שלום לכולכם.
אני יושב כרגע מתוסכל, חסר סיפוק, ואחרי הכרה שהגיע הזמן להצטרף לפורום החשוב הזה. אומנם בראשי עדיין רצה האשליה שאני לא באמת מכור, ושאני יכול להתגבר על זה. אבל מצד שני, אני מרגיש אבוד, גמור, ממוטט.

אני אתחיל עם קצת רקע.
אני בן 20 + (חושש לרשום את גילי המדויק),חסיד, נשוי ואבא גאה. למרות גילי הצעיר הספקתי הרבה מאוד לעשות בחיים. הוצאתי כמה כתבי עת תורנים, למדתי בגרויות ואני בדרך לתואר אוניברסיטאי. למחייתי אני מנהל בחברה מסוימת כשמתחתי עובדים כ 10 עובדים. אנשים סביבי בטוחים שאני אדם מצליח, עושה כסף ומאושר מהחיים. האמת שונה לגמרי ב 180 מעלות.

כי כל זה אינו שווה לי בשעה שאני מכור לתאוותי, ולא יכול לשלוט בהם. כי כל זה אינו שווה לי, בשעה שאני מרגיש תסכול וחוסר סיפוק בגלל החולשות שלי. כי כל זה אינו שווה לי בשעה שתאוותי גורמים לי להפסיד עבודה, להפסיד את המשפחה, להפסיד את החיים ומעל הכול להפסיד את בוראי.

רק שתבינו עד כמה חמור העניין, אני אמור להתחיל את עבודתי בשעה 9 בבוקר, וכבר כמה חודשים שלא התחלתי לעבוד בשעה זו, למעשה, הכי מוקדם שהתעוררתי בתקופה האחרונה היה ב 12 בצהרים.

כן, קוראים לי @@@@ ואני מכור, מכור כבד.

למעשה, מאז שאני זוכר עצמי, אני נמשך לתאוות אלו. נלחמתי בזה מגיל מאוד צעיר. כשאני אומר צעיר, אני מדבר על לפני בר מצווה. כשבכל גיל זה מתבטא בצורה שונה. אבל בשנים האחרונות זה איבד פרופורציה לחלוטין.
אז מה למעשה זה כולל,
אני ער כל לילה במקרה הטוב עד 6 במקרה הרע עד 8, כל הלילה אני צופה בסרטי זוהמה. כבר לפני כמה שנים עשיתי אינטרנט כשר, אבל זה לא עזר שכן למדתי לפרוץ אותם בדרכים שונות, או להתחבר לשכנים.
במשך היום כשאני נמצא לבד אני מתקשר למקומות "שאי אפשר לפרטם" ועושה דברים רעים וגרועים (ב"ה לא עברות דאוריתא, ולא עשיתי כלום פיזית עם אף אישה).

למעשה, כל בוקר אני חושב שזה היום האחרון שאני עושה את זה. כל בוקר אני מבטיח לעצמי שמהיום והאלה זה נגמר, ואני הולך להיות בנאדם טוב. אבל בלילה הכול חוזר, ואני שוב נופל.

במשך השנים פיתחתי תיאוריה מסוימת שהקב"ה נותן לכל אחד ניסיון מסוים, קושי איתו הוא אמור להתמודד בחיים. אחד טיפש, אחד עילג, ואילו השני מחפש ריגושים כל היום. ואם כל אחד יגבר על אותו הניסיון שניתן לו, חייו יזרמו על מי מנוחות, וצער ההתגברות יחשב לו כצער החיים.
מעולם לא הודתי בכך שאני מכור, למרות שאני כבר כמה שנים ברצף שקוע עמוק בתוך זה. לולא תאוותי, משפחתי היתה שלווה יותר, והייתי יכול להשקיע הרבה יותר זמן עבור אשתי, לולא תאוותי, הייתי יכול להתקדם הרבה יותר מהר בעסקי, לולא תאוותי הייתי אולי יכול להיות מאושר ומסופק.

