שלום לחברי הפורום היקרים,

קצת על עצמי:

עברתי את גיל 30, רווק, חוזר בתשובה כבר כמה שנים.

כבר הרבה זמן שאני חש חוסר יציבות, עליות וירידות בתדירות גבוהה ובילבול בחיים.
בעבר הייתי רשום לפורום הזה (עם שם משתמש אחר שאני כבר לא זוכר אותו) אבל לא התמדתי, וגם זה כחלק מחוסר היציבות הכללית.
מידי פעם הייתי (ועדיין) נכנס לפורום וקורא את מה שאחרים שיתפו, אבל לקח לי זמן עד שקיבלתי את ההחלטה להרשם שוב (בתקווה שאתמיד עם זה).
אחת הסיבות בגללן התלבטתי אם להרשם הייתה שלמרות שבדרך כלל הדברים שקראתי כאן היו מעודדים ומחזקים והזדהתי איתם מאוד, הרגשתי שיש איזשהו קיבעון סביב תוכנית מסויימת שחייבים ליישר קו איתה, ולעיתים אפילו קראתי הודעות שבעיני היו מזלזלות, הודעות שאולי ממש לא נחשבות חריגות בפורומים אחרים באינטרנט, אבל לדעתי לא מתאימות לפורום כזה שבו אנשים מחפשים מרפא לנפשם.

אבל בסופו של דבר, החלטתי לשים הכל בצד, כי כאן אני רואה את התקווה היחידה שלי.

אני לא ממש יודע איך להתחיל לצעוד, אז החלטתי להכניס לראש את צעד מספר 1, להרהר בו, לנסות להפנים ולהסיק מסקנות לגבי עצמי.
הבעיה היא שאני מרגיש ביומיים האחרונים עצב מהול ביאוש. אני יודע שזאת לא הסיבה היחידה לעצב הזה, יש עוד סיבות (שגם קשורות לתאווה ואני מקווה להרחיב על זה בהמשך), אבל לצעד מספר 1 יש חלק משמעותי לזה.

הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.

לומר לעצמי שאני חסר אונים וחסר שליטה, זה פשוט מפיל אותי לקרשים.
הבעיה היא שכנראה שזה נכון, וזה רק הופך את המצב לגרוע יותר.

הנפילה האחרונה הייתה בלילה שבין שלשום לאתמול, אחרי ששלשום עבר עלי יום לא מוצלח במיוחד (היו כמה דברים שציפיתי להם, אבל הם לא התרחשו כמצופה וזה גרם לי למפח נפש) ואחריו לא ישנתי טוב.
אתמול וגם היום (עדיין) עברו בנקיות, אבל אני חושב שהנקיות הזאת מתאפשרת בגלל שאין לי מצב רוח אפילו לתאווה. אני מרגיש כמו אדישות חזקה שמשפיעה עלי במהלך היום.

יכול להיות שאני לא ניגש לצעדים האלו בצורה הנכונה.
באמת שאני לא יודע, אבל בשביל זה קיים הפורום, והעובדה שאני משתף עכשיו אחרים במצבי כבר עושה לי טוב.

אשמח לשמוע תגובות, תובנות והערות מאחרים,

קל שבקלים.

מזדהה מאוד. אני זוכר את הקושי העצום והכמעט נפילה שהייתה לי אחרי שהתחלתי לכתוב צעד ראשון. זכיתי לדבר אז עם חברים טובים, והכיוון היה:

צעד ראשון באמת בפני עצמו מייאש. ההכרה הזאת שזה לא בידיים שלי, שאני לעצמי - מה אני, הפריקה של טונות הגאווה - כואבת, מייאשת, מדכדכת.

בשביל זה חייבים להצמיד לצעד אחד מיד את צעד שתיים.
אמנם כשאני לעצמי - אני חסר אונים, אין לי סיכוי (כך מורה בבירור ההיסטוריה שלי...) - אבל בכל זאת יש לי סיכוי. אם אכנע לכח העליון. אתחיל לעשות פעולות. אתקשר לחברים ואשתף בעת בוא גל של תאווה. אני לבד לא מסוגל, אבל עם התכנית אני אצליח.

החסרים אומרים שכדאי עם כל כתיבה, שיתוף והודאה בחוסר אונים לסיים באסירויות תודה. התודה עוזרת לנו לחזור ולהכיר שיש לנו סיכוי. הנה, כבר היינו במצבים קשים, ולא האמנו שנוכל לצאת מהם. וה' עשה לנו ניסים והוציא אותנו, ונתן לנו טוב גדול. גם עכשיו הוא לא ישכח אותנו, אם רק נהיה איתו.

בפני עצמי - אין לי סיכוי.

אבל יש לי סיכוי. ה' יעזרני. אני אמסור לו את כולי, והוא ידאג לי.

בהצלחה!

