אף פעם לא האמנתי שאני אעשה משהו כזה אבל הגעתי ליאוש גמור ואני כבר לא יודע מה לעשות
אין לי מושג איך אמורים לעשות את זה ולכן אני מצטער מראש אם זה מבולגן או לא כמו שזה אמור להיות
אני בן שמונה עשרה ואוטוטו תשע עשרה. מגיל ארבע עשרה התחלתי לראות סרטים כחולים ולאונן. בהתחלה לא ידעתי כל כך מה אני עושה אבל זה היה ממש כיף. בשנתיים האחרונות גיליתי כמה אני מכור ושאין לי שום דרך להפסיק. אני מאונן רק כשאני בבית אבל כשאני בישיבה או בכל מקום אחר אז אני יכול שבועות רצוף לא לאונן. אני קורא כל יום את החיזוק היומי במייל ואת הספר הדרכה. יש לי חבר מדהים שהוא החבר הכי טוב שלי, בלעדיו לא יודע איפה הייתי היום, הוא ממש מציל אותי כל יום מחדש. הוא לא מבין בכלל כמה הוא עוזר לי וכמה שאני אוהב ומעריך אותו. בזכות זה שיש לו נסיון רב בתחום והוא בהחלמה ארוכה כבר אז הוא ממש עוזר לי. למרות שהוא מנסה כל הזמן לדאוג לזה שאני לא יהיה לבד יותר, ממש לא באשמתו אבל אני מרגיש בודד כל פעם שאני נופל.  התחזקתי מאוד מבחינה רוחנית בשנה האחרונה וזה ממש בזכות ההתמודדות שלי עם ההתמכרות. אני שבועיים שלוש רצוף נקי ואני מרגיש שהתגברתי על זה ואז אני חוזר הביתה ובום עוד פעם נופל ועוד פעם ועוד פעם... עכשיו אני בבין הזמנים אז אני ממש בתוך הסחנה, הבוץ, הסירחון, המוות הזה!! לא יודע איך יוצאים מזה... אני מנסה לשבור את הגאווה שלי ולהמסר לגמרי לה' אבל אז אני נופל עוד פעם. אני ביאוש גמור ולא יודע כבר מה לעשות. אני יודע שהכל זה רק בגלל הגאווה המסריחה שלי, האגוצנטריות שלי. ואני מנסה לעשות כל דבר כדי לשבור אותו ולהכנע לה' באמת. לא מצליח פשוט לא מצליח. התאווה מובילה אותי לאן שהיא רק רוצה... אני חסר אונים מולה. אני באמצע ללמוד תורה והופ תוך שתי שניות אני כבר מול המחשב.
מרגיש כאב דכאון בדידות ריחוק מה' ואכזבה, אבל בעיקר בעיקר יאוש.

חבר יקר,

לא נראה לי שזה יעודד אותך, אל בכל זאת: שבועיים-שלוש לרבה מאיתנו זה חלום. פשוט כך.
עוד דבר שלא בטוח שיעודד אותך הוא: אתה אדם ולא מלאך וליפול זה טבעי גם אם זה קשה.

אתה מכיר את המשפט "בן 18 לחופה", הוא נשמע לי הגיוני היום כי כנראה ש-חז"ל גם הבינו
את הצורך המיני של בני אדם. עם זאת, העובדה היא שאתה עדיין בישיבה ומנגד היצר המיני שלך הוא לא משהו
שממש אפשר לדכא.
"הגאווה המסריחה שלך" - זה נשמע שאתה מאוד כועס על עצמך. אני לא יודע עליך יותר מידי אבל אני יודע לפחות שעל עצמי 'שנאה עצמית' מעולם לא עזרה לי להגיע לשום דבר.
זה מאוד קשה לא לכעוס על עצמך כשאתה עושה במודע משהו שאתה כל כך לא רוצה ושהוא רע. מצד שני הכעס העצמי הזה לא ממש עוזר ואתה יכול לשאול כל אחד כאן בפורום.
אני חושב שגם בתורה, העונש על עבירה מסוימת הייתה למשל הקרבת קורבן - כך שמושא ההרס פנה אל עבר האובייקט (הקורבן) ולא הסובייקט (החוטא). ואני חושב שלא בכדי. אולי יש בכך רמז שתשובה אפשר לעשות, אבל לא דרך פגיעה בעצמך לא באופן פיזי ולא באופן נפשי.