אבל אני לא. אני מכור, וכשאני מתחיל להיכנס לדברים אלו אני פשוט ללא שליטה. הראש שלי אומר לי כל הזמן להפסיק, המחשבות בראש רצות ומסבירות את כל הרוע שזה יוצר, אבל אני בשלי, עושה ועושה יורד ויורד.

וזה מוזר לי מאוד. הרי אני יודע שאני עושה רע, הראש שלי כן בפוקוס וכן יודע מה אני עושה, אני לא נכנס לערפול חושים, ובכל זאת אני עושה את זה מידי יום.

אז למה??? למה אני לא יכול להפסיק??? האם יש אפשרות שאי פעם אני אפסיק???
האם אוכל????

דבר ראשון עשית צעד ענק בווידוי שלך, לא בפנינו אלא בפני עצמך.

דבר שני רובנו אנשים מוצלחים כלפי חוץ, שמנהלים חיים כפולים .

הלחץ והצורך להיות מוצלחים בעוכרינו , הוא מייצר לנו אינסוף תיסכולים.

אני מציע לך להתחיל לקרוא את הכלים באתר, למצוא דרך יעילה לחסום את האינטרנט. עם קצת רצון טוב תמצא את הדרך.

אם אתה מוכן לעבודה רצינית , אני חושב שתהנה מהדיונים בפורום נשואים, תבקש הרשאה מהמנהלים.

בהצלחה

ראשית כל, שאפו על הגילוי לב. כל הכבוד על כך ששמת הכל על השולחן. אתה אמנם כותב שאתה לא מודה שאתה מכור, אבל אם קוראים בין השורות אתה מודה בכך בפה מלא וזה צעד עצום!

תרשה לי להתחיל מהסוף. אתה שואל האם אפשר לצאת ממעגל הקסמים המטורף? התשובה חיובית. אף אחד לא מבטיח לך שהתהליך יהיה קל אבל כן - יש דרך החוצה. בשביל זה אתה צריך שני דברים: הראשון (שכבר עשית פחות או יותר) להכנע באופן סופי. להבין שאתה לבד לא יכול להתמודד עם זה. בדיוק כפי שאתה כותב שכל יום אתה בטוח שזה היום האחרון, ושאתה מבין שזה רע ולמרות זאת - התאווה חזקה ממך. אתה לא שולט בתאווה אלא התאווה שולטת בך.

הדבר השני הוא תוצאה של הראשון, להיות מוכן באמת למסע בו אתה מוכן לעשות הכל כדי להיות נקי.

אני באופן אישי מאוד מתחבר לדברים שלך כי גם אני מנהל ואדם מצליח וגם אני הרגשתי את אותם רגשות בדיוק. ידעתי שאם רק הייתי נקי מהתאווה - כל החיים היו מושלמים, אבל למרות הידיעה הברורה - לא הצלחתי לנצח את התאווה. עד שהבנתי שאני באמת לא יכול לנצח... אבל ההבנה הזאת לא גרמה לי להרים ידיים אלא ההיפך, להשקיע יותר.

אז מה הסוד? הסוד הוא שישנם כל מיני כפתורים עליהם צריך ללחוץ כאשר נמצאים במלחמה עם היצר. חסידות, מוסר וכן הלאה. אז אנחנו לוחצים בכל הכח על הכפתורים, אבל אנחנו מגלים שהם לא פועלים. הם לא פועלים כיון שהמכונה כבר מקולקלת. זה היה מתאים לפני שהתמכרנו, אבל עכשיו יש כפתורים אחרים לגמרי.

ישנם 12 כפתורים, שכולם מתמקדים בזה שאנחנו נותנים את החיים שלנו לה' יתברך באמת (לא רק בגלל שנולדנו חרדים).

