שלום לכולם!
אני גבר בן 38 נשוי + 6ילדים מקסימים,וגם אני נפלתי ברשת היצר או שמא נכון יותר להגיד התרסקתי!! כ"כ הרבה פעמים ניסיתי להפסיק, לפעמים חודש לפעמים חודשיים אבל תמיד בסוף יש נפילה. אני מנסה לדבר אל ה' ולהבטיח לו שזו הייתה הפעם האחרונה אבל בתוך תוכי אני יודע שזה לא נכון, ואני שואל את עצמי על מי אני עובד? הקב"ה חוקר כליות ולב יודע את שבליבי! אני נכנס לעצבות וליאוש.לא יודע מה לעשות! וכמאמר השיר: אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם, אבל עד מתי?
חוץ מזה יש לי בעיה נוספת: אני עובד משמרות בעיקר משמרת לילה כך שאני חוזר בבוקר לבית ריק, רק אני והיצר שבי, ומשם הדרך אל הנפילה מאוד קצרה.
לפני שנתיים זה קרה, אישתי תפסה אותי גולש וצופה בפורנוגרפיה, חשבתי שעולמי חרב עליי! היא דיברה איתי דברים קשים, מרגישה נבגדת ולא חושבת שאוכל יותר להיות איתך! אם אתה רוצה אותי לך לדבר עם הרב.
התחננתי לפניה שתסלח לי ושיותר לא אעשה את זה, אל תכריחי אותי ללכת לרב - אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. אמרתי לה שאני באמת אוהב אותה וניסיתי להסביר לה איפה אני עומד היום וכמה אני צריך אותה לצידי כדי לצאת מזה.
היא נתנה לי צ'אנס ומאז במשך כארבעה חודשים לא חשבתי על זה בכלל, כל פעם שעלתה איזו מחשבה הייתי נזכר במבטה הפגוע בזמן שהיא תפסה אותי ולא הרשתי לעצמי ליפול. באותה תקופה הרגשתי ממש התרוממות והאוירה בבית הייתה נהדרת,
אבל בסוף גם זה נגמר ושוב נפלתי.אחרי הנפילה הגיעה תקופה של התרסקות, נפילות של 3-4 פעמים בשבוע!! אני הולך לבית הכנסת ורואה את המתפללים סביבי וחושב איזה צדיקים הם ואיזה רשע אני.ואז שוב נכנס בי יאוש ושוב באה נפילה כי ממילא אני רשע
אז מה תזיק כבר עוד פעם? לפעמים אני רוצה לצעוק לה' שיעזור לי, לצעוק לאישתי "אני מצטער" ולומר לה שאני אוהב אותה אבל זה לא בשליטתי, אני מכור ואני לא יודע איך להפסיק.
את האמת, על התוכנית של "שמור עיניך" כבר שמעתי מזמן אבל אמרתי לעצמי שאת מה שהם מציעים אני יכול לעשות לבד, זה גם די איכז אותי:"תוכנית 90 הימים" מה, ואחרי זה מותר לחטוא?  ליפול פעם ב90 יום זה בסדר? אני רוצה להפסיק לתמיד!!!
אבל בתקופה האחרונה התדרדרתי לשפל המדרגה, כבר לא ידעתי מאין יבוא עזרי ולכן אתמול נרשמתי לתוכנית. אני מקווה שמכאן תצמח לי הישועה. אני באמת זקוק לה.

ברוך הבא
הזדהיתי עם כל מילה, עם התחושות הכ"כ מוכרות
תודה שהצטרפת, כל חבר חדש מוסיף כח לכולם
השאר עמנו ודברים טובים יקרו לך
בהצלחה

שלום עליכם. ברוך הבא. כל מה שתיארת יכול להשתנות לגמרי. יש פה חברים שיכולים להעיד על זה. רק לעשות את התכנית...

גילי ומצבי המשפחתי מאוד דומים לשלך....ההבדל היחיד בינינו שאותי אשתי עדיין לא תפשה.
מאחל לך המון הצלחה, וברוך הבא!

שלום חבר וברוך הבא,

הסיפור שלך דומה לסיפור שלי (לא הפרטים אלא הכיוון הכללי), כך שאני מזדהה עם כל מילה שכתבת. אבל לסיפור שלי יש גם המשך: הגעתי לשמור עיניך, הפנמתי שאני מכור, שמעתי על תכנית 12 הצעדים, התחלתי ליישם אותה - ומאז בחסד אלוקים אני נקי 517 ימים.

אז כן, למרות שזה נראה מופרך - יש גם דרך אחרת, ואם באמת נמאס לך מהמקום בו אתה נמצא - אתה מוזמן להצטרף וכל החברים כאן ישמחו ללוות אותך בדרך ההחלמה.

