווח המלא של תופעות הלוואי שהתמכרות לתאווה יכולה לגרום, אנחנו עדיין לומדים. ההשפעות הברורות מאליהן הן כל אחת משפע מחלות המין. רבים מאיתנו גילו שאין-אונות או קרירות מינית גם הן נבעו מההתמכרות שלנו למין. אבל מגוון עצום של השפעות אחרות שאנחנו רק מתחילים לזהות ליוו רבים מאיתנו במסלול המזעזע שלנו לקראת הרס מיני ורגשי: אובססיה עצמית; שנאה עצמית; הענשה עצמית; כעס; אובדן שליטה רגשית; בידוד ויכולת מצומצמת להתחבר לאחרים, להתרכז ולתפקד. ההתמכרות שלנו למין פתחה את הדלת לשורה של הפרעות מנטאליות, רגשיות ורוחניות שבאו בעקבות ההתמכרות המתקדמת.
- - - - -

זה עתה סיימת לקרוא המון מידע, תן לעצמך קצת זמן, זה עסק רציני מכדי להכריע בו על רגל אחת, אני מניח שאם תשקיע בכנות בלמידת החומר הזה יקל לך, בין אם תמצא את עצמך בתוך ההגדרות ובין אם לאו אתה תעשה סדר בבלגן המחשבתי והרגשי שלך. שאלת גם מדוע ההגדרה בתבנית של מכור או חולה חשובה, עוד שאלה נפלאה, אענה בקצרה כי גם כך הארכתי, כשם שאדם שהוגדר כסוכרתי או אלרגי לבוטנים בודק כל מה שנכנס לפיו כי בחייו הדבר כן לאדם  החווה קשיים מול התאווה, מכור מתייחס 'להמלצות' כאן באופן אחר מאדם שאינו מכור, לדוגמא חוטא שיכול להנות 'מטיפים' במלחמת היצר.

אאחל לך שתמצא מקומך בעולמו של אביך. 
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51773

  • eitan76
  • מנותק
  • חבר חדש
  • פותח את ידך
  • הודעות: 7
שוב שלום לכולם,
כמו ש"אסירותודה" כתב פה למעלה, אני אכן מוצף מאוד ב- 24 שעות האחרונות.
אתם מרעיפים עלי המון טוב וזה מחזק. עצם הידיעה שאני לא לבד.
מצד שני, הטרמינולוגיה הכ"כ מוחלטת; השימוש במונחים מקצועיים שכאילו חותמים את הגולל על מי אני ומה אני ומה מצבי, די מפחידים.
עברתי על 20 השאלות. הבנתי מהר מאוד, לאחר שהגעתי לתשובה חיובית בנוגע ל8-9 מהן, שכנראה אגיע גם ל- 10. וכמו שנכתב שם בסוף, אז כנראה אני "חסר אונים"...  מה זה אומר? מה אפשר לעשות? מה המשמעויות הלאה?
בסוג של הפוך על הפוך, דווקא ב- 24 השעות האחרונות התאווה אצלי הנמיכה ראש. כאילו ירדה למחתרת עד יעבור זעם, מה שגורם לי למחשבות שאולי בעצם אני לא חולה. אולי זה לא המקום עבורי?
איזה בלבול... מצד שני איך אפשר להיות מבולבל אחרי כ"כ הרבה שנים של נסיונות חוזרים ונשנים להפסיק, להתנקות, להטהר?