אם תרצה ללמוד על הכפתורים החדשים, תצטרף לקבוצת תמיכה בשיטת 12 הצעדים, ותתחיל לעבוד קשה. אבל ישנה הבטחה בסוף: אתה תהיה נקי ושפוי והחיים שלך ייראו 180 מעלות מאיפה שהם כעת.

וכן, אני מצטרף להמלצה של moved שתצטרף לפורום נשואים.

בהצלחה

זלמן

שלום זלמן,
מאוד נהניתי לקרוא את תגובתך.
בעבר קראתי את שיטת 12 הצעדים , ומשום מה הם נראו לי לא יעילים עבורי. כי אני כל הזמן חושב שאם אני אמור לעשות החלטה מסוימת, עדיף שאני יפסיק וזהו.
אבל תוך כדי דיבור אני נזכר שהחלטה זו לא עזרה לי בעבר. ואם אני נכנע, אז ללכת עד הסוף. אני אפנה ל 12 הצעדים. אני אנסה.

לבקש השראה עבור מה??? לא הבנתי.

ברור, כאילו מי לא חשב שהכל תלוי בהחלטה שלו ו"אם רק אנסה חזק בטוח אצליח"... אבל ראינו לאן זה הוביל אותנו.

ידידי, תענה על שאלה אחת פשוטה ותדע אם אתה צריך את הצעדים או לא:

האם אתה יותר חזק מהתאווה או שהתאווה יותר חזקה ממך?

אם אתה יותר חזק מהתאווה, למה לא הפסקת עד היום? הרי אתה כותב כל כך ברור איך זה הורס לך את החיים ואיך אתה רוצה לצאת ולא מצליח.

אז אם התאווה יותר חזקה - לך על הצעדים. אבל לא בקריאה אלא בעבודה אמיתית בקבוצה של אנשים אמיתיים. אין דרך אחרת.

הרשאה אתה יכול לקבל כדי להיות חבר גם בפורום נשואים. זה פורום סגור וכשיאשרו אותך תוכל להשתתף בדיונים נוספים שעולים רק שם.

ללא ספק, ולמרות כל הקושי להודות בכך. זה חזק ממני.
מה עדיף, שיטת 90 יום או 12 הצעדים? והאם שיטת 12 הצעדים נעשית לבד או ביחד עם קבוצה????

90 יום איננה שיטה ולא קשורה בכלל לצעדים. תשעים יום זאת טבלה פשוטה שאתה מנסה לשמור על נקיות. זה דבר יפה וחשוב אבל אין כאן שום דבר שלא ניסית עד עכשיו. לא נראה לי שעצם הענין שאתה רושם את עצמך בטבלה יעזור לך לנצח את ההתמכרות. אולי לכמה ימים זה יתן דחיפה אבל לא הרבה יותר מזה.

הצעדים זה שיטה שבה אתה לומד לחיות חיים אחרים, חיים רוחניים, חיים של קשר ישיר עם הקב"ה.

השיטה לא נעשית בכלל לבד אלא רק עם קבוצה, אבל לא כפי שאתה חושב שהעיקר הוא להתוודות וכל זה. זה אולי פיפס קטן מתוך הקבוצה. העיקר הוא עבודה על חיים רוחניים, ולשם כך כל חבר בקבוצה משתף ומספר כיצד הוא מיישם את עקרונות הצעדים בחיים שלו.

קצת מסובך האתר הזה.
האם מדובר בקבוצות וירטואליות או בפגישות פיזיות (מה שהופך את זה ללא רלוונטי). ואם זה ווירטואלי, איך אני נכנס לשם?

אמממ. לפני רגע דיברנו על זה שאנחנו מוכנים לעשות הכל כדי לצאת מההתמכרות, אז איך פתאום יש דברים שהם מחוץ לתחום?... (אם אני מרגיש שאני טובע פיזית, אני חושב שהייתי מוכן לכל עזרה שהיא ולא אומר שיש משהו שלא רלוונטי ועדיף שאני יטבע).