אני זוכר את הפעמים הראשונות שעליתי לקבוצה טלפונית ואת הפעמים הראשונות שהגעתי לקבוצות חיות. למרות שתוך כדי הרגשתי טוב, אחר כך חשתי עצבנות ועצב מאוד גדולים. ההסבר שנתתי לעצמי היה שקשה לי לקבל שאני מכור, ושהנפש מתקוממת כנגד זה.
אני מניח שזו לא סוף הדרך עבורי, ושצפויות לי עוד תחנות שיהי לי קשה לקבל, והנפש תתבע את שלה.
בעזרת ה' נעבור את זה. אני לבד לא יכול. פשוט לא יכול
בהצלחה חבר יקר! אני שמח שאתה אתנו

אח יקר נגעת לליבי.
כל כך כואב להרגיש את החוסר אונים ואת הבורות אליהם נפלנו.
תמיד חייתי בהכחשה, חסמתי כל אפשרות לרגשות. וכשהתחלתי לחשוף אותם זה שרף נורא.
איזה נס שיש כאן חברים נפלאים. איזה נס שיש לי אלוקים גדול ואוהב.
אם לא זה עדיין ליבי היה שותת דם.
אני אסיר תודה.
תמשיך לצעד שתיים, תראה איזה שחרור זה יתן לך.
בהחלמה.

תודה רבה לכם חברים.

כמו שאני מרגיש עכשיו, לא פשוט בשבילי לקבל את צעדים 2 ו- 3.
זאת אומרת, אני יכול לקרוא אותם ולומר שאני מקבל ומיישם אותם, אבל זה יהיה רק מהשפה ולחוץ.

לא ברור לי איך אני אמור להכניס את אלוקים למשוואה. למה מלכתחילה הוא הכניס אותי למצב הביש הזה (ולעוד מצבים אחרים שאני לא מצליח לקבל)?
למה אנשים שנראים לי כל כך גסים, חומריים, רודפי נשים ורחוקים מאלוקים מצליחים יותר ממני?

נראה שהשרשור הזה נכתב במיוחד עבורי - www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3313.msg34768;boardseen#new.

מקווה שיהיה לי את הפנאי להרהר בזה בשבת.
לצערי שבתות ומוצ"ש (במיוחד השבתות הארוכות בקיץ) הם זמן מועד לפורענות עבורי מבחינת נפילות.

בתקווה לשבת נקיה,
קל שבקלים

שלום חבר וברוך הבא,

משמח מאוד לקרוא שאתה מוכן להתחיל בדרך ההחלמה וכמובן הדילמות שלך הן הדילמות של כולנו פחות או יותר.

מה שכן, לא ברור מהדברים שלך האם אתה משתתף בקבוצות ואיך אתה מתכונן לעבוד על הצעדים. ממה שאני יודע, לא ניתן לעבוד על הצעדים מקריאה בלבד, ויתכן שזה מה שחסר לך כעת.

שלום לך וברוך השב.

הרגשתך מוכרת. גם לי הצעד הראשון הגביר לי את המצוקה-הנפשית.

תקוותי איתנה שתזכה לשחרור מלא ע"י המשך הדרך

ידידי היקרים,
אשר יגורתי בא לי, מוצאי שבתות זה זמן לא טוב עבורי.
אני עייף והולך לישון, מחר בעזרת השם אני מקווה לכתוב קצת יותר בצורה מסודרת.
בתקווה שיהיה שבוע טוב.

שלום קל שבקלים,
כשקראתי את ההודעה שלך, נזכרתי מה שכתוב בספר 12 ו12,
מה שקורה לך (למרות שנשמע ממך שאתה לא משתתף בקבוצות, ולא קורא בכל הספרות של 12 הצעדים), זה מה שקורה להרבה אנשים.
"איננו אלוהים אנחנו כמעט יכולים לשמוע מצטרף חדש אומר, "חשבתי שזו תוכנית לעזרה עצמית! למה הכוונה כשאתם אומרים, שאני לא יכול להישאר מפוכח, שמח וחופשי בלי אלוהים?!" או, כפי שמסופר בספר "שנים-עשר ושתים-עשרה", תראו מה עשיתם לנו! ...אחרי שהבאתם אותנו למצב של חוסר-אונים מוחלט, אתם מכריזים עכשיו שאיש חוץ מכוח עליון לא יכול להסיר את האובססיה שלנו. אחדים מאיתנו מסרבים להאמין באלוהים, אחרים לא יכולים, ולאחרים שכן מאמינים בקיום האל, אין בכלל אמונה שהוא יחולל את הנס הזה. כן, הצלחתם להפוך אותנו לחסרי-אונים, בסדר – אבל לאן ממשיכים מכאן? (הספר הלבן עמ' 55)


ולכן הגעת לפוסט שציינת.


התשובה לכך נמצאת גם היא בספר הלבן והשאר, והיא להשתתף בקבוצות, כך מגיעים לאמונה ולתקווה.


בהחלמה ובאומץ, חבר.


אינאונימי

היום הייתי עסוק מאוד ולא היה לי זמן להתעסק ב"שטויות", זה מסוג הימים שגורמים לי לחשוב למה אני צריך את כל זה, הרי הכל בסדר והעברתי יום שלם די בקלות.
אבל אני יודע שזה כנראה עניין של יום או יומיים עד הנפילה הבאה.

לגבי השאלות שלכם, אני לא משתתף בקבוצות או בשיחות ואני לא ממש יודע איך לעבוד על הצעדים, אבל החלטתי שבתור התחלה (ותקנו אותי אם אני טועה) אני צריך לקבל ביני לבין עצמי את הצעד הראשון, אחרת אין טעם להתקדם.

בכל מקרה לקבוצה חיה אין לי אומץ להגיע, ובטלפון המקסימום שאני מסוגל לעשות כנראה זה רק להקשיב לאחרים.
כזה אני, לצערי הכל אצלי עובד לאט, אולי לאט מידי.