ברוכים הבאים, אורח

הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי 1519 צפיות

הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי לפני 11 שנים #31733

שמחתי לקרוא את התגובות והייתי רוצה לשתף אותכם בהרהורים שחשבתי על הנושא הכאוב.
ראשית אני מסכים שיש לזה היבט נפשי ואין על כך חולק וכמובן צריך להישען על אבא שבשמיים. אבל השאלה לאן זה מוביל , האם זה פותר משהו.
מתוך הנסיון שלי יש לי כיוון אחר איך להסתכל על הנושא .
בא נגיד שהיה מותר לראות את החומר האסור האם היינו מרגישים טוב עם עצמינו, כלומר האם איסור תורה הוא הבעייה או שאיך שזה נתפס בחברה שלנו. הרי תסכימו איתי שמי שמדבר לשון הרע הוא עושה לפחות איזה 17 לאווים ובכ"ז לא ראינו שיש פורום בנושא הזה וא"כ למה אנחנו כל הזמן מתוסכלים מזה? אלא הבעיה זה השליטה שלנו בתחום . אנחנו מרגישים שלקחו לנו את הבחירה מזה והשאלה האמנם? הרי  בעצם זה דבר מענג ומה הבעיה בזה הרי לאכול הרבה זה לא מהווה בעיה ואילו התחום הזה מפריע, למה?
ועוד קשה שהמסילת ישרים כותב שהאדם נברא על מנת להתענג וא"כ אנחנו עושים מצווה אלא ודאי שהבעיה שזה סותר את רצון ה' כי זה מתמקד באגו ולא בבורא וכי כאשר אנחנו מתמקדים בעצמינו  בבעיה  של הצפייה זה  אגו ואכן זה מה שהיצר רוצה שנהיה עסוקים בזה כל היום וככה הוא משאיר אותנו דבקים לתחום. ולכן חשבתי יום אחד לזרום ולהפסיק להתעסק עם זה ולעשות  דברים שאני נהנה מהם ולהפסיק לחפש איך להיות בסדר ואיך לרצות אחרים ולהפסיק להגיע להישגים זה לא המטרה אלא להתענג ואם יש לי בעיה אז יש ואז מה והשכן שלי צועק על אשתו והוא חי ואני לא מושלם. ומאז העניין התחיל לדעוך כי הפנתי אנרגיות לדברים אחרים. הלכתי לעבוד בתחום שאני אוהב אפי' שהכסף לא משהו אבל יש לי סיפוק אני לומד תורה רק מה שאני נהנה ואני עושה הרבה חסד עם משפחתי והסביבה שלי. תחשבו על זה.[ אמנם רשמתי את ההיבט הפיזי ואני לא חוזר מזה אבל מצד הנפשי זה היה מה שגרם לי לשנות כיוון בהמשך עשיתי טיפול ברמה הפיזית אבל גם מי שלא מאמין בפיזיות יש עדיין את ההיבט הנפשי וזה עוזר לי עד היום. כי כל הדרכים האחרות שניסתי לפתור את התשוקה לא הועיל כי זה מוטבע בנו זה כמו לנשום ככה יש לנו צורך במין אלא שנחשפנו לתחום המיני וזה הגביר בנו את הצורך אבל אם תנסו לבדוק את הכיוון הזה זה יכול להועיל לכם]

בעניין: הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי לפני 11 שנים #31795

