שלום!

אני חדש באתר...

הבעיה שיש לי היא שאני כל הזמו חושב על הנושאים האלו
יש צד שהעובדה שאני נשוי מקשה עלי ...כי אני לא יכול להתנתק לגמרי מזה.

השאלה מה עושים עם היצר הזה הרי כל ההנגות של חז"ל להיות כמי שכפאו שד ממש לא ישמות במקום שאני נמצא..
אני ממש לא מביו איך אפשר זה כמו לאכול שוקלד בלי להנות מהטעם ?

אני אולי לא מספיק ברור..אז אסביר.
אם הייתי יכול לפרוש לגמרי מהתעסקות עם הנושא הזה היה לי הרבה יותר קל לחתוך וזהוא.
אבל כל פעם שאני נמצא עם אישתי זה מתעורר מחדש ומעורר גם את התאוה...שלא נדבר על מקרים שלך ממש בא ולה ממש לא אז מה עושים עכשיו...


זה בינתייים אשמח מאד לשמוע לעצתכם.

בתודה מראש

שלום חבר וברוך הבא,

ראשית, כל הכבוד על האומץ לבוא ולכתוב ולהכיר בכך שישנה בעיה. זה לא מובן מאליו. אאחל לך שתמצא כאן את מה שאני מצאתי שזה פיתרון לבעיה שלי עם התאווה ועם הרבה דברים נוספים בחיים, שפיות ומפוכחות.

שנית, אני לא מכיר אותך בכלל אז קח את הדברים שלי בערבון מוגבל כיון שאני מדבר על עצמי ולא עליך. אם אתה מתחבר לדברים - אתה מוזמן לאמץ אותם, אבל אם המקרה שלך שונה - אתה מוזמן להתעלם.

תראה, ברגע אחרי הנפילה, כשאני מרגיש כל כך רע וכאוב, ברור שאני "מוכן" לוותר על כל התאווה ושוב "מפסיק". לא סתם שאני מוכן להפסיק אלא שהפעם אני בטוח יפסיק "לכל החיים". הנקודות שאני מציין כאן הן הנקודות בהן אני בעצם משלה את עצמי, או במילים יותר ברורות: המקומות בהם אני משקר לעצמי בפרצוץ. יש לי מנגון של הונאה עצמית והכחשה שתפקידו לגרום לי להמשיך לעשות את מה שאני עושה, כדי שמה שהיה הוא שיהיה ושלא יהיה חדש תחת השמש.

הענין הוא שכל זמן שאני ממשיך להשתמש במנגנון הזה - אני לא יחלים.

בא ניקח את הענין שעליו אתה כותב שאתה בעצם מוכן לוותר על כל התאווה וכל הבעיה היא שאתה נזכר בתאווה כיון שאתה נשוי. טוב, זה ממש גורם לי לרחמנות על עצמי שאני נשוי, אבל אתה יודע מה? כשהייתי רווק חשבתי בדיוק את ההיפך! הייתי בטוח שאני נופל רק כיון שאני לא נשוי, אבל אם רק תהיה לי אישה - אז בטוח לא אצטרך ליפול.

אז מה מהם נכון? האם צדק הרווק שבתוכי או הנשוי שבתוכי? התשובה היא כמובן לא ולא, אף אחד מהם לא צדק. לא נפלתי כיון שאני רווק ולא כיון שאני נשוי אלא כיון שיש לי בעיה. הרעיון לזרוק את זה על האישה או על חוסר האישה הוא סתם שקר עצמי קטן ומלוכלך. אבל התוצאה של שני השקרים היא זהה: תירוץ אווילי להמשיך להרוס לעצמי את החיים.

לכן, אם אני רוצה להחלים, הדבר הראשון שנדרש ממני הוא כנות. אני לא מדבר כעת על כנות מול המעסיק שלי או מול הרואה חשבון, אני מדבר על הכנות הבסיסית ביותר שקיימת: כנות שלי מול עצמי. להסתכל במראה, להביט לעצמי בעיניים ולשאול את עצמי מה לעזאזל לא בסדר, האם זה האישה או שזה אני. אם הבעיה היא באישה - אין לי נסיון בכך ואני לא יכול להמשיך הלאה מהנקודה הזאת, אבל אם הבעיה היא אני - אז דווקא יש לי מעט נסיון וכאן נכנסת לתמונה תכנית ההחלמה שמבוססת על הכנות, וההנחה הראשונית היא שאני הבעיה. לא אף אחד אחר בעולם.

