ראשית, כמו שכתבתי, אתה יכול להתחיל מהאזנה ויישום הדברים בחיים שלך בלי שום צורך לדבר בשלב הראשון.

אני רואה שאיתרת אותי באישי, אז אתן לך שם את הפרטים ליצירת קשר.

ושוב אני מוצא את עצמי בעוד תחילת שבוע קודר ומאיים...
הבדידות חונקת את הגרון. וההתמכרות מחלישה ושוברת את שאר תנועות הגוף..
אין יכולת ואין רוצה לדבר.. ואין רצון לזוז וללכת.. רק לשקוע כמו מרבית שנות חיי בדיכאון האפלולי ובאשליות שיום אחד עוד יהיה טוב...
בכל מקרה אמשיך להתפלל ולקוות שיבוא יום וגם אם הוא יהיה היום האחרון בחיי שבו אהיה מאושר אמיתי אפילו לכמה רגעים ספורים..

יש פסוק שאומר "כלוא ולא אצא..." כך אני מרגיש בעצמותיי...

שבוע טוב. ואייחל לכולם ברכה והצלחה...

ידידי הכאוב, למה לא להרים טלפון?

אם קשה לך לעשות מעשה, שלח לי באישי את הטלפון שלך ואני אצור איתך קשר.

ה' מאמין בך הרבה יותר ממה שאתה חושב.

אם השם מאמין בי אז בשביל מה הוא נותן לי להתמודד עם דבר שאני לא יכול להתמודד איתו לבד?
קראתי שלפעמים נותנים לאדם נסיונות שהוא לא יכול לעמוד בהם וכביכול אותו רגע האדם פשוט נשאר מסכן לא יכולת לבקוע את החשכה שעוטפת אותו תוך כדי הניסיון..
הבעיה שלי מושרשת עוד מקטנותי בהיות ילד קטן.. אולי בכלל זה תורשתי כי רוב משפחתי הקרובה סובלת מדיכאון בצורה כזו או אחרת..
הבעיה שלי לאו דווקא להתמכרות עצמה אלא להרבה דברים שקדמו לה..
אני מוצא כאן מקום נינוח לכתוב את דבריי כי אני צריך שאנשים מאמינים יקראו את דבריי ויגיבו מהשקפת עולם של אנשים מאמינים..

כשיהיה לי את האומץ מספיק ארים טלפון ידידי..

את החשבונות של ה' אני משאיר לו. למה אלוקים נותן לאנשים מחלות פיזיות שהם לא יכולים להתמודד איתם לבד וצריכים רופא? אין לי מושג. אני לא מבין הרבה דברים וזה לא פלא אצלי, כי אני נברא והוא בורא ואין פלא שנברא לא מבין את הבורא. גם הילד שלי שבסך הכל צעיר ממני ב24 שנים לא מבין הרבה דברים שאני אומר לו, והוא לא מתפלא.

השאלה היא לא למה הוא עשה משהו, השאלה מה אנחנו עושים בנידון. את החלק שלו הוא עושה הכי טוב שיש, תאמין לי. בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא. אבל השאלה מה אנחנו עושים בחלק שלנו. להרים ידיים זה לא האופציה שהוא רוצה שנבחר, וגם לא האופציה שתעזור לנו. הוא רוצה שנבקש עזרה: קודם כל ממנו, ואח"כ מעוד אנשים שהוא שתל בדרך שלנו. חברים, פסיכולוג וכן הלאה.

אכן, הפורום מקום נפלא אבל הוא מקפצה. צריך להמשיך את המסע.

אלוקים שתל אנשים בדרך. אך גם שתל בתוכי פחד מלבקש מהם עזרה.. אני חושב שזה אבסורד..
אני סובל מחרדה חברתית ומעדיף להתובדד בעוד שאני זה שצריך הכי הרבה את החברה.
ואלו דברים שנשתלו בי עוד כנראה ברחם אמי.. אני זוכר טראומות עוד מגיל שנה שנתיים רק שאני לא יודע לפרש אותם כי הכל ממש מעורפל..
נסיתי הרבה פעמים לפרוץ את הדרך ולעשות דברים שבחיים לא חלמתי שיהיה לי את האומץ לעשות אותם..
אבל הפחדים שבתוכי לא נותנים לי להתקדם לאף כיוון שבחרתי אי פעם ללכת.. ואם כבר הצלחתי לעמוד על המסילה ברוב המקרים ירדתי בתחנה הראשונה או השנייה..
דברתי עם פסיכולוגים הם לא ממש עזרו לי.. כנראה שאני שחקן מוצלח והצלחתי לגרום להם להבין שאני בסדר גמור העיקר שלא ללכת להם.. למרות שכן הייתי צריך עזרה. אך כנראה שדבר זה נעשה מתוך התת מודע ולא במודע..
משהו בתוך התת מודע שלי עוצר אותי מלהתקדם ולהמשיך את החיים..
לכן כל דבר שלא מצריך דיבור ישיר עם האדם אלא דרך עקיפה כמו למשל בהתכתבות יותר נוח לי לדבר על הדברים שמציקים לי..
אני בחרתי בשלב התיכון להתנתק מהחברה ולבחור את החברה הוירטואלית הנעימה והחסרת מגע שכל כך פחדתי ממנו..