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
חבר יקר.
מצחיק. אבל קראתי את תגובתך כאן רק אחרי שהגבת לך על החוסר בתיאור ההיבט הנפשי בפוסטים הקודמים.
קודם כל, תודה על ההרחבה.
דבר שני, אני שמח בשבילך. שמח שזה עבד. שמח שזה עובד ומקווה שזה ימשיך לעבוד.
כששאלתי חבר וותיק שנקי כבר כ26 שנה אם 'זה לא נגמר בסוף', קיוותי לשמוע את התשובה שאתה ענית. קיוויתי שבסוף הדרך, אני אוכל לשקוע בדברים שאני 'באמת' אוהב וש'באמת' מתאימים לי. הופתעתי, או התאכזבתי לשמוע את תשובתו: אלוקים רוצה אותנו חלשים. לא. זה לא נגמר. זה לא עובר. התשוקה לא פוחתת.
התשובה שלו הדהדה לי משהו שכבר ידעתי עמוק בתוך הלב.
אני לומד תורה לא מעט שנים.
בשנתיים האחרונות הלכתי עם הרעיונות מהסוג שלך. נעשיתי יצירתי. העברתי שיעורים. העמקתי בנושאים שאני אוהב. ניסיתי כפי שאומר הרב קוק, שבמכלול חיי אני הולך בדרכו, להגביר את האור, את העוצמה של האישיות שלי, את הקדושה של הנשמה שלי - ולתת לחושך להיעלם לבד.
אני מודה על האמת - זה לא עבד בשבילי.
היה לי קשה להשלים עם העובדה הזאת.
לקח לי מעין פרק זמן של מספר חודשים, בו הייתי נופל, חוסם את האינטרנט באופן בו איני יכול ליפול בפרצה הזו, ובפעם הבאה מוצא פרצה אחרת.
ובינתיים - במקביל, מילאתי את חיי במשמעות.
זה לא עבד. התאווה התפרצה בזמנים שלה. עם היגיון משלה. 
אסביר לך איך אני רואה את זה היום.
האישיות שלי היא הבעיה. לא התאווה.
אתה מבין. אני שונא את עצמי. אני מפחד שהחלק 'ההוא' יתפרץ. הפחד והשנאה מוזנים מתחושת אשמה בסיסית. מתחושה שאני אדם רע, אוטיסט רוחני, אגוצנטרי, מגעיל, שמתעסק בדבר הכי מסואב שקיים בעולם. האשמה מולידה פחד ושנאה חדשים. וכך, כמה שאני לא אנסה לבנות את האישיות השנייה שלי - זו שמאמינה בעצמה ובכוחותיה, זו שמעבירה את 'החוזר' על השיעור הכללי בישיבה, זו שמעבירה שיעורים בהשקפה ובאמונה, זו שקורנת טוב. עמוק בלב שלי, גם אם אחרים לא מצליחים לראות זאת, אני מרגיש שקרן. אני מרגיש בודד. אני מרגיש מפוחד. אני לא מאמין לעצמי.
אני לא נותן לטוב של פנימיות התורה לחדור לחיי. אני חושב שכל ספרי החיזוק לא מדברים אלי.
בשלב השני, הבנתי שגם החלק שהיה מלא משמעות, חדור מוטיבציה, מצליח בכל אשר הוא הולך וה' עימו משמש בשבילי מעין פיצוי.
אני חייב להחזיק אותו כדי לשרוד. וכאן, חבר יקר, צץ לו ה'אגו' - מכיוון ש'אני' חייב להיות האדם הקורן, האדם השלו, האדם החכם והעמוק, אז 'אני' מנכס לעצמי את הרוח שהקב"ה מעביר דרכי. וכשאני מנסה לכלוא את הקב"ה בתוך ד' האמות של האגו שלי - והדברים לא הולכים כמו שצריך מכיוון שלאלוקים יש תוכניות קצת גדולות יותר בשבילי מאשר מה שאני מדמיין, אני נשאר ככלי ריק.
כלי שברגע שמים אין בו - תמונות וסרטים יש בו.
לא הצלחתי.
אני שמח שאתה הצלחת.
בשבילי, רק כשאני מישיר מבט ומבין שהחלק ממנו תמיד ברחתי מהווה לא יותר מאשר 'סכרת', משהו שתמיד אצטרך להתייחס אליו, אבל הוא אינו מאיים או מפחיד או מגעיל או ייצרי או תאוותני או מרושע או מעוות או כל שאר הקללות ששפכתי על עצמי כל השנים האלה, אתחיל לחיות.
בשביל זה יש לי את הצעדים ואת החברים.
אני שמח בשבילך שאתה לא צריך אותם.
לצערי ולשמחתי גם יחד, אני צריך אותם.

