קודם כל בצבא מי שמתאווה יכול להתאוות... וכבר שמעתי ממישהו שהיה בצבא וחשב שאף אחד לא יודע מה הוא עושה וכו'...
אין דבר אנושי שיכול לעזור, רק רוחניות, אלקים - והתוכנית שמקרבת לאלוקים.

לגבי כמה זמן צריך לעשות צעדים,
כל החיים. זכינו.
אני מבין שמי שעובד באמת לא רוצה כל כך לעזב כי המתנות שאנחנו מקבלים, ושהמשפחות שלנו מקבלים מזה, זה משהו שלא רוצים לוותר על זה.
אתן למתקדמים יותר לענות לך באריכות, ותוכל למצוא בפורום הרבה חומר על זה.
בתכלס אנחנו סרוטים, אבל לטובה, כי מי שלא סרוט כמונו לא יוכל לעבוד על עצמו בצורה יסודית כל כך.

בהצלחה

הייתי בטוח שהתכנית היא עבודה עצמית לזמן מסויים וזהו נגמלים...
לא יודע זה לכל החיים? כל החיים אני אצטרך לעשות את זה?
לא יודע... זה מוזר מה שקורה בדור...
אני ב"ה עוד מקרה טוב אפשר להגיד... אני מכיר הרבה מתחזקים שהמצב שלהם
הרבה יותר גרוע. להרבה מאוד מתחזקים במיוחד נערים לא מצליחים כמעט להתגבר על זה...

בס"ד
לאבג היקר!
יש הרבה דברים שאנחנו עושים לכל החיים
למשל
מתפללים
אוכלים
שותים
ישנים
מתחתנים
מגדלים ילדים 
(מן הסתם יש עוד הרבה אך אין כאן מקום להאריך
לא נראה לי שזה צריך להטריד אותי שזה לכל החיים...
בהצלחה רבה מכל הלב!

צדקת בשני הדברים.
א) נכנעת! הבנת שזה לא בשבילך המלחמה והגיע הזמן לעשות הסכם שלום
ב) אני פורץ ממוחה. מנעולים לא עמדו בפני. וגם כשאדם שלישי קיבל מייל שפרצתי ידעתי לאפה ללכת ואיך להפסיק את כל המיילים הללו.

העובדה שזה לכל החיים צריכה לשמח אותנו!
שים לב, לא מדובר על להאבק לכל החיים, או לעשות כל מיני פעולות מסובכות כל החיים, זה באמת היה יכול להיות קשה. לא סתם קשה, אפילו בלתי אפשרי! הרי מאבק של דקה אנחנו לא מסוגלים לנהל, אז איך כל החיים?
כל החיים דורשים מאיתנו חיים רוחניים, זה הכל. הדרך לכך היא פשוטה מאוד, ללא דרישות כמעט. חבר אמר לי היום שזו תוכנית פשוטה מאוד לאנשים הכי מסובכים. 12 הצעדים פשוט מציאה אותנו בלי שנשים לב מכל מיני הרגלים פנימיים רעים מאוד. אני לא אגיד שזה ללא מאמץ או כאב, אבל זה בהחלט בנחת, ללא מאבק. זה פשוט מלא שחרור. האם מישהו יתלונן על שיחרור לכל החיים? חיים מלאים וחופשיים לכל החיים? היחידה שמתלוננת על כך היא מחלתנו, אבל אנחנו לומדים להיפרד ממנה והיא נשארת עצובה ובודדה ואנחנו משוחררים. ברגע שנרצה להפסיק להיות משוחררים ונעזוב את 12 הצעדים, אנחנו נמצא את עצמנו כלואים איתה שוב.

נקודה נוספת וחשובה מאוד היא רק להיום.
אתה לא נאבק לא בשביל האתמול ולא בשביל המחר, רק בשביל היום, רק בשביל השעה הקרובה, רק בשביל הדקה הקרובה.
למי אכפת מה יהיה עוד שנה, עוד שנתיים, מחר... כל זה לא מדבר אלינו, אנחנו צרכים להסתכל רק על היום! רק היום צריך להיות נקיים, רק היום החלמה ו12 הצעדים. אם על מחר לא מסתכלים, בטח ובטח לא על כל החיים.