אגב, הרצון הטבעי של "להפסיק לתמיד", הוא פשוט לא ריאלי, וככל שאני מקדים להבין זאת - יש לי סיכוי יותר טוב להחלים. אין מה לעשות, אין שום תרופת פלא בעולם (אולי סירוס כימי) שתגרום לי להפסיק להיות מכור לתאווה. מה שכן - יש דרך שאם אצעד בה אוכל להישאר נקי כל יום לאותו יום, בלי התחייבות על שום דבר מעבר לכך.

בהצלחה..

דמיין לעצמך מצב שכל יתר המתפללים (טוב, נסתפק בחלקם) חושבים את אותם מחשבות בדיוק על אחרים, וביניהם גם עליך.

כך ש.. לא כצעקתה (לפחות מהזווית הזאת).

אגב, אם באמת גם הם חושבים ככה עליך - דווקא נדמה לי שהם בהחלט צודקים (בחלק הרישא) - כן, למרות הכל.

שלום וברוך הבא חבר יקר.
התרשמתי מאוד מעדינות נפשך. הכאב הזה שעולה מבין שורותיך היא הצד השווה של החברים כאן.
זה הדבק שהופך את החבורה המיוחדת הזו לכל כך קרובים ואוהבים.
מאחל לך ולעצמי להמשיך ולהתפתח כאן.
יש פיתרון!
על קצה המזלג, מי שהוא מכור, זו מחלה רב מערכתית. פיזי נפשי-רגשי ורוחני. אין כמעט סיכוי להתמודד עם זה לבד. אין חבוש... מה גם שהבדידות זה הדלק של הוירוס הזה.
התכנית מציעה דרך להיות קרובים יותר להשם ובכך לזכות לחסד ה' מיוחד השומר עלינו. יש ניסים כשאנו קרובים אליו.
בהצלחה אח יקר
אוהב
הושיעה

תודה רבה לכל המחזקים! באמת שחיזקתם ועודדתם אותי!
קראתי סיפורים בפורום ונדהמתי, גיליתי שאני ממש לא לבד, מצד אחד זה חיזק אותי שכך בעזרת החברה המדהימים שכאן נוכל לעלות ולהתנקות ביחד, מצד שני עולות מחשבות של:"תראה, כולם עושים את זה אז זה לא נורא וגם אתה לא כזה רשע"
אבל ברוך השם בארבעת הימים האחרונים (מאז שהצטרפתי) קל לי לדחות מחשבות מעין אלו, בימים האחרונים חשבתי יותר על איך להישאר נקי מאשר על איך להתלכלך.
במשך השנים בכל פעם שנסיתי להתנקות חיפשתי לי נקודת ציון בזמן כגון חגים, צומות, ימים נוראים וכדו' שמשם אני מפסיק, אמנם היו פעמים שהיו לי הפסקות יפות( השיא שלי הוא ארבעה חודשים) אבל בסוף תמיד נפלתי, בשנה האחרונה, שאני מחשיב כגרועה בחיי , אפילו ימי הספירה וחג מתן תורה לא השפיעו כ"כ על יצר התאווה שבי, זו לפי דעתי מה שהדליק אצלי נורה אדומה  ודחף אותי להצטרף לתוכנית, אז אמנם אני נקי רק ארבעה ימים בינתיים,אבל  לי זו נקודת ציון חשובה, שנותנת לי תקווה לעתיד, ונקודת הציון שהתחלתי בהצטרפות לתוכנית נשמרת אצלי ביומן בתקווה ובתפילה שלא אצטרך לחפש לי נקודות ציון חדשות בזמן, כי כאן למדתי שאני לא צריך להפסיק לתמיד, אני רק צריך להפסיק היום,כל יום, וכך יותר קל לי להצליח.

תודה חבר יקר על השיתוף. האמת היא שלהפסיק זו ממש לא בעיה, הפסקתי מליון פעמים ,
עכשיו צריך לדעת איך להחיות את המומנטום כל יום מחדש. ובשביל זה אני עושה את הצעדים, מתקשר לחברים, הולך לקבוצות, ספונסר וכו'. זה מה שמחזיק אותי בחיים.
בהצלחה.

