שלום,
ברצוני לשתף אתכם בסיפור שלי:
הסיפור מתחיל בגיל 15 (אמנם כבר מלפני כן הייתה לי תאווה, אך הייתי צעיר מכדי להבין את המשמעות). באותו הגיל, הורמוני המין התפתחו, תחילה כשיצא קרי לא הבנתי מה זה ולמה זה נראה כך. רק לאחר כחדשיים הבנתי מה זה היה. ובעקבות דיבור עם אימי על ההתפתחות המינית והיכולת "לבצע" גם מרצון, וחלום לילה שנחשפתי בו כיצד ניתן "לעשות" בפועל (לא יודע מאיפה זה בא לי, עד היום אני חושב שזה היה כעין כח טומאה שנשלחה משמים לנסות אותי או אולי זה מרוב הלחץ והדחפים הפנימיים של מתבגר).
מִינֵי אז הסתבכתי יותר ויותר בהתמכרות לתאווה. הכל בהחבא ולבד. פעמים שהסתכלתי באינטרנט, ופעמים שהשתמשתי בדמיון. כל פעם שהתעורר בי איזה חשק קל של תאווה הייתי "נופל" לידיו, גם כשניסיתי להלחם ולהימנע מזה לבסוף זה הכריע אותי (בכל-זאת, ידועים דברי חז"ל: היצר הוא אש והאדם עפר, ומה כוחו של עפר מול אש ללא סיוע מבורא-עולם). תכיפות ה"נפילות" היו מספר פעמים בשבוע לפעמים פעמיים ביום אחד. זה הרס אותי בנפש הייתי נכנס לעצבות הרגשתי רחוק מה', חשתי שהוא כבר לא רוצה לשמוע ממני ואין לי לאן לפנות (כיום אני מבין שזה עצת היצר, אך עדיין, זו תחושה עוצמתית), היו תקופות שהיו ממש מתנה משמים שלא חשתי צורך לתאווה כלל, לא התפניתי לזה, וזה היה כמעט שלא במודע. לצערי לא הערכתי זאת מספיק וכששמתי ליבי לעובדה שאני כבר נקי זמן מה (מה שלא הצלחתי בכוחות עצמי) נכנס בי "יצר פסיכולוגי" שישב עלי עד "שנפלתי" שוב וחזרתי למעגל ההתמודדות נגדו, כל פעם שהתעליתי מעט ברוחניות וחשתי יותר קרוב לה', יותר שמח. הנפילות האלו ריצצו עצמותי. פעמים שחשבתי שאין לי סיכוי, שאני אבוד ומה תועלת בחיי (טוב לי מותי מחיי). לא הבנתי למה ה' עושה לי את זה ולא מציל אותי. היום אני מבין שדרוש ממני השתדלות ומאמץ. אך זה אינו קל כמו לומר זאת. במשך התקופה הלא קצרה 'שנחשפתי' לאתר זה ולתכנים שבו (כ-2.5 שנים), נרתעתי מהרעיון לפנות לעזרה על עניין אישי כ"כ ולשתף (אע"פ שזה אנונימי). ניסיתי להתגבר בעצמי על ההתמכרות, היו לי עליות וירידות. גם כשהייתי בישיבה היו לי התמודדויות מול התאווה ונפילות לא מעטות. כל התקופה הזו רק פיתחתי שנאה כלפי עצמי, ואף שנהייתי פחות כעסן ותוקפן, גם הערך לרגשות אחרים וחייהם ירד, נהייתי אדיש. כעסתי על עצמי שאיני יכול לשלוט על הדחף הזה, על כך שאני בקלות נכנע לתאווה כשהוא מופיע, בקושי מנסה להתמודד מולו. כל מה שנותר לי זה לצעוק:
"קשה לי!!!, הצילו!!!" אולי הייתי מדומיין, אך ייחלתי שה' ייקח ממני את התאווה הזו כי אני לא מצליח לשמור על איפוק, שלפחות לא אזיק עוד. בקושי שבוע עובר בלי 2-3 נפילות לפחות. חייתי כעין חיים כפולים, חיים עם סוד אפל. חשתי בודד, הייתה לי שאלה: למה רק אני מתמודד ככה? ראיתי עצמי כמלא טינופת ונגעלתי מהמצב שהגעתי אליו. אך עם כל זאת התאווה המשיכה, גילתה את נקודת התורפה לתפוס אותי בצבתותיה. זה כואב.
כיום עודי בהמתמודדות מול התאווה אין לי עצה ואין לי תבונה לצאת מזה. מה שכתוב לעיל נכון ברובו גם כיום, לצערי.
זה מרסק כל הצלחה ועלייה רוחנית שאני משיג. הגעתי להחלטה שאין מה להפסיד, אפנה לGYE לבקשת סיוע, אמנם ה"חולי" הזה, עקב ביישנותי, הוא בהיקף של אני מול עצמי לבד, אך נראה שדי בזה כדי להיחשב מכור קשה. לא בטוח שהקפתי את הבעיה במלואה, אך אולי במה שכן כתבתי התמונה תהיה ברורה דיו.
כסיכום: במהלך השנים נתפסה אצלי התובנה שאני מכור פסיכולוגית. מרוב התמודדויות כושלות ואכזבות - פועלת אצלי התאווה באופן פסיכולוגי ומתוחכם. כדוגמה: המחשבה כי מה הסיכוי להצליח לפחות נסיים עם זה ואני משוחרר עד להתקפה הבאה.. או: ברגע שעולה איזה רעיון בראשי לבצע את התאווה (רק בשביל תחושת ההנאה הרגעית שמכרעת אותי ומשבשת את סדר העדיפויות) הלחץ מזה לא מרפה עד שאני מבצע, ממש שפוט של התאווה, ככל שאנסה להתנגד ואנסה לשכנע עצמי לא לעשות, כח התאווה חזק יותר עד שפעמים רבות כשעולה ציור בראשי כיצד לחוש את ההנאה (אם באינטרנט או בגירויים מעשיים) אני נגרר בקלות אחרי זה, כבר לא יודע מה יכול לעזור לי לעצור ולדכא את התחושה הפסיכו' הזו. יש לכם עצה?