מעריך
נתן במתנה
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי לפני 11 שנים #31823

אתה עובד ה' אמיתי . אתה ממש עובד ואשרייך כי להיות ישר עד כדי כך זה מדרגה.

בעניין: הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי לפני 11 שנים #31824


חבר יקר.
מצחיק. אבל קראתי את תגובתך כאן רק אחרי שהגבת לך על החוסר בתיאור ההיבט הנפשי בפוסטים הקודמים.
קודם כל, תודה על ההרחבה.
דבר שני, אני שמח בשבילך. שמח שזה עבד. שמח שזה עובד ומקווה שזה ימשיך לעבוד.
כששאלתי חבר וותיק שנקי כבר כ26 שנה אם 'זה לא נגמר בסוף', קיוותי לשמוע את התשובה שאתה ענית. קיוויתי שבסוף הדרך, אני אוכל לשקוע בדברים שאני 'באמת' אוהב וש'באמת' מתאימים לי. הופתעתי, או התאכזבתי לשמוע את תשובתו: אלוקים רוצה אותנו חלשים. לא. זה לא נגמר. זה לא עובר. התשוקה לא פוחתת.
התשובה שלו הדהדה לי משהו שכבר ידעתי עמוק בתוך הלב.
אני לומד תורה לא מעט שנים.
בשנתיים האחרונות הלכתי עם הרעיונות מהסוג שלך. נעשיתי יצירתי. העברתי שיעורים. העמקתי בנושאים שאני אוהב. ניסיתי כפי שאומר הרב קוק, שבמכלול חיי אני הולך בדרכו, להגביר את האור, את העוצמה של האישיות שלי, את הקדושה של הנשמה שלי - ולתת לחושך להיעלם לבד.
אני מודה על האמת - זה לא עבד בשבילי.
היה לי קשה להשלים עם העובדה הזאת.
לקח לי מעין פרק זמן של מספר חודשים, בו הייתי נופל, חוסם את האינטרנט באופן בו איני יכול ליפול בפרצה הזו, ובפעם הבאה מוצא פרצה אחרת.
ובינתיים - במקביל, מילאתי את חיי במשמעות.
זה לא עבד. התאווה התפרצה בזמנים שלה. עם היגיון משלה. 
אסביר לך איך אני רואה את זה היום.
האישיות שלי היא הבעיה. לא התאווה.
אתה מבין. אני שונא את עצמי. אני מפחד שהחלק 'ההוא' יתפרץ. הפחד והשנאה מוזנים מתחושת אשמה בסיסית. מתחושה שאני אדם רע, אוטיסט רוחני, אגוצנטרי, מגעיל, שמתעסק בדבר הכי מסואב שקיים בעולם. האשמה מולידה פחד ושנאה חדשים. וכך, כמה שאני לא אנסה לבנות את האישיות השנייה שלי - זו שמאמינה בעצמה ובכוחותיה, זו שמעבירה את 'החוזר' על השיעור הכללי בישיבה, זו שמעבירה שיעורים בהשקפה ובאמונה, זו שקורנת טוב. עמוק בלב שלי, גם אם אחרים לא מצליחים לראות זאת, אני מרגיש שקרן. אני מרגיש בודד. אני מרגיש מפוחד. אני לא מאמין לעצמי.
אני לא נותן לטוב של פנימיות התורה לחדור לחיי. אני חושב שכל ספרי החיזוק לא מדברים אלי.
בשלב השני, הבנתי שגם החלק שהיה מלא משמעות, חדור מוטיבציה, מצליח בכל אשר הוא הולך וה' עימו משמש בשבילי מעין פיצוי.
אני חייב להחזיק אותו כדי לשרוד. וכאן, חבר יקר, צץ לו ה'אגו' - מכיוון ש'אני' חייב להיות האדם הקורן, האדם השלו, האדם החכם והעמוק, אז 'אני' מנכס לעצמי את הרוח שהקב"ה מעביר דרכי. וכשאני מנסה לכלוא את הקב"ה בתוך ד' האמות של האגו שלי - והדברים לא הולכים כמו שצריך מכיוון שלאלוקים יש תוכניות קצת גדולות יותר בשבילי מאשר מה שאני מדמיין, אני נשאר ככלי ריק.
כלי שברגע שמים אין בו - תמונות וסרטים יש בו.
לא הצלחתי.
אני שמח שאתה הצלחת.
בשבילי, רק כשאני מישיר מבט ומבין שהחלק ממנו תמיד ברחתי מהווה לא יותר מאשר 'סכרת', משהו שתמיד אצטרך להתייחס אליו, אבל הוא אינו מאיים או מפחיד או מגעיל או ייצרי או תאוותני או מרושע או מעוות או כל שאר הקללות ששפכתי על עצמי כל השנים האלה, אתחיל לחיות.
בשביל זה יש לי את הצעדים ואת החברים.
אני שמח בשבילך שאתה לא צריך אותם.
לצערי ולשמחתי גם יחד, אני צריך אותם.

