רבותי היקרים! אני לא מצליח למצוא רב שמבין בזה והוא גם לא מכיר אותי. אני מפחד בכלל לדבר עם מישהו על זה כי אוי ואבוי יהיה לי אם מישהו בסביבתי ידע אפילו אחוז אחד ממה שעובר עלי באמת. אני חושב שהכי טוב זה שהחברים כאן בפורום הקדוש שהם בעלי נסיון ועומדים בנסיונות, ייעצו לי באמת, האם לנתק את האינטרנט ולהסתכן בליפול שוב, או להשאר בנסיון ולעמוד בזה.
"ותשועה ברוב יועץ"
אגב, מאז שפגשתי את הפורום הזה בתחילת השבוע, אני נקי לחלוטין מגלישה אסורה, ואפילו אינני מרגיש שזה נסיון בשבילי, עצם הדבר שיש עוד אנשים במצבי והם כן  מצליחים, נתן לי את הבטחון והאמונה שאני כן יכול.
אילו קם האתר הזה רק בשביל ימים ברוכים וקדושים אלו, דיינו.

לדעתי העבודה שאתה שוב ושוב מוצא את עצמך חוזר לאינטרנט מוכיחה או שאתה זקוק לאינטרנט מאיזה שהיא סיבה, או שיצר התאווה מסיט אותך שוב ושוב להתחבר.

אז תשאר מחובר עם רימון ועם K9 ותלחם. תשנה את כל הגישה הפנימית שלך. תסגל לעצמך חוסן נפשי לומר ליצר "עד כאן".

אשריך אחי
אתה יכול לפנות לר' יחזקאל הצדיק,
מייסד האתר בעברית ,
ולהתייעץ איתו , יש לו הרבה נסיון והוא גם יוכל להפנות אותך לרב שמבין בזה ,
שתוכל להתייעץ אפי' באנונימיות,
המס' שלו הוא 1599-500-119  או במייל העזרה כאן באתר.
בהצלחה
מוטי

כנראה שהוא באמת התנתק מהאינטרנט (הוא לא חזר להגיב) - יש הרבה צדק בכיוון הזה, להתנתק לגמרי ולא להיות חשוף באופן תמידי ליצר הנקרא אינטרנט, ואגב האינטרנט היא תאווה גם ללא החלק הפרוץ הבו, עצם העובדה שאדם אינו יכול לשלוט על עצמו בלי אינטרנט כמה ימים והוא מרגיש שהוא מנותק מהעולם מוכיחה שהוא בעצם מכור לאינטרנט וכמו שמישהו מכור לסיגריות ומרגיש שהוא לא יכול להתנתק מזה ולו לכמה ימים, אז זהו תאווה בפני עצמה חוץ מתאווה שדברים אסורים שבאינטרנט.
אבל מצד שני הייתי ממליץ לו לשמור על קשר מסויים עם חברי פורום מסויים דרך הטלפון או משהו בדומה בכדי שיוכל באמת להתחזק גם בחלקים האחרים של התאווה כמו הסתכלות במקומות אסורים או חיפוש אחרי ראיות אסורות.

צודק ר' משה
גם אני מרגיש התמכרות לאינטרנט , יש לי אתרוג ואני לא יודע לעקוף ב"ה,
אבל החלפתי את האובססיה באובססיה אחרת ,
האתר הזה,
נו , בינתיים עדיף ככה , אח"כ נראה מה הלאה,
בברכה
מוטי

מוטי,

גם אני כמוך אובססיבי בכל מה שקשור לאתר. אבל אני לא מוצא בזה שום פגם אלא דווקא פתרון.
מחשב מבחינתי זה אזור סיכון, כל רגע שאני צריך להסיח את דעתי מהעבודה אני בסכנת חיים. במקום זה היום יש לי מפלט נוח כאן באתר. יתרה מכך, בזמנים של סיכון מוגבר אני גולש בפורום ומדבר על מה שמציק לי.