עם כל זה, גם לי היה קשה עם זה שלא אשתחרר לעולם. זה לא חוכמה לכתוב את מה שכתבתי, צריך להרגיש! צריך לחיות את זה! אני עוד רחוק מזה, אבל אני מרגיש שאני מתקרב לאט לאט... בהצלחה לך!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!

ברוך השם העצה של רק להיום מאוד עזרה לי...
למרות שלא תמיד אני מצליח ליישם אותה... למשל בבוקר זה קצת בעייתי להגיד
רק להיום כי אז היצר אומר לי "פחחח כל היום תצליח בלי ליפול בתאווה הזאת? הצחקת אותי.."
או שהוא תוקף אותי בבת אחת ואומר לי עכשיו או לעולם לא וקשה לי לעמוד בפיתוי...

אני מאוד רוצה להיות נקי... אבל הדבר הזה שואב אותי כל הזמן...
אתמול נכנסתי לייאוש כי חשבתי שאולי זה יהיה לי לכל החיים, גם בנישואין ובכלל.
ואני ממש לא רוצה את זה!! אתמול הייתה לי קצת התחזקות והתלהבות החלטתי
"לפתוח במלחמה כוללת" על היצר הרע, זה עזר בע"ה בלילה אבל היום נפלתי שוב.

2 הרצאות ששמעתי עכשיו חיזקו אצלי משהו ואולי גילו לי משהו שמקווה שבע"ה יעזור.
הרצאה אחת אמרה מה שרבי נחמן אמר שהיצר הרע אומר לך אם אתה חוטא תחטא כבר עד הסוף,
לא, תנסה לפחות להפחית קצת את החטא. כמו שהוא אמר על מישהו שאוכל חזיר שלפחות שהשומן לא יטפטף על הזקן.

השנייה היא שהדרך לשינוי היא לאט-לאט, מהקצה אל הקצה אדם לא מצליח, אבל קצת בכל יום
לשפר משהו ככה משתנים בע"ה.

מקווה שזה יעזור אבל הבנתי שהיצר הזה כנראה לא יעזוב אותי לנצח בזמן הקרוב...
אז לפחות כל פעם שהוא ח"ו יפיל אותי אני ינסה להוריד את התאווה ולהחזיר את הגבולות שפרצתי.
לדוגמא משכל זה התחיל לי שזה היה בערך חודש לפני פסח, בהתחלה לא העזתי להסתכל על מישהי בבגד ים,
הסתכלתי בהתחלה על נשים יחסית צנועות, אחרי זה היצר הרע גרם לי לפרוץ את הגבול הזה עם הבגד ים
ולהסתכל על זה וככה לאט לאט כל פעם פרצתי עוד גבולות ועוד גבולות עד שהגעתי לזוהמה מוחלטת.
אז חשבתי בלי נדר לנסות לעשות מעכשיו ההפך... להחזיר את הגבולות... אם אני אחטא ח"ו אני ינסה לפחות
לחטוא פחות כי בדרך כלל לא לחטוא בזה לגמרי אני לא מצליח. ואולי ככה בע"ה אני יהיה נקי מזה אם ירצה ה'.

והבנתי שהתאווה הזאת היא סך הכל כמו סם שאני חפץ בו כל פעם שיש לי קצת ריקנות, לחץ וקשיים נפשיים.
אז חשבתי לנסות להמיר את זה לפחות בתאווה אחרת למשל תאוות אכילה... תאווה מותרת.
גם ככה אני די רזה ולא יזיק לי קצת לעלות במשקל...

ניסיתי פעם אחת לקרוא את 12 הצעדים לא יודע למה הפסקתי לקרוא באמצע.
אולי כדאי לנסות אותה דווקא מתי שהיצר רגוע?