אני מנסה להפסיק כבר שנים ולא מצליח. מה תגיד?
אבל אני יכול להגיד שלמרות שאני נופל...וואי וואי אני נופל...לאט לאט ההפסקות בין ימים קשים כאלו היא ארוכה יותר. אבל השיפור הזה החל שהפסקתי לכעוס על עצמי כל כך.

בקיצור, זה נשמע שיש לך יכולות מאוד גבוהות ואני מאחל לך המון בהצלחה,
אל תכעס על עצמך כל כך,

נשמע שיש לך חבר מאוד טוב, כנראה מגיע לך כי אתה גם אדם טוב.

חזקחזק

חזקחזק, חשוב לי רק לחדד נקודה-
לא מדובר פה על יצר מיני. יצר מיני באמת ניתן לנצח בעזרת נישואים או כל מיני עצות אחרות, התמכרות זה סיפור שונה.
אין לזה קשר למין, זה אובססיה, מחלה, רדיפה וחיפוש.
לכן כמובן שנישואים לא יעזרו ולא כל שאר העצות, רק טיפול וגמילה יעזרו.

אני זוכר שבשנים הראשונות שלי בישיבה הייתי יכול להחזיק שבועות בלי ליפול - כל עוד הייתי בישיבה. אבל איך שהייתי מגיע הביתה הייתה מתחילה המלחמה - לדפדף בעיתונים או לא לדפדף. לראות טלוויזיה או לא לראות.
העיתון היה מסתכל עליי מסלסלת העיתונים. הייתי מסתכל בחזרה. הייתי מתקרב קצת, אבל לא נוגע. הייתי מתיישב לידו על הספה, אבל עם ספר קודש - אני בכלל לומד תורה. בין לבין הייתי מציץ רק בשער של המוסף. בעצם יש שם משהו מעניין שבכלל לא קשור לתאווה. הייתי מניח אותו - מה פתאום, בטח יש שם תמונות מגרות. הייתי ממשיך ללמוד ופוזל. ואולי לא יהיו שם הפעם תמונות? ואולי יהיו אבל לא כאלה "מוצלחות". הייתי מציץ שוב.
בסוף העיתון ניצח. תמיד.
אז הבנתי שכנראה לא נטענתי מספיק בישיבה. הייתי נשאר בישיבה חמש שבתות רצוף וחוזר הביתה רק לשבת השישית.
גם אז העיתון ניצח.
לפעמים זה קרה ביום שישי, לפעמים בשבת בצהריים, לפעמים רק במוצ"ש, תוך כדי אריזת התיק למחר. בסוף תמיד העיתון ניצח.
בבין הזמנים הייתי בורח מהבית לבתי מדרש ובתי כנסת. הייתי חוזר לישון בפנימייה של הישיבה.
בסוף תמיד העיתון ניצח.

איזה מזל שיש לי היום את שמור עיניך, שעוזר לי להבין מה עבר עליי אז. תודה רבה ה'. 

[size=14pt]תודה רבה לכולם, מאוד עזרתם לי. אבל השאלה זה איך אני מצליח ליישם את ההכנעה לה' ולא להיות מכור לשקר, איך אני מפנים את זה ולא משאיר את זה רק בשלב השכל? כי השכל הוא כלום מול התאווה