תכל'ס, ישנה אפשרות לקבוצת תמיכה בטלפון. אתה מתקשר לשיחת ועידה ויש מנחה וחברים והכל נעשה באנונימיות לגמרי.

תתקשר לקו החם ותברר איזה קבוצה יש שמתאימה לך. ראה כאן בהרחבה:

www.gye.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=39&Itemid=59

שלום
ברצוני להפיג את חששך בענין הקבוצות,
גם אני חששתי מאד, אבל הבנתי שזו הדרך היחידה החוצה.
הגעתי לקבוצה וגיליתי הרבה אנשים טובים עם אותה בעיה,
היו שם ליטאים, חסידים , צ'למרס, דת"ל וגם חילונים,
לכולם שאיפה אחת , להחלים.
אז חזק ואמץ,
ועד אז, השאר כאן עמנו.
בהצלחה
מוטי

וכפי שכתבתי, במקום מגוריי (בחו"ל) יש בקבוצה גם גויים מכל הסוגים. מה זה מלמד אותי? דבר פשוט, שזאת מחלה ככל המחלות, ואין מה להתבייש כאשר מתאשפזים בבית חולים. ההתמכרות לא עושה אותנו רעים, אלא מסכנים.

סליחה שאני כותב את זה, אבל חבר'ה, הנה דוגמא חיה איך אנחנו נראים וכמה זה מזעזע.

מגיע בן אדם, זועק הצילו, טוען שהוא מוכן לעשות הכל כדי לצאת מהבוץ. הוא מזהה שהוא מכור ומתעניין בדרכי ההחלמה, ואז: נעלם כאילו בלעתו האדמה.

אני מאוד מקווה שהוא באיזו קבוצת תמיכה, אבל משום מה נראה לי שזה לא המצב.

וזה מה שאני כותב כל הזמן על הכניעה. חבר'ה, עד שאני לא אבין ואפנים שאני לא יכול לבד לנצח את ההתמכרות, אני ימשיך לזעוק לעזרה ולהיעלם לתוך החלל השחור הזה שוב בנסיון להילחם לבד. אבל כשאבין שאני חולה - אהיה רציני בנושא וסוף סוף אתחיל בהחלמה.

ולפותח האשכול היקר, אני מאוד מקווה שתחזור לכאן, וכשתחזור - אנחנו נקבל אותך בזרועות פתוחות ונעזור לך. רק תעשה לעצמך טובה ותחוס על החיים שלך. אתה חושב שהגעת לשפל המדרגה, אבל יש לי חדשות בשבילך: אתה לא. זה חדשות טובות וחדשות רעות. חדשות טובות כי ב"ה לא הגעת למקומות יותר מסוכנים. וחדשות רעות כי אתה יכול להמשיך ליפול אם לא תתחיל בהחלמה.

ידידי, ה' אוהב אותך ורוצה שתצא מהבוץ. אתה צריך גם כן לרצות ולהיות מוכן למסע.

באהבה, זלמן

ואווווווווווווווו כל הכבוד על הוידיוי
מניסיוני הרי אתה מאמין בבורא עולם אז תתפלל אליו כל יום לבד בחדר אנא אבא עזור לי לעבור את היום הזה ללא חטא שאני יתגבר על היצר המגועל הזה אנא אבא תתפלל תבכה לאבא שבשמיים תעשה טבלה תבקש מאבא שבשמיים רק יום אחד שיעזור לך ואבא עוזר אחרי זה תמשיך ובכל יום גם תגיד תודה שהוא עוזר לך לעבור את היום וככה תמשיך עד שתראה איך חייך ישתנו מניסיוני גם אני הייתי האותה תחושה שלך התפללתי ואבא שבשמיים עזר לי ואני מאמין ובטוח שיעזור לך גם ב    ה    צ    ל    ח  ה

נו זלמן מה קורה איתו - לאן הוא נעלם?
נתפלל שהוא יחזור מהר - ושבדרך חזור לא יפול עוד כמה פעמים.