חזקחזק, רבים פה ביצעו את הפנטזיות שלהם ולא רק אוננו.
בקבוצה בה אני חבר, יש אחד שתמיד כשהוא מצהיר הוא אומר שלא היה לו דבר כזה פנטזיה, ישר הוא חשב על משהו וישר ביצע.
כולנו לא רחוקים מזה! הרי בסופו של דבר זה מדרדר לאט לאט (ולפעמים מהר מהר) אצל מכורים ומגיע גם לדברים מעשיים מאוד, הרבה יותר מפורנו ואוננות.

חזקחזק
בדר גקיל ומיסטר הייד
הרצח ודיני הנפשות הם הסיפור המשני
הסיפור העיקרי הוא ששני אנשים שוכנים בגוף אחד

אני בנוסף למחלת התאוה
חולה כנראה גם בסוג של פיצול
משום שבזמן הנפילה זה לא אני

בנוגע למחשבות בלבד -על מה אתה מדבר
אין שום דבר בחיים -אולי חוץ מעבודה
שהשקעתי בו כל כך הרבה מעשים ונסיעות ושקרים וכספים
ומפגשים מפוקפקים -עם אנשים ונשים מפופקפקים
כמו התאוה בכל צורותיה

שלום חזקחזק. המחלה שאני מדבר עליה היא לא התאווה. זהו רק הסימפטום. המחלה היא התמהיל המסוים של פגמי האופי, שגורם אצלי ואצל חברים אחרים לדפוסים של התמכרות לתאווה. במילים פשוטות: יש לי חור בלב, והדרך היחידה שאני מכיר למלא אותו היא על ידי תאווה. המחלה היא בעצם קיומו של החור, ובכך שאני חושב שאפשר למלא אותו על ידי תאווה. אני לא חושב שמין זה מחלה, אבל אצלי הוא הפך לחולני. אני גם לא חושב שאכילה היא מחלה אבל יש אנשים שאכילה הפכה אצלם למעשה חולני.
התאווה היא לא הבעיה. היא הפתרון שמצאתי לבעיה, והבעיה היא אני.
אתה אומר שצריך לאהוב את עצמך, ואני מסכים אתך במאה אחוז. בשבילי הדרך היחידה לאהוב את עצמי היא להבין שאני חולה ולא סתם חלש אופי. שאין לי סיכוי מול התאווה ושאיבדתי את השליטה על חיי. אני בנאדם מבוגר שעושה מעשים שמזיקים לו עד זוב דם ולא מצליח להפסיק. אני חולה. אני אומר שהמעשים האלה מזיקים כבן אנוש, לא כדתי שקרא שאסור לפגום בברית. המעשים האלה מבטאים את הבריחה שלי, מדגימים לי כמה אני חסר אונים, וממלאים אותי בתחושת אשמה על שאני לא מצליח להפסיק. אני כמו השיכור מהנסיך הקטן - שותה כדי לשכוח את הצרות שלי, והצרות שלי הן שאני שותה.

א-זיע-גייזונט
בסיידר

שמעתי. קיבלתי. לא מתווכח יותר על העניין הזה. מוכן בלב שלם לתת לגישה הזו צ'אנס:
אני חולה. זה לא בשליטתי. נקודה.

אתם אנשים טובים אמרתי לכם?

בוקר טוב,
חזקחזק

ידידי חזק היקר
איזה יופי של כנות, מכל מה שכתבת עלתה לי הצעקה, דייי!!! אני לא יכול לחיות עם הכאב הזה, את הרגשת התיסכול הזו, סך הכל רציתי חיים שלווים, לא פיצוצים ולא זיקוקים, לא להתאוות כל החיים לבלתי מושג, לבלתי מצוי, למה אם כן לעזאזל אני פשוט לא קם מפרק את המחשב המסך המיקלדת הטלפון, או כל אחד מאמצעי העזר לתאווה שלי, ומתחיל לחיות כמו בן אדם, כמו השאיפות שלי עצמי.
?זה בעצם מה שאני זעקתי בצעד הראשון שלי, כשסקרתי בפני מספר חברים את הסטורית ההתמכרות שלי, ורק אחרי שהבנתי שבאמת אין לי שליטה על עצמי, וקיבלתי את עצמי, על כל סטיותי ומגרעותי, התחלתי להישתחרר מלפיתתם החונקת (רק להיום), ובחסד ה' קיבלתי ממנו מתנה של שמונים וחמישה יום של שפיות (שוב, רק להיום)
אוהב
מוישל׳ה