הי חבר,

זה בפירוש לא נרא לי מלחמה של ה'שכל' מול היצר. זה מלחמה פנימית ועיצוב הכוחות הפנימיים: יצר מול יצר.
לפעמים שאנחנו מרגישים משהו, עצם העובדה שאנחנו חושבים עלמה שאנחנו מרגישים לא הופך את ההרגשה ל'שכל'.
'שכל' זה להסביר לעצמך למה זה לא טוב או למה השימוש בפורנו תומך בתעשייה נצלנית של אלפי אנשים. להרבה מאיתנו ה'שכל' במקרה זה לא ממש עוזר.
לעומת זאת, אתה יכוללדעת שזה לא שכל כאשר אתה עומד מול הפיתוי. באותו רגע תנסה להימנע לכמה שניות, ואז תרגיש איך שזה לא מגויע מהשכל, אלא ממקום אחר בגוף. אני משתדל ברגעים אלו לנסות לזהות אם זה מגיע מהתאווה, הלב או הבטן. אני מאמים שהגוף שלנו עוזר לנו לזהות מאיזה מרכז רגשי התאווה מגיעה אליינו (וזה לא תמיד מאותו מקום אצל כולם.)

בקיצור, זה לא מלחמה של ה'שכל'. זה עניין של אימון של הרגשות והדחפים שלנו.
הדבר היחיד הוא שצריך לזכור הוא שדרך הטיפול במשהו שאינו 'שכל' הוא יותר מורכב ויותר ארוך.
זה לא כמו סוגיא בגמרא שברגע שהבנת אותה, אתה יכול לצטט אותה גם בם באמצע הלילה. כאן זה לא שאלה של 'לזכור למה פורנו זה רע'. אלא זה תהליך הרבה יותר מורכב שקשור ללמה אני בורח לשם?

אני יכול רק להעיד על עצמי שלקח לי המון שנים להבין שבשבילי זה התנהגות של 'בריחה' ממשהו שהתחיל בילדות. אבל זה אני. אצלך זה לא חייב להיות דווקא משהו כל כך עמוק ואפל, אבל עדיין התשובה היא לא תשובה של 'שכל' גרידא.

אני מנסה לייסם משהו שלמדתי: 'להקשיב לגוף' ולא רק ל'שכל'.

חזקחזק 

ערכתי

אחי היקר והאהוב ברוכים הבאים
אוי כמה שזה מוכר, בישיבה הכל סטירילי, יש את הבימ"ד את החברותות.. מרגישים שעולים על הגל..
בבית.. מוות!! אינט' פתוח פורנו בכל פינה...
כך הסתובבתי במעגל הקסמים הזה מעל 10 שנים בישיבה עליה בבית נפילה.... דיכאון גמור תחושות ניכור וריחוק רק אני בתוך זה אף אחד לא מבין אותי!!!
אשריך שאינך בהכחשה, אתה מבין שזה משהו טיפטיפה יותר שורשי מסתם רצון לראות פורנו..
זה הפיתרון לבעיותיי לקשיי!! בצדק אמר לך החבר לא להיות לבד, שם המחלה דוגרת.. כשאנו עם עצמנו אין סיכוי שנעמוד מול זה!! בשביל זה יש חברים כשיש לי התקפת תאווה אני מתקשר משתף מוציא החוצה את הכל מספר הכל זה מה שמציל אותי!!
מתוך כך אני פותח פתח לה' שיתחיל להנהיג אותי ויציל אותי מתהומות התאווה!!
עלה והצלח
השאר עימנו

תודה לכולם עזרתם לי רבות ובמיוחד לך "די דיינו".
בעזרת ה' אני אזכה ליישם את זה בפועל ולעשות רצון ה' בלבד.

בס"ד

רציתי פשוט להגיד שהתרגשתי,
ואני מאד מאד מזדהה עם כל מה שכתבת.
אמנם הסיפור שלי הוא אופי התמכרות שונה,
אבל הכאב, הסבל, הייסורים של המחלה-
הם פשוט משותפים לנו.
אני כל כך מזדהה איתך.
אני מקווה שתעלה על דרך,
ותזכה לצעוד לכיוון הגורל המאושר,
שם תפגוש את מי שעובד ברצינות את הצעדים.
אוהב אותך וצריך אותך.
:D ;D