אחד החברים היקרים פה שלח לי הודעה אישית ושאל האם ארצה ליצור קשר. ההודעה הפחידה אותי קצת (בבקשה אל תפגע איש יקר- זה לא קשור אליך). עד שהצלחתי לכתוב פה.. ועכשיו לעבור עוד גבול...  באיזושהיא דרך מעוותת ולא ברורה, הראש שלי מספר לי שאני חייב להשאר היכן שאני נמצא. על גדת הנהר ה"בטוחה" שבה אני עוגן כרגע. מספר לעצמי שהכל יהיה בסדר. שאדרבא: אם אשאב לגמרי לתוך העבודה שאני כנראה צריך לעשות בקשר לתאווה, הרי שרק אשיג את ההיפך הגמור: רגשות אשם, אובססיה, עיסוק בלתי פוסק ויומיומי במלחמה הזאת...
גם קשר אישי מפחיד אותי מאוד. הייתה תקופה בעבר הרחוק שנפגשתי מספר פעמים עם גברים אחרים בעלי נטיות הפוכות. לא קרה כלום במפגשים הללו רק דיברנו. חשבתי שחלוקת הנטל עם עוד אדם שעובר סיפור דומה תקל עלי. בפועל ההיפך הגמור קרה. הרגשתי שאני מאבד קשר עם המציאות (אשתי והילדים), נשאב לגמרי לרחמים העצמיים ולמחשבות על "מה היה יכול להיות" ואפילו לקנאה באותם אלה שאותם פגשתי על שהם רווקים (כולם היו רווקים) בעוד אני אסיר בבית הכלא שיצרתי לעצמי בדמות נישואין.
לקח לי המון המון זמן להחלים ולצאת מדפוס החשיבה הנורא ההוא , ךהעירך ולנצור את מה שה' יתברך חנן אותי בו. אני מניח שיקח לי זמן להצליח לחזור ולדבר ישירות עם אנשים על הקשיים שלי מבלי שהמשקעים הללו יצופו.
עד לפעם הבאה, שוב תודה נאמנה. לכולכם.
איתן
לא בטוח

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51778

  • שי_
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 173
אמליץ לך לעלות לקבוצות הטלפוניות הפתוחות בימי א בשעה 22:00 וביום ה' בשעה 13:30
אין צורך לדבר רק להאזין - לי זה עזר המון בהתחלה.
החששות שלך מובנים - הייתי במצב שלך לפני כחודשיים.
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי: תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51782

  • העברי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 438
בס"ד
תודה רבה איתן על הכנות והפתיחות זה נותן לי המון
ברוך הבא לפורום שלנו, אתה מוזמן להישאר ולהרגיש כאן בבית
תודה רבה על השאלות ששאלת ותודה רבה לאסירות על מה שענה

כשאני הבנתי שאני חסר אונים בהתחלה לא ידעתי מה זה אומר ומה אני צריך לעשות אם כן..
ההפך ההכרה הזאת לפעמים מובילה אותנו לחשוב שאם כן מותר לנו להשתמש כי הרי אנחנו מכורים, חסרי אונים מול התאווה אז אנחנו יכולים לסלוח לעצמינו
אך אין זה כך, לימדו אותי כאן שחסר אונים עושה פעולות של חסר אונים, כמו שאדם שחולה ובסכנת חיים יכול לעשות פעולות מטורפות על מנת להציל את חייב, כך גם אנחנו, חסרי האונים מול התאווה מוכנים לעשות פעולות שהם בניגוד לרצוננו, (כמו להתקשר לאנשים) או כמו שבן הציע להשתתף בקבוצות הטלפוניות

מאוד מזדהה עם ההרגשה שהתאווה הנמיכה ראש, לפעמים נדמה לי שאני כבר שולט בזה, או שאני יכול להשתמש וזה לא כזה נורא, זה כנראה חלק מההכחשה שלי, כי הרי זה באמת מטורף כמו שציינת 'מצד שני איך אפשר להיות מבולבל אחרי כ"כ הרבה שנים של נסיונות חוזרים ונשנים להפסיק, להתנקות, להטהר?'
כשאני נתקל במצב כזה שהתאווה מנמיכה ראש, אני צריך להודות לה' על כך שהוא משחרר אותי רק להיום מהתאווה, ולדעת שזה לא אומר שמחר אני גם אשאר נקי (כפי שלמדתי מהניסיון הכואב שלי)

בקבוצות של שנים עשר הצעדים חלק מהמטרה היא לזהות את המקומות האלה, של הרחמים עצמיים ובריחה מהחיים, לבקש מאלוקים שיחרור גם (או בעיקר) במקומות האלה, אנחנו מבינים שהדברים האלה הם שהביאו אותנו אל התאווה.
לי אמרו שהקבוצות הן לא קבוצות תמיכה, אלא קבוצות עבודה, אני בא לשם לא כדי להיות ברחמים עצמיים ולהראות לעצמי שאני מסכן, אלא כדי לקבל כוח לצאת המקום הזה

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #51789

  • arielwriter
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 274
eitan76 כתב on 01 ינו' 2014 10:55:

שוב שלום לכולם,
כמו ש"אסירותודה" כתב פה למעלה, אני אכן מוצף מאוד ב- 24 שעות האחרונות.
אתם מרעיפים עלי המון טוב וזה מחזק. עצם הידיעה שאני לא לבד.
מצד שני, הטרמינולוגיה הכ"כ מוחלטת; השימוש במונחים מקצועיים שכאילו חותמים את הגולל על מי אני ומה אני ומה מצבי, די מפחידים.
עברתי על 20 השאלות. הבנתי מהר מאוד, לאחר שהגעתי לתשובה חיובית בנוגע ל8-9 מהן, שכנראה אגיע גם ל- 10. וכמו שנכתב שם בסוף, אז כנראה אני "חסר אונים"...  מה זה אומר? מה אפשר לעשות? מה המשמעויות הלאה?
בסוג של הפוך על הפוך, דווקא ב- 24 השעות האחרונות התאווה אצלי הנמיכה ראש. כאילו ירדה למחתרת עד יעבור זעם, מה שגורם לי למחשבות שאולי בעצם אני לא חולה. אולי זה לא המקום עבורי?
איזה בלבול... מצד שני איך אפשר להיות מבולבל אחרי כ"כ הרבה שנים של נסיונות חוזרים ונשנים להפסיק, להתנקות, להטהר?

אחד החברים היקרים פה שלח לי הודעה אישית ושאל האם ארצה ליצור קשר. ההודעה הפחידה אותי קצת (בבקשה אל תפגע איש יקר- זה לא קשור אליך). עד שהצלחתי לכתוב פה.. ועכשיו לעבור עוד גבול...  באיזושהיא דרך מעוותת ולא ברורה, הראש שלי מספר לי שאני חייב להשאר היכן שאני נמצא. על גדת הנהר ה"בטוחה" שבה אני עוגן כרגע. מספר לעצמי שהכל יהיה בסדר. שאדרבא: אם אשאב לגמרי לתוך העבודה שאני כנראה צריך לעשות בקשר לתאווה, הרי שרק אשיג את ההיפך הגמור: רגשות אשם, אובססיה, עיסוק בלתי פוסק ויומיומי במלחמה הזאת...
גם קשר אישי מפחיד אותי מאוד. הייתה תקופה בעבר הרחוק שנפגשתי מספר פעמים עם גברים אחרים בעלי נטיות הפוכות. לא קרה כלום במפגשים הללו רק דיברנו. חשבתי שחלוקת הנטל עם עוד אדם שעובר סיפור דומה תקל עלי. בפועל ההיפך הגמור קרה. הרגשתי שאני מאבד קשר עם המציאות (אשתי והילדים), נשאב לגמרי לרחמים העצמיים ולמחשבות על "מה היה יכול להיות" ואפילו לקנאה באותם אלה שאותם פגשתי על שהם רווקים (כולם היו רווקים) בעוד אני אסיר בבית הכלא שיצרתי לעצמי בדמות נישואין.
לקח לי המון המון זמן להחלים ולצאת מדפוס החשיבה הנורא ההוא , ךהעירך ולנצור את מה שה' יתברך חנן אותי בו. אני מניח שיקח לי זמן להצליח לחזור ולדבר ישירות עם אנשים על הקשיים שלי מבלי שהמשקעים הללו יצופו.
עד לפעם הבאה, שוב תודה נאמנה. לכולכם.
איתן


אחי זה ברור לגמרי מה שאתה אומר, רבים האנשים שהגיעו לפורום ונרתעו ליצור קשר עם אנשים על הרגע הראשון, אני אישית היום כבר הולך לקבוצות חיות ממש.
קח את זה בקצב שלך אחי, כשתחליט שאתה מוכן לדבר עם מישהו בפלאפון, או להשתתף במשהו אחר, אתה מוזמן! בכל מקרה אתה מוזמן להיות כאן בפורום ולשמוע מה שיש לאחרים להגיד לספר ולחלוק, ונשמח לשמוע גם מה שיש לך לחלוק איתנו!
בהצלחה אחי!