שלום חברים יקרים!
לצערי אני לא שותף כ"כ אקטיבי בפורום כיוון שמאז שאישתי תפסה אותי התנתקנו מהאינטרנט, אבל כידוע ליצר תחבולות משלו בסגנון הwi-fi והמכשירים ה"חכמים" למינהם כך שבשביל לשבת ולהגיב אני צריך סביבה נקיה מהפרעות וקליטה טובה בwi-fi.
לעינייננו, אין מילים בפי שיוכלו לתאר מה עובר עלי בתשעת הימים האחרונים מאז שהצטרפתי, ראשית, בחסד ה' יתברך אני נקי כבר 9 ימים! אני יודע שזה לא הרבה ועדיין אין סיבה למסיבה אבל בשבילי זה המון! ממש הרגשה של:"מאשפות ירים אביון" פתח לתקווה שכבר ממש התייאשתי ממנה.
אני קורא את המייל היומי, נכנס לפורום וזה ממש מחזק אותי! אם עד לפני שבוע וחצי שדגדג לי באצבעות הייתי משוטט באתרים לא ראויים היום האצבעות פונות ישר לפורום,ומה שאני מספיק לקרוא מחזק ומעודד אותי לאותו היום, ממש כמו מנת ויטמינים יומית, אני מרגיש שזה מוריד לי את רמות התאווה וגורם לי חיזוק בעבודת ה', ולכן הרגשתי היום צורך גדול להכנס ולהודות מקרב לב לכל העוסקים במלאכה הקדושה הזאת.
אני לא תמים,אני יודע ש"עוד ארוכה הדרך אל האושר, רצופה היא מכשולים רבים" אבל ביחד איתכם נעשה ונצליח!!
אוהב, המיואש.(שמתחיל לקבל תקווה)

אני חדש לגמרי בכל האתר הזה אני מברך אותכם שתצליחו , אפילו אם הצלחתם על אחד להוציא אותו מהזוהמה והיה זה שכרכם.
 
    מה שאני חושב ותתקנו אותי אם אני טועה שאין שום תועלת בזה שכל אחד מתודה ברבים בדיוק כמה זמן הוא חוטא ומה הוא חטא וכדומה, ההיפך הוא הנכון ראשית הוא מקרר בזה יהודים טובים אחרים שרואים שזה לא כ"כ נורא תראה כמה חוטאים והם יותר גרועים ממני , זאת ועוד גם מבחינת הלכה אסור לפרסם חטאיו ברבים , כך שהתועלת בפרסום הזה מוטלת בספק  והנזק הוא וודאי. מי שצריך עזרה יבקש ואם לספונסר יראה שטוב שהוא יתודה אז שיעשה את זה בצנעה.
  שוב פעם חזקו ואמצו וה' יהיה בעזרכם.

יוסף הייליג היקר!
כאשר אדם מספר את חטאו זה נורא ואיום! בטח ובטח בציבור גדול ובאינטרנט, שכל אדם יכול לראות!
אני לא מוצא סיבה לחשוד ביהודים כשרים כמו אנשי הפורום שיעשו דבר נורא כזה. אני לא ראיתי פה מעולם פרסומים על חטאים.
מצד שני, ראיתי פה המון פרסומים על ניסים.
האם לספר עד כמה אתה בזבל היום וכמה אין לך שום אפשרות לצאת מזה זה רע? להפך, זה נהדר! גם לך וגם לשאר האנשים פה.
לך זה עוזר לחזק אצלך את הידיעה וההכרה שאתה בזבל ושאין לך שום סיכוי ושאתה חסר אונים. ברגע שזה מתחזק אצלך, אתה עשית את הצעד הראשון. לאחר מכן אתה יכול להגיע לאמונה שה' יכול להציל אותך ומשם למסור לה' את חייך ולהראות באופן יומיומי את הנס שה' עושה איתך, שלמרות שאתה מצד טבעך אמור להיות בזבל ולמרות שאין לך שום אפשרות לצאת משם, יום אחר יום ה' מציל אותך.
לכל שאר הציבור זה עוזר כיוון שזה מזכיר להם שגם הם במצב הזה ומזכיר להם כמה זה רע להם. לפעמים אחרי תקופת נקיות אדם חושב שזה כבר לא שייך אליו ומתחיל לשכוח שהוא חסר אונים ובעקבות כך כבר לא מתפעל מהנס שה' עושה איתו ולא מוסר לה' את חייו והנפילה מגיעה אליו במהירות. הסיפורים של שאר האנשים מזכירים לו בדיוק איפה הוא באמת וכמה הוא צריך להודות לה'.

אם כך, מה הנזק הנגרם מלתאר את המחלה? כשם שמכורים לאלכוהול ולסמים מספרים, כך גם מכורים לתאווה מספרים. אין שום הבדל. לא מדובר פה על חוטאים, מדובר על חולים.

חבר יקר
חווית הפורום היא באמת מדהימה, באמת מחזקת, אבל היא רק קצה הקרחון של חווית חיים שונה לגמרי מכפי שהורגלת לחיות עד עתה. השלב הבא הוא שאתה יכול להתחבר עוד יותר לחברים באמצעות השיחות הטלפוניות, ואז לבך יוצף שוב ברגשות חזקים יותר של תקווה שירגשו אותך מאד. אבל גם זה לא הכל, וכשתתחבר למפגשים החיים, שוב תתרגש מחדש. וכשיהיה לך ספונסר בכלל תרגיש שנגאלת ממצרים.