היי חבר! מחשבות טורדניות הם בעיה רצינית, הרהורי עבירה קשים מעבירה. אומר לך מה אני עשיתי כדי להמנע מהרהורי עבירה. היצר שלך צריך אוכל רוחני שיזין אותו, מראות לא צנועים בעיקר, וזה נותן לו דלק להרהר אותך ולהוריד דבר כלכך עדין ומתוק, ביטוי האהבה העליון שבין איש לאשתו, בו הוא רוצה רק להראות לה שהוא אוהב אותה,לפעולה טכנית ואנוכית. קודם כל אתה נשמע כאדם מאוד מוסרי ואני בטוח שגם אשתך כזו, לכן זכור כל פעם שאתה מסתכל עליה, שהיא יצור עדין, יש לה נפש עדינה ואתה אוהב אותה. זכור את האדם הנפלא שהיא. את האדם הזה אתה לא מוכן לחלל להשתמש בו כמו בחפץ. זו תהיה הסיסמא שלך:"אני אוהב אותה, היא עולם ומלואו ולא פחות מזה". ככל שתעורר במוחך אסוסאציות חיוביות כלפי האישיות של אשתך, כך בכל פעם שתסתכל עליה תחשוב על אותם המידות היקרות שאתה אוהב בה. תעמיק בזה. היצר משתמש במוח שלך נגדך-תלחם בו עם המוח הזה, ובוודאי יביא הדבר לקשר אמיץ בינך ובין אשתך. בהצלחה אחי!

'פני אריה',

תודה על העצה ואני שמח שהיא עובדת עבורך, אבל אני מוכרח לציין שעבורי היא לא עובדת. כל ההסברים היפים פשוט לא עוזרים כלום כאשר התאווה תוקפת אותי.

זה מזכיר לי שהיתה תקופה שהתייעצתי עם הרב שלי על כל הנפילות והוא אמר לי לשים תמונה של אשתי ליד המחשב וככה בטוח לא אפול כי לא אוכל להסתכל בתמונה שלה כשאני צופה בפורנו. זה כמובן עזר כמו כוסות רוח למת. לא רק שזה לא עזר, אלא שאפילו אם אשתי היתה מתקשרת אליי באמצע שאני צופה בפורנו, לא הייתי מסוגל להפסיק והמשכתי.

הידע לא עזר לי וגם טיפים טובים ככל שיהיו לא עזרו לי. אני צריך הרבה הרבה יותר מזה. בלי עזרה של אלוקים שמתערב עבורי באופן אישי - אין לי שום סיכוי להישאר נקי. אני נמצא במקום שהוא מעבר לגבול העזרה האנושית.

פני אריה,
אני רוצה להצטרף אל דבריו של סוד הכניעה.
נכון, אין לי אישה. אבל עדיין אני הולך לפעמים בדרך הזאת. אבל על פנים הפוכות.
אני אסביר מה אני מתכוון. אני חושב שאני אדם רגיל כמו עוד 7 מיליארד אנשים בעולם, ומתוכם יש עשרות ומאות אלפים של נשים חצופות שמחטיאות ברבים ולא מתביישות בזה אפילו. אז למה שאני אצטרך לקבל כאלה מכות בעוד היא תמשיך את חייה כרגיל?
אני קיבלתי ממנה איזה יחס או משהו? היא מכירה אותי בכלל?
הרי היא אפילו לא מכירה אותי! אז מה כל כך טוב בלדמיין אותה, ולדמיין את עצמי שוכב אותה ועוד כל מיני טפו טפו.
אז נכון, אני חושב. והמחשבה שלי מאד נכונה. אני בטוח בזה.
אבל אח, זה טבע. כשמגיעה התאווה אין לך פשוט שיקול דעת, הטבע מתפרץ והרצון העז הזה לראות אותה עושה זאת שוב - זה דבר שקשה להגדיר. מה לעשות.
...