המנחה שלי בקבוצת תמיכה מספר שהוא עבד על הפסיכולוג בערך באותו אופן שאתה מתאר. אבל לעומת זאת בקבוצה הוא שם הכל על השולחן. הכל אמנם אנונימי אבל אתה מרגיש את הדאגה של החברים אישית אליך.

אני לא מומחה אבל אני מציע לך להמשיך בהאזנה לקבוצת תמיכה, וכאשר תרגיש מספיק נעים - תתחיל לדבר. יש בתכנית הצעדים המון המון צעדים משחררים.

היום קמתי בבוקר הלכתי למקווה בשעה קצת מאוחרת. אמנם אחרי הטבילה הרגשתי ממש קדושה וטהרה חופפים עליי..
טוב, אני חוזר הביתה, ועוברת לידי בחורה פשוט מדהימה! אני מסתכל עליה ממש אבל ממש טעות ופתאום כל הקדושה והטהרה מתחילים להתערער בתוכי! אתם מוכנים להסביר לי אבל מה ולמה הדבר הזה? אני מרגיש פתאום שתיתן לי רק את הבחורה הזאת לא אכפת לי כלום.
אני יודע שזה שקר אחד גדול! אבל איך מסירים את השקר? אני לא יכול לחיות את כל חיי במקום שהוא שומר מכל הדברים האלה.
וגם אם כן, אם אני אצא פעם אחת ואראה שוב את המראה הזה הכל יכול להתהפך לי לרועץ!

הייתי קצת ישיר אני יודע, אבל אני חייב לשפוך את נפשי. וזה המקום שהכי מתאים אני חושב..

עכשיו אני ממש עצוב :'(
לא שפגמתי, אלא הנפש התערערה...

לצערי לא נראה לי שאפשר להסיר את השקר הזה. המילה "עולם" מגיעה מלשום "העלם" העולם הוא מעלים ומסתיר על אלוקים, וכך ה' רוצה שזה יהיה. הוא רוצה שאתה תלך למקווה ותרגיש צדיק, ורגע אח"כ אתה תיאבק עם עצמך על משהו שהוא כלום. למה הוא עשה את זה ככה? אין לי מושג. אני לא אלוקים ולא מנסה להבין אותו.

להתמקד בשאלה למה העולם הוא כזה - זה לא רלוונטי בכלל. השאלה היא אף פעם לא קשורה למישהו אחר שחוץ מאיתנו. השאלה קשורה אך ורק לדבר אחד: מה אני עושה בנידון. לא אלוקים, לא אשתי, לא הבחורה ברחוב, לא השלט פרסומת הלא צנוע. כלום. רק מה אני עושה בנידון.

הבעיה היא שברגע של ניסיון פתאום פורחות להם באוויר כל התורה, כל המוסר, כל הדברים המחזקים שלמדתי ואני נשאר לבד עם התאווה ראש בראש..
ושוב.. בגלל שעכשיו אני מרגיש שאני יכול לדבר ולנהל דו שיח ואני לא מגמגם כמו שאמרתי "התמכרות מצד קצת אחר".. אז אני מרגיש יותר פתוח לעולם..
עדיין זה לא ברמות גבוהות הפתיחות אבל כשזה ייפתח ברמה דיי גבוהה אני חושב שהמלחמה תהיה חזקה מאי פעם..

אני לא יודע אם מישהו יכול להבין את זה אבל אנסה לתת לזה דוגמא. זה כמו אסיר בכלא שיושב שנים כמעט עם עצמו ושקוע בתוך הדיכאונות שלו וחוסר היכולת שלו לנוע חופשי. ואז יום אחד מודיעים לו שהוא חופשי ללכת לאן שירצה. אני מרגיש בדיוק כך!

בוקר טוב למשוש חיי

  תהיה חזק . וכמו שאמרתי לך דברים משתנים ולטובה
אני מבין אותך . ומרגיש כמוך לפעמים .  אתה יודע שבת מברכים האחרונה היתה שבת ראשונה  שכל השבת התפללתי במנין בס"ד..          לפני כן היו הרבה שבתות שלא היה לי חשק ללכת לביה"כ פשוט התפללתי בבית. הרגשתי שאין לי חשק לראות אנשים . אין לי קשר לאף אחד מהם .
ואחרי תחילת התוכנית והנקיון הרגשתי כוח לקום לתהילים (שלא קמתי כמה שנים טובות) ותפילה במנין וכו'
  "משוש חיי" אני מבטיח לך שדברים ישתנו לטובה. 
      בכל אופן מתי שאתה רוצה תתקשר אלי היה לי נעים לדבר איתך . ואיך אומרים "גם אני הייתי שם"

ל"דובי"
תודה רבה על החיזוק!