מעריך
נתן במתנה

יש לי בקשה ממך כנס לכתובת שאני שם פה ותכנס לחלק של מוסר יש שם את הספר בלבבי משכן אבנה. זה תפור עליך וזה יעשה לך שינוי עצום תודה.
www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads

בעניין: הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי לפני 11 שנים #31826

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
אנסה להגיב בצורה ענינית.

כל הסיפורים האלו על כך שאנחנו סובלים רק כי זה אסור ורק בגלל התורה לא מחזיקים מים. בקבוצה שלי כמעט כל החברים גויים גמורים והם מתמודדים בדיוק עם מה שאנחנו מתמודדים כאן. זה לא אסור להם אבל זה גמר להם את החיים. כן, האוננות והפורנו הפשוטים דפקו להם את הקופסה בדיוק כמו שנדפקו אלו שהלכו הרבה יותר רחוק - וגם זה וגם זה לא אסור.

לכן, ההצעה הזאת שפשוט "לזרום" היא אפילו לא בדיחה עבורי. הרי במשך שנים הלכתי מקיצוניות אחת לשניה והמצב רק החמיר. כאשר נלחמתי בהתמכרות - נפלתי כמובן. וכאשר "זרמתי" - אז המשכתי לזרום במורד הנהר לקראת המפל הגדול שבו בסוף פשוט התנפצתי.

אני עובד בתחום שאני הכי אוהב, נשוי לאישה שאני הכי אוהב, אבא לילדים שאני הכי אוהב - ועדיין מכור עד מעל האזניים.

לכן, עבורי שום דבר לא עבד, לא בדרך הזאת ולא בשניה (וגם לא רכיבה על סוסים או סוסות או בריכת שחיה או ריצת מרתון וכן הלאה). מה שעזר לי (ולכן מי שאני מכיר שנשאר נקי ושפוי) זה רק הכניעה והעבודה על הצעדים.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

בעניין: הפעם אתייחס מצד ההיבט הנפשי לפני 11 שנים #31831

  • Rondo
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1012
לחזק את דברי סוד
באמריקה כיום משערים שכ12% אחוז מהגברים האמריקאים -מכורים לפורנו באינטרנט
וככל שהפס נהיה מהיר יותר -המספרים גדלים 
בחישוב משוער מדובר על כ15 מליון איש
מילדים בני 14-15.שגילו את הפורנו כבר בגיל 10-12
האומה שהמציאה את האינטרנט ו
והאומה שבה מופקים ומצולמים כ95% מסרטי הפורנו
סובלת ממגיפה
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.47 שניות

Are you sure?

כן