אני מסופק אם אני רוצה לצאת מזה או שאני רק רוצה לרצות.
אני עדיין בשלב שאינני עושה מספיק מה שנדרש כדי להושיט יד להיעזר.
אני חי את השיגרה הגרועה שלי, רוצה להשתנות, אבל לא עושה כלום בשביל זה.
מה עושים???
איך מקבלים את ההחלטה לעשות כל מה שנדרש לעשות כדי לצאת מזה???
ומה באמת נדרש לעשות כדי לצאת מזה???
תודה מראש לכל מי שיעזור לי.

שאלה קשה. אפילו קשה ביותר.
לא אחת אני שומע חברים משתפים שהם מתפללים לרצון להפסיק...

באופן אישי, כשאני נזכר את הכאב שיש לי כשאני פועל אני מעוניין לא לחוש בכאב ההוא. וכשאני נזכר במה שיש לי להפסיד, אני לא רוצה את ההפסד..

להחליט? החלטתי פעמים רבות. זה לבד לא עזר לי יותר מדי... רק זכרון הכאב יחד עם פעולות עזר לי...

אני לא כותב מהניסיון האישי שלי.
בספרות כתוב להביא את הגוף. נראה לי שזה הכיוון: לקרוא בספרות, להתקשר לקבוצות (לא חייבים לדבר), לחברים, לבוא לפגישות ולהתפלל לאלוקים שהרצון יבוא.
בהחלמה.

זאת באמת שאלה טובה.  אבל מצד שני,  גם אם תבחר באפשרות שאתה רוצה להפסיק., אתה תמצא את עצמך שואל את השאלה הזו פעם אחר פעם.  זה האופי של מכור, ככה לפחות אני.  הרבה פעמים שואל את עצמי: רגע,  אני באמת רוצה להפסיק?  לא טוב לי שם?  זו הערמומיות שבתאווה.
אני ממליץ לך לחשוב על השאלות האלה, ולראות אם כל כך רע לך שאתה מוכן להושיט יד לעזרה.

בעל ניסיון היקר.אני מזדהה מאד עם הסוגיה שהעלת.גם אני היתי באותו דילמה לפני 47 יום היום כבר לא
אשמח שנשוחח טלפונית
זכור שאנו בנ

ים לאבא אוהב וכל יכול הכל כולל הכל

שלום לך חברי היקר משכבר,

מאוד התחברתי לשאלה. גם אני שאלתי אותה בסגנון מעט שונה - כדאי לך לעיין בתגובות המחכימות שענו לי שם.
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=4325.msg44851#msg44851


אני זוכר היטב את השיחות הראשונות שלנו. לפני שנה בדיוק. זו היתה תחילת דרכי באתרא קדישא הדין. (זוכר איך חפרתי לך  )
חסד אלוקים, היתה לי שנה מדהימה. אמנם אין לי עדיין תירוץ הגון לשאלה הנ"ל. ולעוד כמה שאלות מהותיות על החיים בכלל ועלי בפרט.
אך למדתי בזכות הדרך לחיות עם השאלות. לפעמים אני בכלל לא בטוח אם אני מכור או לא! לפעמים אני בכלל לא בטוח שיש כזה דבר בחירה בעולם!

אבל, אני שם את השאלות בצד. הם לא בעלות משקל מספיק, כדי שאמשיך את חיי הקודמים.
לא היה לי טוב בתאווה. לא רק כאב דתי. הרגשתי חסר עמוד שדרה. חסר צלם אנוש. בן אדם בלי מילה. גנב. צבוע. הרגשתי הכי רחוק ממה שציפיתי מעצמי.
היום, אני מקבל את עצמי יותר, סולח לעצמי, מקבל יותר את המציאות (בדיוק הילדים צורחים לי באוזן. יש לי את הבחירה האם להתפוצץ או לא).

התחברתי לדברי בן ש.  השאלה על כוח ורצון נשאלת תמיד. בכל שלב כשטיפה קשה המוח המכור מוכר לנו תותים.
אז אין הרבה ברירות. אם אתה מוכן לקפוץ למים, ולנסות לחודש לראות מה קורה לך בתוכנית, אתה עשוי לגלות עולם נפלא.

אשמח להיות בקשר

נ.ב.
האם יש לך את הספר הלבן והספר הגדול?

בהחלמה
אוהב
הושיעה

בהחלמה. לי אין דרך אחרת. למרות שאני מת שתהיה כזאת.

דבר ראשון זה שאתה כותב את השאלה עכשיו זה כבר מעשה גדול ואם תקח את המעשה ותשבח אותו ותגיד לעצמך ואהו אתה גדול וצדיק אתה מתאמץ לכתוב לקבל עזרה תראה שבפעם הבא תחשוב פעמים אם להכשל תודה לך וכל טוב

לי אישית עזר קריאה של סיפורים של אנשים אחרים שהגיעו רחוק, אמרתי לעצמי "האם גם אני רוצה להגיע לשם?" ידעתי שבכיף אני יכול להיות שם,
אבל משהו עוצר בעדי, ככל שקראתי יותר הבנתי שאני לא רוצה בזה יותר, זה יוביל אותי לכלום, הרגשתי שזה שואב ממני את כוחות חיי.
היה לי קשה להפסיק, ועדיין קשה, אבל אני יודע שאם לא אפסיק, אמות(גם עם לא פיזית אז נפשית ורוחנית, ואיני רוצה בכך)
ואחר כל זה תפילה לבורא עולם שיתן לי בכל רגע שאיני רוצה בזה, ואם הזמן הרצון מגיע גם אחרי נפילה גדולה.

ולפעמים אני מסייג אבל נפילה מאוד גדולה יכולה לגרום לכך... ועד שזה לא יקרה אז מי יודע...רק אתה!
אוהב, ומאחל לך את הרצון שאתה מבקש.
אח.

ממש כדברי רבינו יונה (שערי תשובה שער א' אות ד'): "ועוד, התבונן ברעת המתאחר מן התשובה, כי רבה היא; כי לולא התמהמה, כי עתה שב נאנח במרירות לב, ברגזה ובדאגה, ודלפה עינו מתוגה, כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו, יכבוש את יצרו, ויזכור את אשר עבר עליו כוס המרירות, ולא יוסיף לשתותו עוד". לא אמר שיזכור את ההתעוררות שלו כי "בשעתא דיצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב", אלא יזכור את הצער ואת המרירות.

אני מציע לך פשוט אחרי נפילה לקחת פתק ולרשום את הרגשה ולעשות לך סדר שמתי שקשה לך לקרוא את ולי זה מאוד עזר

מזדהה

עצה נפלאה

חשבתי שנטשת...

בחיים לא אנטוש בעז"ה. אם נטשתי תדע שאני לא חי כבר (בכולופן רוחנית).