אחינו היקר ! אתה לא לבד !
כולנו באותה סירה - יש מכורים יותר יש פחות, אבל כולנו מכורים.
יותר קל להתמודד ביחד.
מומלץ מאד לשדרג לקבוצות חיות .
בהצלחה !
שלחתי גם בפרטי.

שלום חבר,
ברוך הבא לפורום. העצה היחידה, כך אמרו לי, היא להישאר באזור ולעלות על תלם ההחלמה, שראשיתה בידיעה שיש לנו בעיית התמכרות שכנראה לא תעזוב מאליה. תודה ויישר כוח על השיתוף הכנה בבעיה שאופפת את כולנו.
אוהב,
התנערי.

שלום חבר יקר,

ראשית, ברוך הבא וכל הכבוד על האומץ!
כפי הנראה אלוקים החליט להתחיל לעזור לך... הנה, הגעת הנה. כפי שאתה רואה ומן הסתם עוד תראה, יש כאן המון אנשים שהצליחו "פתאום" באורח פלא לצאת לשחרור מהתאווה. זה לא חלום זו מציאות. התסכול והקושי מוכרים עד כאב. כל מילה שלך כאן כתובה בדם ודמעות. חשוב שתדע שיש כאן דרך מוכחת שעוזרת לרבים. כדאי לך להמשיך ולחפש כאן את הפתרון.

בהצלחה.

ברוך הבא!
מזדהה עם כל מילה שלך, קופי פייסט...
מקווה שתישאר עמנו, תקרא תשתף ותעלה לרכבת הנוסעת אל ה'.
עצתי לך היא פשוט להתחיל לטבול פה באתר, יש כאן המון החלמה, לאט לאט היא תבוא..
תלך לפוסטים הנעוצים תקרא תתחיל להבין ותתקדם.
כמו כן יש קבוצות טלפוניות ואף חיות (קצת יותר קשה בהתחלה למרות שיש כאלו שישר צללו..)
אתה מוזמן לדבר מתי שתרצה , תשלח לי הודעה בפרטי ואשלח לך את המספר שלי.
אוהב ומחבק כמו שאח יודע לחבק, אח.