לכן, אם עד היום האובססיה שימשה אותי לבריחה מהמציאות, האובססיה ב-GYE מסייעת לי להתמודד נכון עם המציאות.

ברשותכם ידידיי אוסיף נקודה נוספת:

כולם יודעים שישנם דברים מוזרים בעולמנו, כמו למשל העובדה שחום גדול וקור גדול במהותם יש להם את אותה הרגשה. למתגוררים באה"ק קצת קשה להבין את זה, אבל כאשר אני צועד בקור של 10 מינוס, ואח"כ מתחמם מול התנור, אני לא בטוח האם ההרגשה השורפת היא קור או חום.

כנ"ל שנאה ואהבה. כל אחד יגיד שזה הרגשות הפוכות לגמרי, אבל בעצם זאת אותה הרגשה. זה קשר עמוק באופן לא רגיל למישהו אחר. הוא יכול להיות מינוס או פלוס אבל הקשר הוא קשר. לכן כאשר מישהו שונא הוא יעשה דברים לא הגיוניים, בדיוק כמו מישהו אוהב.

למה ההקדמה הזאת? כדי לומר שאצלי אני מרגיש במידה מסויימת שהכניסה כאן לאתר נותנת לי את אותה תחושה - כמובן הפוכה לגמרי - של הנפילה. בנפילה הרגשתי שאני מחובר (באמת זה היה מנותק אבל זה אותו דבר), הרגשתי שאני שולט וכן הלאה. ומה אני מרגיש כאן? אותם תחושות. אז אצלי זה ממש להחליף תאווה בתאווה, אבל במקום התמכרות הרסנית, התמכרות חיובית ונפלאה.

בלי האתר, יש מצב שהייתי מהר מאוד מחפש משהו אחר כדי להתחבר ולהרגיש בשליטה.

מה דעתם על התיאוריה?

זלמן נחמד ויקר,
דבריך כאן מעלים בי שוב את השאלה ששאלתי באשכול ההיכרות:
מה זאת התמכרות?
האם זה שכל יום, מספר פעמים ביום, אני אוכל ושותה, בשם התמכרות יכונה?
כנראה שלא. למה? אולי כי זה נצרך, ובלי זאת אמות. אולי כי זה נורמאלי, וכולם עושים את זה. אולי כי זה לא משבש לי את אורח החיים התקין שלי.
ואולי זאת שאלה של מינון.


האם אתה חושב שמי שמכור למשהו, חייב להשאר ב'אותה הרגשה' (כלומר, להחליף קור בחום, או שנאה באהבה, בדוגמאות שנתת), ולהיות מכור למשהו אחר? האם הוא לא יכול להגיע לאיזון נורמאלי?



(אוף, בא לי לבכות)

כמובן שיש גם התמכרות לאכילה, אם זה אכן בא מתוך אילוץ וללא היגיון אז גם זה התמכרות ויש טיפולים גם לזה, לפעמים ההתמכרות לאכילה והיא בד"כ ללא גבולות באה ממשקעים מסויימים, שבזה מטפלים.
ובמידה מסויימת לכל אדם יש התמכרות מסויימת למשהו בבחינת 'האהבה מקלקלת את השורה' כמו שכתוב אצל אברהם, וכמובן צדיקי עולם להם יש אהבה לעולם התורה, ואינם יכולים להתנתק מזה, (כמובן שאני לא בא להסביר בעיניים גשמיות את ההתמסרות ללימוד התורה, אבל לצורך דוגמא לקחתי את זה) ולכן במידה מסויימת יש את ההתמכרות לכל אחד, העבודה במסגרת הצעדים היא שההתמכרות לא יבוא מצד מילוי משקע כלשהי או למלא סיפוק של חסר שיש באדם אלא מאהבה אמיתית לדבר שהוא ממוכר אליה, לא מחמת סיפוק חסר בגלל משקעי העבר וכדו'.
ולכן לבוא ולהגיד שכאן מחליפים את ההתמכרות; היא אכן תחליף טוב ולפחות מרוויחים שאנו לא עושים שטויות בנתיים, אבל בוודאי ובוודאי שאין להזניח את הטיפול העיקרי, וכמו שכבר כתבתי לגבי ענין הטבילה במקווה, שבוודאי זה דבר טוב אבל בד בבד צריך לטפל בבעיה כי אם לא אז כשנתקרר ונחזור למציאות לא יהיה לנו את הכוח ללחום או לטפל בבעיה.
מקווה שהובנתי נכון.