עדכון לפני 10 שנים, 4 חודשים #52095

  • eitan76
  • מנותק
  • חבר חדש
  • פותח את ידך
  • הודעות: 7
שוב שלום לכולם,
מאז שהתחלתי את צעדי הראשונים פה לפני כמה ימים, בנתיים התאווה לא הרימה ראש ברצינות. היא אמנם מידי פעם מוציאה איזה קול קטן כדי לספר לי שהיא כאן, מה שמאפס אותי חזרה וגורם לי לנחות מאשליות שווא שהשקט המדומה הזה יוצר.
אני עוד לא עשיתי את הצעד הראשון ב- 12 הצעדים, אבל בפנים אני כבר מבין שזו הדרך. באופן כללי, המילה "התמכרות" מלווה אותי בימים האחרונים ולאט לאט דרכה אני מבין שדפוסי חיים שרבים מגדירים אותם כיום כ"נורמאליים" הם מחלה לכל דבר (לאו דווקא בכל הקשור למין. הרי זה בא לידי ביטוי גם באוכל, קניות, כבוד ואגו, אופנה וכו').
אני מהרהר גם רבות בסוד הכניעה.  לא הבנתי את העיקרון שבו דווקא ההכרה בחוסר האונים והנכונות לכפוף ראשי בפני התאווה, היא זו שמאפשרת לי להתגבר עליה. יש פה לכאורה תרתי דסתרי. א הרעיון הוא לגבור על התאווה, אדרבה אסור להכינע לה. ואם נכנעים לה, איך בדיוק צולחים אותה. התשובה כאילו המדהדת אלי מתוך המילים. בפנימיות אני יודע את הסיבה מדוע זה כך. אבל אני לא מצליח להסביר זאת לעצמי.
אם יש למישהו הסבר או קווים זה יעור לי מאוד.
שיהיה לכולנו שבוע טוב
איתן
לא בטוח

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #52105

  • יוסי כהן
  • רצף ניקיון נוכחי: 1094 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 429
שלום איתן,
אתה מוזמן לחפש ולקרוא בפורום "קולות של החלמה" בקשר לזה.
חוץ מזה יש היום קבוצה טלפונית פתוחה למתחילים. אתה מוזמן לעלות. לא חייבים לדבר, אפשר רק להקשיב.
בהחלמה.

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #52123

שלום איתן, ברוך הבא, ובהצלחה!

eitan76 כתב on 05 ינו' 2014 08:20:

לא הבנתי את העיקרון שבו דווקא ההכרה בחוסר האונים והנכונות לכפוף ראשי בפני התאווה, היא זו שמאפשרת לי להתגבר עליה.

לכשעצמי: אני מודה בחוסר אונים, ברור לי כי אין בכוחותי להתמודד מול התאווה. בכל התמודדות מולה נכשלתי, ואם לא היום, אז מחר. או כעבור שבוע. אני חסר אונים מול התאוה.

אבל בהחלט לא מכפיף ראש בפני התאווה! לזה יש צעד שני: "הגענו להכרה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר לנו את שפיותנו", ושלישי: "החלטנו למסור את חיינו ביד אלוק'" - בפניו אנו מכפיפים ראש.
אנסה להביא מקור קצר, בע"ה רק כדי לסבר מעט את האוזן, כיצד להתמודד עם טענה שקרנית שעומדת מולך, ולא מרפה: "הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א"ל אשתך אשתי ובניך בני, א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע" (שבת ל:. בעברית: אדם בא לפני רבי ואמר לו'אשתך היא אשתי, ובניך הם בני'. הציע לו רבי לשבת איתו על כוס יין, שתה ו"פקע", בפשטות - מת).
הרב קוק בעין איה (שבת ב' ק"ו) מסביר כי ישנם דברים ברורים בחיים שהסברתם בהגדרה רק נותנת מקום לטעויות. הוא משווה את זה להבדל בהכרת אדם לפי סימנים או לפי 'טביעות עיין'. את אשתך אתה לא מכיר בגלל הנמשים שעל פניה, אלא בגלל שהיא אשתך... לכן רבי לא התווכח כלל אם הטענה המעוות והחולנית העומדת מולו: "לאותה המחלה של עזות הפנים אין ראוי לבא במשפט הגיוני, כי אין החולי בא מחוסר כח הגיוני בזה..." כשהמחלה תוקפת, דבריה נשמעים הגיוניים (באלול נפלתי כי ממילא עוד מעט ר"ה ויוכ, ה' ימחל לי, ובחשוון כי חבית הנפילות ריקה, ולה' הסובל ומעלים עיין מסוררים יש עדיין מקום לנפילות שלי. הגיון של חולה..., אין לי טענות הגיוניות שיכולות להדוף אותה).