רבותיי,אני בעל יצר מאוד חזק, שלא יספרו לי על "התאווה השתלטה עליי". הרבה פעמים התירוץ הזה מנחם אותנו, ובכן-זה חייב להפסיק. זאת הסיבה שאנחנו לא יוצאים מזה, אנחנו לא מאמינים בעצמנו שיש לנו יחד עם הקב"ה יותר כח מלתאווה. שים לב, לא לקב"ה יש כח להלחם ואני אשב בצד ואתפלל, לי יש כח להלחם כשאני מאמין שה' צבא-ות עימי! תפסיקו לתת ליצר לבלבל אתכם, אתם לא חייבים לו כלום, אז מה עם הוא אומר לחטוא?? יש לך תאווה גדולה? זה מצער אותך שאתה מרגיש שתרגיע אותה רק עם תחטא-טעות! בכל מקרה יהיה קשה. רק תחשוב על התוצאה. אני יום יום מצטער מהיצר שלי ולא נותן לו להפיל אותי, כי אני יודע שהצער של התאווה הגדולה שוכח אחרי דקות אם אני לא מזין אותו, ואז יש לי נצח שאני יכול להרגיש שלם עם עצמי-אני נקי! לעומת זאת מי שמפחד מהצער של התאווה וכשהיא רק מתחילה לגרות אותו הוא כבר נכנע לה, נכון הוא ניצל מכמה רגעי צער של תאווה לא ממומשת-אבל הוא צריך לחיות עם עצמו המלוכלך ששוב נופל למקום שלא ראוי ליהודי מתוק כמוהו להיות שם. אל תפחדו מכאבים, זה לא נורא שהתאווה צועקת, תהיו חיילי סיירת תסתכלו לכאב הזה בעיניים ותשדרו"אני יהודי, ה' איתי, לא תשבור אותי. אני אשבור אותך". חזקו ואמצו.

פני אריה

אם דיבורים ודברים כאלה עוזרים לך, אז כנראה שאתה לא מכור, וכנראה שאתה לא צריך להגיע בכלל לעזרת האתר הזה.

האתר הזה בנוי לאנשים שהם יכולים להתגבר על יצרם בכל, חוץ מבנושאים הקשורים לתאווה, ואנשים כאלה - ואני בתוכם - נקראים "מכורים", ושום שיחת מוסר, שום ספר חסידות, ושום החלטה אדירה, לא תעצור אותם מלהשתמש, פשוט מאוד בגלל שאין להם את היכולת להפסיק, וכמו שהאלכוהליסט אין לו את היכולת להפסיק בכוחות עצמו ולהגיד, "זהו!" עד היום שתיתי ומהיום ואילך אני לא, כמו כן המכור אינו יכול להגיד מהיום אני כבר לא משתמש, הוא פשוט לא יכול.

אז אם אתה חושב שאתה כן יכול, ואתה אכן מצליח לעמוד מול ייצרך הרע על ידי החלטות ושיחות, אז אני ממש מקנא בך שאתה לא מכור, ובפעמים שהייצר כן מתגבר עליך אתה בס"ה חוטא, אבל לא מכור, אבל אתה לא יכול לבוא ולדרוש ממכורים להתליח בדרך שאתה -בן אדם לא מכור - הצליח בהם.

פני אריה היקר,
אני בא ממקום שבו מדברים את השפה שלך. אני מאוד מתחבר לדברים. אני חושב שזה חיזוק טוב. ובימינו צריכים את העידוד הזה.

אבל אחרי שנוכחתי שהתכנית הזו שומרת על ההולכים בה לא רק לחודש חודשיים של נקיות רצופה, אלא גם חצי שנה ושנתיים ו8 שנים ו25 שנה... אז החלטתי לשים את השכל שלי בצד ולשמוע מה עבד לאלו ששם.

למדתי המון חסידות. זה לא שמר אוי נקי בזמן של התקפה. לצערי. כנראה שזה לא נושא של יצר הרע.
התחברתי לתכנית לפורום ולחברים, ולאלוקים כפי שאני מבין אותו, אני נקי כמעט שנה חסד אלוקים.

ואילך פותח הפוסט,
אמליץ לקרוא בעיון את מה שכתב ידידנו סוד הכניעה.

אוהב
הושיעה

פני אריה היקר,
אני לא יודע לגביך, אבל התאווה השתלטה עליי. אני חסר אונים מולה.
היום שבו הסכמתי להודות שאני לא יכול, הוא היום שבו התחלתי לצאת מזה - לא בכוחי.
עד אז נלחמתי כל חיי במחשבה שאני לא יכול. עשיתי כל מה שאפשר כדי להעצים את עצמי ולמצוא את הכוח להתמודד עם זה. ותאמין לי שעשיתי הרבה.
נכון, זה נראה הפוך מהיגיון הפשוט. אבל קשה להתווכח עם העובדות. תסתכל פה בפורום - מי שמצליח הוא מי שהסכים להיכנע ולהודות שהוא חסר אונים. מי שלא מצליח הוא מי שעדיין מנסה "להילחם", "לחזק את הרצון", "להסתער" (זו כמובן הכללה. יש גם יוצאי דופן).
כמובן, מה שטוב עבורי הוא לאו דווקא טוב עבורך. אני לא מציע לך לשנות את הדרך שלך אם היא עובדת עבורך. האם אתה מוכן לשקול את האפשרות שהדרך שלי עובדת עבורי?