לכו בנים, אשתדל להשיב עד כמה שאני יכול, וגם אם אחזור על דברים שכתבתי בפוסטים אחרים זה בסדר, כיון שכאן טמון הכלב. להבין מהי התמכרות והאם אנחנו מכורים. כי בלי תשובות ברורות לשתי השאלות האלו - אין מצב שנוכל לקבל טיפול מתאים (זה נכון גם למכורים וגם לאלו שאינם).

הנה דוגמא פשוטה שבה אשתדל להסביר את ההתמכרות. בחודש האחרון אני מאוד פעיל כאן בפורום, ומכיון שאני מתגורר בארה"ב אז כאשר אני קם כבר החבר'ה הספיקו לפרסם המון תגובות ופוסטים וכן הלאה, וברור שאני מאוד רוצה להכנס ולהגיב וכו'.

עכשיו, העובדה שאני מגיב במשך היום בזמני הפנוי לא אומרת כלום. אבל אם כשאני קם בבוקר אני לא יכול להמתין ורץ לפורום - זאת בעיה של התמכרות. ההתמכרות חיובית - אבל התמכרות. לכן, בזכות העבודה שלי על הצעדים, אני מגיע לעבודה, יושב מול המחשב במשך כמה שעות ולא נכנס לפורום בכלל. לכן לא משנה כמה זמן אני כן נמצא בפורום במשך היום, משנה שאני יכול לשלוט בעצמי ולהחליט מתי אני נכנס ומתי לא.

לעומת זאת, אם לא הייתי מסוגל לעצור את עצמי והייתי נכנס לפורום גם נגד רצוני, אז מדובר בהתמכרות, למרות שהיא חיובית.

כעת לאכילה: כשאני רואה אוכל, אין לי שום בעיה להחליט שאני לא אוכל. ברור שכאשר אני רעב ארצה לאכול, אבל לא יותר מזה. לעומת זאת אדם מכור סיים הרגע ארוחה רצינית, אבל כשהוא רואה איזה עוגה טובה - הוא לא יכול לעצור את עצמו. זה לא שהרעב מכניע אותו, זה שכאשר הוא עומד למאבק מול התאווה - תמיד התאווה מנצחת.

וזה נכון גם לעניננו, אם תראה את השאלון המפורט לגבי התמכרות, תשים לב שהרבה מהשאלות עוסקות בעובדה שאין דבר כזה סיפוק. תמיד יש רצון לעוד ועוד. אצל אדם רגיל זה לא ככה. אדם רגיל אמנם נמצא עם אשתו ויש לו לכך תאווה בריאה וטובה, אבל כאשר הוא ממלא את תאוותו - הוא לא מחפש עוד ועוד כל הזמן, ובטח לא מחפש בפח הזבל שאריות של אוכל (ובמקרה שלנו לא מחפש באתרי זוהמה תחליפים מגעילים לאישה טובה וכשרה).

עניתי לך קצת?...

זלמן

תודה משה.

ותודה זלמן. אכן ענית לי, אפילו יותר מקצת.
אתה בעצם מציע הגדרה פשוטה (בעצם ציינת שתי נקודות, אז אולי אלו שתי הגדרות משלימות), אם הבנתי נכון:


א) יש צרכים בעולם. אם לוקחים את מה שצריך  ומסתפקים (תרתי משמע) בזה - אזי זו לא התמכרות, אלא שימוש נצרך וטוב. ואם לעולם לא יודעים שובעה, ולא מפסיקים לחפש ולנסות לצרוך - הרי שזו התמכרות.