אז מה כן עשה? "גודל הבירור הוא מחייב שאינו נכנס בגדרי שפה וסיפור ספרותי, מפני שהחוש הפנימי הוא מכיר יותר בטוח..." קודם כל, אני מפטר את השכל, כי לא שם נמצאת התמודדות, אלא ברובד רגשי, 'החוש הפנימי', שחש את כאב הנפילה. רבינו הקדוש יודע את האמת על חיי הקודש שבביתו, ולכן לא מתרגש 'לזרום' איתו, וחושף את היסוד של המחלה שלו: אתה מחפש הוללות חסרת גבולות? בוא, נשתה יחד, אין בזה איסור. רבי יהודה הנשיא כביכול נוטש את עמדתו, ומכריז על 'חוסר אונים' מול טענה חצופה. אך הוא לא הולך לבד, אלוק' איתו, הוא עדיין 'רבינו הקדוש'!
כעת, כביכול ב'מגרש הביתי' שלה, המחלה מתגלית במערומיה: חסרת תכלית, חסרת שפיות: "כאילו יש כאן תביעות גדולות, לא, כ"א קטנות ביותר, כ"א כוס יין, שאינו שוה טיפול והרבות דברים כלל" אין טעם ב'הפעלת שריר' מול המחלה, זה יכול לטפל בסימפטומים, לא בבעיה. לא על טענות חולות כאלה צריך להפעיל את כוחו הגדול של ההגיון, הפעלת ההגיון קר מולה תאפשר למחלה להשטלת גם עליה לאבד עולם מלא של הוד קדושה ואמת מבוררת טבעית מושרשת בכל לב טהור ונפש בריאה".
על ידי שלא התמודד ישירות עימה, גרם לה "שתהופקע".
רבי הוא 'רבינו הקדוש', אך אצלי, כמכור, ה'חוש הפנימי' הזה חולה. אין לי את הקרקע היציבה איתה אני יכול לגשת אל המחלה ולהראות לה שאין בה תוחלת ותקווה. אני צריך לגייס את אלוק' לצידי, להכפיף ראשי אליו. הוא יכול להילחם בה, הוא יכול לחשוף את השקר בטענותיה.
המטרה של הצעדים היא להחליף את הכח שלי מול המחלה, ולהתמלא בכוחות של אלוק'.

החלמה אין בכל הפסקה שלעיל, רק הסברה כי זה אפשרי, וכיצד.
החזרתי את השכל באופן זמני, רק כדי לסבר את האוזן. מקווה שהצלחתי   כעת חוזר להחלמה: שכל שלי: תמשיך בעיסוקיך, אני ממשיך בשלי


רוב ברכה!
"ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד" (רמח"ל, מס"י פ"ב)
נערך לאחרונה: לפני 10 שנים, 4 חודשים על ידי .

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #52158

  • eitan76
  • מנותק
  • חבר חדש
  • פותח את ידך
  • הודעות: 7
יוסי וקווה תודה על התשובות!

קראתי את הדברים של קווה וגם בפורום ההחלמה, ואני עדיין לא מבין...
אני חייב לומר כי הכנסת אלוקים לתוך המשוואה נראית לי קצת מוזרה... הוא לא היה שם כל הזמן? כלומר, אני מעריך שהאנשים שנמצאים פה הם מה שמכונים (לכל הפחות) שומרי תורה ומצוות. האמונה איננה זרה להם. אני כשלעצמי מדבר עם רבש"ע שנים על התאווה שלי ועל התסכול האיום הנובע ממנה; מבקש ממנו כוחות. מתחנן ומתפלל שייקח אותה ממני או לחילופין שייתן לי כלים להתמודד. אני כמובן לא בא להעיז פנים כלפי שמיא, אבל עד היום כל הדברים הללו שאותם בקשתי לא קרו (לפחות לא כמו שדמיינתי או רציתי שיקרו).
אז איפה החידוש? האם זה בזעקה לה' לפני הנפילה ולא רק אחריה?
הנה ממש לפני עשר דקות תקף אותי גל שקרא לי ללכת בעקבות התאווה אחרי כמה ימים של נקיות. אני מודה ומתוודה כי כמעט ועשיתי זאת. ברגע האחרון נכנסתי לכאן במקום למקום אחר מוצלח הרבה פחות... אני מרגיש ומעריך שאחרי שאצא מפה גם הרצון שהיה קודם לתאווה כבר לא יהיה שם (ואולי אני טועה?). איפה הייתה פה הכניעה? או שלא הייתה פה?