כואב לשמוע על נפילותיך! מצטער ביחד איתך!
העיקרון של 'רק להיום' הוא טיפה יותר מורכב. הוא לא אומר להילחם כל היום כאילו אין מחר, הוא אומר לחיות את הרגע. עכשיו אני חי, ללא עתיד וללא עבר, לא משנה אם לפני פחות משניה נפלתי ולא משנה אם אפול עוד שניה, העיקר זו השניה הזו (ולא דווקא היום הזה). לכן זה לא משנה אם זה בוקר או ערב, אני לא אומר ליצר בוא מחר, אני אומר לו בוא, אבל עוד שנייה אחת, כי עכשיו אני עוד רוצה לחיות. ואם אני נופל, אני לא אומר שבגלל שנפלתי אז ניפול עד הסוף, אני אומר שעכשיו אני בשנייה חדשה, ללא עבר וללא עתיד ואני צריך לחיות את השנייה הזו הכי טוב שאפשר. כמובן שיש ללמוד מהעבר ולתכנן את העתיד, אבל בהתמודדות עם היצר, לחיות את הרגע.

אין לא מה לדאוג, המחלה תהיה לך כנראה כל החיים, גם בנישואים. אבל זה כלל לא אומר שאתה תיפול בזמן הנישואים. להפך! זה דווקא מגדיל את הסיכויים שבזמן הנישואים לא רק שתהיה נקי, אלא שתחיה חיים זוגיים הרבה הרבה יותר טובים ושלמים. מי שלא חולה, לא זוכה לרפואת הצעדים, אתה חולה, לכן אתה זוכה לרפואה מיוחדת וגדולה.

לפתוח נגד היצר מלחמה זה אף פעם לא טוב. הרי הוא לא פועל בשביל להציק לך או לפגוע בך, הרי הוא חלק ממך! הוא (או יותר נכון, אתה) מרגיש חיסרון מסויים ורוצה למלא אותו. כיוון שאין לו במה, הוא ממלא אותו בתאווה. להלחם בזה זה פשוט לירות לעצמך ברגל. אין לך שום סיכוי להאבק ברצון הבסיסי הזה בך, כולנו פה ניסינו זאת מאות פעמים ללא הצלחה. האפשרות היחידה היא כניעה ו12 הצעדים. תקרא אותם, תקרא את הספר הלבן (שלח לי בפרטי את המייל שלך ואני אשלח לך אותו) ותקרא את המדריך על 12 הצעדים שמופיע בשמור עיניך.

חצי עבודה לא נותנת חצי תוצאה, היא לא נותנת דבר! ללכת על פחות תאווה לא יתן לך יותר נקיות, זה לא יתן דבר. אי אפשר לוותר רק על חצי או שליש.
שלא תבין לא נכון, אני מבין לגמרי לגמרי את הרצון שלך וגם אני מרגיש אותו, אבל אני יודע שזה לא אמיתי ולא נכון. זה אולי טוב בחטאים, אבל פה זה לא חטא, זה מחלה. ברגע שתיפול קצת לתאווה אתה לא תוכל להפסיק, אין לנו החולים אפשרות להפסיק. אנחנו חסרי אונים לחלוטין מול התאווה! אל תנסה בכוח להגביל את עצמך לכאלו דברים, תקדיש את הכוחות ליישום הצעדים ולוויתור מוחלט ב100% על התאווה. לא מלחמה ומאבק, אלא פשוט וויתור על התאווה. היישום של זה קשה מאוד, לכן צריך את 12 הצעדים.

לנסות להמיר את זה בתאווה מותרת לא יפתור כלום, להפך, זה עלול להיות מסוכן!
שים לב, אתה חולה, אתה לא חוטא! אין הבדל אם תהיה מכור לאוכל, לתאווה או למים. ההתמכרות תשמיד אותך לאט לאט אבל בטוח. אתה תאבד את השליטה על חייך ותתקרב לצדדים הכי שליליים בך, לא משנה אם זה נחשב כחטא או לא. עובדה שגם גויים שזה לא נחשב להם לחטא צריך החלמה מההתמכרות. אל תזניח את נפשך! טפל במקור הבעיה בעזרת הצעדים, הצטרף לקבוצות הטלפוניות, דבר עם חברים בטלפון, שתף בפורום! אל תזניח את הנשמה! הבעיה זה לא ההתמכרות, הבעיה היא מה שהוביל להתמכרות!