ב) האם התאווה (או החשק, או הצורך, או איך שלא נקרא לזה) היא ברת שליטה או לא. אם אני יכול להחליט שעכשיו - לא, הרי שאין זו התמכרות, ואם אני מרגיש שאני לא שולט בזה, ולמרות שאני מבין שעכשיו אני לא אמור לעשות את זה ובכל זאת אני עושה - הרי שזו התמכרות.

הבנתי נכון?

ובכל זאת:
עלתה כאן אנלוגיה בין אכילה לתאוות עריות,
וגם אתה, זלמן, ציינת שאדם, במצב הנורמאלי, אמור להסתפק (שוב, תרתי משמע) באשתו החוקית, הכשרה והטהורה.

אם כן, מה אמור לעשות רווק (כמוני, למשל. אם נרצה לקחת איזו דוגמה היפותטית)?
לא לאכול כלל?

איך אדע האם זה צורך טבעי, שדורש את שלו, וצריך להגיע מאיפשהו, או שזו התמכרות?
אני מבין שהמצב הטבעי והטוב הוא להיות נשוי, אך מהי ההתנהגות הנכונה לאדם שאיננו כזה (ומרגיש שככל שהוא נופל יותר הוא כם הולך ומתרחק מלהיות כזה), לעת עתה?

הבנת יותר טוב ממעולה.

בדרך כלל אני שם דגש על הנקודה השניה, אבל הנקודה הראשונה היא חלק לא פחות חשוב והוא נכנס לתמונה בעיקר אחרי חתונה, אז יותר קל לזהות את הבעייתיות בהתנהגות של מכור. כי העולם נבנה שאדם אמור להסתפק באשתו, וגם אם יש לו תאווה פה ושם, הוא בגדול מרוצה ממה שיש לו. אם זה לא המצב אלא יש חוסר סיפוק תמידי - זאת התמכרות.

לגבי השאלה השניה שלך, זאת אכן בעיה שהתשובה עליה לא קלה. יש כאן שני מרכיבים שונים ולא קל להפריד ביניהם. אבל ברשותך בכל זאת אעשה לרגע הפרדה בין ההתסכלות מהצד של התורה להסתכלות מנקודת מבט טכנית נטו בנושא: מכור או לא מכור.

אז אפשר כמובן להתחיל מהנקודה השניה (ענין השליטה) שתהווה אינדיקציה די רחבה לשאלה האם אני מכור, אבל אפשר גם להוסיף לזה כמה פרמטרים נוספים. סלח לי על הישירות, אבל אתה יכול לשאול את עצמך: האם כשאני מספק את תאוותי - זה גם מספק אותי, או שתוך זמן קצר אני ממשיך בחיפוש הלאה? האם אני עובר מפנטזיה לפנטזיה וכל הזמן ממשיך בחיפוש אחרי "הפנטזיה המושלמת"?

אני ודאי סולח לך על הישירות.
ויותר מזה, אני גם מודה לך עליה.

אנסה לענות תשובה ישירה מחד גיסא אך גם לא בוטה מאידך גיסא:
אני לא חושב שאני רץ מפנטזיה לפנטזיה במרדף אחר המושלמת.
אבל כן רץ מידי פעם לאיזושהי פנטזיה, מאחר ורק פנטזיה יש לי, ואין מציאות.

אבל עוד אנסה להתבונן בעניין. בעזרת ה'.
(ויאללה, שאתחתן כבר וזהו )

אופפססס, יש לי סוד... החתונה לא תעזור. כואב הסוד? נכון, אבל מה לעשות שזה נכון.

בחתונה זה יהיה יותר כואב, לא פחות.

קח לעצמך זמן, תחשוב טוב האם אתה שולט בתאווה או התאווה שולטת בך. אם אתה לא מכור - לך למדריך ופשוט תצרף כמה כלים מעשיים וצא לדרך. אם אתה מכור - אני ממליץ על קצת יותר מזה. באופן אישי אני מציע לחשוב על קבוצת תמיכה ועבודה אמיתית בצעדים.