אבל האמת היא שכל זה טוב לתקופה קצרה, אחרי מספר חודשים זה כבר יהפוך לשגרה, ואז היחיד שיוכל להציל אותך זה אתה עצמך יחד עם אלוקים, ובעזרת התכנית המדהימה הזו תלמד להתחבר אליו ותרגיש טוב במחיצתו. או אז החברים יהפכו לכלי עזר, חשוב אמנם מאד מאד, אבל רק ככלי עזר.

תאר לעצמך, שהרגשות החזקים שאתה חווה עכשיו, יהפכו לחיוורים לעומת מה שמצפה לך.

אתה, כמו כל נברא של אלוקים, מכיל פוטנציאל גדול מאד של עוצמה ושלווה פנימית. לי אישית התכנית עזרה מאד מאד להתחבר לפוטנציאל הזה.

מניסיון אישי שווה להישאר פה, שווה להתגבר על הרתיעה והחששות.

תודה רבה מנחם!
אני אומר לך את האמת אני מפחד.  אני מפחד לעשות את הצעד הבא.  כרגע נח לי במצבי, קיבלתי חיזוק משמעותי מהפורום, אני קורא את המייל היומי, ובחסד ה' אני נקי כבר שבועיים! אז למה לעבור ל"כלים הכבדים" של התוכנית? אם חלילה אני ירגיש התרופפות אני אולי יעבור הלאה אבל לא כרגע. הפחד העיקרי שלי משיחות טלפוניות וספונסרים הוא יציאה מהאנונימיות שלי. כרגע אני מתחבא מאחורי המקלדת, אבל שיחות חיות אם אנשים? זה מפחיד אותי! (מספר פעמים חייגתי וניתקתי כי לא היה לי את האומץ לדבר)
חוץ מזה ההנחיה כרגע היא לא לספר לאישתי על התהליך שאני עובר אז איך אני יכול להשתתף בפורומים כאלו ללא ידיעתה?(אם יש לך רעיונות אשמח לקרוא עליהם)
אני מקנא בך על ההרגשות שאתה מתאר ומקווה לזכות להרגיש אותם בעתיד הקרוב.

שוב תודה על החיזוק, המיואש.

שלום לך חבר יקר!
כל הכבוד לך! שבועיים זה המון!
אם אתה אינך מכור, ייתכן שמוטב באמת שלא תשתמש ב'כלים הכבדים', אך אם אתה כן מכור- ייתכן שהמצב קצת שונה...
אני באופן אישי יודע ששום דבר בעולם לא יעזור לי חוץ מהתוכנית והכלים היותר 'כבדים' וכל השאר יכול רק להזיק לי. אם לדוגמה אני אצליח בעזרת כוח רצון שבועיים- אז מה יקרה? אני אחשוב שאני כבר לא חולה ואתחיל התנהג כאדם בריא ואתרסק מאוד מאוד נמוך.
ואם בעזרת כוח רצון אחזיק כל חיי- אמות מרוב ניתוק ורגשות שליליים. כנראה שזה לא יקרה- גם אם אקח שומר פרטי שישמור שלא אפול- אני אפול. וגם אם לא אפול- אמצא לי סם אחר.

אני מאוד מזדהה עם מה שאמרת- אני פחדתי פחד מוות משיחות. לא הצלחתי במשך זמן ארוך להתקשר, אז נתתי למישהו את המספר שלי והוא הפתיע אותי והתקשר. זה היה מאוד מלחיץ, לא ידעתי מה להגיד... בעיקר שתקתי. לא הרגשתי שזה עוזר לי, סתם מלחיץ... אבל באמת לאט לאט, אחרי עוד שיחה ועוד שיחה, עם עוד חבר ועוד חבר, התחלתי להיפתח והרגשתי איך שזה מתחיל לעזור.
תזכור שמי שמדבר איתך נמצא בדיוק באותו מצב כמו שלך ומתבייש בדיוק כמוך וצריך אותך לא פחות ממה שאתה צריך אותו ורוב הסיכויים- שיותר. זה שהוא מסביר לך על התוכנית והכל נותן לו יותר ממה שזה נותן לך.
אולי כדאי לך להתחיל בקבוצות הטלפוניות- רק להקשיב, לא לדבר. הקבוצות האלו מאוד עוזרות לי. תנסה, תתקשר, מה יש להפסיד? יש אפשרות למצב השתקה כך שאף אחד לא ישמע אותך ולא יזהה אותך.

אני לא נשוי, אך אני משתתף בקבוצות חיות ובשיחות טלפוניות (פחות או יותר...) ללא ידיעת הוריי. זה אפשרי. אם הצלחת להחביא את השימוש בזמן המחלה- אני בטוח שגם את הקבוצות בזמן ההחלמה תצליח להחביא.