שלום חבר יקר.
הזכרתי לי את עצמי, לפני שנה וחודשיים כותב כאן את ההודעה הראשונה שהייתה קצרה במילים אך מלאה ברגשות.
את הכאב הזה, של היאוש שאני לא מסכים להודות בו מצד אחד, והידיעה הפנימית שבאמת 'החזרה בתשובה' שלי לא תחזיק יותר מדי מצד שני.
את הספק הזה, שמנקר בלב ואומר: איך לעזאזל אני אבנה בית של קדושה וטהרה? למה אני מדמיין שברגע שאני אתחתן זה יעבור?
אתה יודע, היו תקופות שאמרתי לאלוקים: קח את זה ממני, אני מסכים לעשות הכל חוץ מלהתחתן, וזה לא היה רק בגלל הגיל.
קיוויתי להתחתן כש'הקטע הזה' מאחרי.
כיום אני יודע שהוא לעולם לא יעבור. אני מכור. זה נתון בחיים שלי. זה הסיפור שלהם. מה שמשתנה זה היכולת שלי לצמוח איתו וממנו.
אני מציע לך להיות כאן איתנו. לגלות שאתה לא לבד. לגלות שהקב"ה שלח לך את הפיתרון הזה עכשיו, לפני שתגיע למחוזות הרבה יותר גרועים.
תכתוב בפורום, אם אתה יכול להצטרף לקבוצות טלפוניות, תעשה זאת, תהיה בקשר אם אנשים כמוך, ותגלה, לאט לאט דרך הקהילה - את הדרך אל המפוכחות.
אוהב ומקווה שתישאר כאן
נתן במתנה