בקיצור אני קצת מבולבל. ואולי הכל יסתדר אצלי עם הזמן תוך כדי שאני צועד בדרך? כרגע אני מרגיש שאין לי עוד דרך. וגם אם ישנה אני לא יודע איך לצעוד בה. אני מפחד מאוד שההתחלה שהסתמנה בעצם הגעתי לכאן תתמסמס.
אני חושב שאולי אכנס עכשיו לקבוצה החיה להקשיב מעט.

שוב תודה
איתמר
לא בטוח

בעניין: האם אני מכור? לפני 10 שנים, 4 חודשים #52167

eitan76 כתב on 05 ינו' 2014 20:49:

אני כשלעצמי מדבר עם רבש"ע שנים על התאווה שלי ועל התסכול האיום הנובע ממנה; מבקש ממנו כוחות. מתחנן ומתפלל שייקח אותה ממני או לחילופין שייתן לי כלים להתמודד. אני כמובן לא בא להעיז פנים כלפי שמיא, אבל עד היום כל הדברים הללו שאותם בקשתי לא קרו (לפחות לא כמו שדמיינתי או רציתי שיקרו).
אז איפה החידוש? האם זה בזעקה לה' לפני הנפילה ולא רק אחריה?

שלום לאיתן.
אכתוב לך מנקודת מבטי היכן החידוש.
כמובן שלא רק בזעקה לפני ולא אחרי.
כתבת ששנים אתה מתפלל שיקח אותה ממך. או שיתן לך כלים להתמודד.
אך שתי הדברים האלו, אם היו קורים, לא היו מביאים אותך להיכן שאלוקים רוצה אותך.
אם אלוקים יקח לך את התאוה לא תצטרך לשנות כלום בחייך.
לא תצטרך להכניס לשם את אלוקים ולמסור את חייך אליו, שזו למיעוט הבנתי - ואני חדש כאן - בבחינת הכלל הכולל של כל התכנית (לא בא למעט בחשיבות 12 הצעדים, אך הם כבר הפרטים והדרך ליישם את הכלל).
כנ"ל אם אלוקים יתן לך כלים להתמודד - שוב פעם יהיו לך הכלים להתמודד, ותוכל כביכול להסתדר בלעדיו.
אלוקים רוצה מאיתנו שנתבטל אליו לגמרי, שנרגיש כמה אנו חסרי אונים בלעדיו, כי כידוע כל זמן שהאדם מרגיש את ה"אני" זה כביכול חוצץ בינו לבין אלוקים, ורק ביטול ה"אני" ומסירת החיים אליו - הם התכלית שאלוקים רוצה מאיתנו.
(וזו להבנתי כל מטרת המחלה הזו, להביא אותנו לידי כך שלא יהיה לנו חיים בלי נוכחות אלוקים.)
וזהו החידוש הגדול של התוכנית. שאמנם התאוה לא סרה, וכלים להתמודדות עימה - אין, ואכן חסרי אונים אנו, אך כשחיינו מסורים לאלוקים - הוא כל יכול.


ובמשפט אחד. עד היום התפללת שתפתר לך בעיה מסוימת והחיים ימשכו כרגיל,
כאן התחדש שהבעיה אמנם לא תפתר (באופן שרצינו שיקרה עד היום) אך החיים הם שישתנו.

מתחיל את היום השישי
הרוצה בתשובה

 
משל לרופא שראה את המכה, ואמר: כמה המכה הזאת מכה רבה מאד!
אמר החולה: והלוא אשר הוכיתי מכה נחלה, לא היתה זאת כי אם לבעבור הגלות צדקת רפואתך ובעבור הראות את כוחך!
(מדרש תהילים מזמור נא)
אסיר תודה על נקיון - רק להיום - מכט טבת תשע"ד - 1/1/2014
נערך לאחרונה: לפני 10 שנים, 4 חודשים על ידי .
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.93 שניות

Are you sure?

כן