משוש חיי היקר רק עכשיו יצא לי לראות את האשכול..
לא יודע אם אועיל לדיון שהתפתח כאן..

מה שאוכל להוסיף שכמוני כמוך.. גם אנוכי רווק, גדול ממך ביותר מ3 שנים.. כל חיי סבלתי מבעיות חברתיות כאלו ואחרות, גם בשנים האחרונות בעיית הבדידות הלכה והתעצמה, בזמנים דפוקים שלאחר נפילות המילים מלא פעמים נתקעות לי.. משפטים יוצאים לא מסודרים.. החשיבה מתערבבת.. נחסמת.. הביטחון העצמי מתערער ומרגישים שהכל דפוק ואין לי לתרום לעולם וכו' וכו'
אז זה מה שיש לי לומר.. אם תרצה לשאול שאלות ולהתחזק ביחד אז בשמחה..

ה' יברכך

מעגל הקסמים שמלווה אותי בחיי מאז היותי לאיש על האדמה, מאז ננערתי מרחם אמי והשלכתי בכאב ובבכי אל העולם.
המעגל של הבדידות הנוראה, ומצד שני יצירת קשרים עם חברים, לכאורה פרדוקס לא מובן.
מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד השתוקקתי ורציתי שיהיו מסביבי חברים, כמו כל אדם על בחברה, אך גם היה בי מנגנון נורא, מקולקל משהו, שכמו מערכת ההרחקה של הבואש, מרחיק מעליי את החברים שרצו בקרבתי, על מנת ליצור לעצמי מעגל בדידות, מעגל שהוא רק של עצמי.
היצירה של מעגל הבדידות היה בניגוד לרצוני, לכאורה דיבוק שנדבק בי ואמר לי תוריד מעליך את החברים, אתה לא שווה בניהם, אתה לא שווה בין שווים, תראה איך הם מתייחסים אליך, בוא אליי למעגל הבדידות אני אספק לך את מבוקשך שחיפשת הרבה זמן.
וכמו מהופנט, כמו כפוי לקול הפנימי הזה, הייתי עוזב את כולם, למשך תקופה ארוכה ומתבודד עם עצמי, מסיר מעליי כל חום ומגע אנושי, ומתחבר לעולם וירטואלי, עולם שאין בו חום ומגע, עולם של דמיונות.

ומשם הדרך אל הנפילות, אל התאווה, אל הקול והמראות הקוראים לי להתמסר לידיהם, לחבוק אותי חיבוק עולם, שלא ירפה ממני עד כלות נשמתי האחרונה...
זה כילה לי את כל הכוחות, עד אשר חברים שרואים אותי בחוץ, חושבים אותי לאדם מבוגר יותר ממה שאני באמת. כל החנניות, כל החיות נעלמים לפתע, לכאורה פינו מקום לחושך ולצלמוות...

אני כותב שורות אלו, כי ההרגשות אלו חוזרים אליי שוב, וזאת כי אני לכאורה מתעסק שוב עם הדיבוק הזה, מנסה ליצור קשרים חדשים, להכיר חברים חדשים ולהתחבר אל עולם שאבד לי, ומנגד הדיבוק מרחיק אותי מהחברים, מכניס לתוך נפשי רעל שמגיע עד למרכז הבקרה במוח, ומשתק כל רגש ושביב של תקווה.

ואני זועק, אני לא רוצה ליפול! אבא, אני רוצה לחיות סוף סוף, פעם ראשונה בחיים שלי, כמו בן אדם מהשורה, נורמלי, רגיל, עם חברים, עם חוויות, עם רקע, עם זהות.

שבת שלום.

משוש חיי היקר
        ערב שבת שלום .
אני יכול לומר שכתבת ממש מילה במילה מה שאני מרגיש לגבי קשריי החברתיים.
  את הבדידות וההרגל הזה בחיים קשה לי אפי' לשנות פה ,  אני לא מרגיש מספיק חיבור לחברים , למרות שהם משתדלים תמיד לחזק ולעודד.      כביכול טוב לי בבדידות .    אבל אני יודע שממש לא .
          למרות שיש לי ידידים בקהילה שלי , ההרגשה שלי שאני לא שייך ובודד.
  לסיום אאחל לי ,ולך ולכל החברים שמרגישים ככה.    שבעז"ה  ומהתוכנית הזאת בס"ד נצא לאור . נצא מהבדידות .
ונרגיש סוף סוף שייכים כל אחד חייו ומקומו .
שבת שלום ומבורך