הלוואי שאצליח ליישם ולהרגיש כל מה שכתבתי!

בהצלחה לכולנו!
יום נקי ומלא החלמה!

אני אנסה ב"נ, אקרא את התכנית ואנסה ב"נ ללכת על פיה בע"ה.
מקווה להיות נקי לגמרי מהתאווה הזאת בע"ה.

מוזר אבל שזה התחיל ככה פתאום... חזרתי בתשובה לפני קרוב ל-3 שלוש שנים.
לפני זה חטאתי בתאווה הזאת די הרבה... אבל שהתחלתי להתחזק החלטתי להפסיק וה' יתברך עזר לי.
בהתחלה היה קצת קשה אבל אחרי חודש בערך כבר היצר כמעט נעלם...
כמעט ולא היו לי הרהורים על זה ואם היו לי הרהורים אז מיד העפתי אותם.
לא חשבתי ולא העזתי לחשוב בכלל על התאווה הזאת אז.
עד לפני כמעט שנה... אחרי שנתיים שלא הייתה לי כמעט את התאווה,
פתאום היא הגיעה לי משום מקום זה היה ביום שהייתי בדיכאון ולחץ... יכול להיות
שזה מה שהתחיל את זה. אז לא העזתי לראות את הדברים שראיתי היום...
זה הלך אחרי קצת זמן ואחרי זה חזר, הלך וחזר כל פעם שזה חזר היצר יותר התחזק
והפיל אותי יותר חזק. כל פעם שהיצר "הולך" משום מה אני תמיד חושב שזהו נעלם לנצח...
אבל אז הוא תוקף אותי שוב.
בהתקפה האחרונה לפני שבועיים הייתי בטוח שהפעם ב"נ אני יצליח לשרוד ולעמוד בזה עד
שהיצר יילך... החזקתי ב"ה שבוע וחצי ישתבח שמו נס גלוי.. אבל בסוף נפלתי ובגדול...
פגמתי בברית לראשונה אחרי כמעט 3 שנים.. דווקא מתי שחשבתי שאני אצליח להחזיק מעמד.

עוד הוכחה שלא מדובר בחטא אלא במחלה. עיקרה של המחלה היא "בריחה" אני לא מסוגל להתמודד עם בעיות החיים ןאם האתגרים שהם מציגים לי אז אני בורח למקום שאני לא צריך לתץ דו"ח לאף א'. פעם זה היה תאווה היום זה האתר הנוכחי. אותה מחלה. כשאחלים לגמרי אזכה לצמצם את הביקורים שלי פה.

אני בטוח שאתה מעדיף החלמה לכל החיים על פני מחלה לכל החיים.
היום קראתי בספר הגדול שהתוכנית דורשת הנאה מהחיים. כמובן שאין הכוונה הנאה מהגשמיות של החיים, אלא סיפוק ושמחה רוחנית. כי העדר הסיפוק הוא מהגורמים למחלה. הבנתי שהתוכנית מפרגנת לי חיים שקשה היה לי לחלום עליהם עד לא מזמן. ואולי בגלל זה קשה לכמה אנשים לקבל את התוכנית, כי הם  לא מאמינים לטוב שמצפה להם בעבודה נכונה.

בהצלחה חבר יקר!

בס"ד
אבג יקר!
זה בדיוק ה"חוסר אונים" שמדברים עליו כל הזמן
לרגע נמצאים ב"היי" ובטוחים שאין סיכוי שמשהו יפיל אותי
אבל ברגע אחר כך עינינו צדה מראה, קול או ריח שגורם לנו התערערות והתעוררות
ואז פתאום אנו עומדים מול זה חסרי אונים....